הרצאה תשיעית

צ'יגונג והתעמלות

ברמה הממוצעת אנשים נוטים להתייחס לצ'יגונג כקשור במישרין להתעמלות. מובן שברמה נמוכה, במובן של השגת גוף בריא, צ'יגונג ותרגילי התעמלות הם אותו הדבר, אבל שיטות התרגול הספציפיות שלו והדרכים שהוא מאמץ שונות בהרבה מתרגילי ההתעמלות. כדי להשיג גוף בריא באמצעות תרגילי התעמלות על האדם להגדיל את כמות התנועות ולהגביר את האימונים; ואילו טיפוח-תרגול בצ'יגונג הוא בדיוק ההפך. הוא לא דורש מהאדם לזוז. אם יש אי אילו תנועות, הן עדינות, איטיות ומלוטשות. הן אפילו ללא תנועה ודוממות. זה שונה מאוד מתרגילי התעמלות במובן של צורת התרגול. מנקודת מבט גבוהה, צ'יגונג לא מוגבל רק לסילוק מחלות ושיפור בריאות. הוא כולל דברים מרמות גבוהות ותוכן עמוק יותר. צ'יגונג אינו הדברים המועטים האלה ברמה של האנשים הרגילים. הוא על-טבעי, ובנוסף, ההתבטאויות שלו שונות ברמות השונות. הוא דבר העובר בהרבה את האנשים הרגילים.

בהתייחס למהות התרגול, הם גם כן שונים מאוד. האתלט, במיוחד האתלט של היום, נדרש להגביר את כמות התרגילים כדי להתאים את הגוף לרמה התחרותית הזו של היום ולעמוד בסטנדרט שלה, לכן הוא צריך להיות תמיד בכושר מרבי. כדי להשיג את המטרה הזו האדם צריך להגדיל את כמות התרגילים כדי לגרום לדם לזרום בגוף בצורה מרבית, כדי להגביר את חילוף החומרים שישמור על הגוף תמיד במצב עולה. מדוע צריך להגביר את חילוף החומרים? זה מפני שגופו של האתלט צריך להיות תמיד במצב תחרותי מרבי. הגוף האנושי מורכב מאין-ספור תאים. כולם עוברים תהליך כזה: התא החדש שנוצר מההתחלקות מלא חיוניות והתא נמצא במצב של גדילה. כשהוא גדל למקסימום הוא לא יכול לגדול עוד ויכול רק להתדרדר. כשהוא מתדרדר עד הקצה, אז תא חדש יחליף אותו. בואו נשתמש ב-12 השעות של היום כאנלוגיה: תא מתחלק בשש בבוקר ומציג כל הזמן מצב של גדילה. כשהוא מגיע ל-8:00 ו-9:00 בבוקר או 10:00 בבוקר, אלו זמנים טובים מאוד. כשמגיעה השעה 12:00 בצהריים הוא לא יכול לעלות עוד אלא רק להתדרדר. בנקודת זמן זו לתא יש עדיין חצי מהחיוניות שלו, אבל החצי הזה שנשאר אינו מתאים למצב תחרותי של אתלט.

אז מה לעשות? הוא יגביר את האימונים כדי לחזק את מחזור הדם שלו, ואז התאים החדשים שנוצרו יחליפו את הישנים האלה. זה הולך בדרך כזו. זה אומר שלפני שהמסע השלם של התא ייגמר או כשרק חצי מחייו נגמר, הוא יופרש. כך הגוף תמיד שומר על כושר ומצב עולה. אבל תאים אנושיים לא יכולים להתחלק כך לתמיד ללא הגבלה, כי מספר הפעמים של התחלקות התאים מוגבל. נניח שתא יכול להתחלק רק מאה פעמים במהלך החיים של אדם. למעשה הוא יכול להתחלק יותר ממיליון פעמים. נניח שאם תא מתחלק מאה פעמים אצל אדם נורמלי הוא יכול לחיות מאה שנה. אבל עכשיו התא הזה חי רק מחצית מחייו, אז הוא יכול לחיות רק במשך 50 שנה. אבל לא ראינו שבעיות רציניות התעוררו אצל אתלטים, כי האתלטים של היום צריכים לפרוש לפני גיל 30. במיוחד עכשיו רמת התחרות גבוהה ומספר האתלטים הפורשים גם הוא גבוה. לכן אתלט יכול לחזור לחיים רגילים וזה לא ישפיע מאוד על המראה החיצוני שלו. באופן תיאורטי זה למעשה כך – זה יכול לאפשר לו לשמור על גוף בריא, אבל זה מקצר לו את החיים. ממראה חיצוני אתלט בגיל העשרה נראה כמו אחד בשנות העשרים שלו; אחד בשנות העשרים נראה כאחד בשנות השלושים שלו. אתלטים בדרך כלל עושים רושם שהם מתבגרים ומזדקנים מוקדם – מנקודת מבט דיאלקטית, אם יש יתרון יש חיסרון. זאת למעשה הדרך שהם נוקטים בה.

טיפוח-תרגול בצ'יגונג הוא בדיוק ההפך מהתעמלות. הוא לא דורש תנועות מאומצות. אם יש תנועות הן עדינות, איטיות ומלוטשות. זה עדין ואיטי כל כך שזה נעשה אפילו ללא תנועה או דומם. אתם יודעים שבשיטות הטיפוח של ישיבה במדיטציה יושבים שם בשקט ואפילו הדופק יהיה איטי יותר, מחזור הדם ודברים אחרים כולם יואטו גם כן. בהודו יש מאסטרים רבים של יוגה שיכולים לשבת בתוך המים או להיקבר באדמה במשך ימים רבים. הם יכולים לגרום לעצמם להיות דוממים לגמרי ואפילו לשלוט על פעימות הלב שלהם. נניח שתאי האדם מתחלקים פעם ביום, אז מטפח-מתרגל יכול לגרום לתאי הגוף שלו להתחלק פעם ביומיים, פעם בשבוע, פעם בחצי חודש, או אפילו פעם בתקופת זמן ארוכה יותר. אז הוא כבר האריך את חייו. זה עדיין מתייחס לשיטות האלה שמטפחות רק את טבע הלב ולא את החיים, גם הן יכולות להשיג את זה ולהאריך את החיים שלו. יש אנשים החושבים: "האם החיים ומהלך החיים לא נקבעים מראש? איך אפשר לחיות יותר זמן בלי לטפח את החיים?" נכון, זה מכיוון שכשהרמה של המטפח פורצת מעבר לשלושת העולמות אפשר להאריך את החיים שלו, אבל בחיצוניותו הוא ייראה זקן מאוד.

שיטה שבאמת מטפחת את החיים צוברת בתאים של גוף האדם ללא הרף את החומר הנאסף בעל האנרגיה הגבוהה, וכשהיא מגבירה ללא הרף את צפיפותו הוא יוכל בהדרגה לדכא את התאים של אדם רגיל ולאט לאט הוא יחליף את התאים האלה. בזמן זה יחול שינוי מהותי ואדם זה יישאר צעיר לנצח. מובן שתהליך הטיפוח-תרגול איטי והדרגתי מאוד ועל האדם להקריב די הרבה. זה ממש לא קל לאדם לאמץ את גופו הפיזי ולחשל את לבו ואת כוח רצונו. האם אדם יכול שלבו לא יזוז בחיכוך שִין-שִינְג בין אנשים? האם אינטרסים אישיים לא יזיזו את לבו? קשה מאוד לעשות את כל הדברים האלה, לכן זה לא שאפשר להשיג את זה כשרוצים. רק אם השין-שינג והדה של האדם השתפרו באמצעות טיפוח, אפשר להשיג את המטרה הזאת.

במהלך ההיסטוריה אנשים רבים בלבלו צ'יגונג בהתעמלות רגילה, כשלמעשה ההבדל גדול מאוד והם בכלל לא אותו הדבר. רק כשמתרגלים צ'י ברמה הנמוכה ביותר ועוסקים בסילוק מחלות ושיפור בריאות כדי להשיג גוף בריא, אז המטרה ברמה הנמוכה ביותר דומה לזאת של ההתעמלות. אבל ברמה גבוהה זה בכלל לא כך. לטיהור הגוף בצ'יגונג יש גם המטרה שלו. יתר על כן יש לדרוש מהמתרגלים שיתאימו לעקרונות שהם מעבר לרגיל ולא לעקרונות של אנשים רגילים, ואילו תרגילי התעמלות הם רק עניין שבין אנשים רגילים.

כוונת מחשבה

כשמדברים על כוונת מחשבה זה מתייחס לפעילויות המחשבתיות האנושיות שלנו. איך מתייחסים בקהילת המתרגלים לפעילויות של כוונת המחשבה במוח? איך מתייחסים לצורות השונות של החשיבה האנושית (כוונת המחשבה)? איך הן באות לידי ביטוי? הרפואה המודרנית אינה יכולה עדיין לפתור שאלות רבות במחקרה על המוח האנושי, משום שזה לא קל כל כך כמו ללמוד את הדברים על הגוף החיצוני. ברבדים עמוקים יותר יש צורות שונות בממדים שונים. אבל זה גם לא כמו מה שמאסטרים מסוימים של צ'יגונג אמרו. יש מאסטרים של צ'יגונג שאפילו לא יודעים בעצמם מה קורה והם לא יכולים להסביר את זה בבהירות. הם חושבים שברגע שהם משתמשים במוח שלהם ויוצרים את כוונת המחשבה, הם יוכלו לעשות דברים מסוימים. הם אומרים שהדברים נעשים על ידי המחשבה או על ידי כוונת המחשבה שלהם. למעשה, הדברים האלה אינם נעשים על ידי כוונת המחשבה שלהם כלל.

ראשית, בואו נדבר על המקור של מחשבות האדם. בסין העתיקה הייתה אִמרה: "הלב חושב". מדוע אומרים "הלב חושב"? המדע הסיני העתיק היה מתקדם מאוד כיוון שהמחקר שלו היה מכוון במישרין לדברים כמו הגוף האנושי, החיים והיקום. יש אנשים שבאמת מרגישים שזה לבם שחושב, ואילו אחרים מרגישים שזה מוחם שחושב. איך קורה מצב כזה? המושג "לב חושב" שמדברים עליו הוא גם כן הגיוני, כי אנחנו רואים שהיוּאֶן-שֶן של אדם רגיל הוא קטן, ושהמסרים האמיתיים מהמוח האנושי אינם באים מתפקוד המוח האנושי עצמו. הם לא נוצרים על ידי המוח, אלא על ידי היואן-שן של האדם. היואן-שן של האדם לא נשאר רק בארמון הני-וואן. ארמון הני-וואן שאסכולת הטאו מדברת עליו הוא בעצם הגוף האצטרובלי שהרפואה המודרנית שלנו הכירה בו. אם היואן-שן של האדם נמצא בארמון הני-וואן, הוא באמת ירגיש שהמוח חושב על משהו או יוצר מסרים; אם הוא נמצא בלבו של האדם, הוא באמת ירגיש שהלב חושב על דברים.

גוף האדם הוא יקום קטן. ישויות חיות רבות בגוף המתרגל יכולות להחליף מקום. אם היואן-שן משנה את מקומו, אם הוא זז אל הבטן, האדם באמת ירגיש שהבטן חושבת על משהו. אם היואן-שן זז אל שריר השוק או העקב, האדם ירגיש שאלו הם שריר השוק או העקב שחושבים על משהו. זה בטוח יהיה כך אף על פי שזה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת. תוכל להבחין בקיומה של התופעה הזאת כבר כשרמת הטיפוח שלך לא גבוהה כל כך. אם לגוף האנושי לא היו היואן-שן שלו ודברים כמו מזג, אופי ואישיות, אז הוא רק חתיכת בשר ולא אדם שלם עם אינדיבידואליות. אם כך מה הוא התפקוד של המוח האנושי? כפי שאני רואה את זה, בצורתו בממד החומרי הזה שלנו המוח הוא רק מפעל לעיבוד. המסר המעשי נוצר על ידי היואן-שן. אבל מה שהוא משדר הוא לא שפה, אלא מסר קוסמי המייצג משמעות מסוימת. אחרי שהמוח שלנו מקבל את הפקודה הזאת הוא יעבד אותה לשפה הנוכחית שלנו, לצורת ביטוי כזאת. אנחנו מביעים את זה על ידי תנועות ידיים, הבעות עיניים וכל התנועות. למוח יש רק הפונקציה הזאת. הפקודות והמחשבות הממשיות באות מהיואן-שן של האדם. אנשים בדרך כלל מאמינים שהן פונקציות ישירות ועצמאיות של המוח. למעשה, היואן-שן לפעמים הוא בלב, כך שאנשים רבים באמת יכולים להרגיש את לבם חושב.

היום האנשים החוקרים את הגוף האנושי מאמינים שמה שהמוח האנושי משדר הוא משהו כמו גל חשמלי. אנחנו לא נדבר עדיין על מה שבעצם משודר, אבל הם הכירו בכך שזהו קיום חומרי. לכן זו אינה אמונה טפלה. איזה אפקט יש לדברים המשודרים האלה? יש מאסטרים של צ'יגונג שאומרים: "אני אשתמש בכוונת המחשבה שלי להזיז חפצים, לפתוח לך את הטְיֶאן-מוּ, לרפא את המחלה שלך וכו'". למעשה יש מאסטרים של צ'יגונג שהם עצמם אפילו לא יודעים כלל איזה סוג של יכולות על-טבעיות יש להם, וזה לא ברור להם. הם רק יודעים שהם יכולים לעשות את מה שהם רוצים ברגע שהם חושבים עליו. למעשה כשכוונת המחשבה שלהם פועלת, היכולות העל-טבעיות נשלטות על ידי כוונת המחשבה של המוח, ומבצעות את המשימות הספציפיות בפיקודה של כוונת המחשבה. אבל כוונת המחשבה אינה יכולה לעשות דבר בעצמה. כשמתרגל עושה משהו ספציפי, אלו היכולות העל-טבעיות שלו שמתפקדות.

יכולות על-טבעיות הן יכולות פוטנציאליות של הגוף האנושי. עם התפתחות החברה האנושית שלנו, המחשבה האנושית במוח הפכה ליותר ויותר מסובכת. יותר ויותר מייחסים חשיבות למציאות המוחשית, ויותר ויותר תלויים בכלים המודרניים כביכול. עקב כך היכולות המולדות האנושיות התנוונו יותר ויותר. אסכולת הטאו מלמדת לחזור למקור ולשוב לאמת. במהלך הטיפוח-תרגול עליכם לחפש את האמת ובסוף לחזור למקור ולשוב לאמת ולחזור לטבע המקורי הראשוני שלכם. רק אז תוכלו לגלות את היכולות המקוריות שלכם. היום אנחנו קוראים להן "יכולות על-טבעיות", כשלמעשה כולן הן יכולות מקוריות אנושיות. החברה האנושית נראית כאילו היא מתקדמת, אבל למעשה היא בנסיגה ונעה רחוק יותר ויותר מתכונת היקום שלנו. ביום ההוא אמרתי שגָ'אנְג גוּאוֹ-לָאו רכב הפוך על החמור. אולי לא מבינים מה זה אומר. הוא גילה שהליכה לפנים היא הליכה לאחור ושבני האדם מתרחקים יותר ויותר מתכונת היקום. במהלך התפתחות היקום, ובמיוחד עכשיו אחרי שהחל הגל הגדול של כלכלת המסחר, הטבע המוסרי של אנשים רבים הפך למושחת מאוד והם מתרחקים עוד ועוד מתכונת היקום גֶ'ן-שָן-רֶן. האנשים האלה שנסחפו עם זרם האנשים הרגילים לא יכולים להרגיש את דרגת השחיתות המוסרית של האנושות. לכן יש אנשים שאפילו חושבים שכל זה טוב. רק האנשים האלה שהשין-שינג שלהם השתפר באמצעות טיפוח יכולים להבין, כשהם מסתכלים לאחור, שהערכים המוסריים התדרדרו עד לרמה מפחידה כזאת.

יש מאסטרים של צ'יגונג האומרים: "אני אפתח לך יכולות על-טבעיות". אילו יכולות על-טבעיות הוא יכול לפתח? בלי האנרגיה, היכולות העל-טבעיות של האדם לא יעבדו. אם הן לא הופיעו עדיין האם תוכל לפתח אותן? כשהיכולות העל-טבעיות לא מחוזקות ונוצרות על ידי האנרגיה של האדם עצמו האם תוכל לפתח אותן? זה בלתי אפשרי בהחלט. פיתוח היכולות העל-טבעיות שהוא מדבר עליו זה רק לחבר את היכולות העל-טבעיות שכבר נוצרו אצלך עם המוח שלך, כדי שיתפקדו לפי הפקודות של כוונת המחשבה של המוח. זה נחשב לזה שהוא פיתח לך את היכולות העל-טבעיות. למעשה הוא לא פיתח לך שום יכולות על-טבעיות, אלא עשה רק את המעט הזה.

לגבי המתרגל, כוונת המחשבה של האדם מכתיבה ליכולות העל-טבעיות שלו שיעשו דברים; ואילו לגבי האדם הרגיל, כוונת המחשבה מכתיבה לגפיים ולאיברי החישה לעשות דברים. זה בדיוק כמו משרד ניהול במפעל שנותן פקודות וכל מחלקה ספציפית מבצעת את התפקידים שלה. זה בדיוק כמו מפקדה צבאית: המפקד נותן את הפקודות לכל הצבא שיבצע משימה. כשערכתי סמינרים באזורים אחרים, דיברתי לעתים קרובות עם המנהלים של ארגוני צ'יגונג מקומיים. הם הופתעו מאוד: "אנחנו כל הזמן חקרנו כמה אנרגיה ותודעה פוטנציאליים יש למחשבה האנושית". למעשה זה לא כך, כבר מההתחלה הם סטו. אמרתי שכדי לחקור את מדע גוף האדם צריך שחשיבת האדם תעבור מהפכה, אי אפשר להשתמש בשיטות חשיבה של אנשים רגילים ובדרכים שהם מבינים דברים כדי להבין דברים על-טבעיים.

כשמדברים על כוונת המחשבה, יש גם כמה צורות אחרות של כוונת מחשבה. למשל, יש אנשים המדברים על תודעה חבויה, תת-מודע, השראה, חלומות וכדומה. כשמדברים על חלומות, אף מאסטר של צ'יגונג לא מוכן להסביר אותם. משום שכשאתה נולד, אתה נולד בו-זמנית גם בממדים רבים של היקום. כולם יחד אתך מרכיבים אותו גוף שלם, יש ביניהם יחס הדדי והם מחוברים בחשיבה. נוסף על כך, יש לך גם ג'וּ-יוּאֶן-שֶן ופוּ-יוּאֶן-שֶן וגם דמויות של כל מיני ישויות חיות אחרות שקיימות בתוך הגוף. כל תא ותא וכל האיברים הפנימיים הם צורות קיום של הדמות והמסר שלך הקיימים בממד אחר, ולכן זה מורכב מאוד. כשאתה חולם, פעם זה כך ופעם זה אחרת. מאיפה הם באים? אומרים במדע הרפואה שזה משום שקליפת המוח עוברת שינויים. זו רק השתקפות שבאה לידי ביטוי בצורה החומרית הזו. למעשה, זו תוצאה של קבלת מסרים מממד אחר, לכן בחלום אתה מרגיש מטושטש. זה לא קשור אליך ואינך צריך להתייחס לזה. יש סוג אחד של חלום הקשור אליך ישירות. אנחנו לא יכולים לקרוא לסוג הזה "חלום". הג'וּ-אִי-שְה שלך, כלומר הג'ו-יואן-שן, רואה בחלום קרוב משפחה בא אליך; או באופן ממשי חווה משהו; רואה משהו או עושה משהו. המקרים האלו הם בעצם הג'ו-יואן-שן שלך שבאמת עשה או ראה משהו בממד אחר, כי הכרתך הייתה ברורה וממשית. הדברים האלו קיימים באמת, אלא שהם קורים בממד אחר והם קורים בזמן-מרחב אחר. האם אפשר להגיד שאלו חלומות? לא. הגוף הפיזי שלך פה באמת ישן, כך שאתה יכול רק לקרוא לזה חלום. רק חלומות מסוג זה קשורים אליך ישירות.

כשמדברים על השראה, תת-מודע ותודעה חבויה אני אומר שהביטויים האלו לא הומצאו על ידי מדענים. הם ביטויים שהסופרים נתנו לפי הנוהג של האנשים הרגילים ואין להם מהות מדעית. מהי אותה "תודעה חבויה" שהאנשים מדברים עליה? קשה להסביר אותה בבירור וזה כללי מאוד, כי המסרים השונים של האדם הם יותר מדי מסובכים. הם נראים כמו שביבי זיכרון מטושטשים. באשר לתת-מודע שהם מדברים עליו, אנחנו יכולים להסביר את זה בקלות. בהתאם להגדרה שניתנה למצב הזה של התת-מודע, זה בדרך כלל מתייחס לאדם העושה משהו בזמן שהוא מטושטש. בדרך כלל אנשים אומרים שאדם עושה משהו בתת-מודע ולא מתוך כוונה. התת-מודע הזה הוא בדיוק אותו הדבר כמו הפוּ-אִי-שְה שאנחנו מדברים עליו. משום שכשהג'ו-אי-שה של האדם נח ולא שולט על המוח וההכרה שלו מטושטשת כאילו הוא רדום, או כשהוא חולם, או נמצא במצב של חוסר הכרה, הוא נשלט בקלות על ידי הפו-אי-שה, כלומר הפו-יואן-שן. בזמן זה הפו-אי-שה מסוגל לעשות דברים מסוימים, מה שאומר שאתה תעשה דברים במצב מטושטש. אבל בדרך כלל הדברים האלה לא נעשים באופן רע, משום שהפו-אי-שה יכול לראות מממד אחר את מהות העניין, ואינו מושלה על ידי חברת האנשים הרגילים שלנו. לכן, אחרי שאדם קולט מה שהוא עשה הוא יסתכל לאחור: "איך יכולתי לעשות את זה רע כל כך, אני לא הייתי עושה את זה כך אם דעתי הייתה צלולה". אתה יכול עכשיו להגיד שזה לא טוב, אבל כשאתה מסתכל לאחור כעבור עשרה ימים או חצי חודש תגיד: "וואו! זה נעשה טוב כל כך! איך עשיתי את זה אז?" מקרים כאלה מתרחשים לעתים קרובות. זה משום שלפו-אי-שה לא אכפת מה ההשפעה באותו הרגע, אבל למה שהוא עושה תהיה השפעה טובה בעתיד. יש גם דברים שאין להם תוצאה עתידית כלשהי והם רק משפיעים באותו הרגע. אז כשפו-אי-שה עושה את הדברים האלה, הוא יכול לעשות אותם טוב מאוד באותו הרגע.

יש גם צורה אחרת, זאת אומרת אלה מאתנו שיש להם איכות מולדת טובה יכולים בקלות להישלט על ידי ישויות גבוהות כשהם עושים דברים. מובן שזה נושא אחר, לא נדבר עליו כאן. אנחנו מדברים בעיקר על מחשבות הבאות מעצמנו.

בנוגע להשראה, גם היא מונח שהוטבע על ידי הסופרים. באופן כללי מאמינים שהשראה היא הצטברות הידע של האדם בכל חייו המופיעה ברגע אחד כמו ניצוץ זוהר. אני אומר שלפי ההשקפה המטריאליסטית[1], ככל שאדם צובר יותר ידע בחייו כך הוא יוכל להשתמש במוחו ביתר חופשיות. כשרוצים להשתמש בידע הוא יבוא בהמשכיות ולא יהיה עניין של השראה. כל מה שמכנים השראה, או כשהשראה מגיעה, זה לא המצב הזה. בדרך כלל כשאדם משתמש במוח הוא משתמש בו עד שהוא מרגיש שהידע שלו אזל וכאילו הוא לא יכול להוציא עוד, הוא לא יכול להמשיך לכתוב מאמר, חסרים לו רעיונות כשהוא מחבר יצירה מוסיקלית, או שאינו מצליח להמשיך בפרויקט של מחקר מדעי. בנקודה זו האדם בדרך כלל עייף עד כדי כך שהוורידים בולטים במצחו ובדלי סיגריות פזורים על הרצפה. הוא נתקע, כואב לו הראש, ועדיין אין לו שום רעיון. בסוף, באילו נסיבות תבוא ההשראה? אם הוא עייף הוא יחשוב: "זהו, אני אנוח קצת". משום שככל שהג'ו-אי-שה שולט על המוח שלו חזק יותר, כך חיים אחרים יכולים פחות להתערב. ברגע שהאדם נח, הראש שלו משוחרר ולא חושב, אז הוא לפתע נזכר במשהו בלי להתכוון, וזה משודר מהמוח. רוב ההשראות באות בדרך זו.

מדוע ההשראה מגיעה בזמן הזה? משום שכשהמוח של האדם נשלט על ידי הג'ו-אי-שה, ככל שהוא משתמש במוח שלו, כך הוא שולט חזק יותר, וכך הפו-אי-שה יכול פחות להיכנס. כשלמישהו יש כאב ראש מחשיבה, כשהוא סובל מזה שהוא לא מצליח לחשוב על רעיון, הפו-אי-שה – שהוא חלק מגופו ונולד באותו זמן מאותו רחם של האם ושולט גם כן על חלק מהגוף – סובל יחד אתו, וגם לו יש כאב ראש חזק מאוד. כשהג'ו-אי-שה נח, הפו-אי-שה ישקף את מה שהוא יודע בתוך המוח, כי כשהוא נמצא בממד אחר הוא יכול לראות את מהות הדברים. כך האדם יוכל לעשות את העבודה שלו, לכתוב את המאמר ולחבר את היצירה.

יש אנשים שיגידו: "אם כך, בואו נשתמש בפו-אי-שה". זה כמו מה שמישהו שאל זה עתה בפתק: "איך נוכל ליצור קשר עם הפו-אי-שה?" אינך יכול ליצור אתו קשר, כי רק התחלת לתרגל ואין לך שום יכולות. לא כדאי לך ליצור כל קשר, כי המטרה שלך בטוח תהיה החזקה. יש אנשים שאולי יחשבו: "האם אנחנו יכולים להשתמש בפו-אי-שה שיביא לנו תועלת ויקדם את ההתפתחות של החברה האנושית?" אי אפשר! מדוע? זה משום שמה שהפו-אי-שה שלכם יודע הוא גם מוגבל מאוד. עם המורכבות של הממדים וריבוי הרמות, מבנה היקום הזה מורכב ביותר. פו-אי-שה יכול לדעת רק את הדברים בממד שהוא נמצא בו ולא יודע על דברים מעבר לממד שבו הוא נמצא. בנוסף, יש ממדים שונים ברמות אנכיות רבות רבות. ההתפתחות של המין האנושי יכולה להיות נשלטת רק על ידי חיים גבוהים יותר ברמה גבוהה מאוד, והיא מתפתחת לפי חוקי ההתפתחות.

חברת האנשים הרגילים שלנו מתפתחת לפי חוקי התפתחות ההיסטוריה. אתה יכול לרצות שהיא תתפתח בצורה מסוימת או שתשיג מטרה מסוימת, אבל החיים הגבוהים ההם לא חושבים על זה כך. האם האנשים בזמנים הקדומים לא חשבו על המטוסים, הרכבות והאופניים של היום? הייתי אומר שלא סביר שהם לא חשבו. היות שההיסטוריה לא התגלגלה לשלב ההוא הם לא יכלו להמציא אותם. על פני השטח ומנקודת המבט של תיאוריות שאנשים התרגלו אליהן ושל הידע האנושי הנוכחי, זה משום שהמדע האנושי באותה תקופה לא הגיע עדיין לרמה הזאת, כך שהם לא יכלו להמציא אותם. למעשה, הדרך שבה המדע האנושי מתפתח מתנהלת גם כן לפי התכנון של ההיסטוריה. אם אתם רוצים לממש מטרה מסוימת בכוונה, לא ניתן להשיג את זה. מובן שיש אנשים שהפו-אי-שה שלהם יכול לתפקד בקלות. סופר אחד אמר: "אני יכול לכתוב עשרות אלפי מילים ביום בספר שלי בלי להתעייף כלל. אם אני רוצה אני יכול לכתוב את זה די מהר ואחרים יחשבו שזה די טוב כשהם יקראו את זה". מדוע זה כך? זו התוצאה של מאמצים משותפים של הג'ו-אי-שה והפו-אי-שה שלו. הפו-אי-שה שלו גם כן יכול לבצע חצי מהתפקיד. אבל זה לא כך בכל המקרים. רוב הפו-אי-שה אינם מתערבים כלל. זה דווקא לא טוב אם אתה רוצה שהם יעשו משהו, אתה תקבל את התוצאה ההפוכה.

לב בהיר ונקי

אנשים רבים לא מסוגלים להיכנס לשקט בזמן התרגול ומחפשים מאסטרים של צ'יגונג בכל מקום כדי לשאול: "המורה, מדוע אני לא יכול להיכנס לשקט בזמן התרגול? ברגע שאני נרגע אני חושב על כל דבר והחשיבה מבולגנת". זה כמו נהרות וימים מתהפכים, הכול עולה ואתה לא יכול להיות שקט בכלל. מדוע לא יכולים להגיע לשקט? יש אנשים שלא יכולים להבין את זה וחושבים שצריכים להיות טריקים כלשהם. הם ימצאו מאסטרים ידועים: "בבקשה למד אותי כמה טכניקות מתקדמות כך שאהיה שקט". לדעתי זה לחפש את זה כלפי חוץ. אם אתה רוצה לשפר את עצמך אתה צריך לחפש בפנים ולעבוד קשה על לבך. רק אז תוכל להתרומם באמת ולהשיג שקט במדיטציית הישיבה. היכולת להשיג שקט היא גונג ועומק הדינג הוא ביטוי של רמתו של האדם.

האם אדם רגיל יכול להשיג שקט לפי רצונו? אי אפשר לעשות את זה כלל, אלא אם לאדם יש איכות מולדת טובה מאוד. במילים אחרות, הסיבה הבסיסית לכך שאדם לא יכול להשיג שקט אינה עניין של טכניקות, ולא שקיימת יכולת ייחודית כלשהי, אלא זה שהמחשבה שלך ולבך אינם נקיים. בחברת האנשים הרגילים ובקונפליקטים בין אישיים אתה מתחרה ונלחם עבור רווח אישי, עבור שבעת הרגשות ושש התשוקות ועבור ההחזקות שלך לכל מיני תשוקות. אם אינך משחרר את הדברים האלה ואינך יכול להתייחס אליהם בקלילות, איך אתה יכול כל כך בקלות להשיג שקט? בזמן התרגול מישהו אומר: "אני פשוט לא מאמין בזה. אני חייב להיכנס לשקט ולהפסיק לחשוב על כל דבר". מיד אחרי שהוא אומר את זה כל מיני מחשבות יצוצו שוב, כי זה הלב שלך שאינו נקי. לכן אינך מסוגל להיות בשקט.

יש אנשים שאינם מסכימים לנקודת המבט שלי: "האם מאסטרים מסוימים של צ'יגונג לא מלמדים אנשים להשתמש בטכניקות מסוימות? אפשר להתרכז בדבר אחד, לדמיין משהו, לרכז את המחשבה בדאן-טיאן, להסתכל פנימה על הדאן-טיאן, לשנן את שמו של הבודהא וכו'". כל אלו הם סוגי טכניקות, אבל הם אינם רק טכניקות אלא גם ביטויים של הישג. אם כך, ההישג קשור במישרין לטיפוח השין-שינג שלנו ולשיפור הרמה שלנו. גם אי אפשר להשיג שקט על ידי כך שמשתמשים רק בטכניקות כאלה. אם אתה לא מאמין בזה אתה יכול לנסות. עם כל מיני תשוקות והחזקות חזקות כל כך לא תוכל לוותר על כלום. תראה אם תוכל להיות בשקט. יש אנשים שאומרים שזה יעבוד אם משננים את שמו של הבודהא. האם אתה יכול להשיג שקט על ידי כך שאתה משנן את שמו של הבודהא? מישהו אומר: "זה קל לתרגל באסכולת בודהא אמיטאבהא. זה יעבוד על ידי כך שרק משננים את שמו של הבודהא". לך ונסה לשנן. אני הייתי קורא לזה הישג. אתה אומר שזה קל, אבל אני אומר שזה לא קל, ואף דרך תרגול אינה קלה.

כפי שאתם יודעים, שאקיאמוני לימד "דינג". מה הוא לימד לפני ה"דינג"? הוא לימד "איפוק מוסרי" ולוותר על כל התשוקות וההתמכרויות עד שכל דבר לא יהיה עוד, אז אפשר להגיע לדינג. האם זה לא העיקרון? אבל "דינג" הוא גם הישג, כי אתה לא יכול להגיע לגמרי ל"איפוק מוסרי" בבת אחת. עם הוויתור ההדרגתי על כל הדברים הרעים, עוצמת הדינג של האדם תשתפר גם היא מרדודה לעמוקה. כשאדם משנן את שמו של הבודהא, הוא צריך לעשות את זה כשהוא ממוקד במחשבה אחת, ללא שום דבר בלבו, עד שחלקים אחרים של המוח יהיו רדומים והאדם לא יהיה מודע לשום דבר, עם מחשבה אחת שמחליפה אלפי מחשבות, וכל מילה של "בודהא אמיטאבהא" מופיעה מול העיניים. האם אין זה הישג? האם אפשר לעשות את זה בהתחלה? אי אפשר. אם אי אפשר לעשות את זה בטוח לא ניתן יהיה להגיע לשקט. אם אתה לא מאמין בזה, אתה יכול לנסות. בזמן שאתה משנן את שמו של הבודהא פעם אחרי פעם עם הפה, הלב חושב על כל דבר: "מדוע הבוס שלי במקום העבודה כל כך לא אוהב אותי? הבונוס שלי החודש נמוך כל כך". ככל שאדם חושב יותר, כך הוא נעשה כועס יותר, כועס ממש, בזמן שפיו עדיין משנן את שמו של הבודהא. האם לדעתך אדם זה יכול לתרגל גונג? האם אין זה עניין של הישג? האם לא מדובר בזה שלבך לא נקי? אצל אנשים מסוימים הטיאן-מו פתוחה והם יכולים להסתכל פנימה אל הדאן-טיאן. לגבי הדאן שמצטבר באזור הבטן התחתונה, ככל שהחומר האנרגטי הזה טהור יותר, כך הוא הופך לבהיר יותר. ככל שהוא פחות טהור, כך הוא כהה יותר ושחור יותר. האם אדם יוכל להיכנס לשקט רק על ידי כך שהוא מסתכל פנימה אל הדאן הזה בדאן-טיאן? הוא לא יוכל. זה לא תלוי בטכניקה עצמה, המפתח הוא זה שהמחשבה והכוונה אינן ברורות ונקיות. כשאתה מסתכל פנימה אל הדאן-טיאן, הדאן נראה בהיר וזוהר, די יפה. תוך שנייה הדאן הזה ישתנה ויהפוך לדירה: "החדר הזה יהיה בשביל בני כשיתחתן, החדר הזה בשביל בתי. אנחנו, הזוג הזקן, נגור בחדר השני, והחדר שבמרכז יהיה חדר האורחים. זה נפלא כל כך! האם אפשר לתת לי את הדירה הזאת? עלי לחשוב על דרך להשיג אותה, איך עושים את זה?" אנשים פשוט קשורים לדברים האלה. האם אתה חושב שאתה יכול כך להיכנס לשקט? אחרים אומרים: "כשאני מגיע הנה לחברה הזאת של האנשים הרגילים, זה פשוט כמו לגור במלון. אני נשאר רק לכמה ימים ואז אעזוב במהירות". יש אנשים שפשוט נדבקים למקום הזה ושוכחים את הבית שלהם.

בטיפוח-תרגול אמיתי יש לטפח את הלב, לטפח כלפי פנים, ולחפש פנימה ולא החוצה. יש אסכולות שאומרות שבודהא נמצא בתוך הלב ובזה יש אמת מסוימת. יש אנשים שלא הבינו את ההצהרה הזו ואומרים שבודהא נמצא בלבם כאילו הם עצמם בודהות, או שיש בודהא בלבם. האם אין זו טעות שהם מבינים כך? איך אפשר להבין את זה כך? זה אומר שאתה צריך לטפח את לבך כדי שתוכל להצליח בטיפוח, זהו העיקרון. איך יכול להיות בודהא בגופך? אתה צריך לטפח כדי שתוכל להצליח בטיפוח.

הסיבה שבגללה אינך יכול להגיע לשקט היא שהמחשבה שלך אינה ריקה ולא הגעת לרמה הגבוהה ההיא. זה ינוע מרדוד לעמוק בהתאם לשיפור הרמה שלך. כשתוותר על ההחזקות, הרמה שלך תתרומם ועוצמת הדינג שלך תשתפר גם כן. אם אתה רוצה להגיע לשקט באמצעות טכניקות מסוימות או שיטות, הייתי אומר שזה חיפוש כלפי חוץ. אבל בתרגול גונג סטייה והליכה בדרך רעה בדיוק מתייחס לאנשים שחיפשו כלפי חוץ. במיוחד בבודהיזם, אם אתה מחפש כלפי חוץ יגידו שהלכת בדרך דמונית. בטיפוח-תרגול אמיתי צריך לטפח את הלב ההוא. רק כשאתה משפר את השין-שינג שלך הלב שלך יכול להיות בהיר ונקי ובמצב של ווּ-ווֵיי[2]. רק כשהשין-שינג שלך משתפר אתה יכול להתאים לתכונה של היקום שלנו ולסלק תשוקות אנושיות שונות, החזקות ודברים רעים. רק אז תוכל לשפוך את הדברים הרעים שבעצמך ותוכל לעלות. כשאתה לא מוגבל על ידי תכונת היקום, רק אז החומר הזה, הדה שלך, יוכל להפוך לגונג. האם הם לא משלימים זה את זה? זה בדיוק עיקרון כזה!

זוהי הסיבה שבגללה אדם לא מסוגל להגיע לשקט, כי הוא באופן סובייקטיבי לא יכול לענות על קריטריונים של מטפח. היום יש גם מצב אובייקטיבי שמפריע באופן חמור לטיפוח-תרגול שלך לקראת רמות גבוהות. זה משפיע באופן רציני על המתרגלים. כולם יודעים שעם "הרפורמות וההיפתחות[3]" הכלכלה הפכה לגמישה והמדיניות פחות נוקשה. טכנולוגיות חדשות רבות הוצגו ורמת החיים של האנשים משתפרת. בין האנשים הרגילים כולם חושבים שזה דבר טוב, אבל יש להסתכל על הדברים באופן דיאלקטי, משני הצדדים. עם "הרפורמות וההיפתחות", דברים רעים מכל מיני סוגים הגיעו אף הם. אם יצירה ספרותית לא נכתבת עם מעט פורנוגרפיה, נראה כאילו לא ניתן למכור את הספר, כי זה נוגע בנושא של כמות המכירות; אם סרטים ותכניות טלוויזיה לא מראים סצנות של חדר מיטות, סביר שאף אחד לא יראה אותם וזה נוגע לרייטינג; באשר ליצירות אמנות, מי יודע אם זו אמנות אמיתית או משהו אחר. לא היו דברים כאלה באמנות המסורתית הסינית העתיקה. המסורות של עמנו הסיני לא הומצאו או נוצרו על ידי אדם כלשהו. כשדיברתי על תרבות פרהיסטורית אמרתי שלכל דבר יש המקור שלו. ערכי המוסר האנושיים התעוותו והשתנו. אפילו קנה המידה לטוב ורע השתנה. זה עניין של האנשים הרגילים. אבל התכונה הזאת של היקום ג'ן-שן-רן נשארת בלתי משתנה כקריטריון היחיד למדידת אנשים טובים ורעים. כמטפח, אם אתה רוצה לקפוץ החוצה, עליך להשתמש בקריטריון הזה כדי למדוד. אינך יכול להשתמש בקנה המידה של האנשים הרגילים למדידה. לכן קיימת ההפרעה האובייקטיבית הזאת. זה לא רק זה, דברים מבולגנים כמו הומוסקסואליות, חופש מיני, שימוש בסמים וכו' הופיעו.

כשהחברה האנושית התפתחה לשלב זה של היום, חישבו על זה: מה יקרה אם זה ימשיך כך? האם ניתן להרשות לה להמשיך להתקיים כך לתמיד? אם המין האנושי לא יעשה משהו בקשר לכך – השמים יעשו. בכל פעם שהמין האנושי עובר אסונות, זה תמיד בנסיבות כאלה. במהלך הרצאות רבות כל כך לא העליתי את הנושא של האסונות הגדולים של המין האנושי. הנושא החם הזה נדון בדתות ועל ידי אנשים רבים. אני מציב את השאלה הזו לכולם, אז חישבו על זה כולכם: בחברת האנשים הרגילים שלנו הקריטריונים של המוסר עברו שינוי כזה! מתחים בין אחד לשני הגיעו לדרגה כזאת! האם אתה לא חושב שזה הגיע למצב מסוכן מאוד? לכן הסביבה הנוכחית הקיימת באופן אובייקטיבי מפריעה גם היא באופן רציני לטיפוח של המתרגלים שלנו לקראת רמות גבוהות. תמונות עירום מוצגות ממש שם, תלויות באמצע הרחוב. ברגע שאתה מרים את מבטך אתה רואה אותן.

לָאו-דְזְה אמר פעם משפט כזה: "כשאדם עליון שומע את הטָאו, הוא ילך בו בחריצות". כשאדם עליון שומע את הטאו, הוא יחשוב שסוף סוף הוא השיג את הפא האמיתי. אם לא אתחיל את הטיפוח היום, עד אימתַי אחכה? הסביבה המורכבת, לדעתי, היא דווקא דבר טוב. ככל שהיא מורכבת, כך תיצור אנשים גבוהים יותר. אם אדם יכול להתעלות מעבר לזה, הטיפוח שלו יהיה היציב ביותר.

לגבי מטפח שבאמת יכול להיות נחוש לטפח ולתרגל, אני אומר שזה דווקא דבר טוב. בלי קונפליקטים שמתעוררים, או הזדמנויות לשפר את השין-שינג שלך, אתה גם לא יכול להתקדם. אם כולם נחמדים זה אל זה איך אפשר לטפח? לגבי אדם שהוא מטפח ממוצע שהוא "אדם ממוצע השומע את הטאו"[4] – לתרגל יהיה בסדר, לא לתרגל גם יהיה בסדר – אולי אחד כזה לא יצליח. יש אנשים שהם כאן מקשיבים וחושבים שמה שהמורה אומר הוא הגיוני. כשהם חוזרים לחברה של האנשים הרגילים הם עדיין חושבים שהרווחים המעשיים האלה הם אמיתיים ומוחשיים. הם אכן אמיתיים ומוחשיים. שלא לדבר עליך, מיליונרים מערביים רבים, אנשים עשירים מאוד, גילו בתום חייהם שאין להם דבר – עושר חומרי לא ניתן להביא בלידה וגם לא ניתן שתישא אותו אתך אחרי המוות, וזה מאוד ריק מתוכן. אבל מדוע הגונג יקר כל כך? זה משום שהוא נישא על ידי גוף היואן-שן שלך והוא בא אתך בלידה והולך אתך אחרי המוות. אמרנו שיואן-שן לא נעלם וזו גם לא אמונה טפלה. אחרי שמשילים את התאים של הגוף הפיזי שלנו, המולקולות הקטנות יותר הנמצאות בממדים חומריים אחרים לא הושמדו, רק הקליפה נשרה.

כל מה שדיברתי עליו עכשיו שייך לנושא של השין-שינג של האדם. שאקיאמוני אמר פעם וגם בּוֹדְהִידְהַרְמָה: "הארץ המזרחית הזו סין היא מקום שבו נוצרים אנשים עם מוסריות גדולה". במהלך ההיסטוריה של סין נזירים רבים וסינים רבים התגאו בזה מאוד. זה אומר שהם חשבו שהם יכולים לטפח גונג ברמה גבוהה. לכן אנשים רבים מרוצים ומרגישים מוחנפים: "ככלות הכול זה אנחנו הסינים. סין יכולה לייצר אנשים עם טבע מולד גדול ומוסריות גדולה". למעשה אנשים רבים לא הבינו את המשמעות מאחורי זה. מדוע המקום הזה סין יכול לייצר אנשים עם מוסריות גדולה וגונג ברמה גבוהה? אנשים רבים לא מבינים את המשמעות האמיתית של מה שהאנשים האלה ברמה הגבוהה אמרו, וגם לא מבינים את התחום או את מצב המחשבה של האנשים האלה ברמות גבוהות ובתחומים גבוהים. כמובן, כפי שאמרנו, בואו לא נדבר על מה המשמעות של זה, רק חישבו על זה: רק בקרב הקבוצות המסובכות ביותר של אנשים או בסביבה המסובכת ביותר ניתן לטפח את הגונג בעל הרמה הגבוהה. זה מה שזה אומר.

איכות מולדת

האיכות המולדת של האדם נקבעת על ידי כמות החומר דֶה שהגוף נושא בממד אחר. אם יש פחות דה ויותר חומר שחור, שדה הקארמה יהיה גדול. המקרה הזה שייך לאיכות מולדת לא טובה; אם יש הרבה דה או חומר לבן שדה הקארמה יהיה קטן, אז לאדם הזה יש איכות מולדת טובה. החומר הלבן של אדם והחומר השחור יכולים לעבור טרנספורמציה הדדית. כיצד מתבצע תהליך הטרנספורמציה? עשיית מעשים טובים מייצרת את החומר הלבן. את החומר הלבן משיגים על ידי כך שעוברים קשיים, נושאים סבל או עושים מעשים טובים. החומר השחור נוצר מכך שעושים מעשים רעים, מעשים לא טובים. הוא קארמה. קיים תהליך כזה של הפיכה ובאותו הזמן יש גם יחס של נשיאה. כיוון שהם הולכים ישירות יחד עם היואן-שן של האדם זה לא משהו מתקופת חיים אחת, אלא זה מצטבר משנים רחוקות. לכן מדברים על צבירת קארמה וצבירת דה. בנוסף, הם יכולים להצטבר מהדורות הקודמים. לפעמים אני נזכר בדברים שאמרו אנשים סינים קדמונים או אנשים מבוגרים: "האבות צברו דה", "צבירת דה" או "חוסר דה". הדברים שהם אמרו היו כל כך אמיתיים, הם באמת נכונים מאוד.

האיכות המולדת הטובה או הרעה של האדם יכולה לקבוע אם תכונת ההארה שלו טובה או רעה. אדם שהאיכות המולדת שלו לא טובה, זה יכול לגרום לכך שתכונת ההארה שלו תהפוך גם כן להיות ירודה. מדוע? זה משום שלאדם עם איכות מולדת טובה יש חומר לבן רב. החומר הלבן הזה יכול להתאים ליקום שלנו ולתכונה ג'ן-שן-רן בלי שום הפרדה. תכונת היקום מתבטאת במישרין בגופך ומקושרת ישירות עם גופך. אבל החומר השחור הזה הוא בדיוק ההפך. משיגים אותו על ידי כך שעושים מעשים רעים. הוא בכיוון הנגדי של תכונת היקום. לכן החומר השחור הזה יוצר הפרדה מסוימת מתכונת היקום שלנו. אם יש הרבה מהחומר השחור הזה הוא ייצור שדה שיקיף את גוף האדם ויעטוף אותו בפנים. ככל שהשדה גדול יותר כך צפיפותו תהיה גבוהה יותר, הוא יהיה עבה יותר, ויגרום לאיכות המולדת להיות גרועה יותר. זה מפני שהוא לא יכול לקבל את תכונת היקום ג'ן-שן-רן, כי האדם רכש את החומר השחור על ידי עשיית מעשים לא טובים. בדרך כלל קשה יותר לאדם כזה להאמין בטיפוח-תרגול. ככל שהאיכות המולדת גרועה יותר כך הוא יקבל יותר התנגדות מהקארמה; ככל שהוא יסבול יותר קשיים, כך הוא יאמין בזה פחות ויהיה לו קשה לטפח ולתרגל.

קל יותר למישהו עם הרבה מהחומר הלבן לתרגל ולטפח. זה כיוון שבמהלך הטיפוח, כל עוד האדם הזה מותאם לתכונת היקום והשין-שינג שלו יכול להשתפר, הדה שלו יהפוך ישירות לגונג. ואילו לגבי מישהו עם חומר שחור רב יש הליך נוסף. בדיוק כמו מפעל המייצר מוצר: אחרים באים עם חומר מוכן, ואילו האדם הזה בא עם חומר גלם שצריך לעבד. הוא צריך לעבור דרך ההליך הזה. לכן עליו ראשית לסבול קשיים ולסלק קארמה, כדי שיוכל להפוך אותה לחומר הלבן וליצור את החומר הזה, דה. רק אז הוא יכול לפתח את הגונג בעל הרמה הגבוהה. אבל לאדם כזה בדרך כלל אין במקור איכות מולדת טובה. אם אתה מבקש ממנו לסבול עוד הוא יאמין בכך פחות ויהיה לו קשה יותר לסבול את זה. לכן קשה למישהו עם חומר שחור רב לטפח ולתרגל. בעבר, אסכולת הטאו או אסכולות תרגול שלימדו רק תלמיד אחד בכל דור דרשו שהמאסטר יחפש את התלמיד במקום שהתלמיד יחפש את המאסטר. זה נקבע גם על ידי כמות הדברים האלה שנושא גופו של האדם.

איכות מולדת קובעת את תכונת ההארה של האדם, אבל זה לא מוחלט. יש אנשים שהאיכות המולדת שלהם גרועה מאוד אבל הסביבה המשפחתית טובה מאוד. בני משפחה רבים מטפחים ומתרגלים. יש גם אנשים שהם בעלי אמונה דתית[5] ומאמינים מאוד בעניין הטיפוח-תרגול. בסביבה הזאת אפשר לגרום לאדם להאמין בזה ולאפשר לתכונת ההארה להשתפר, אז זה לא מוחלט. יש גם אנשים שהאיכות המולדת שלהם טובה, אבל הם לעתים קרובות קיבלו השכלה ממעט הידע הנוכחי של החברה הפרקטית שלנו, במיוחד בשיטות האבסולוטיות בחינוך האידיאולוגי של לפני כמה שנים – מה שגרם לחשיבה של האנשים להיות צרת אופקים ביותר והם לא מאמינים בשום דבר מעבר לטווח הידע שלהם. זה יכול להפריע באופן רציני לתכונת ההארה שלהם.

לדוגמה, כשערכתי סמינר, דיברתי ביום השני על פתיחת הטיאן-מו. היה אדם עם איכות מולדת טובה. הטיאן-מו שלו נפתחה בבת אחת לרמה גבוהה מאוד. הוא ראה מראות רבים שאנשים אחרים לא יכלו לראות. הוא אמר לאחרים: "וואו, ראיתי פאלונים נופלים כמו פתיתי שלג על גופם של האנשים בכל האולם שבו הועבר הפא; ראיתי איך נראה הגוף האמיתי של המורה לי; ראיתי את ההילה של המורה לי, איך נראה הפאלון וכמה פָא-שֶנים יש". הוא ראה שהמורה לי נתן הרצאות ברמות שונות ואיך הפאלונים כיווננו את גופם של התלמידים. הוא גם ראה שבמשך ההרצאה הגונְג-שֶן[6] של המורה נתן הרצאה בכל רמה. בנוסף, הוא ראה את היפהפיות השמימיות מפזרות פרחים מסביב וכו'. זה שהוא ראה דברים יפים כל כך מצביע על כך שהאיכות המולדת שלו הייתה די טובה. הוא המשיך והמשיך ולבסוף אמר: "אני לא מאמין בדברים האלה". חלק מהדברים האלה כבר הוכחו באמצעות המדע. דברים רבים ניתן גם להסביר על ידי המדע המודרני. אנחנו גם דנו בחלק מהם. זה מפני שמה שהצ'יגונג מבין הוא באמת מעבר להבנה של המדע המודרני, זה בטוח. מנקודת מבט זו, האיכות המולדת של האדם אינה מכתיבה לגמרי את תכונת ההארה של האדם.

הארה

מהי "הארה"? "הארה" היא מונח שמקורו בדת. בבודהיזם הכוונה היא להבנתו של המטפח את הפוֹא פָא, ההארה במובן ההבנה וההארה הסופית – זה אומר ההארה אל החוכמה. אבל בימינו משתמשים בזה בין אנשים רגילים כשרוצים לתאר מישהו שהוא פיקח מאוד, או מישהו שיודע מה הבוס חושב ויכול לתפוס זאת במהירות, הוא יודע איך לרַצות את הבוס. אנשים קוראים לזה תכונת הארה טובה וזה בדרך כלל מובן באופן זה. אבל ברגע שאתה מתרומם מעט גבוה יותר מעל הרמה של האנשים הרגילים, תגלה כי העקרונות ברמה זו כפי שהם מובנים על ידי אנשים רגילים הם בדרך כלל מוטעים. זו בכלל לא ההארה שאנחנו מדברים עליה. תכונת ההארה של אדם ממולח דווקא אינה טובה, מפני שאדם שהוא פיקח מדי יעשה רק עבודה שטחית כדי לזכות בהערכה של הבוס או של הממונים. במקרה זה האחרים צריכים לעשות את העבודה המעשית, האין זאת? אם כך אדם זה יהיה חייב לאחרים; כיוון שהוא ממולח ויודע איך לרצות אחרים, הוא ירוויח יותר מאחרים, אז אחרים יפסידו; כיוון שהוא ממולח הוא לא יפסיד, והוא גם לא יפסיד משהו בקלות, אז אחרים חייבים להפסיד. הוא יותר ויותר מייחס חשיבות לרווחים המעשיים המועטים האלה אז לבו ייעשה יותר ויותר צר, וכך הוא ירגיש שהרווחים החומריים של האנשים הרגילים הם משהו שלא ניתן לוותר עליו. כך הוא חושב שהוא מעשי מאוד ולא מפסיד.

יש אנשים שאפילו מעריצים את האדם הזה. אני אומר לכם לא להעריץ אותו. אתם לא יודעים אפילו איזה חיים מעייפים הוא מנהל. הוא לא יכול לאכול או לישון היטב, ואפילו בחלומות הוא חושש להפסיד אינטרסים אישיים. הוא חופר לתוך קרן של פר במובנים של רווח אישי. האם לא הייתם אומרים שהוא מנהל חיים מעייפים? כל החיים שלו הוא חי רק בשביל זה. אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר. אבל אדם כזה לא יוותר וינהל את החיים הכי מעייפים, בהחלט אין עליכם ללמוד ממנו. בקהילת הטיפוח-תרגול אומרים: "אדם כזה אבוד באופן העמוק ביותר. הוא מושלה לחלוטין בקרב אנשים רגילים בגלל אינטרסים חומריים". אם תבקש ממנו לשמור על הדה, זה לא יהיה קל! אם תגיד לו לתרגל הוא ממש לא יאמין לך: "לתרגל? כמתרגלים אתם לא תשיבו מכה כשמכים אתכם ולא תחזירו כשמקללים אתכם. כשאחרים עושים לכם את המוות, אתם לא יכולים להתייחס אליהם באותו האופן בלבכם. להפך, אתם אפילו צריכים להודות להם. כולכם נעשיתם אָ-Q! כולכם חולי רוח!" לגבי אדם כזה אין שום דרך שהוא יבין את הטיפוח-תרגול. הוא יגיד שאתה בלתי מובן וטיפש. האם לא תגיד שקשה להציל אותו?

זו אינה ההארה שאנחנו מדברים עליה. דווקא מה שהאדם הזה מכנה "טיפשי" במובנים של אינטרסים אישיים – זו ההארה שאנחנו מדברים עליה. מובן שאדם כזה אינו באמת טיפש. אנחנו פשוט מתייחסים לנושא של אינטרס אישי בקלילות ואילו בתחומים אחרים אנחנו נבונים מאוד. במובנים של ניהול פרויקטים של מחקר מדעי, או ביצוע משימות שקיבלנו מהאחראים עלינו, או ביצוע עבודות אחרות, יש לנו ראש בהיר וצלול מאוד ואנחנו מבצעים אותם היטב. אבל דווקא במובן של הרווח האישי שלנו או הקונפליקטים הבין אישיים יהיה לנו אכפת פחות. מי יגיד שאתה טיפש? אף אחד לא יגיד שאתה טיפש. זה בטוח יהיה כך.

בואו נדבר על שוטה שהוא טיפש באמת, כי העיקרון הזה מתהפך לחלוטין ברמות גבוהות. לא ייתכן ששוטה יעשה מעשים מוטעים רציניים בקרב אנשים רגילים, ולא ייתכן שהוא יתחרה ויריב בגלל אינטרסים אישיים. הוא לא מחפש תהילה או מאבד דה. אבל אחרים יתנו לו דה. בזמן שהם מכים אותו ומקללים אותו הם נותנים לו דה, והחומר הזה הוא בעל ערך רב. ביקום שלנו יש העיקרון הזה: "אין הפסד – אין רווח". כדי להרוויח צריך להפסיד. כשאחרים רואים את השוטה הזה, כולם יקללו אותו: "טיפש גדול שכמותך". כשהם פותחים את הפה לקלל, חתיכת דה תיזרק לשם. כשאתה מנצל אותו, אתה הצד המרוויח, אז אתה צריך להפסיד משהו. אם מישהו עובר ובועט בו: "טיפש גדול שכמותך". טוב, גוש גדול של דה יוטל לשם שוב בכבדות. כשמישהו מציק לו או בועט בו הוא רק יחייך: "קדימה, בכל מקרה אתה נותן לי דה ואני לא עומד לדחות אפילו מעט מזה!" אז בהתאם לעקרונות ברמות הגבוהות, חישבו על זה, מי פיקח? האם האיש הזה לא פיקח? הוא הפיקח ביותר, כי הוא לא מאבד שום דה. כשאתה זורק דה לאדם הזה הוא לא דוחה את זה כלל. הוא ייקח את הכול ויקבל את זה בחיוך. הוא אולי טיפש בחיים האלה, אבל לא בחיים הבאים. היואן-שן שלו אינו טיפש. בדתות אומרים שעם דה רב אדם יהיה פקיד רם מעלה או ירוויח כסף רב בחיים הבאים. כל אלו מוחלפים עם הדה של האדם.

אנחנו אומרים שדה יכול להפוך ישירות לגונג. האם גובה הטיפוח שלך לא בא מהפיכת הדה הזה? הוא יכול להשתנות ישירות לגונג. האם הגונג הקובע את רמת האדם ועוצמת האנרגיה לא בא מהחומר הזה? תגיד אתה, האם הוא בעל ערך? אפשר להביא אותו בלידה ולקחת אותו כשמתים. אומרים בבודהיזם שרמת הטיפוח שלך היא סטטוס הפרי שלך. כמה שתקריב – כך תקבל, זה בדיוק עיקרון כזה. בדתות אומרים שעם דה אדם יכול להיות פקיד רם מעלה או לעשות הון רב בחיים הבאים. עם מעט דה אדם אפילו לא יצליח להשיג אוכל כקבצן, כי אין דה להחלפה. אין הפסד – אין רווח! בלי שום דה על האדם להיכחד בגוף ובנפש. הוא יהיה מת באמת.

בעבר היה מאסטר של צ'יגונג שרמתו הייתה גבוהה מאוד כשהוא רק יצא אל הציבור. המאסטר הזה של הצ'יגונג נפל מאוחר יותר לתוך תהילה ורווח. המאסטר שלו לקח את הפו-יואן-שן שלו, כי גם הוא היה שייך לאנשים האלה שמטפחים פו-יואן-שן. כשהפו-יואן-שן שלו עדיין היה, הוא נשלט על ידי הפו-יואן-שן שלו. לדוגמה, יום אחד מקום העבודה שלו חילק יחידות דיור. האחראי אמר: "כל אלו שצריכים דירה בואו לכאן לתאר את התנאים שלכם והסבירו מדוע כל אחד מכם צריך דירה". כולם אמרו מה הסיבות שלהם ואילו אדם זה לא אמר מילה. לבסוף האחראי גילה שלאדם זה היה צורך רב יותר מהאחרים ושצריך לתת לו את הדירה. אנשים אחרים אמרו: "לא, לא צריך לתת לו את הדירה. צריך לתת אותה לי, כי אני צריך את הדירה בגלל זה וזה". אדם זה אמר: "אז קח אותה". בעיניהם של אנשים רגילים אדם זה הוא טיפש. אנשים מסוימים ידעו שהוא מתרגל ושאלו אותו: "כמתרגל, אתה לא רוצה שום דבר. מה אתה רוצה?" הוא ענה: "מה שאחרים לא רוצים, אני רוצה". למעשה הוא לא היה טיפש בכלל אלא די מבריק. רק כשזה נגע לאינטרס אישי הוא התייחס לדברים באופן זה. הוא האמין בהליכה לפי המהלך הטבעי של הדברים. אחרים שאלו אותו שוב: "מה האדם בימים אלה לא רוצה?" הוא ענה: "אף אחד לא רוצה את האבן שעל האדמה שאנשים בועטים בה מפה לשם, אז אני ארים את האבן ההיא". אנשים רגילים חושבים שזה בלתי מובן ולא יכולים להבין מתרגלים. הם לא יכולים להבין את זה כי מצב המחשבה שלהם רחוק והפער בין הרמות שלהם רב מדי. כמובן, הוא לא ירים את האבן ההיא. הוא סיפר על עיקרון שאדם רגיל לא יכול להתעורר אליו: "אני לא ארדוף אחרי שום דבר בין אנשים רגילים". בואו נדבר על האבן. אתם יודעים שבכתבים בודהיסטים כתוב: "בגן העדן של האושר האולטימטיבי העצים עשויים מזהב, האדמה עשויה מזהב, הציפורים עשויות מזהב, הפרחים עשויים מזהב וגם הבתים עשויים מזהב. אפילו גוף הבודהא מוזהב ונוצץ". לא ניתן למצוא שם חתיכת אבן. אומרים שהכסף שמשתמשים בו שם הוא אבנים. הוא לא יישא חתיכת אבן כשהוא הולך לשם, אבל הוא סיפר על העיקרון הזה שאדם רגיל לא יכול להבין. מטפחים אכן אומרים: "לאנשים רגילים יש מה שהם רודפים אחריו. אנחנו לא רודפים אחרי זה; לגבי מה שיש לאנשים רגילים, אנחנו גם לא מעוניינים בזה; אבל מה שיש לנו זה משהו שאנשים רגילים לא יכולים להשיג גם אם הם רוצים".

למעשה, ההארה שדיברנו עליה זה עתה עדיין שייכת להארה שבמהלך הטיפוח-תרגול. הארה זו היא בדיוק ההפך מההארה שבין אנשים רגילים. ההארה שאנחנו באמת מתייחסים אליה היא האם במהלך הטיפוח-תרגול אפשר להיות מואר לפא שהמאסטר מלמד, או לטאו שהמאסטר הטאואיסטי מלמד, האם במהלך הטיפוח-תרגול אדם מתייחס לעצמו כאל מטפח כשהוא פוגש בקשיים, האם הוא יכול להבין, האם הוא יכול לקבל, או האם הוא יכול לנהל את עצמו לפי הפא במהלך הטיפוח-תרגול. לגבי אנשים מסוימים, לא חשוב איך תאמר את זה הם עדיין לא מאמינים, וחושבים שהדברים בין האנשים הרגילים הם מעשיים יותר. הם יאחזו בהשקפותיהם העקשניות ולא יעזבו אותן, וזה גורם להם לא להיות מסוגלים להאמין. יש אנשים שרק רוצים להירפא ממחלות. ברגע שאני מזכיר כאן שצ'יגונג הוא בכלל לא בשביל לרפא מחלות, המחשבה שלהם תתנגד, ולכן הם לא יאמינו למה שמלמדים בהמשך.

יש אנשים שתכונת ההארה שלהם פשוט לא משתפרת. הם לוקחים את הספר הזה שלי וסתם מסמנים בו. אלו עם הטיאן-מו פתוחה יכולים לראות שהספר הזה נראה צבעוני מאוד, זוהר באור זהב. כל מילה היא הדמות של הפא-שן שלי. אם הייתי משקר הייתי מרמה את כולכם. הסימן הזה שעשיתם נראה שחור מאוד, איך אתם מעזים סתם לסמן בו? מה אנחנו עושים כאן? האם איננו מדריכים אתכם לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות יותר? יש דברים שעליכם גם לחשוב עליהם. הספר הזה יכול להדריך את הטיפוח-תרגול שלך. חשוב, האם הוא בעל ערך רב? האם זה שאתה סוגד לבודהא יכול לאפשר לך באמת לטפח ולתרגל? אתה מאמין מאוד, לא מעז אפילו לנגוע בקלילות בפסל הבודהא ומבעיר לו כל יום קטורת, אבל אתה מעז להשחית את הדאפא שיכול באמת להדריך את הטיפוח-תרגול שלך.

כשמדברים על הנושא של תכונת ההארה של האדם, זה מתייחס לעומק הבנתך של משהו שקורה ברמות שונות במהלך הטיפוח-תרגול, או של דבר או פא מסוים שהמאסטר לימד. אבל זאת עדיין לא ההארה המוחלטת שאנחנו מדברים עליה. ההארה המוחלטת שאנחנו מדברים עליה מתייחסת לזה: בתקופת החיים של האדם, מהתחלת הטיפוח, האדם ינוע למעלה ללא הרף ויסלק את ההחזקות האנושיות וכל מיני תשוקות, וגם הגונג שלו יגדל ללא הרף עד הצעד האחרון בטיפוח-תרגול. כשהחומר הזה דה יוחלף לחלוטין לגונג ומסלול הטיפוח של האדם הזה שתוכנן על ידי המאסטר יגיע עד הסוף, באותו רגע "בום", כל המנעולים יתנפצו לרווחה. הטיאן-מו שלו תגיע לנקודה הגבוהה ביותר של הרמה שהוא נמצא בה והוא יוכל לראות את האמת בכל ממד ברמה שהוא נמצא בה, את צורות הקיום של חיים שונים ושל החומר בכל זמן-מרחב ואת האמת שבתוך היקום שלנו. הכוחות השמימיים שלו יתגלו במלואם והוא יוכל לתקשר עם סוגי חיים שונים. כשמגיעים לשלב זה, האם אדם זה אינו מואר גדול, או אדם שהואר על ידי טיפוח-תרגול? כשמתרגמים את זה לשפה הודית עתיקה הוא בודהא.

ההארה שאנחנו מדברים עליה, ההארה המוחלטת הזאת, שייכת עדיין להארה פתאומית. הארה פתאומית משמעה שבמשך תקופת החיים של האדם הוא מטפח באופן נעול ולא יודע כמה גבוהה רמת הגונג שלו או איזו צורה יש לגונג שטיפח. הוא לא מרגיש שום דבר כלל ואפילו כל התאים בגופו נעולים. הגונג שהוא טיפח נעול עד הצעד הסופי, רק אז הוא יכול להשתחרר. רק אדם עם טבע מולד גדול יכול לעשות את זה, כי הטיפוח הזה הוא די מר. הוא מתחיל בלהיות אדם טוב, משפר בהתמדה את השין-שינג, תמיד סובל קשיים, עולה בהתמדה בטיפוח ותמיד דורש מעצמו לשפר את השין-שינג, אבל הוא לא יכול לראות את הגונג של עצמו. טיפוח של אדם כזה הוא הקשה ביותר והוא חייב להיות בעל טבע מולד גבוה. אדם זה יטפח ויתרגל במשך שנים רבות בלי לדעת שום דבר.

יש סוג אחר של הארה שנקרא הארה הדרגתית. מההתחלה אנשים רבים הרגישו את הסיבוב של הפאלון. באותו הזמן פתחתי גם את הטיאן-מו בשבילכם. בגלל סיבות שונות יש אנשים שיעברו ממצב שבו אינם יכולים לראות למצב שבו יוכלו לראות בעתיד. הם יעברו ממצב שלא יוכלו לראות בבירור למצב שבו יראו בבירור, וממצב שאינם יודעים איך להשתמש בטיאן-מו לזה שיידעו איך להשתמש בה – הרמה תעלה ללא הרף. בעקבות שיפור השין-שינג שלך והוויתור שלך על כל מיני החזקות, כל היכולות העל-טבעיות השונות שלך יתגלו. ההתפתחות של כל תהליך הטיפוח-תרגול, ותהליך השינוי של הגוף, הכול מתחולל באופן שתוכל לראות או להרגיש אותו. באופן זה מגיעים לצעד האחרון בו יכולים להבין את אמת היקום במלואה, והרמה שלך מגיעה לנקודה הגבוהה ביותר שאתה צריך להגיע אליה בטיפוח. הטרנספורמציה של הבֶּן-טִי וחיזוק היכולות העל-טבעיות הגיעו לדרגה מסוימת וישיגו את המטרה הזו בהדרגה, זו הארה הדרגתית. דרך טיפוח זו של הארה הדרגתית גם אינה קלה. כשיש יכולות על-טבעיות יש אנשים שלא יכולים להניח את ההחזקות שלהם ונוטים להשוויץ או לעשות דברים רעים. כך הגונג שלך ירד ברמה והטיפוח שלך יהיה לשווא, לבסוף תיהרס. יש אנשים שיכולים לראות. הם יכולים לראות כל מיני ישויות המופיעות ברמות שונות, והן יכולות לגרור אותך לעשות את זה או לעשות את זה. הן יכולות לגרור אותך לטפח את הדברים שלהן ולקחת אותך כתלמיד שלהן, אבל הן לא יכולות לאפשר לך להשיג את הפרי האמיתי, כי הן גם כן לא השיגו את הפרי האמיתי.

חוץ מזה, כל האנשים שבממדים גבוהים הם אלוהויות היכולות להיעשות גדולות מאוד ולהציג את הכוחות השמימיים הגדולים שלהן. אם לבכם אינו ישר, האם לא תלכו אחריהם? ברגע שאתם הולכים אחריהם, הטיפוח שלכם יהיה מיד לשווא. אפילו אם הוא בודהא אמיתי או טאו אמיתי, אתם עדיין צריכים להתחיל לטפח ולתרגל מההתחלה. האם האנשים של הרמות הרבות של השמים אינם כולם אלים? רק כשאדם מגיע לרמה גבוהה ביותר של טיפוח ומשיג את המטרה, אז הוא יכול לקפוץ החוצה. אבל בעיני אדם רגיל, אל בן אלמוות יכול באמת להופיע גבוה, ענק ובעל יכולת גדולה. אבל הוא לא בהכרח השיג את הפרי האמיתי. עם ההפרעה של מסרים שונים והפיתוי של מראות שונים, האם זה אפשרי שזה לא יזיז את לבך? לכן זה גם כן קשה לתרגל ולטפח עם טיאן-מו פתוחה וקשה יותר לנהל היטב את השין-שינג. אבל מה שטוב אצלנו זה שחלק מהאנשים משתייכים לאלה שפותחים להם את היכולות העל-טבעיות רק בחצי הדרך, ואז הם ייכנסו למצב של הארה הדרגתית. הטיאן-מו תיפתח עבור כולם, אבל לרבים לא יתאפשר שהיכולות העל-טבעיות שלהם יתגלו. כשהשין-שינג שלך ישתפר בהדרגה לרמה מסוימת המצב הנפשי שלך יהיה יציב ותוכל לנהל את עצמך היטב, אז הן ייפתחו עבורך בבת אחת בפיצוץ. ברמה מסוימת יתאפשר לך להיכנס למצב של הארה הדרגתית ובזמן הזה יהיה לך קל יותר לנהל את עצמך היטב. כל מיני יכולות על-טבעיות יופיעו. אתה תטפח את עצמך כלפי מעלה עד שבסוף כולן ייפתחו. יתאפשר לך שזה יופיע בחצי הדרך של הטיפוח שלך. רבים מהמטפחים שלנו שייכים לסוג הזה, אז אל תמהרו לראות.

אולי כולם שמעו שגם זֵן בודהיזם מדבר על ההבדלים בין הארה פתאומית והארה הדרגתית. חְווֵי-נֶנְג, האב השישי בזן בודהיזם, לימד הארה פתאומית, ואילו שֶן-שיוּ[7] מהאסכולה הצפונית של זן בודהיזם לימד הארה הדרגתית. במהלך ההיסטוריה במשך זמן ארוך היה בין אלה לאלה ויכוח על לימודים בודהיסטים, הם התווכחו והתווכחו. אני אומר שזה חסר משמעות. מדוע? משום שמה שהם התייחסו אליו היה רק ההבנה של עיקרון ספציפי בתהליך הטיפוח-תרגול. באשר לעיקרון ספציפי, יש אנשים שיבינו אותו בבת אחת, בזמן שאחרים יתעוררו ויבינו אותו בהדרגה. האם זה משנה איך מישהו מבין את זה? טוב יותר אם אפשר להבין את זה בבת אחת, אבל זה גם בסדר אם מתעוררים לזה בהדרגה. האם הם אינם שניהם הארה? שניהם הם הארה, אז אף אחד מהם אינו טועה.

אנשים עם טבע מולד גדול

מה זה "אדם עם טבע מולד גדול"? טבע מולד גדול של אדם עדיין שונה מאיכות מולדת טובה או רעה. קשה מאוד למצוא מישהו עם טבע מולד גדול. זה לוקח תקופה היסטורית ארוכה מאוד עד שאדם כזה ייוולד. כמובן, אדם עם טבע מולד גדול צריך ראשית שתהיה לו כמות גדולה של דה והשדה של החומר הלבן הזה צריך להיות גדול מאוד – זה בטוח. באותו זמן, האדם הזה צריך גם להיות מסוגל לסבול קשיים על גבי קשיים. חייב גם להיות לו לב עם סובלנות גדולה והוא צריך להיות מסוגל גם להקריב. הוא צריך גם להיות מסוגל לשמור על הדה ושתהיה לו תכונת הארה טובה ועוד.

מהם הקשיים על גבי קשיים? בבודהיזם מאמינים כי להיות בן אדם זה סבל. כל עוד אתה בן אדם אתה צריך לסבול. מאמינים שלחיים בכל הממדים האחרים אין הגוף הזה שלנו של האנשים הרגילים. לכן הם לא נעשים חולים וגם לא יהיו בעיות של לידה, זִקנה, מחלה ומוות. אז סבל כזה לא מתקיים. אנשים בממדים אחרים יכולים לרחף באוויר, הם ללא משקל וזה נפלא ביותר. בגלל הגוף הזה אנשים רגילים ייתקלו בבעיות הללו: הם לא יוכלו לסבול שקר להם, חם להם, צמא, רעב או עייפות, בנוסף, יש להם גם לידה, זִקנה, מחלה ומוות. בכל מקרה לא יהיה לך נוח.

קראתי בעיתון שבזמן רעידת האדמה בטָאנג-שָאן[8] אנשים רבים מתו מרעידת האדמה, אבל חלק הוחיו. מחקר סוציאלי מיוחד נערך בקרב הקבוצה הזו של האנשים. שאלו אותם: "איך הרגשתם במצב המוות?" למרבית הפלא, כל האנשים האלה דיברו פה אחד על אותו מצב מיוחד, שברגע המוות לא הייתה להם תחושה של פחד. להפך, הם פתאום הרגישו שחרור, עם מין התרגשות תת-הכרתית; יש אנשים שהרגישו חופשיים מכבלי הגוף, מרחפים באוויר בקלילות בתחושה נפלאה. הם גם יכלו לראות את הגוף של עצמם; היו אנשים שיכלו גם לראות חיים בממדים אחרים; יש גם כאלה שהלכו למקום זה או זה. כולם דיברו על הרגשה של שחרור באותו הרגע ועל מין התרגשות תת-הכרתית ותחושה של חוסר סבל. זה מצביע על כך שברגע שיש לאדם גוף בשר ודם כזה הוא יסבול. אבל כיוון שכולם באים מרחם אמם בדרך זו, לא מודעים לכך שזהו סבל.

אמרתי שאדם חייב לסבול קשיים על גבי קשיים. ביום ההוא אמרתי שתפיסת הזמן-מרחב של המין האנושי שונה מזו של זמן-מרחב אחר גדול יותר. בצד הזה שְה-צֶ'ן אחד הוא שעתיים, שהם שנה אחת בממד ההוא. אם אדם מתרגל ומטפח במצב הקשה הזה הוא באמת ייחשב למצוין; אם הלב לחפש את הטאו מתגלה אצל אדם זה והוא רוצה לטפח ולתרגל הוא פשוט ממש יוצא מן הכלל. עם קשיים כאלה הוא עדיין לא איבד את הטבע המקורי שלו ורוצה לחזור למקור באמצעות טיפוח-תרגול. מדוע אפשר לעזור למתרגלים ללא תנאי? זה בדיוק בגלל זה. כשהאדם הזה יושב במדיטציה במשך לילה שלם בממד הזה של אנשים רגילים, כשרואים את זה, יגידו שהוא באמת יוצא מן הכלל כי הוא כבר ישב שם שש שנים. זה מפני ששה-צ'ן אחד שלנו שווה לשנה אחת שם. הממד של המין האנושי שלנו הוא ממד ייחודי מאוד.

איך סובלים את הקשיים על גבי קשיים? לדוגמה, יום אחד אדם הולך לעבודה ומקום העבודה לא כל כך מצליח, יש יותר עובדים מעבודה. המצב הזה לא יכול להימשך עוד. מקום העבודה יעבור שינוי וייקח עובדים בקבלנות. עובדים מיותרים יפוטרו. אדם זה הוא גם אחד מאלו ש"קערות האורז" שלהם נלקחו לפתע. איך הוא ירגיש? אין מאיפה לקבל משכורת, איך הוא יכול להתפרנס? אין לו שום מיומנויות אחרות, אז הוא הולך הביתה במצב רוח ירוד. ברגע שהוא מגיע הביתה הורה מבוגר בבית חולה, חולה מאוד. הוא ידאג וימהר לקחת את ההורה המבוגר לבית החולים. הוא יעבור קשיים רבים כדי ללוות כסף בשביל האשפוז. אז הוא יחזור הביתה להכין משהו בשביל ההורה המבוגר. ברגע שהוא ייכנס הביתה, מורה מבית הספר יבוא וידפוק על הדלת: "הילד שלך פצע מישהו בקטטה, עליך לבוא מהר לראות". מיד אחרי שהוא מטפל במצב וחוזר הביתה, ממש ברגע שהוא מתיישב, יש שיחת טלפון ואומרים לו: "לאשתך יש רומן עם מישהו". מובן שלא תיתקל בתסריט כזה. אדם רגיל לא יכול לסבול קשיים כאלה ויחשוב: "בשביל מה להמשיך לחיות? אחפש חבל לתלות את עצמי ולשים קץ לכול!" אני רק אומר שאדם צריך להיות מסוגל לסבול קשיים על גבי קשיים. כמובן, הם לא יהיו בצורה הזאת בהכרח. אבל תככים ומאבקים בין איש לרעהו, חיכוכים בשין-שינג ותחרות לשם רווח אישי הם דברים שאינם קלים יותר מהבעיות האלו. אנשים רבים חיים רק בשביל הכבוד שלהם ויתלו את עצמם אם הם לא יכולים עוד לשאת את זה. לכן עלינו לטפח ולתרגל בסביבה המורכבת הזו ולהיות מסוגלים לסבול את הקשיים על גבי קשיים. באותו זמן צריך להיות לנו לב עם סבלנות גדולה.

מהו "לב עם סבלנות גדולה"? כמתרגל, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להיות מסוגל לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך – עליך ליישם "רֶן"[9]. אחרת איזה סוג של מטפח תהיה? מישהו אומר: "ה'רן' הזה באמת קשה לביצוע ויש לי מזג רע". אם המזג שלך אינו טוב, עליך לשנות אותו, כי מטפח חייב ליישם "רן". יש אנשים שייאבדו את מזגם אפילו כשהם מחנכים ילדים, ופשוט צועקים עליהם ועושים סצנה. אין צורך להיות כך כשאתה מחנך ילדים, ואין עליך עצמך להתרגז באמת. עליך לחנך את הילדים עם היגיון כך שבאמת תוכל לחנך אותם היטב. אם אינך יכול להתגבר אפילו על דברים קטנים ואתה יוצא מהכלים בקלות, איך אתה מצפה להגביר את הגונג שלך? מישהו אומר: "אם מישהו בועט בי בזמן שאני עובר ברחוב ואף אחד לא מכיר אותי שם, אני יכול לשאת את זה". אני אומר שזה לא מספיק טוב. אולי בעתיד תקבל שתי סטירות בפנים ותבויש לפני מישהו שאתה רוצה הכי פחות שכבודך ייפגע מולו. זה כדי לראות איך אתה מתמודד עם העניין הזה ואם אתה יכול לשאת את זה. אם אתה יכול לשאת את זה אבל עדיין מחזיק את זה בלב, זה לא מספיק טוב. כפי שאתם יודעים, כשאדם מגיע לרמה של ארהאט הוא לא ייקח ללב שום דבר שהוא ייתקל בו. הוא לא ייקח ללב את כל העניינים שבין האנשים הרגילים ותמיד יהיה שמח וטוב לב. לא משנה כמה גדולים יהיו ההפסדים שיסבול הוא עדיין יהיה שמח וטוב לב ולא יהיה לו אכפת. אם אתה יכול באמת לעשות את זה, כבר הגעת לרמת ההתחלה של סטטוס הפרי של ארהאט.

מישהו אמר: "בקשר ל'רֶן' הזה, אם מיישמים אותו עד להיקף כזה, אנשים רגילים יגידו שאנחנו חלשי-אופי מדי ומנוצלים בקלות רבה מדי". אני אומר שזה לא להיות "חלש אופי". חישבו על זה כולכם: בקרב האנשים הרגילים, אפילו אנשים מבוגרים או אנשים עם השכלה גבוהה צריכים לטפח שליטה עצמית ולא לרדת לרמה של אחרים, שלא לדבר על המטפחים שלנו. איך ניתן לקרוא לזה חולשת אופי? אני אומר שזה הביטוי של סובלנות גדולה וביטוי של כוח רצון חזק. רק למתרגל יכול להיות הלב הזה של סובלנות גדולה. יש אִמרה: "כשאדם רגיל מושפל, הוא ישלוף את חרבו להילחם". לגבי אדם רגיל זה רק טבעי שאם אתה מקלל אותי אני אקלל אותך; אם אתה מכה אותי אני אכה אותך בחזרה. זהו אדם רגיל. האם ניתן לקרוא לו מתרגל? כאדם שמטפח ומתרגל, בלי כוח רצון חזק ושליטה עצמית לא תוכל להשיג את זה.

אתם יודעים שבזמנים הקדומים היה אדם שקראו לו הָאן שִין, שאמרו שהיה בעל יכולת גבוהה. הוא היה גנרל בכיר של ליו בָּאנג[10] ועמוד השדרה של המדינה. מדוע היו לו ההישגים הגדולים האלה? נאמר שהאן שין היה אדם בלתי רגיל כבר בגיל צעיר. יש סיפור על האן שין שאומר שהוא סבל את ההשפלה של זחילה בין רגליו של מישהו. האן שין תרגל את אמנויות הלחימה כבר בגיל צעיר, ומתרגל של אמנויות לחימה תמיד נושא עמו חרב. יום אחד כשהוא הלך ברחוב, פרחח מקומי חסם את דרכו כשידיו על מותניו: "בשביל מה אתה נושא את החרב הזאת, האם תעז להרוג מישהו? אם כן, כרות את ראשי". בשעה שהוא דיבר הוא דחף את ראשו. האן שין חשב: "למה שאכרות את ראשך?". באותה העת אם היית כורת למישהו את הראש היו מדווחים עליך לממשל והיית צריך לשלם על כך בחייך, האם אפשר להרוג מישהו לפי רצון? כשהפרחח ראה שהאן שין לא מעז להרוג אותו, הוא אמר: "אם אתה לא מעז להרוג אותי, אז זחל בין רגליי". האן שין אכן זחל בין שתי רגליו. זה הראה שלהאן שין היה לב של סבלנות גדולה יוצאת מן הכלל. משום שהוא היה שונה מאנשים רגילים הוא יכול היה להגיע להישגים הגדולים האלה. אדם חי בשביל הכבוד שלו – זה המוטו של אדם רגיל. חישבו על זה כולכם: חיים בשביל הכבוד, האין זה מעייף? האין זה כואב? האם זה שווה? האן שין היה אדם רגיל ככלות הכול. אנחנו מטפחים, עלינו להיות טובים בהרבה ממנו. המטרה שלנו היא להתרומם מעל ומעבר לרמה של אנשים רגילים ולחתור לעבר רמות גבוהות יותר. אנחנו לא ניתקל במצבים כאלה, אבל כשמטפחים סובלים השפלות ומבוכות בין אנשים רגילים זה לא בהכרח קל מזה. הייתי אומר שחיכוכים של שין-שינג בין אחד לשני אינם קלים מזה ויהיו אפילו גרועים יותר, הם גם כן קשים ביותר.

באותו זמן מטפח צריך גם להיות מסוגל להקריב הקרבות ולנטוש החזקות שונות ותשוקות של אנשים רגילים. זה בלתי אפשרי להיות מסוגל לעשות את כל זה בבת אחת אז נוכל לעשות את זה בהדרגה. אם אתה יכול לעשות את זה היום, תהיה היום בודהא. טיפוח-תרגול לוקח זמן, אבל אין עליך להרפות. אתה אומר: "המורה אמר שטיפוח-תרגול לוקח זמן – בוא נעשה את זה לאט לאט". זה לא בסדר! עליך להיות קפדן עם עצמך. בטיפוח של פוא פא עליך להתקדם במרץ ובעוז.

עליך גם להיות מסוגל לשמור על הדה, לשמור על השין-שינג שלך ולא לפעול בפזיזות. אין עליך לעשות סתם כך את מה שאתה רוצה ואתה צריך להיות מסוגל לשמור על השין-שינג שלך. בקרב אנשים רגילים אתם שומעים לעתים תכופות: "עשיית מעשים טובים צוברת דה". מתרגל לא מאמין בצבירת דה. אנחנו מדגישים שמירת דה. מדוע אנחנו מדגישים שמירת דה? זה משום שאנחנו רואים מצב כזה: צבירת דה היא מה שאנשים רגילים מדגישים כי הם רוצים לצבור דה ולעשות מעשים טובים כדי שיוכלו לחיות טוב בחיים הבאים. אבל לנו אין כאן את העניין הזה. אם תצליח בטיפוח תשיג את הטאו ולא יהיה העניין של החיים האחרים. כשאנחנו מדברים כאן על שמירת דה, יש לזה פן אחר של משמעות. כלומר, שני החומרים האלה שנישאים בגופנו אינם נצברים בתקופת חיים אחת – הם נשארו מתקופה רחוקה. אף על פי שאתה יכול לרכוב על אופניים בכל העיר, ייתכן שלא תיתקל במעשים טובים לבצע. אף על פי שתעשה את זה כל יום, ייתכן שלא תפגוש בהזדמנויות שכאלה.

יש פן נוסף של משמעות כשמנסים לצבור דה: אתה יכול לחשוב שמשהו הוא טוב, אבל אם אתה עושה אותו אולי הוא היה בעצם משהו רע; כשאתה חושב שמשהו הוא רע, אם אתה מתערב בו, ייתכן שזה היה משהו טוב. מדוע? זה משום שאינך יכול לראות את היחסים הסיבתיים שבזה. החוק מסדיר את העניינים של האנשים הרגילים ואין בעיה בכך. להיות מתרגל זה מעבר לרגיל. מכאן שכאדם שמעבר לרגיל עליך לנהל את עצמך עם עקרונות שהם מעבר לרגיל ולא לאמוד את עצמך עם אלו של אנשים רגילים. אם אינך יודע את היחסים הסיבתיים של משהו אתה נוטה לשגות כשאתה מבצע את זה. לפיכך אנחנו מלמדים ווּ-ווֵיי ואין עליך לעשות משהו רק משום שאתה רוצה. יש אנשים שאומרים: "אני רק רוצה לחנך אנשים רעים". אני אומר: אז לך להיות שוטר. אבל אנחנו גם לא אומרים לך שכשתיתקל ברצח או בהצתה לא תעשה שום דבר. אני אומר לכולכם שכשקונפליקטים בין אישיים מופיעים, כשמישהו בועט או מכניס אגרוף למישהו אחר, אולי האנשים האלה היו חייבים אחד לשני בעבר והם מיישבים את החוב. אם תתערב הם לא יוכלו ליישב את החוב, ויצטרכו לחכות לעשות את זה בפעם הבאה. זה אומר שאינך יכול לראות את היחסים הקארמתיים של סיבה ותוצאה, ואתה נוטה לעשות מעשים רעים ולאבד דה כתוצאה מכך.

זה בסדר אם אדם רגיל מתערב בעניינים של אנשים רגילים, כי הוא אומד לפי העקרונות של האנשים הרגילים. עליך לאמוד את הדברים לפי העקרונות שמעבר לרגיל. זה עניין של שין-שינג אם אתה לא עוזר לעצור רצח או הצתה כשאתה רואה אותם. אחרת איך תַראה שאתה אדם טוב? אם אינך עוזר לעצור רצח או הצתה, במה כן תתערב? עם זאת, יש נקודה אחת: הדברים האלה באמת אין להם דבר עם מתרגלים. ייתכן שלא מתכננים עבורך ולא בהכרח נותנים לך להיתקל בהם. אמרנו ששמירת דה מאפשרת לך להימנע מעשיית דברים רעים. ייתכן שברגע שתעשה רק קצת מהדבר ההוא, אולי זה כבר יהיה לעשות מעשה רע ואז תאבד דה. ברגע שאתה מאבד דה איך אתה יכול לשפר את הרמה שלך? איך אתה יכול להגיע למטרה האולטימטיבית שלך? יש בזה נושאים כאלה. בנוסף, לאדם חייבת להיות תכונת הארה טובה. איכות מולדת טובה יכולה לגרום לאדם שתהיה לו תכונת הארה טובה. גם הסביבה יכולה להשפיע.

אמרנו גם שאם כל אחד מאתנו מטפח פנימה, בוחן את השין-שינג של עצמו כדי למצוא את הסיבות למה שלא עשינו היטב כדי לעשות טוב יותר בפעם הבאה, ומתחשב קודם באחרים לפני שהוא עושה משהו, אז החברה האנושית תהיה טובה יותר והערכים המוסריים יעלו חזרה. התרבות הרוחנית גם היא תשתפר וכך גם הביטחון הציבורי. אולי לא תהיה משטרה. לא יהיה צורך באף אחד שישליט משמעת, כי כל אחד ישליט משמעת על עצמו ויבחן את הלב של עצמו, כמה זה נפלא. כפי שאתם יודעים, החוק נעשה מקיף ושלם יותר ויותר. אבל מדוע יש אנשים שעדיין עושים מעשים רעים? מדוע הם לא מצייתים לחוקים? זה משום שאינך יכול לשלוט בלבם. כשלא רואים אותם, הם עדיין יעשו מעשים רעים. אם כולם יטפחו פנימה לתוך הלב זה יהיה שונה לחלוטין. לא תצטרך להילחם בחוסר הצדק.

את הפא ניתן ללמד רק עד הרמה הזאת. את מה שגבוה יותר תוכל לקבל על ידי כך שתטפח בעצמך. השאלות שאנשים שואלים הופכות להיות ליותר ויותר ספציפיות. אם אסביר את כל השאלות לגבי החיים, מה יישאר לכם לטפח! אתה צריך לטפח ולהתעורר לדברים בעצמך. אם אומר לך את הכול, לא יישאר לך מה לטפח. למרבית המזל הדאפא כבר נחשף אל הציבור, ואתה יכול לנהוג בהתאם לדאפא.

אני חושב שהתקופה שבה אני מעביר את הפא עומדת פחות או יותר להסתיים, לכן אני רוצה להשאיר את הדברים האמיתיים לכולם, כך שיהיה פא שינחה אתכם בטיפוח-תרגול מהיום ואילך. בכל התהליך של הוראת הפא הזה נהגתי על פי העיקרון של להיות אחראי כלפי כולם ובאותו הזמן הייתי אחראי כלפי החברה. למעשה, אנחנו פעלנו על פי העיקרון הזה. באשר לאם זה נעשה היטב או לא אני לא אתן הערות, ואשאיר את זה לדעת הציבור. השאיפה שלי היא להפוך את הדאפא הזה לנחלת הכלל, לאפשר ליותר אנשים להפיק תועלת, ולאפשר לאלו שבאמת רוצים לטפח ולתרגל להתקדם כלפי מעלה בטיפוח-תרגול שלהם על פי הפא. באותו זמן בתהליך של העברת הפא הסברנו גם את העקרונות של להיות אדם, ואני מקווה שאם אחרי הסמינר לא תוכל להיות אדם המטפח ומתרגל על פי הדאפא, לפחות תוכל להיות אדם טוב. באופן זה תועיל לחברה שלנו. למעשה אתה כבר יודע איך להיות אדם טוב. אחרי הסמינר גם תוכל להיות אדם טוב.

במהלך העברת הפא היו גם דברים שלא הלכו בקלות והיו הפרעות די גדולות מסוגים שונים. בשל התמיכה העצומה מהארגונים המארחים ומאדמיניסטרטורים מתחומים שונים, ובזכות המאמצים של חברי הצוות, הסמינרים שלנו היו מוצלחים למדי.

כל מה שאמרתי בהרצאות שלי היה כדי להדריך את כולם לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות. בעבר, אף אחד לא לימד את הדברים האלה בהרצאות הפא שלו. הדברים שלימדנו הם ברורים מאוד ומשלבים מדע מודרני ומדע עכשווי של גוף האדם. בנוסף, מה שנָדוֹן הוא ברמה גבוהה מאוד. זה בעיקר למענכם, כדי לאפשר לכם להשיג באמת את הפא בעתיד ולהתרומם באמצעות טיפוח-תרגול – זו נקודת המוצא שלי. במהלך הוראת הפא והעברת הגונג אנשים רבים גילו שהפא הוא טוב מאוד אבל קשה מאוד לפעול על פיו. למעשה, אני חושב שזה תלוי באדם אם זה קשה או לא. באשר לאדם רגיל ממוצע שלא רוצה לטפח ולתרגל, הוא יחשוב שהטיפוח-תרגול פשוט קשה מדי, לא מתקבל על הדעת או בלתי אפשרי להצליח בו. כאדם רגיל הוא לא רוצה לטפח ולתרגל והוא יחשוב שזה קשה מאוד. לָאו דְזְה אמר: "כשאדם עליון שומע את הטאו, הוא ילך בו בחריצות; כשאדם ממוצע שומע את הטאו, הוא פעם ילך בו ופעם לא; כשאדם נחות שומע את זה, האדם הזה יצחק על זה בקול; אם אדם זה לא צוחק על כך בקול, זה לא מספיק כדי להיחשב לטאו". לגבי מטפח אמיתי הייתי אומר שזה קל מאוד ולא משהו גבוה מדי להשגה. למעשה מטפחים ותיקים רבים שיושבים כאן ואלה שאינם נוכחים, כבר הגיעו לרמות גבוהות מאוד בטיפוח-תרגול שלהם. לא אמרתי לכם את זה כדי שלא תפתחו החזקות או תהיו מרוצים מעצמכם וכדומה, כי זה ישפיע על ההתפתחות של הגונְג-לִי שלכם. כמטפח שבאמת נחוש לטפח ולתרגל, אדם יוכל לשאת, ויוותר על החזקות או יתייחס אליהן בפחות חשיבות מול כל מיני אינטרסים – כל עוד אתה יכול לעשות את זה, זה לא יהיה קשה. האנשים שאומרים שזה קשה זה מפני שהם לא יכולים לשחרר את הדברים האלה. התרגול כשלעצמו אינו קשה וגם השיפור של הרמה של האדם אינו קשה. זה משום שהם לא יכולים לוותר על הלב האנושי שהם אומרים שזה קשה. זה מפני שזה קשה מאוד לוותר עליו כשנמצאים בתוך רווחים מעשיים. האינטרסים האלה הם ממש כאן, אז איך אתה יכול להניח את הלב ההוא? האדם חושב שזה קשה, למעשה הקושי נמצא כאן. כשקונפליקט בין אישי קורה, אם אינך יכול לשאת את זה או אפילו לא מסוגל להתייחס אל עצמך כמתרגל כשאתה מתמודד עם זה, הייתי אומר שזה לא ילך. כשטיפחתי ותרגלתי בעבר, הרבה אנשים ברמות גבוהות אמרו לי את המילים האלה: "כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". למעשה זה כך. אחרי שתחזרו הביתה, כולכם יכולים לנסות את זה. כשאתם בתוך קושי אמיתי או עוברים מבחן קשה תנסו את זה, כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול; כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם אכן תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!"

היות שדיברתי הרבה כל כך, כשדברים רבים כל כך נאמרו, יהיה קשה לכולם לזכור. אני בעיקר אעלה כמה דרישות: אני מקווה שבטיפוח-תרגול שלכם מעתה ואילך כולכם תתייחסו לעצמכם כמתרגלים ובאמת תמשיכו את הטיפוח-תרגול שלכם. אני מקווה שהמתרגלים החדשים והוותיקים יוכלו לטפח ולתרגל בתוך הדאפא ושכולם יוכלו להצליח בטיפוח ולהגיע לשלמות! אני מקווה שאחרי שתחזרו הביתה, כולכם תנצלו היטב את הזמן לטיפוח-תרגול בפועל.