הרצאה שמינית

בי-גו[1]

יש אנשים שדיברו על הנושא של בּי-גוּ. התופעה של בי-גו קיימת. לא רק שהיא קיימת בקהילת המתרגלים, אלא גם בקרב מספר לא מבוטל של אנשים בכל החברה האנושית. יש אנשים שלא אוכלים ולא שותים במשך כמה שנים או יותר מעשור, אבל הם חיים טוב מאוד. יש אנשים שאומרים שבי-גו הוא ביטוי של רמה מסוימת; יש גם אנשים שאומרים שבי-גו הוא התבטאות של טיהור הגוף; יש גם אנשים שאומרים שהוא תהליך של טיפוח ברמה גבוהה.

למעשה זה לא אף אחד מאלו. מה זה אם כן? בי-גו הוא בעצם שיטת טיפוח מיוחדת שמשתמשים בה בסביבה ספציפית. באילו נסיבות ספציפיות משתמשים בה? בסין העתיקה, במיוחד לפני ייסוד הדתות, מתרגלים רבים אימצו את דרך התרגול הסודי, או התרגול המתבודד בהרים מרוחקים או במערות, רחוק מאוד ממושב אדם. ברגע שהם עושים את זה באופן זה, זה נוגע בנושא של מקור מזון. אם האדם לא היה משתמש בדרך הבי-גו, הוא לא היה יכול לטפח ולתרגל בכלל, והיה מת שם מרעב או מצמא. אני שטתי מצ'ונְג-צִ'ינְג[2] לווּ-הָאן ללמד את הפא, ולקחתי סירה ששטה מזרחה לאורך נהר היאנג-צה. ראיתי כמה מערות במחצית הדרך לפיסגת ההרים בשני הצדדים של שלושת העמקים. בהרים ידועים רבים קיימים הדברים האלה גם. בעבר, אחרי שטיפס אל מערה בעזרת חבל, המטפח היה חותך את החבל כדי לטפח ולתרגל במערה. אם הוא לא היה יכול להצליח בטיפוח-תרגול הוא היה מת בתוכה. לא היו מים ולא היה מזון, ובדיוק בנסיבות המיוחדות האלו הוא אימץ אופן מיוחד של טיפוח-תרגול.

שיטות רבות עברו את תהליך ההורשה הזה, לכן הן כוללות בי-גו; שיטות רבות לא כוללות בי-גו. היום, רוב השיטות המופצות בחברה לא כוללות את זה. אמרנו שצריך להתמקד בשיטה אחת בתרגול ואין לעשות מה שמתחשק. אתם יכולים לחשוב שבי-גו הוא טוב ורוצים גם כן. לשם מה אתם רוצים בי-גו? יש אנשים שחושבים שזה טוב, מסתקרנים, ואולי הם חושבים שהיכולות שלהם גבוהות יותר והם יכולים להתפאר. יש אנשים עם כל מיני צורות מחשבה. גם אם ישתמשו בשיטה הזו בטיפוח-תרגול עדיין צריך לצרוך את האנרגיה של האדם עצמו כדי לקיים את הגוף הפיזי. לכן הרווח לא מכסה על ההפסדים. אתם יודעים שבמיוחד אחרי ייסוד הדתות כשישבת במדיטציה או בטיפוח מסוגר במקדשים תמיד היו אנשים שסיפקו לך מזון ותה, זה לא נוגע בנושא הזה. במיוחד כשאנחנו מטפחים בחברה של האנשים הרגילים, אתה בכלל לא צריך לאמץ את השיטה הזאת. בנוסף, אם אסכולת הטיפוח שלכם לא כוללת את זה, אין עליכם לעשות כאוות נפשכם. אבל אם אתם באמת רוצים בי-גו, לכו וטפחו. לפי מה שאני יודע, כשמאסטר מלמד שיטה לקראת רמה גבוהה ובאמת מדריך תלמיד, אם באסכולה הזו יש בי-גו התופעה הזו עשויה להופיע. אבל אי אפשר להפיץ את זה בציבור. בדרך כלל לוקחים את התלמיד לטפח באופן סודי או מתבודד.

היום יש גם מאסטרים של צ'יגונג שמלמדים בי-גו. האם הם השיגו בי-גו? לא השיגו בסוף. מי השיג בי-גו? ראיתי לא מעט אנשים שמתאשפזים, ולא מעט חיים של אנשים עמדו בסכנה. אז מדוע יש מצב כזה? האין התופעה של הבי-גו קיימת? היא קיימת. אבל יש נקודה אחת, אסור לערער סתם כך את מצב חברת האנשים הרגילים, אסור לשבש אותו. בואו לא נדבר על כמות האנשים בכל המדינה שלא היו צריכים לאכול ולשתות – הייתי אומר שאם כל אחד באזור צ'אנג-צ'ון לא היה צריך לאכול ולשתות, זה היה מקל על החיים! גם לא יצטרכו למהר ולהכין ארוחה. איכרים עובדים כה קשה בשדות ואם אף אחד לא יצטרך לאכול, זה יקל על החיים ואנשים רק יעבדו ולא יאכלו. איך זה יכול להיות? האם זו תהיה חברה אנושית? זה בטוח לא ילך, כי אסור שדברים כאלה יפריעו לחברת האנשים הרגילים בקנה מידה כה גדול.

כשכמה מאסטרים של צ'יגונג לימדו בי-גו הופיעו סכנות רבות. יש אנשים שפשוט יש להם החזקה לרדיפה אחרי בי-גו. אבל הלב הזה לא סולק, ולבבות רבים של אנשים רגילים לא סולקו, כך שכשהוא רואה אוכל טעים ולא יכול לאכול, הפה שלו יזיל ריר. ברגע שהלב הזה עולה, זה לא ילך. הוא פשוט ייעשה מודאג וירצה לאכול משהו. כשהתשוקה מתעוררת הוא ירצה לאכול, אם לא יאכל, הוא ירגיש רעב. אבל אם הוא יאכל הוא יקיא, הוא לא יהיה מסוגל לאכול, וזה יגרום לו להיות מתוח ומפוחד מאוד. אנשים רבים אושפזו, ואנשים רבים היו ממש בסכנת חיים. יש אנשים שחיפשו אותי וביקשו ממני לטפל במקרים המבולגנים האלה ואני לא רוצה לטפל בהם. יש מאסטרים של צ'יגונג שפשוט עושים דברים ללא אחריות. מי רוצה לסדר את הבלגן הזה עבורם.

יתר על כן, אם תסתבכו בזמן שאתם מטפחים בי-גו, האם זה לא נובע מתוך הרדיפה שלכם עצמכם? אמרנו שהתופעה הזו קיימת, אבל זה לא איזה מצב שקורה ברמה גבוהה. גם לא השתקפות מיוחדת כלשהי. זה רק אופן תרגול שמשתמשים בו בנסיבות מיוחדות, אבל אי אפשר להפיץ אותו בציבור. מספר לא קטן של אנשים רודף אחרי בי-גו, ומדבר על כביכול בי-גו או חצי בי-גו, וקובע את זה בדרגות. יש אנשים שטוענים שהם רק שותים מים, יש אנשים שטוענים שהם רק אוכלים פירות. כל אלו הם בי-גו מזויפים, וככל שהזמן עובר הם לבטח לא יעבדו. מטפח אמיתי יישאר במערה בלי לשתות או לאכול. זה נקרא בי-גו אמיתי.

גניבת צ'י

כשמדברים על גניבת צ'י יש אנשים שיחווירו כאילו הוזכר נמר[3], והם יהיו מפוחדים מכדי לתרגל צ'יגונג. כיוון שיש אנשים בקהילת המטפחים המפיצים שמועות על התופעות של שיגעון-טיפוח, גניבת צ'י וכו', אנשים רבים לא מעזים לתרגל צ'יגונג או להתקרב לצ'יגונג. אם לא היו הדיבורים האלה, אולי עוד אנשים היו מתרגלים צ'יגונג. אבל יש מאסטרים של צ'יגונג עם שִין-שִינְג נחות המתמחים בהוראת הדברים האלה, וזה הופך את קהילת המטפחים לתוהו ובוהו. למעשה זה לא כה מפחיד כפי שהם תיארו. אמרנו שצ'י הוא רק צ'י, אף על פי שאתם יכולים לקרוא לזה "צ'י ראשוני מעורב" והצ'י הזה או הצ'י ההוא. כל עוד יש צ'י בגוף האדם זה אומר שהוא נמצא ברמה של סילוק מחלות ושיפור בריאות. הוא לא נחשב כמתרגל גונג. כל עוד יש לו צ'י זה אומר שהגוף שלו לא טוהר עדיין בדרגה גבוהה, וכך עדיין יש לו צ'י חולני, זה בטוח. אדם שגונב צ'י נמצא גם ברמה של צ'י. בין מתרגלי הגונג שלנו מי רוצה את הצ'י העכור ההוא? הצ'י בגוף של מי שלא מתרגל גונג הוא די עכור. אחרי שמתרגלים גונג הוא יכול להתבהר. במקום שנמצאת המחלה ייראה אשכול של חומר שחור בצפיפות גבוהה. בהמשך התרגול, כשהאדם מגיע באמת לשלב של סילוק מחלות ושיפור בריאות, הצ'י שלו יהפוך בהדרגה לצהבהב. כשהוא ימשיך לתרגל הלאה, המחלה תירפא באמת והצ'י שלו ייעלם גם כן. הוא ייכנס למצב של "גוף לבן חלבי".

זה בעצם אומר שאם לאדם יש צ'י, יש לו מחלות. אנחנו מתרגלי גונג, בשביל מה מתרגלי גונג ירצו צ'י? הגוף שלנו עצמו צריך לעבור טיהור. מדוע אנחנו צריכים צ'י עכור! בטוח לא צריכים אותו. אדם שרוצה צ'י הוא עדיין ברמה של הצ'י. כשהוא ברמה של הצ'י הוא לא יכול להבחין בין צ'י טוב לצ'י רע, כי אין לו היכולת הזו, ואילו בצ'י האמיתי שבדָאן-טְיֶאן שבגופך הוא לא יכול לגעת, כי רק אדם שיש לו יכולות גבוהות יכול לגעת בצ'י הראשוני הזה. באשר לצ'י העכור שבגוף, תן לו לגנוב אותו, זה לא מי יודע מה. כשאני מתרגל, אם אני רוצה למלא את עצמי בצ'י, אם אני רק חושב על זה, הבטן שלי תתנפח תוך זמן קצר.

אסכולת הטאו מלמדת תרגיל עמידה של טְיֶאן-דְזְה-גְ'וָאנְג[4] ואילו אסכולת הבודהא מלמדת להחזיק צ'י בידיים ולמלא מקצה הראש. יש צ'י רב ביקום ואתה יכול למלא את עצמך בזה כל היום. כשנקודות לָאו-גונְג ובָּאי-חְווֵי[5] פתוחות אתה יכול למלא את עצמך בצ'י. כשאתה שופך צ'י עם הידיים בזמן שאתה מתרכז בדאן-טיאן תתמלא תוך זמן קצר. לא משנה כמה תתמלא מזה, לְמה זה טוב? יש אנשים שכשהם מתרגלים צ'י הרבה הם מרגישים שכריות האצבעות נפוחות והגוף נפוח. כשאחרים מתקרבים לאדם כזה הם מרגישים שדה מסביבו: "וואו, תרגלת די טוב". אני אומר שזה שום דבר. איפה הגונג? עדיין תרגלת צ'י. לא משנה כמה צ'י יש, הוא לא יכול לבוא במקום גונג. המטרה של תרגול הצ'י היא להחליף את הצ'י שבתוך הגוף עם הצ'י הטוב שבחוץ כדי לטהר את הגוף. בשביל מה לאחסן צ'י? כשאתה ברמה הזאת, כשלא עברת שינוי מהותי, הוא לא גונג. לא משנה כמה צ'י תגנוב, עדיין תהיה רק שק גדול של צ'י. לְמה זה טוב? הוא לא הוחלף לחומר בעל אנרגיה גבוהה. אז מה אתה מפחד? תן לו לגנוב את הצ'י אם הוא באמת רוצה.

חישבו על זה כולכם: אם יש צ'י בגופכם, יש בו מחלות. אז כשהאדם גונב ממך, האם הוא לא גנב את הצ'י החולני שלך גם כן? הוא לא יכול להבחין בין הדברים האלה בכלל, כי מי שרוצה צ'י גם נמצא ברמה הזאת של צ'י ואין לו יכולות כלשהן. אדם שיש לו גונג לא רוצה צ'י, זה בטוח. אם אתם לא מאמינים אפשר לעשות ניסוי. אם מישהו באמת רוצה לגנוב ממך צ'י, אתה יכול לעמוד שם ולתת לו לגנוב. אתה יכול למקד את מחשבתך במילוי הגוף בצ'י מהיקום בזמן שהוא גונב מאחוריך. תראה כמה שזה טוב, כי זה עוזר לך להגביר את מהירות טיהור הגוף וחוסך לך את תנועות הצ'ונְג-גוּאַן[6]. כיוון שהכוונה שלו רעה והוא גונב משהו ששייך למישהו אחר, אף על פי שמה שהוא גנב הוא משהו לא טוב, הוא גם עשה משהו שפוגע בדה. לכן הוא ייתן לך דה. זה יוצר מעגל, שבזמן שהוא לוקח את הצ'י שלך בצד אחד הוא נותן לך דה בצד השני. האיש שגונב צ'י לא יודע את זה, אם הוא היה יודע את זה הוא לא היה מעז לעשות את זה!

לכל האנשים האלה שגונבים צ'י יש פנים כחלחלות, כולם כאלה. אנשים רבים הולכים לפארקים לתרגל גונג כדי לסלק את המחלות ויש להם כל מיני מחלות. כשהם מרפאים מחלה הם צריכים לנסות להוציא את הצ'י החולני, אבל האדם שגונב צ'י אפילו לא מוציא צ'י, והוא אוסף כל מיני צ'י חולני בכל גופו, אפילו פנים גופו שחור מאוד. כיוון שהוא כל הזמן פוגע בדה, הוא שחור גם בחוץ. כששדה הקארמה גדל וכשהוא מאבד דה רב, הוא ייעשה שחור בפנים ובחוץ. אם האדם שגונב צ'י היה יודע שהוא עובר שינוי כזה ומבין שהוא נותן דה לאחרים כשהוא עושה דבר טיפשי כזה, הוא לא היה עושה את זה כלל.

יש אנשים המתארים צ'י באופן מיסטי: "כשאתה באמריקה אתה יכול לקבל את הצ'י שאני מקרין"; "אתה יכול לחכות בצד השני של הקיר ותוכל לקבל את הצ'י שאני מקרין". יש אנשים שהם רגישים מאוד ובאמת יכולים לקבל את הצ'י כשהוא מוקרן. אבל צ'י אינו מטייל בממד הזה. הוא הולך בממד אחר שבו אין קיר במקום הזה. מדוע אינך יכול להרגיש שום דבר כשמאסטר של צ'יגונג מקרין צ'י בשטח פתוח? כי יש שם מחסום בממד אחר. לכן צ'י אינו, כפי שאנשים מתארים, בעל כוח חדירה גדול כל כך.

מה שבאמת עובד זה גונג. כשמתרגל יכול להקרין גונג כבר אין לו צ'י, ומה שהוא מקרין זה סוג של חומר בעל אנרגיה גבוהה. כשמסתכלים דרך הטְיֶאן-מוּ הוא מין אור. כשהוא מוקרן על גוף של אדם הוא גורם לאדם להרגיש חום. זה יכול להשפיע ישירות על אדם רגיל. אבל זה עדיין לא יכול להשיג לגמרי את המטרה של ריפוי מחלות, כי זה יכול רק לדכא אותן. כדי לרפא מחלות באמת צריכה להיות יכולת על-טבעית. יש יכולת על-טבעית ספציפית לכל סוג של מחלה. ברמה המיקרוסקופית מאוד, כל חלקיק קטן של גונג הוא בדמותך. הוא יכול להכיר אנשים והוא בעל תבונה, הוא חומר בעל אנרגיה גבוהה. אם מישהו גונב את זה האם הוא יכול להישאר שם? הוא לא יישאר שם ואי אפשר לשים אותו שם כי הוא לא דבר ששייך לאדם עצמו. באשר לכל המטפחים האמיתיים, אחרי שהגונג התפתח יש מאסטרים שמטפלים בהם. המאסטר מסתכל שם על מה שאתה עושה. כשאתה מנסה לקחת דברים ממישהו, המאסטר של האדם ההוא לא יסכים גם כן.

איסוף צ'י

גניבת צ'י ואיסוף צ'י שניהם אינם בעיות שיש לפתור עבורכם כשאנחנו מלמדים ברמה גבוהה. זה מכיוון שיש לי מטרה נוספת: לשקם את המוניטין של הטיפוח-תרגול ולעשות מספר מעשים טובים, ולגלות את התופעות הרעות האלה שאף אחד לא דיבר עליהן בעבר. אני רוצה שכולכם תדעו עליהן כדי שאנשים מסוימים לא יבצעו כל הזמן מעשים רעים. יש אנשים שלא מבינים את האמת על הצ'יגונג וכשמזכירים אותו הם מחווירים כאילו הוזכר נמר.

הצ'י ביקום הוא רב. יש אנשים שמדברים על הצ'י השמימי היאנגי והצ'י הארצי הייני. כיוון שאתה גם כן יחידה של היקום, אתה יכול ללכת על זה ולאסוף את הצ'י. אבל יש אנשים שלא אוספים את הצ'י שביקום. הם מתמחים בהנחיית אנשים איך לאסוף צ'י מצמחים. הם אפילו סיכמו את הניסיון שלהם: הצ'י של עץ הצפצפה לבן, או הצ'י של עץ האורן צהוב, איך אפשר לאסוף, מתי כדאי לאסוף. יש גם אנשים שאומרים: "יש עץ ליד הבית שלי. אספתי את הצ'י שלו והוא מת". לאיזו יכולת זה נחשב? האין זה עשיית מעשה רע? אתם יודעים, כשאנחנו באמת מטפחים ומתרגלים אנחנו דורשים מסרים חיוביים והתאמה לתכונת היקום. האם אתה לא צריך ליישם שָן? כדי להתאים לתכונת היקום, גֶ'ן-שָן-רֶן, צריך ליישם שן. אם תמיד תעשה מעשים רעים האם הגונג שלך יוכל לגדול? האם המחלות שלך יוכלו להירפא? האם זה לא בדיוק ההפך ממה שהמתרגלים שלנו צריכים לעשות? זה גם נחשב להריגה ולביצוע מעשה רע! אולי יש אנשים שיגידו: "ככל שאתה מדבר יותר כך זה נשמע יותר בלתי מתקבל על הדעת – להרוג חיה זו הריגה ולגרום לצמח למות זו גם הריגה". למעשה זה כך. בבודהיזם מדברים על סמסארה. אולי הפכת לצמח בגלגולי הנשמות. זה מה שמלמדים בבודהיזם. כאן איננו מדברים על זה באופן זה, אבל אנחנו אומרים לכולם שגם לעצים יש חיים. לא רק שיש להם חיים, אלא יש להם גם פעילות חשיבתית גבוהה מאוד.

לדוגמה: יש אדם באמריקה שהתמחה במחקר אלקטרוני והוא לימד אחרים איך להשתמש בגלאי שקר. יום אחד בא לו לפתע רעיון. הוא שם את שתי הזרועות של גלאי השקר על צמח אֲגָבָה[7] ושפך מים לתוך שורשיו. אז הוא גילה שהמחט של גלאי השקר ציירה במהירות סוג של עקומה. עקומה מהסוג הזה זהה בדיוק לעקומה המיוצרת על ידי מוח אנושי בזמן קצר של התרגשות או שמחה. באותו רגע הוא היה בהלם. איך לצמח יכולים להיות רגשות! הוא כמעט רצה לצעוק ברחוב: "לצמחים יש רגשות!" בהשראת העניין הזה הוא המשיך לחקור בתחום זה וביצע ניסויים רבים.

פעם אחת הוא שם שני צמחים זה ליד זה וביקש מתלמיד שלו לדרוך על צמח אחד ולרמוס אותו למוות בפני הצמח השני. אחרי זה הוא לקח את הצמח השני לחדר וחיבר אותו לגלאי שקר. הוא ביקש מחמישה מתלמידיו להיכנס לחדר לפי הסדר. לצמח לא היו כל תגובות כשהארבעה הראשונים נכנסו אל החדר. כשהתלמיד החמישי – זה שרמס את הצמח – נכנס אל החדר, לפני שהוא אפילו ניגש אל הצמח, המחט מיד ציירה במהירות עקומה מהסוג שמופיע רק כשאדם מבוהל. הוא היה ממש בהלם! המקרה הזה מצביע על נושא חשוב מאוד: תמיד האמנו שבן אדם הוא חיים גבוהים עם איברי חישה, יכולת זיהוי ומוח שיכול לנתח דברים. איך צמחים יכולים לזהות דברים? האם זה לא מצביע על כך שיש להם תחושות גם כן? בעבר, אם מישהו היה אומר שלצמחים יש איברי חישה, מחשבה ורגשות והם יכולים לזהות אנשים, היו אומרים שהוא דוגל באמונות טפלות. וזה לא רק זה, נראה כי צמחים עוברים את בני האדם של היום במובנים מסוימים.

יום אחד הוא חיבר את גלאי השקר לצמח וחשב: "איזה ניסוי אעשה? אשרוף לו את העלים באש ואראה איך הוא יגיב". ברגע שהוא חשב על זה ולפני שהוא התחיל לשרוף, המחט האלקטרונית ציירה במהירות סוג של עקומה המצוירת רק כשאדם צועק "הצילו". היכולת העל-חושית הזו נקראה בעבר קריאת מחשבות. זו יכולת פוטנציאלית, יכולת מולדת. אבל כל הגזע האנושי מתדרדר היום. צריך לטפח ולתרגל מחדש ולחזור למקור ולשוב לאמת, לחזור לטבע המקורי המולד שלך, רק אז תשיג אותה. אבל לצמח יש אותה והוא יודע מה אתה חושב. זה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת, אבל זה היה ניסוי מדעי ממשי. הוא ניהל כל מיני ניסויים, כולל בדיקת היכולת של שליטה מרחוק ממרחק רב. כשהתזות שלו פורסמו הן עוררו גלים בכל העולם.

בוטניקאים בארצות שונות החלו לחקור את התחום הזה, וגם המדינה שלנו עושה זאת, וזו כבר אינה אמונה טפלה. ביום ההוא אמרתי משפט כזה: מה שהמין האנושי שלנו התנסה בו, המציא וגילה, מספיק כדי לשנות את ספרי הלימוד של היום. אבל בגלל ההשפעה של ההשקפות המסורתיות אנשים לא מעוניינים להכיר בזה, וגם אין אף אחד שמסדר את הדברים האלה באופן שיטתי.

בפארק בצפון מזרח ראיתי שקבוצה של עצי אורן מתה. היו שם אנשים שאין לדעת מה הם תרגלו, הם התגלגלו על כל הדשא ולאחר מכן אספו צ'י ברגליהם בדרך אחת ובידיהם בדרך אחרת, ותוך זמן קצר כל עצי האורן שם הפכו צהובים ומתו. האם מה שהם עשו היה מעשה טוב או רע? מנקודת המבט של המטפחים שלנו זו הייתה הריגה. אתה מטפח, כך שעליך להיות אדם טוב, להתאים בהדרגה לתכונת היקום, ולהיפטר מהדברים הרעים האלה שלך. גם מנקודת המבט של אנשים רגילים זה לא היה מעשה טוב. זה היה להשחית רכוש ציבורי ולהרוס את הצמחייה הירוקה ואת האיזון של המערכת האקולוגית. זה לא מעשה טוב משום נקודת מבט. יש צ'י רב ביקום ואתה יכול לאסוף כמה שאתה רוצה. יש אנשים שיש להם אנרגיה רבה. אחרי שהם מטפחים לרמה מסוימת הם יכולים באמת בהינף יד אחד לאסוף צ'י של צמחייה באזור גדול, אבל זה עדיין רק צ'י. לא חשוב כמה הוא אוסף, לְמה זה טוב? יש אנשים שכשהם הולכים לפארק הם לא עושים שום דבר אחר. מישהו מצהיר: "אני לא צריך לתרגל גונג. אני רק אוסף עם הידיים בזמן שאני מתהלך ואז התרגול שלי מסתיים". זה מספיק לו להשיג צ'י כי הוא חושב שצ'י זה גונג. כשאנשים מתקרבים אל האדם הזה הם ירגישו שהגוף שלו די קר. לצ'י של הצמחים יש טבע היִין, האין זאת? מתרגל צריך לשמור על האיזון של יין ויאנג. אף על פי שהגוף של אדם זה מריח כמו שרף אורנים, הוא אפילו חושב שהוא מתרגל היטב.

מי שמתרגל גונג משיג גונג

הנושא של מי שמתרגל גונג ומי שמשיג גונג הוא נושא קריטי ביותר. כשאנשים שואלים אותי מהם היתרונות של פאלון דאפא אני אומר שפאלון דאפא יכול לאפשר את זה שהגונג יזקק את המתרגלים ויפחית את זמן התרגול: זה פותר את הבעיה שחסר לאדם זמן לתרגל על ידי כך שהוא כל הזמן מזוקק על ידי הגונג. באותו זמן, השיטה שלנו היא כזו שבאמת מטפחת את הטבע ואת החיים גם יחד. הגוף הפיזי שלנו יעבור שינויים גדולים. לפאלון דאפא יש גם היתרון הגדול ביותר שלא הזכרתי בעבר ורק היום נדבר עליו. כיוון שהוא קשור בנושא עיקרי שיש בו משמעות היסטורית רבה ויש לו השפעה רבה למדי על קהילת המטפחים, אף אחד בהיסטוריה לא העז לחשוף אותו וגם לא הרשו לאף אחד לחשוף אותו. אבל זה לא ילך אם לא אדבר עליו.

יש תלמידים שאמרו: "כל משפט שמאסטר לי הונג-ג'י אומר הוא סוד שמימי וחשיפה של סודות שמימיים". אבל אנחנו באמת מביאים אנשים לרמות גבוהות יותר שזה להציל אנשים. אני צריך להיות אחראי כלפיכם ואני יכול לקחת את האחריות הזאת. לכן זו לא חשיפת סודות שמימיים. אם מדברים סתם בחוסר אחריות אז זו חשיפת סודות שמימיים. היום אנחנו נחשוף את הנושא הזה: מי שמתרגל גונג משיג גונג. לפי מה שאני רואה, כל השיטות היום, כולל גם שיטות של אסכולות הבודהא והטאו ואסכולת הצ'י-מן במהלך ההיסטוריה, כולן טיפחו את הפוּ-יוּאֶן-שֶן (פוּ-אִי-שְה) של האדם, וזה היה הפו-יואן-שן שמשיג גונג. הג'וּ-יוּאֶן-שֶן שאנחנו מדברים עליו כאן מתייחס לחשיבה של עצמנו. אדם צריך להיות מודע למה שהוא חושב או עושה – זה האני האמיתי שלך. אבל אתה לא יודע כלל מה הפו-יואן-שן שלך עושה. אמנם אתה והוא נולדתם באותו זמן, קוראים לכם באותו שם, אתם שולטים על אותו גוף ונראים אותו דבר, אבל ליתר דיוק, הוא לא אתה.

יש עיקרון ביקום הזה: מי שמאבד – מרוויח, מי שמטפח ומתרגל – משיג גונג. כל השיטות במהלך ההיסטוריה לימדו אנשים שיש להיות בטרנס במהלך תרגול הגונג ושאין לחשוב על שום דבר. אחר כך יש להיכנס למצב של דינג עמוק עד שלבסוף האדם לא יהיה מודע לשום דבר. יש אנשים שיושבים במדיטציה במשך שלוש שעות כאילו עבר רק רגע אחד. אחרים אפילו מעריצים את עוצמת הדינג שלו. האם הוא באמת תרגל? הוא עצמו בכלל לא יודע. במיוחד אסכולת הטאו מלמדת: "השְה-שֶן[8] מת – היואן-שן נולד". את מה שהם מכנים כ"שה-שן" אנחנו מכנים "יואן-שן"; את מה שהם מכנים "יואן-שן" אנחנו מכנים "פו-יואן-שן". אם השה-שן שלך באמת מת אתה באמת מת והג'ו-יואן-שן באמת לא יתקיים. מישהו שמתרגל בשיטה אחרת אמר: "המורה, כשאני מתרגל אני לא מכיר אף אחד בבית". מישהו אחר אמר לי: "אני לא כמו אחרים שקמים מוקדם בבוקר או נשארים עד מאוחר בלילה כדי לתרגל. אחרי שאני חוזר הביתה אני שוכב על הספה ואני בעצמי יוצא החוצה לתרגל. אני שוכב שם ומסתכל עליו מתרגל". אני חושב שזה עצוב מאוד, אבל זה גם לא עצוב!

מדוע אחרים מצילים את הפו-יואן-שן? פעם לוּ דונְג-בּין[9] אמר משפט: "עדיף להציל חיה מאשר בן אדם". אנשים באמת מתקשים מאוד להתעורר מפני שאנשים רגילים מושלים על ידי חברת האנשים הרגילים. לנוכח רווחים מעשיים הם לא יכולים להניח את הלבבות האלה. אם אתה לא מאמין, בסיום ההרצאה יש אנשים שיצאו מהאודיטוריום הזה ויהפכו שוב להיות אנשים רגילים. אם מישהו מרגיז אותם או דוחף אותם הם לא יסבלו את זה. אחרי זמן מה הם לא ינהלו את עצמם כמתרגלים כלל. אנשים רבים בהיסטוריה שטיפחו את הטאו הבחינו בנקודה הזאת: קשה מאוד להציל בני אדם, כי הג'ו-יואן-שן שלהם מושלה מדי. יש אנשים שיש להם תכונת הארה טובה והם יבינו את זה מהר מאוד עם רמז. יש אנשים שלא יאמינו, לא משנה מה אומרים להם. הם חושבים שאתה מגזים. לימדנו את האדם הזה כל כך הרבה על טיפוח השין-שינג, אבל ברגע שהוא בין אנשים רגילים הוא עדיין יתנהג כפי שהוא רגיל. הוא חושב שהתועלת הממשית והמוחשית שבין האנשים הרגילים שבהישג ידו היא עדיין מעשית והוא עדיין רודף אחריה. הפא שהמורה דיבר עליו נשמע הגיוני, אבל הוא לא יכול ליישם את זה. הג'ו-יואן-שן של האדם הוא הקשה ביותר להצלה ואילו פו-יואן-שן יכול לראות מראות של ממדים אחרים. לכן הם חושבים: "מדוע אני צריך להציל את הג'ו-יואן-שן שלך? הפו-יואן-שן שלך הוא גם כן אתה. האם זה לא אותו דבר אם אציל אותו? שניהם אתה וזה לא חשוב מי ישיג, בכל מקרה אתה השגת".

אתאר שיטה ספציפית של התרגול שלהם. אם לאדם יש יכולת על-טבעית של ראייה למרחקים, ייתכן שהוא יראה את המראה הזה: כשאתה יושב במדיטציה תראה שברגע שנכנסת לשקט, "ווּש", בבת אחת יצא מתוך גופך אחד שנראה ממש כמוך. אבל אם אתה מנסה להבחין איפה אתה עצמך – אתה יושב ממש כאן. אחרי שאתה רואה שהוא עוזב את גופך, המאסטר ייקח אותו לתרגל ולטפח בממד שהוא יצר. זה יכול להיות בצורה של החברה בעבר, או החברה של היום, או חברה של ממד אחר. הוא ילמד אותו לתרגל והוא יעבור קשיים רבים. כל יום זה יהיה שעה או שעתיים. כשהוא חוזר מהתרגול אתה תצא מהדינג. זה כשיכולים לראות.

זה יהיה עצוב יותר אם לא יכולים לראות, או לא יודעים שום דבר ואחרי שעתיים של ישיבה בטרנס יוצאים מהדינג. יש אנשים שישנים במשך שעתיים או שלוש שעות. זה גם נחשב כסיום התרגול שלו והוא נתן את הכול למישהו אחר. זה נעשה לסירוגין, הוא יושב לאורך זמן מסוים במדיטציה כל יום. יש גם כאלה שהשלימו בבת אחת. כולכם שמעתם על בּוֹדְהִידְהַרְמָה שישב מול קיר במשך תשע שנים. בעבר היו נזירים רבים שישבו במשך עשורים. הזמן הארוך ביותר שתועד בהיסטוריה היה יותר מ-90 שנה, היה גם יותר מזה. אפילו עם אבק עבה שהתאסף על העפעפיים ודשא שגדל על גופם הם עדיין המשיכו לשבת שם. גם באסכולת הטאו מלמדים את זה. במיוחד שיטות באסכולת הצִ'י-מֶן דורשות לישון. אדם ישן במשך עשורים בלי לצאת ממצב הטרנס ולא מתעורר. אבל מי תרגל? הפו-יואן-שן של האדם יצא לתרגל. אם הוא יכול לראות הוא יגלה שהמאסטר מדריך את הפו-יואן-שן בתרגול. פו-יואן-שן יכול גם להיות חייב קארמה רבה. למאסטר אין היכולת לסלק את כל הקארמה. לכן הוא יגיד לו: "תרגל כאן היטב. אני יוצא לרגע ותכף אחזור. חכה לי כאן".

המאסטר יודע היטב מה יקרה, אבל הוא עדיין צריך לעשות זאת. כתוצאה מכך, שד יבוא להפחיד את האדם או יהפוך ליפהפייה כדי לפתות אותו – יהיו כל מיני דברים. השד יבין שהוא באמת לא יכול להזיז לו את הלב, כי קל יחסית לפו-יואן-שן לטפח, כי הוא יכול לדעת את האמת. השד יהיה נואש וירצה להרוג אותו כדי לספק את שנאתו ולהתנקם, והוא באמת יהרוג אותו. באופן זה הוא ישלם את כל החוב שלו. אחרי המוות הפו-יואן-שן יופיע מרחף כמו עננת עשן. הוא יתגלגל מחדש למשפחה ענייה מאוד. הוא יסבול מגיל צעיר. כשהוא יתבגר דיו להבין דברים המאסטר יחזור. מובן שהילד לא יוכל להכיר אותו. המאסטר ישחרר את זיכרונו השמור בעזרת יכולת על-טבעית. הוא מיד יזכור הכול, "האם זה לא המאסטר שלי?" המאסטר יגיד לו: "עכשיו זה בסדר, אפשר לתרגל". כך המאסטר יעביר לו את הדברים במשך שנים רבות.

אחרי שהוא לימד אותו המאסטר יגיד לו: "יש לך החזקות רבות לסלק, עליך לצאת לנדוד". נדודים בחברה זה די מענה. הוא יתהלך בתוך החברה, יתחנן לאוכל ויפגוש סוגים שונים של אנשים שיצחקו עליו, יקללו אותו, ינצלו אותו – הוא יכול להיתקל בכל מיני דברים. הוא יתייחס לעצמו כמתרגל ויאזן היטב את היחסים עם אחרים, ישמור על השין-שינג, וישפר את השין-שינג ללא הרף. כל הפיתויים מכל מיני רווחים בין האנשים הרגילים לא יזיזו את לבו. אחרי שנים רבות הוא יחזור מנדודיו. המאסטר יגיד: "כבר השגת את הטאו והגעת לשלמות. אם אין לך יותר מה לעשות, חזור, ארגן והתכונן לעזוב; אם נשאר לך משהו לעשות, אז סיים את הדברים שלך בין האנשים הרגילים". כך הפו-יואן-שן חוזר אחרי שנים רבות. ברגע שהפו-יואן-שן חוזר, הג'ו-יואן-שן כאן יוצא ממצב הטרנס והג'ו-אי-שה מתעורר מהשינה.

אבל אדם זה למעשה לא טיפח. הפו-יואן-שן ההוא טיפח, לכן הפו-יואן-שן משיג גונג. אבל הג'ו-יואן-שן גם כן סבל ואחרי הכול הקדיש את כל הנעורים לישיבה שם, וזמן חייו כאדם רגיל עבר כולו. אז מה יקרה? הוא ירגיש שאחרי היציאה מהטרנס הוא פיתח גונג באמצעות התרגול שלו והשיג יכולות על-טבעיות. אם הוא רוצה לטפל בחולה או לעשות משהו הוא יהיה מסוגל כיוון שהפו-יואן-שן יספק אותו. כי אחרי הכול הוא הג'ו-יואן-שן והג'ו-יואן-שן שולט על הגוף, לכן הוא זה שמחליט. בנוסף, הוא ישב כאן במשך שנים רבות כל כך, כל החיים שלו עברו. בזמן המוות הפו-יואן-שן יעזוב. כל אחד ילך בדרך שלו. לפי הבודהיזם אדם זה עדיין יעבור סמסארה. היות שאדם מואר גדול טופח אצלו בגוף, אדם זה גם צבר כמות גדולה של דה. אז מה יקרה? ייתכן שהוא יהיה פקיד גבוה או ירוויח כסף רב בחיים הבאים. זה יכול להיות רק כך. האם הטיפוח שלו לא היה לשווא?

עברנו קשיים רבים כדי לקבל הסכמה לחשוף נושא זה. חשפתי תעלומה נצחית, סוד בתוך סוד שלא ניתן היה לדבר עליו לחלוטין. חשפתי את המהות של כל שיטות הטיפוח השונות במהלך ההיסטוריה. האם לא אמרתי שהמקורות ההיסטוריים הקשורים לכך עמוקים מאוד? אלו הן הסיבות. חישבו על זה: באיזו אסכולה לא טיפחו ותרגלו באופן זה? אתה מטפח ומטפח, אבל לך אין גונג. האין זה מעציב! אז את מי יש להאשים? בני אדם הם כה מבולבלים שאינם מתעוררים לכך, לא משנה כמה רומזים להם. אם מדברים גבוה מדי זה נשמע בלתי מתקבל על הדעת. אם מדברים נמוך מדי הם לא יכולים להתעורר כלפי מעלה. אפילו כשאני מדבר באופן זה יש אנשים שעדיין יבקשו ממני לרפא את המחלות שלהם. אני ממש לא יודע מה להגיד להם. אנחנו מלמדים טיפוח-תרגול. אנחנו יכולים לדאוג רק לאלו שמטפחים כלפי רמות גבוהות.

באסכולת הטיפוח שלנו זה הג'ו-אי-שה שמשיג גונג. אז האם הג'ו-אי-שה ישיג גונג אם תגיד כך? מי מרשה את זה? זה לא כך, כי צריך להיות תנאי מוקדם. כולכם יודעים שאסכולת הטיפוח שלנו לא נמנעת ממגע עם חברת האנשים הרגילים כשמטפחים ומתרגלים, ולא נמנעת או בורחת מקונפליקטים; בסביבה המורכבת הזו של אנשים רגילים אתה מודע בראש צלול ומפסיד ביודעין במובן של אינטרסים. כשהרווחים שלך ייגנבו על ידי אחרים, אתה לא תתחרה ותילחם עבורם כמו אחרים; כשכל מיני דברים מפריעים לשין-שינג שלך אתה תפסיד. בסביבה הקשה הזאת תאמן את הרצון שלך ותשפר את השין-שינג שלך. בתוך ההשפעה של כל מיני מחשבות רעות של אנשים רגילים תוכל לצאת מעבר לכל זה.

חישבו על זה כולכם: האם זה לא אתה שסובל ביודעין? האין זה הג'ו-יואן-שן שלך שעושה את ההקרבה? האין זה אתה שהפסדת ביודעין את הדברים בין אנשים רגילים? אז מגיע לך לקבל את הגונג הזה, כי מי שמפסיד מרוויח. לכן זוהי הסיבה שאסכולת הטיפוח שלנו לא נמנעת מהסביבה המסובכת הזאת של אנשים רגילים בטיפוח-תרגול. מדוע אנחנו מטפחים ומתרגלים בתוך קונפליקטים של אנשים רגילים? זה כיוון שאנחנו בעצמנו נשיג גונג. בעתיד מטפחים מקצועיים המטפחים במנזרים יהיו צריכים לנדוד בין אנשים רגילים.

יש אנשים ששאלו: "מה עם השיטות האחרות שגם מתרגלים אותן היום בין אנשים רגילים?" אבל כולן מפיצות ענייני סילוק מחלות ושיפור בריאות. למעט אלה שלימדו תלמיד יחיד, אף אחד לא לימד טיפוח-תרגול אמיתי בציבור לקראת רמות גבוהות. אלה שבאמת מלמדים את התלמידים כבר לקחו אותם כדי ללמד אותם בסוד. בכל השנים האלה, מי דיבר על הדברים האלה בציבור? לא היה אף אחד. אסכולת הטיפוח שלנו מלמדת בדרך זו כיוון ששלנו היא בדיוק דרך טיפוח כזאת ואנחנו משיגים גונג בדיוק באופן זה. באותו זמן עשרות אלפי הדברים, ואפילו יותר, שמתקינים באסכולה הזאת שלנו כולם מותקנים בג'ו-יואן-שן שלך כדי שאתה עצמך באמת תשיג גונג. אני אמרתי שעשיתי משהו שאף אחד לא עשה קודם, ופתחתי את הדלת הכי רחבה. יש אנשים שהבינו את מה שאמרתי, ומה שאמרתי הוא באמת לא בלתי מתקבל על הדעת. יש לי הרגל: אם יש לי גָ'אנְג ואני אומר רק צְ'ה אחד, אתה יכול עדיין לטעון שאני מגזים. אבל מה שאמרתי הוא בעצם רק חלק קטן. בגלל הפער העצום בין הרמות אינני יכול אפילו לגלות לך מעט מהדאפא הגבוה והעמוק יותר.

אסכולת הטיפוח שלנו מטפחת בדיוק בדרך זו המאפשרת לך עצמך באמת להשיג גונג. זוהי הפעם הראשונה מאז ההתחלה של שמים וארץ, אתה יכול לבדוק בהיסטוריה. הטוב בזה הוא שאתה בעצמך תשיג גונג, אבל זה גם קשה מאוד. בתוך הסביבה המסובכת של אנשים רגילים ותוך כדי חיכוך השין-שינג בין אנשים, להיות מסוגל להתרומם מעל ומעבר זה הקשה ביותר. הקשה בזה הוא שאתה ביודעין תפסיד כשאתה בתוך האינטרסים של אנשים רגילים. האם זה יזיז את לבך כשאתה מול אינטרסים הקשורים אליך; האם התככים והמאבקים הבין אישיים יזיזו את לבך; או האם זה יזיז את לבך כשקרוביך או חבריך סובלים ואיך תשקול את הדברים? זה בדיוק קשה כל כך להיות מטפח! מישהו אמר לי: "מספיק להיות אדם טוב בקרב אנשים רגילים. מי יכול להצליח בטיפוח?" אחרי ששמעתי את זה הרגשתי די עצוב! לא אמרתי לו אף מילה. יש כל מיני סוגים של שין-שינג. אדם יכול להתעורר רק לגובה הרמה שאליה הוא יכול להתעורר, מי שמבין ישיג.

לָאו דְזְה אמר: "אפשר לקרוא לטאו 'דרך', אבל הוא אינו דרך רגילה[10]". אם אפשר להרים אותו מכל מקום על הארץ ולהצליח בטיפוח אז הוא לא יהיה יקר ערך. אסכולת הטיפוח שלנו דורשת ממך להשיג גונג בעצמך תוך כדי קונפליקטים. לכן עלינו להתאים את עצמנו לאנשים הרגילים כמה שיותר. במובן החומרי לא נדרש ממך באמת להפסיד משהו, אבל בסביבה החומרית הזאת עליך לשפר את השין-שינג שלך. זה שזה נוח זה בגלל זה. אסכולת הטיפוח שלנו היא הנוחה ביותר, כי אפשר לטפח אותה בין אנשים רגילים ולא צריכים להתנזר. זה שהיא קשה זה גם בגלל זה, כי האדם יתַרגל ויטפח בתוך הסביבה המסובכת ביותר של אנשים רגילים. אבל היא הטובה ביותר בגלל זה, כי היא מאפשרת לאדם עצמו להשיג גונג. זוהי הנקודה הקריטית ביותר של אסכולת התרגול שלנו והיום חשפתי אותה בפני כולם. מובן שכשהג'ו-יואן-שן מקבל גונג גם הפו-יואן-שן מקבל גונג. מדוע זה כך? כשכל המסרים, הישויות התבוניות והתאים בגופך מקבלים גונג, הפו-יואן-שן גם מקבל גונג. אבל הוא אף פעם לא יהיה גבוה יותר ממך. אתה העיקרי והוא שומר על הפא.

אם מדברים על זה הייתי רוצה גם להוסיף משהו. בקהילת המטפחים שלנו יש לא מעט אנשים שתמיד רצו לטפח ולתרגל לקראת רמות גבוהות. הם הלכו לכל מקום לחפש את הפא ובזבזו לא מעט כסף. הם לא מצאו מאסטרים ידועים אחרי שהיו בכל הארץ. להיות ידוע זה לא בהכרח להיות יודע. בסופו של דבר האנשים האלה נסעו הלוך ושוב, בזבזו כסף רב ומאמצים רבים ולא השיגו דבר. היום חשפנו עבורכם את השיטה הטובה כל כך. אני כבר הגשתי לך אותה בשתי ידיי, הבאתי אותה עד לפתח דלתך. זה תלוי בך אם תוכל לטפח ולתרגל ואם תצליח. אם תוכל לעשות את זה אז תמשיך בטיפוח שלך; אם לא תוכל לעשות את זה, אם לא תוכל לטפח, אז מעתה ואילך אל תחשוב עוד על טיפוח-תרגול. פרט לשדים שירמו אותך, אף אחד אחר לא ילמד אותך ובעתיד לא תוכל לטפח. אם לא אוכל להציל אותך, אף אחד אחר לא יוכל. למעשה למצוא מאסטר אמיתי של פא אמיתי שילמד אותך קשה יותר מלטפס לשמים. בכלל אין אף אחד שמטפל בזה. בתקופת סוף-הדְהַרְמָה אפילו רמות גבוהות מאוד הן בסוף הגְ'יֵה, והם אפילו עוד יותר לא יכולים לטפל באנשים רגילים. האסכולה הזאת היא הנוחה ביותר. בנוסף, מתרגלים בה ישירות בהתאם לתכונת היקום. היא הדרך המהירה ביותר והישירה ביותר והיא מכוונת ישירות ללב האדם.

מעגל שמימי

באסכולת הטאו מדברים על מעגל שמימי גדול וקטן. אנחנו נסביר מהו מעגל שמימי. המעגל השמימי שאנחנו בדרך כלל מתייחסים אליו הוא החיבור של שתי תעלות האנרגיה[11] רֶן ודוּ. מעגל שמימי זה הוא מעגל שמימי בעומק העור שלא נחשב לשום דבר, זה רק משהו של סילוק מחלות ושיפור בריאות. זה נקרא המעגל השמימי הקטן. מעגל שמימי אחר, שלא נקרא "המעגל השמימי הקטן" וגם לא "המעגל השמימי הגדול" הוא סוג של מעגל שמימי לטיפוח במדיטציה עמוקה. הוא נע במעגל בתוך הגוף מנִי-ווָאן עד לדאן-טיאן. הוא מסתובב בפנים, זהו המעגל השמימי האמיתי לטיפוח-תרגול במדיטציה עמוקה. אחרי שמעגל שמימי זה נוצר הוא יהפוך לזרם אנרגיה חזק מאוד שאז יביא מאות תעלות אנרגיה לתנועה באמצעות תעלת אנרגיה אחת, כך שכל תעלות האנרגיה האחרות ייפתחו. אסכולת הטאו מלמדת את המעגל השמימי, אבל הבודהיזם לא. מה מלמד הבודהיזם? כששאקיאמוני לימד את הדהרמה שלו הוא לא דיבר על גונג. הוא לא לימד גונג, אבל גם לשיטה שלו יש צורת טרנספורמציה משלה בטיפוח-תרגול. איך נעה תעלת האנרגיה בבודהיזם? היא מתחילה וחודרת את נקודת הבָּאי-חְווֵי, אז היא מתפתחת מקצה הראש לחלק התחתון של הגוף בצורת ספירלה, ובאופן זה היא בסוף פותחת את מאות תעלות האנרגיה.

תעלת האנרגיה המרכזית בטנטריזם משמשת גם לאותה המטרה. יש אנשים שאומרים שאין תעלת אנרגיה מרכזית, אז מדוע בטנטריזם אפשר לטפח את תעלת האנרגיה המרכזית? למעשה כל תעלות האנרגיה בגוף האנושי ביחד מסתכמות ביותר מעשרת אלפים. הן מצטלבות אנכית ואופקית בדיוק כמו כלי דם והן אפילו עולות במספרן על כלי הדם. אין כלי דם ברווחים שבין האיברים הפנימיים, אבל יש תעלות אנרגיה. הן יתחברו אנכית ואופקית מקצה הראש לחלקים שונים של הגוף. אולי בהתחלה הן לא ישרות אך בחיבור הן ייפתחו. אז הן יתרחבו בהדרגה ולאט לאט יִיצרו תעלת אנרגיה ישרה. תעלת אנרגיה זו תשמש כציר ותסתובב סביב עצמה כדי לגרום לתנועה אופקית של כמה גלגלים שבמחשבה. המטרה היא, גם כן, לפתוח את כל תעלות האנרגיה בגוף.

הטיפוח-תרגול בפאלון דאפא שלנו נמנע מהדרך הזאת שבה תעלת אנרגיה אחת מביאה מאות תעלות אנרגיה לתנועה. מההתחלה מאות תעלות האנרגיה נדרשות להיפתח ולזרום באותו הזמן. אנחנו מיד מתרגלים ברמה גבוהה מאוד ונמנעים מדברים נמוכים מאוד. אם אתה רוצה לפתוח את כל מאות תעלות האנרגיה באמצעות תעלת אנרגיה אחת – יש אנשים שתקופת חיים שלמה לא תספיק לכך עבורם; יש אנשים שצריכים לטפח ולתרגל במשך עשורים וזה קשה מאוד. שיטות רבות אמרו שתקופת חיים אחת אינה מספיקה להצליח בטיפוח. יש מטפחים רבים בדרכים גדולות וגבוהות שיכולים להאריך את חייהם – האם הם לא מטפחים את החיים? הם יכולים להאריך את חייהם כדי לטפח ולתרגל והם מטפחים לזמן ארוך מאוד.

מעגל האנרגיה השמימי הקטן הוא ביסודו של דבר לסילוק מחלות ושיפור בריאות, ואילו מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא לתרגול גונג – זה אומר שהאדם באמת מטפח ומתרגל. מעגל האנרגיה השמימי הגדול שאסכולת הטאו מתייחסת אליו אינו חזק כל כך כמו זה שלנו שפותח את כל מאות תעלות האנרגיה ביחד. זה שלהם הוא סיבוב של כמה תעלות אנרגיה, שנעות משלוש תעלות היין ושלוש תעלות היאנג[12] של ידו של האדם אל כף רגלו, אל שתי הרגליים, אל השיער ואל כל הגוף. זה כבר נחשב כסיבוב של מעגל שמימי גדול. מעגל האנרגיה השמימי הגדול כבר מההתחלה הוא תרגול אמיתי של גונג. לכן מאסטרים מסוימים של צ'יגונג לא מלמדים את מעגל האנרגיה השמימי הגדול, מה שהם מלמדים הם רק דברים של סילוק מחלות ושיפור בריאות. יש אנשים שדיברו גם כן על מעגל האנרגיה השמימי הגדול, אבל הם לא התקינו אצלך דברים ואתה לא יכול לפתוח אותו בעצמך. בלי להתקין דברים אתה עצמך רוצה לפתוח אותו בהסתמך על כוונת המחשבה – איך זה יכול להיות קל כל כך! זה כמו שעושים התעמלות – איך זה יכול לפתוח אותו? הטיפוח תלוי באדם עצמו ואילו הגונג תלוי במאסטר. רק אחרי שמתקינים אצלך את כל ה"מנגנון" הפנימי אז יכול להיות האפקט הזה.

במהלך ההיסטוריה אסכולת הטאו התייחסה לגוף האדם כאל יקום קטן. היא מאמינה שהיקום בחוץ הוא באותו גודל כמו מה שבפנים, ומה שבחוץ נראה כמו מה שבפנים. השקפה זו נראית בלתי מתקבלת על הדעת ולא מובנת בקלות. היקום הזה הוא גדול כל כך, איך אפשר להשוות אותו לגוף האנושי? אנחנו מדברים על היגיון כזה: הפיזיקה המודרנית חוקרת את המרכיבים של החומר ממולקולות, אטומים, אלקטרונים, פרוטונים וקוורקים ועד לנויטרינו, אבל מה הגודל של מה שמתחת לזה? מיקרוסקופ לא יכול להבחין בנקודה זו, אז מה יהיה החלקיק המיקרוסקופי ביותר מתחת? לא ידוע. למעשה המעט הזה שיודעת היום הפיזיקה שלנו רחוק מדי מהחלקיק הקטן והמיקרוסקופי ביותר ביקום. כשאין לאדם גוף בשר ודם עיניו יכולות לראות דברים בראייה מוגדלת, ויכולות לראות את הרמות המיקרוסקופיות. ככל שרמתו של האדם גבוהה יותר, כך הוא יכול לראות יותר מיקרוסקופי.

ברמתו של שאקיאמוני הוא דיבר על התיאוריה של שלושת אלפי העולמות האומרת שבגלקסיית שביל החלב יש עוד אנשים כמו אלו של המין האנושי שלנו עם גוף גשמי. הוא גם אמר שגרגיר חול מכיל 3,000 עולמות, וזה מתאים להבנה של הפיזיקה המודרנית שלנו. מה ההבדל בין צורת הסיבובים של האלקטרונים מסביב לגרעין האטום לבין זו של כדור הארץ מסביב לשמש? לכן שאקיאמוני אמר שברמה המיקרוסקופית גרגיר חול מכיל 3,000 עולמות. זה בדיוק כמו יקום עם חיים וחומר בתוכו. אם זה נכון חישבו על זה: האם יש חול בעולם שבתוך אותו גרגיר חול? האם יש 3,000 עולמות בחול שבתוך אותו גרגיר חול? אז האם יש חול בתוך 3,000 העולמות שבתוך החול שבתוך החול? אם ממשיכים להסתכל פנימה זה יהיה אין-סופי. לכן, אפילו כשהגיע לרמה של טַאתַאגָאטַה, שאקיאמוני אמר משפט כזה: "זה נרחב ללא חיצוניות וזה קטן ללא פנימיות". זה עצום כל כך שאי אפשר לראות את קצה היקום; וכה קטן שאי אפשר לראות מהו הדבר המיקרוסקופי ביותר של החומר המקורי.

יש מאסטרים של צ'יגונג שאומרים: "בנקבובית זיעה יש עיר, ורכבות ומכוניות רצות בתוכה". זה נשמע די בלתי מתקבל על הדעת, אבל אם באמת ננסה להבין ולחקור אותה מנקודת המבט המדעית נגלה שאמירה זו אינה בלתי מתקבלת על הדעת. לפני כמה ימים, כשדיברתי על פתיחת הטיאן-מו, אנשים רבים גילו במשך פתיחת הטיאן-מו שלהם את המראה הזה: הם רצו החוצה לאורך תעלה במצחם, כאילו הם לא יכולים להגיע לסוף. כל יום במהלך התרגול שלהם הם רצים החוצה לאורך הדרך הגדולה הזו עם הרים ונהרות בשני הצדדים. בזמן שהם רצים הם עוברים דרך ערים ורואים אנשים די רבים, והם חושבים שזו אשליה. מה זה היה? מה שהם רואים די ברור ואינו אשליה. אני אומר שאם הגוף של האדם הוא באמת כה עצום ברמה המיקרוסקופית אז אין זו אשליה. זה משום שאסכולת הטאו תמיד התייחסה לגוף האדם כאל יקום. אם הוא באמת יקום, המרחק בין המצח לגוף האצטרובלי יהיה מעל 108 אלף לי. אתה יכול למהר כלפי חוץ, זה רחוק מאוד.

אם במהלך הטיפוח-תרגול המעגל השמימי הגדול נפתח במלואו, הוא יביא למתרגל סוג של יכולת על-טבעית. איזו יכולת על-טבעית? כולכם יודעים שהמעגל השמימי הגדול נקרא גם "המעגל השמימי המרידיאני", או "סיבוב הצְ'יֶאן-קוּן[13]" או "סיבוב ההֶא-צֶ'ה[14]". ברמה שטחית מאוד הסיבוב של המעגל השמימי הגדול ייצור זרם אנרגיה. צפיפותו תגדל בהדרגה, והוא יעבור טרנספורמציה לקראת רמות אפילו גבוהות יותר ויהפוך לרצועת אנרגיה בעלת צפיפות גבוהה. רצועת אנרגיה זו מסתובבת. במהלך הסיבוב שלה, כשאנחנו מסתכלים באמצעות טיאן-מו ברמה שטחית מאוד, נגלה שהיא תגרום לצ'י שבתוך הגוף לשנות מקום: הצ'י שבלב יעבור אל המעיים; הצ'י שבכבד יעבור אל הקיבה... אם מסתכלים ברמה מיקרוסקופית אפשר לראות שמה שמזיזים זה דברים גדולים מאוד. אם שולחים את רצועת האנרגיה הזו מחוץ לגוף זו היכולת של הזזת חפצים. אדם עם גונג חזק מאוד יכול להזיז דברים גדולים מאוד וזה נקרא הזזת חפצים גדולה. אדם עם גונג חלש מאוד יכול להזיז דברים קטנים וזה נקרא הזזת חפצים קטנה. זוהי הצורה של היכולת של הזזת חפצים וההיווצרות שלה.

מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא תרגול גונג ישירות, לכן הוא מביא מצבים שונים וצורות שונות של גונג. הוא גם מביא לנו מצב מיוחד מאוד. איזה מצב? אולי קראתם את המשפט הזה "בָּאי-רִי-פֵיי-שֶנג[15]" בספרים קלאסיים כמו שֶן-שיָאנְג-ג'וּאָן[16], או דָאן-גִ'ינְג, דָאוּ-דְזָאנְג, או שִינְג-מִינְג-גווֵי-גְ'ה. זה אומר שאדם יכול לעוף לאור היום. למעשה אני אומר לכם שאדם יכול להתרומם ברגע שהמעגל השמימי הגדול נפתח, זה כזה פשוט. יש אנשים שחושבים: אנשים מתרגלים במשך שנים רבות כל כך, אלה שפתחו את המעגל השמימי הגדול אינם מעטים. אני אומר שזה לא בלתי מתקבל על הדעת שעשרות אלפי אנשים יגיעו לדרגה הזו, משום שככלות הכול מעגל האנרגיה השמימי הגדול הוא רק הצעד ההתחלתי בתרגול.

אז מדוע לא רואים שהאנשים האלה עפים ולא רואים שהם צפים באוויר? אין להפריע למצב של חברת האנשים הרגילים, וגם אי אפשר להפריע או לשנות את צורת חברת האנשים הרגילים כך סתם. איך אפשר שכולם יעופו באוויר? האם זו תהיה חברה של אנשים רגילים? זהו ההיבט העיקרי; מנקודת מבט אחרת, בני האדם לא נמצאים בין האנשים הרגילים כדי להיות בני אדם, אלא כדי לחזור למקור ולשוב לאמת. לכן יש גם עניין של יכולת ההתעוררות. אם האדם יכול לראות שאנשים רבים באמת יכולים לעוף, גם הוא יטפח, והנושא של ההתעוררות לא יתקיים. לכן, אם אתה יכול לעשות את זה באמצעות טיפוח, אתה לא יכול להראות או להציג את זה לאחרים כך סתם, כי אחרים עדיין צריכים לטפח. לכן, אחרי שהמעגל השמימי הגדול שלך ייפתח, לא תוכל לעוף אם נועלים אותך בקצות אצבעות הידיים או הרגליים, או במקום מסוים בגופך.

בדרך כלל כשמעגל האנרגיה השמימי שלנו עומד להיפתח יקרה מצב מסוים: יש אנשים שבזמן מדיטציית הישיבה נוטים כל הזמן קדימה. כיוון שהגב נפתח טוב יותר, הגב יהיה קל מאוד והחלק הקדמי ירגיש כבד; יש אנשים הנוטים אחורה וחשים שגבם כבד בזמן שהחלק הקדמי של גופם מרגיש קל. אם כל גופך ייפתח היטב, תקפוץ כלפי מעלה, תרגיש שאתה עצמך מורם, ותהיה לך הרגשה שאתה עוזב את האדמה. ברגע שתוכל להתרומם, לא יתנו לך להתרומם, אבל זה לא מוחלט. אלו שמפתחים יכולות על-טבעיות הם בדרך כלל בשני הקצוות: לילדים אין החזקות, גם לאנשים מבוגרים אין, במיוחד לנשים מבוגרות. הם נוטים יותר לפתח יכולות על-טבעיות ולשמור אותן. לגבי גברים, במיוחד גברים צעירים, ברגע שיש להם יכולת על-טבעית הם לא יכולים להימנע מהמנטליות של ההתפארות. באותו זמן, הם עלולים להתייחס אליהן כאל אמצעים לתחרות בין אנשים רגילים. לכן לא מרשים לה להתקיים, והיא תינעל גם אם היא מתפתחת. אם חלק אחד של הגוף ננעל, האדם הזה לא יוכל להתרומם. זה לא אומר שבכלל לא נותנים למצב הזה לקרות אצלך. אולי נותנים לך לנסות את זה, ויש אנשים מסוימים שיכולים לשמור על זה.

המצב הזה קורה כשאני נותן הרצאות במקומות שונים. כשערכתי סמינר בשאן-דונג היו תלמידים מגִ'י-נָאן[17] ומבייג'ינג ומישהו אמר: "המורה, מה קרה לי? כשאני הולך אני מרגיש כאילו אני עוזב את האדמה. אני מרגיש כאילו אני מרחף בזמן שאני ישן בבית, אפילו השמיכה מרחפת כל הזמן כמו בלון". כשערכתי סמינר בגווֵי-יָאנְג[18] הייתה תלמידה ותיקה מגווֵי-ג'וֹאוּ, אישה מבוגרת. בחדר שלה היו שתי מיטות. מיטה אחת ליד קיר אחד ומיטה שנייה ליד הקיר השני. היא ישבה במדיטציה על המיטה והרגישה שהיא מרחפת, וכשהיא פקחה את עיניה היא גילתה שהיא עפה למיטה השנייה; היא חשבה: "עלי לחזור". וכך היא עפה בחזרה.

היה תלמיד מצ'ינג-דאו[19] שישב במדיטציה על המיטה במהלך הפסקת הצהריים כשאף אחד לא היה במשרד. ברגע שהוא ישב שם הוא התרומם ונע בעוצמה למעלה ולמטה לגובה של יותר ממטר. לאחר שהתרומם הוא שוב ירד, בום בום, וכך זה נמשך, ואפילו השמיכה הוקפצה לרצפה. הוא היה קצת מרוגש ומעט מפוחד. התנועות למעלה ולמטה המשיכו בכל הפסקת הצהריים. בסוף פעמון המשרד צלצל והוא חשב: "אין עלי לתת לאחרים לראות את זה, הם יתפלאו מה קורה. אני צריך להפסיק מהר". אז הוא הפסיק. זו הסיבה שאנשים מבוגרים יכולים לנהל את עצמם היטב. אם זה היה קורה לאדם צעיר, כשפעמון המשרד היה מצלצל הוא היה חושב: "בואו תסתכלו, אני עף". זה המקרה שבו אדם לא יכול לשלוט בקלות על המנטליות של ההתפארות: "תסתכלו כמה היטב תרגלתי, אני יכול לעוף". ברגע שאדם משוויץ, היכולת תיעלם, כי אסור שהיא תתקיים באופן זה. יש מקרים רבים כאלה והם קורים לתלמידים באזורים רבים.

אנחנו דורשים שמאות תעלות אנרגיה ייפתחו מההתחלה. עד היום, 80-90 אחוז מהתלמידים שלנו הגיעו למצב שגופם קל מאוד ואין לו מחלות. באותו זמן, כפי שאמרנו, בסמינר הזה לא רק דוחפים אותך למצב הזה שגופך מטוהר לחלוטין, אלא גם צריכים להתקין בגופך דברים רבים, כך שתוכל לפתח גונג אפילו במהלך הסמינר. זה שווה לכך שאני מרים אותך למעלה ושולח אותך קדימה. בסמינר הזה לימדתי את כולכם את הפא כל הזמן, והשין-שינג של כולכם גם השתנה כל הזמן. כשתצאו מהאודיטוריום הזה רבים מכם ירגישו כמו אנשים שונים והשקפת העולם שלכם ודאי תשתנה. אתם תדעו בעתיד איך להתנהל כבני אדם ולא תהיו עוד תועים כמו בעבר. מובטח לכם שזה יהיה כך. לכן השין-שינג שלכם כבר הדביק את הקצב.

כשמדברים על המעגל השמימי הגדול, אף על פי שלא נותנים לך להתרומם, תרגיש שכל גופך קל, כמו הולך באוויר. בעבר התעייפת כשהלכת צעדים ספורים, אבל עכשיו, לא משנה כמה רחוק תלך, זה קל מאוד. בזמן שאתה רוכב על אופניים תרגיש כאילו מישהו דוחף אותך, וכשאתה עולה במדרגות, לא חשוב לאיזה גובה, לא תתעייף. מובטח שזה יהיה כך. אלו שקוראים את הספר הזה ומטפחים בעצמם יכולים באותה מידה להגיע למצב שצריך להגיע אליו. אני אדם שלא אומר את מה שהוא לא רוצה להגיד, אבל מה שאני אומר חייב להיות אמיתי. במיוחד בנסיבות האלו, אם אינני אומר את האמת בזמן שאני מלמד את הפא, אם הייתי אומר דברים שאינם מתקבלים על הדעת, או אם הייתי מדבר כך סתם ללא מטרה, אז הייתי מלמד פא רע. לא קל לי לעשות את הדבר הזה. כל היקום מסתכל ואי אפשר לסטות.

אדם ממוצע יודע רק שיש מעגל שמימי כזה וזה הכול, למעשה זה לא מספיק. כדי שהגוף יוחלף לגמרי וישתנה על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה מהר ככל האפשר, חייב להיות עוד מעגל שמימי שיזרים את כל תעלות האנרגיה בגופך. זה נקרא "המעגל השמימי מָאו-יוֹאוּ[20]" וזה כנראה מוכר על ידי אנשים מעטים מאוד. בספרים לפעמים מזכירים את המונח הזה, אבל אף אחד לא מסביר את זה ולא אומרים לך. כולם מדברים מסביב לתיאוריות כי זה סוד בתוך סוד. אנחנו נגלה את כולו כאן: זה יכול להתחיל מנקודת הבָּאי-חְווֵי (או גם יכול להתחיל בנקודת החְווֵי-יִין) ואחרי שזה יוצא זה הולך לאורך הגבול בין היִין והיָאנְג, זה יורד לצד האוזן ואז יורד אל הכתף. זה הולך בין האצבעות לאורך כל אצבע ואצבע. אחר כך זה הולך לצד הגוף, יורד מתחת לכף הרגל, ועולה למעלה לצד הפנימי של רגל אחת. אחר כך זה יורד למטה מהרגל השנייה ושוב עובר מתחת לכף הרגל ועולה לאורך צד הגוף. זה שוב עובר בין כל האצבעות לאורך כל אצבע ואצבע ומסיים מעגל שלם בהגיעו לקצה הראש. זהו המעגל השמימי מאו-יואו. אחרים יכולים לכתוב ספר שלם, אני הסברתי את זה בכמה משפטים. אני חושב שזה לא נחשב לסוד שמימי, אבל אחרים חושבים שהדברים האלה יקרי ערך מאוד ולא ידברו עליהם כלל, אלא רק כשהם באמת מלמדים את התלמידים שלהם. רק אז הם מלמדים את מעגל האנרגיה השמימי של המאו-יואו. אף על פי שחשפתי אותו, אין על איש מכם להשתמש בכוונת המחשבה כדי לכוון אותו או לשלוט עליו בתרגול. אם תעשו זאת – מה שאתם מתרגלים הוא לא הפאלון דאפא שלנו. טיפוח-תרגול אמיתי לקראת רמות גבוהות הוא במצב של ווּ-ווֵיי, ואין בו שום פעולות מחשבתיות. מתקינים בגופכם דברים מוכנים. הם נוצרים באופן אוטומטי והמנגנונים הפנימיים האלה מטפחים אתכם. הם יסתובבו לבד כשיגיע הזמן. יום אחד בזמן התרגול ראשכם אולי ייטה מצד אל צד. אם ראשכם ייטה לצד הזה המנגנון מסתובב לצד הזה; אם ראשכם ייטה לצד השני אז הוא מסתובב לצד ההוא. הוא יסתובב לשני הכיוונים.

אחרי שהמעגל הגדול והקטן נפתחים, הראש יתנדנד למעלה ולמטה במהלך מדיטציית הישיבה. זהו הסימן שהאנרגיה עוברת. אותו הדבר נכון לגבי התרגיל של המעגל השמימי של הפאלון שאנחנו מתרגלים. אנחנו מתרגלים אותו בדרך זו. למעשה כשאתה לא מתרגל הוא מסתובב בעצמו. הוא יסתובב ללא הרף לתמיד. כשאתה מתרגל אתה מחזק את המנגנון הזה. האם לא דיברנו על "הפא מזקק את המתרגל"? בדרך כלל אתה תגלה שהמעגל השמימי שלך מסתובב תמיד – גם כשאינך מתרגל את התרגילים – השכבה הזו של מנגנון האנרגיה המותקנת מחוץ לגוף היא בעצם שכבה של תעלות אנרגיה גדולות הקיימת בחוץ וגורמת לגופך לתרגל. כל זה אוטומטי. זה גם מסתובב אחורה, מסתובב לשני הצדדים, ופותח בכל רגע את תעלות האנרגיה שלך.

אז מהי המטרה של פתיחת המעגל השמימי? פתיחת המעגל השמימי אינה בעצמה המטרה של התרגול. גם אם המעגל השמימי שלך פתוח אני אומר שזה עדיין כלום. כשמטפחים הלאה, המטרה היא לגרום לתעלות האנרגיה של גופך, לכל תעלות האנרגיה, להיפתח כולן באמצעות הצורה הזאת של המעגל השמימי המניע את כל מאות תעלות האנרגיה באמצעות תעלת אנרגיה אחת. אנחנו כבר עושים את זה. כשמתרגלים הלאה יש אנשים שיגלו בזמן שהמעגל השמימי הגדול מסתובב שתעלות האנרגיה ייעשו רחבות מאוד, כמו אצבע, ורחבות בפנים. כיוון שהאנרגיה גם נעשתה חזקה מאוד, אחרי שזרם האנרגיה נוצר היא תיעשה רחבה ובהירה. זה עדיין לא נחשב לשום דבר. אם כך עד איזו דרגה צריכים לתרגל? צריך שמאות תעלות אנרגיה של האדם יתרחבו בהדרגה ושהאנרגיה תיעשה יותר ויותר חזקה ותהפוך ליותר ויותר בהירה. בסוף אלפי תעלות אנרגיה יתחברו יחדיו ויגיע המצב שאין תעלות אנרגיה ואין נקודות אקופונקטורה – כל הגוף מתחבר לאחד. זו המטרה האולטימטיבית של פתיחת תעלות האנרגיה. המטרה היא לשנות את הגוף כולו על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה.

בשלב זה של התרגול הגוף יוחלף, ביסודו של דבר, על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה. זה אומר שהאדם הגיע לרמה הגבוהה ביותר של טיפוח-תרגול בשְה-גְ'יֶאן-פָא. גוף הבשר ודם של האדם יטופח עד לשיא. בשלב הזה זה יביא לו מצב מסוים, איזה מצב? האדם הזה כבר פיתח גונג רב ומגוון. בטיפוח-תרגול עם גוף של אדם רגיל, כלומר במהלך הטיפוח-תרגול בשה-ג'יאן-פא, כל היכולות העל-טבעיות (יכולות פוטנציאליות), וכל הדברים כולם יופיעו. אבל בזמן שמתרגלים בקרב אנשים רגילים רובן נעולות. בנוסף, הגונְג-ג'וּ של האדם כבר גדל לגובה רב. כל מיני צורות של גונג יחוזקו מאוד על ידי הגונג רב העוצמה. אבל הן יכולות לתפקד רק בממד הנוכחי הזה שלנו ולא יכולות להשפיע על ממדים אחרים, כי הן יכולות על-טבעיות שטופחו בגוף הבשר ודם האנושי הרגיל. למרות זאת הן יהיו רבות ומגוונות מאוד. בממדים שונים ובמובן של צורות הקיום של הגוף בממדים שונים יש שינויים גדולים מאוד. הדברים שהגוף הזה נושא בכל רמה של הממדים יהיו רבים ומגוונים מאוד וייראו מפחידים מאוד. יש אנשים שיש להם עיניים בכל הגוף וכל נקבוביות הזיעה בגופם יהפכו לעיניים. יהיו עיניים בתוך כל השדה הממדי של האדם הזה. היות שזה גונג מאסכולת הבודהא יש אנשים שיהיו להם הדמויות של בודהיסאטווה או בודהא בכל גופם. כל מיני צורות של גונג יגיעו לדרגה שהן רבות ומגוונות מאוד. בנוסף, ישויות חיות רבות יופיעו.

כשמגיעים לשלב הזה, מצב נוסף יקרה שנקרא "סָאן-חוּאַה-ג'וּ-דִינְג[21]". זה מצב ברור מאוד. זה גם בולט מאוד. אנשים עם טיאן-מו לא כל כך גבוהה יכולים לראות את זה. לאדם יהיו שלושה פרחים מעל הראש. אחד הוא פרח לוטוס, אבל הוא לא פרח הלוטוס מהממד החומרי שלנו. שני הפרחים האחרים גם הם מממדים אחרים והם יפים מאוד. שלושת הפרחים האלה יסתובבו כל אחד בתורו מעל הראש של האדם. הם יסתובבו בכיוון השעון ונגד כיוון השעון וכל פרח גם יסתובב בעצמו. לכל פרח יהיה עמוד גדול, עבה כמו קוטר הפרח. שלושת העמודים הגדולים האלה מגיעים ישר עד לשמים, אבל הם אינם גונג-ג'ו – הם רק בצורה הזאת והם נפלאים ביותר. אם אתה יכול לראות אותם אתה בעצמך תיבהל גם כן. ברגע שהטיפוח של האדם מגיע לדרגה הזו, הגוף שלו יהיה בהיר וטהור והעור יהיה עדין. בשלב זה האדם הגיע לצורה הגבוהה ביותר של טיפוח בשה-ג'יאן-פא, אבל זה עדיין לא הגיע לשיא, יש עדיין להמשיך לטפח ולתרגל ולהמשיך להתקדם.

הצעד הבא קדימה הוא רמת הביניים בין שה-ג'יאן-פא לצ'וּ-שה-ג'יאן-פא, מה שנקרא מצב של "גוף לבן טהור" (או גם "גוף לבן קריסטלי"). כשהגוף מטופח עד לצורה הגבוהה ביותר של שה-ג'יאן-פא, זה רק שגוף הבשר ודם האנושי הוחלף לצורה הגבוהה ביותר. כשבאמת נכנסים לצורה הזאת כל הגוף יהיה מורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה. מדוע קוראים לזה גוף לבן טהור? זה מפני שהוא הגיע לטוהר מוחלט בדרגה גבוהה ביותר. כשמסתכלים דרך הטיאן-מו כל הגוף שקוף, בדיוק כמו זכוכית שקופה. זה נראה כאילו אין שם כלום, מצב כזה יופיע. להגיד את זה בפשטות, הגוף הזה הוא כבר גוף בודהא. זה משום שהגוף המורכב מחומר בעל אנרגיה גבוהה כבר שונה מהגוף הפיזי שלנו. כשמגיעים לשלב זה כל היכולות העל-טבעיות והמיומנויות העל-טבעיות ייזרקו כולן בבת אחת. ישימו אותן בממד עמוק מאוד. אין להן שום שימוש ומאותו יום ואילך לא יהיה בהן עוד שום שימוש. זה רק שביום שבו תצליח בטיפוח ותשיג את הטאו בעתיד, תוכל להסתכל לאחור על תהליך הטיפוח-תרגול שלך ולהוציא אותן כדי להסתכל. בזמן הזה יישארו רק שני דברים: הגונג-ג'ו עדיין נשאר והיוּאֶן-יִינְג המטופח כבר יגדל להיות די גדול. אבל שני הדברים האלה קיימים בממד עמוק שאדם ממוצע עם טיאן-מו ברמה לא גבוהה לא יכול לראות. הוא רק יכול לראות שהגוף של אותו אדם הוא שקוף.

כיוון שהמצב של גוף לבן טהור הוא רק שלב ביניים, כשמטפחים הלאה האדם באמת ייכנס לטיפוח בצ'ו-שה-ג'יאן-פא, הנקרא גם טיפוח גוף בודהא. כל הגוף יורכב מגונג, ובזמן זה השין-שינג של האדם ייעשה יציב. אדם יתחיל טיפוח-תרגול מההתחלה ויפַתח שוב יכולות על-טבעיות מההתחלה. לא יקראו להן יותר יכולות על-טבעיות. יקראו להן "כוחות שמימיים של פוֹא פָא". הן יוכלו להשפיע על כל הממדים, עם כוחות ללא גבול. בעתיד, כשתמשיך לטפח ולתרגל ללא הרף, תדע בעצמך לטפח ולתרגל דברים של רמות גבוהות יותר, כמו גם צורות קיום של טיפוח-תרגול.

ההחזקה של קורת-הרוח[22]

אני אדבר על נושא שגם שייך להחזקה של קורת-הרוח. אנשים רבים תרגלו צ'יגונג במשך זמן רב. יש גם אנשים שמעולם לא תרגלו צ'יגונג, אבל רדפו והרהרו כל חייהם על האמת והמשמעות של החיים האנושיים. ברגע שהם לומדים את הפאלון דאפא שלנו הם מבינים מיד שאלות רבות מהחיים שהם רצו להבין, אבל לא יכלו למצוא להן תשובה. אולי יחד עם זה החשיבה שלהם עוברת התרוממות, הם מאוד נרגשים – זה בטוח. אני יודע שמטפח אמיתי יודע מה החשיבות של זה ויידע להוקיר זאת. אבל הבעיה הזו מתרחשת לעתים קרובות: בגלל ההתרגשות האנושית, האדם עלול לפתח את המנטליות הלא נחוצה של קורת-הרוח. זה גורם לאדם להיראות לא נורמלי בצורת ההתנהגות, במגע עם אחרים בחברת האנשים הרגילים, או בסביבה של חברת האנשים הרגילים. אני אומר שזה לא מקובל.

חלק ניכר משיטת התרגול שלנו הוא טיפוח-תרגול בחברה של האנשים הרגילים, כך שאין עליך להרחיק את עצמך מהחברה של האנשים הרגילים ואתה צריך לטפח ולתרגל בדעה צלולה. היחסים בין אדם לאדם צריכים להישאר נורמליים. כמובן, יש לך רמת שין-שינג גבוהה מאוד ומנטליות נכונה, אתה תשפר את השין-שינג שלך ואת הרמה שלך עצמך, לא תבצע מעשים רעים ותעשה מעשים טובים – זה יתבטא רק באופן זה. יש אנשים שמנהלים את עצמם כאילו הם או לא נורמליים או שהם ראו מספיק מהעולם הזה. הם אומרים דברים שאחרים אינם יכולים להבין. אחרים יגידו: "איך אדם שלומד פאלון דאפא נעשה כזה? נראה שיש לו בעיה נפשית". למעשה, אין זה כך. הוא פשוט נרגש מדי, לא רציונלי ולא מתאים להיגיון הנורמלי. חישבו על זה כולכם: התנהגות כזו היא גם כן מוטעית, הלכת לקיצוניות אחרת – זו גם כן החזקה. עליך לוותר על זה ולטפח ולתרגל כשאתה חי באופן נורמלי כמו כולם בין האנשים הרגילים. אם בקרב האנשים הרגילים אחרים יחשבו שאתה אובססיבי, אז הם לא יתעסקו אתך וישמרו ממך מרחק. אף אחד לא ייתן לך הזדמנויות לשפר את השין-שינג ולא יתייחס אליך כאל אדם נורמלי – אני אומר שזה לא בסדר! לכן, כולם צריכים לשים לב לנושא הזה ולנהל את עצמם היטב.

השיטה שלנו אינה כמו שיטות רגילות הגורמות לאדם לשכוח את עצמו, להיות בטרנס, או להיות אובססיבי. השיטה שלנו דורשת שאתם תנהלו את עצמכם בראש בהיר. יש אנשים שכל הזמן אומרים: "המורה, ברגע שאני עוצם את עיניי, הגוף שלי מתנדנד". אני אומר שזה לא בהכרח כך. אתה כבר פיתחת הרגל של לוותר על הג'ו-אי-שה שלך. ברגע שאתה עוצם את עיניך אתה מניח את הג'ו-אי-שה במנוחה והוא ייעלם. אתה כבר פיתחת את ההרגל הזה. מדוע הגוף שלך לא מתנועע בזמן שאתה יושב כאן? אם אתה שומר על המצב שבו העיניים שלך פקוחות, האם גופך יתנועע בעיניים עצומות קמעה? בפירוש לא. אתה חושב שיש לתרגל צ'יגונג בדרך זו ויצרת לעצמך מושג. ברגע שאתה עוצם את עיניך, תיעלם בלי לדעת היכן אתה. אמרנו שהג'ו-אי-שה שלך חייב להיות בהכרה כי השיטה הזו מטפחת את עצמך. אתה צריך להתקדם מעלה בדעה צלולה. יש לנו גם תרגיל שָקט, כיצד אנחנו מתרגלים את התרגיל השקט? אנחנו דורשים מכולם שלא חשוב כמה עמוק אתה מודט, עליך לדעת שאתה מתרגל כאן. אסור לך לחלוטין להיות במצב שבו אינך מודע לשום דבר. אז איזה מצב ספציפי יקרה? כשאתה יושב שם, תרגיש נפלא ונוח מאוד כאילו אתה יושב בתוך קליפת ביצה; תהיה מודע לכך שאתה מתרגל את התרגיל, אבל תרגיש שכל גופך אינו יכול לזוז. כל זה חייב לקרות בשיטה שלנו. יש מצב אחר: אחרי שיושבים ויושבים אדם מגלה שהרגליים שלו נעלמו והוא לא יודע לאן, הגוף גם נעלם, הזרועות נעלמו והידיים נעלמו, ורק הראש נשאר. כשממשיכים לתרגל, האדם יגלה שאפילו הראש נעלם ונשארת רק המודעות ומעט מחשבה שמודעת לכך שאתה עצמך מתרגל כאן. זה מספיק אם נגיע לדרגה הזאת. מדוע? כשאדם מתרגל במצב זה, הגוף מגיע למצב הטרנספורמציה המקסימלית וזה מצב אופטימלי. לכן אנחנו דורשים שתגיע למצב כזה של שקט. אבל אין עליך להירדם או להיעשות מטושטש, אחרת ייתכן שמישהו אחר יטפח את הדברים הטובים.

כל המתרגלים שלנו חייבים לשים לב לא להתנהג באופן לא נורמלי בין אנשים רגילים. אם אתה גורם להשפעה רעה בין אנשים רגילים, אחרים יגידו: "מדוע כל האנשים האלה שלומדים פאלון דאפא מתנהגים בדרך זו?" זה אותו דבר כמו לפגוע במוניטין של פאלון דאפא, אז אתם חייבים לשים לב לעניין הזה. בהיבטים אחרים בטיפוח-תרגול ובמשך התהליך צריך גם כן לשים לב שלא לפתח את המנטליות של קורת-הרוח – המנטליות הזו יכולה בקלות להיות מנוצלת על ידי שדים.

טיפוח דיבור

את טיפוח הדיבור לימדו בעבר גם בדתות. אבל טיפוח הדיבור שאליו התייחסו הדתות התייחס בעיקר למטפחים המקצועיים – נזירים וטאואיסטים שסגרו את פיהם ולא דיברו. כיוון שהם היו מתרגלים מקצועיים הם התכוונו לעזוב את ההחזקות האנושיות בהיקף גדול אף יותר. הם האמינו שברגע שאדם חושב זוהי קארמה. הדתות הגדירו קארמה כקארמה טובה וקארמה רעה. בין אם זוהי קארמה טובה או קארמה רעה, בשתי הגישות של הריקנות של אסכולת הבודהא והאַין של אסכולת הטאו, אין לייצר אותה. לכן הם טענו שהם לא יעשו דבר. זה משום שאינם יכולים לראות את היחסים הסיבתיים של הדברים, כלומר, האם עניין זה או אחר הוא טוב או רע או אילו יחסים קארמתיים של סיבה ותוצאה מעורבים בו. מטפח ממוצע שלא הגיע לרמה גבוהה לא יכול לראות את הדברים האלה, לכן הוא חושש שעל פני השטח משהו נראה טוב וייתכן שזה דבר רע ברגע שהוא יעשה אותו. לכן הם מקפידים על ווּ-ווֵיי כמה שיותר ולא עושים שום דבר, כדי להימנע מלייצר קארמה. זה מפני שברגע שקארמה מיוצרת, האדם חייב לסלק אותה, הוא חייב לסבול. למשל, לגבי המטפחים שלנו זה כבר קבוע מראש באיזה שלב הם ייעשו קאי-גונג. אם אתה מכניס משהו לא נחוץ בחצי הדרך לשם, זה יגרום לקשיים לכל הטיפוח-תרגול שלך. לכן הם מדגישים וו-וויי.

בטיפוח הדיבור שאסכולת הבודהא מדברת עליו הכוונה היא שהדיבור של האדם מוכתב על ידי המחשבה שלו, אז למחשבה הזאת יש כוונה. אם המודעות של האדם רוצה לחשוב, להגיד משהו, או לעשות משהו או לכוון את איברי החישה של האדם ואת ארבעת הגפיים, זו יכולה להיות החזקה בין אנשים רגילים. למשל, יש קונפליקטים בין אדם לאדם, כמו "אתה טוב, הוא לא טוב", או "הטיפוח שלך טוב, שלו לא" – אלה כשלעצמם הם קונפליקטים. בוא נדבר על משהו שהוא רגיל, כמו "אני רוצה לעשות את זה או את זה", או "העניין הזה צריך עכשיו להיעשות באופן זה או באופן זה". אולי זה יפגע במישהו ללא כוונה. כיוון שקונפליקטים בין אישיים הם מסובכים מאוד, אדם יכול לייצר קארמה שלא בכוונה. לכן הם נוהגים לסגור לגמרי את הפה ולא לדבר. הדתות התייחסו תמיד לטיפוח דיבור ברצינות רבה וזה מה שלימדו בדתות.

רוב המתרגלים של הפאלון דאפא שלנו (חוץ מהמתרגלים המקצועיים) מתרגלים ומטפחים בקרב אנשים רגילים. לכן הם לא יכולים להימנע מלנהל חיים נורמליים בחברת האנשים הרגילים ולנהל מגעים עם אחרים בחברה. לכל אחד יש עבודה והוא צריך לעשות אותה היטב; חלק מהאנשים צריכים לעשות את עבודתם בדיבור, אז האין זה קונפליקט? זה אינו קונפליקט. מדוע אין זה קונפליקט? טיפוח הדיבור שאנחנו מתייחסים אליו שונה לגמרי מזה שלהם. בגלל הבדלים בדרכי הטיפוח, הדרישות גם הן שונות. כולנו צריכים לדבר בהתאם לשין-שינג של המתרגלים ולא להגיד דברים של תככנות או להגיד דברים לא טובים. כמטפחים עלינו לשקול את עצמנו לפי קנה המידה של הפא כדי לקבוע אם עלינו לומר דברים מסוימים. מה שיש לומר לא ייצור בעיה אם האדם יעמוד בקריטריון של השין-שינג של המטפחים בהתאם לפא. בנוסף, עלינו לדבר על הפא ולהפיץ אותו, כך שזה בלתי אפשרי לא לדבר. טיפוח הדיבור שאנחנו מלמדים מתייחס לדברים הקשורים בתהילה וברווח אישי שלא יכולים לוותר עליהם בקרב אנשים רגילים, ושאין להם קשר לעבודה המעשית של המתרגלים בחברה; או דיבורים חסרי טעם בקרב התלמידים באותה אסכולה; או התפארות המוכתבת על ידי החזקה; או הפצת שמועות; או הדיונים האלה על נושאים אחרים בחברה שהאדם מתלהב מהם ורוצה מאוד לדבר עליהם. אני חושב שאלה הן החזקות של אנשים רגילים. אני חושב שבתחומים אלו עלינו לטפח את הדיבור – זהו טיפוח הדיבור שאנחנו מתייחסים אליו. בעבר נזירים התייחסו לדברים האלה ברצינות רבה מאוד, כי ברגע שהם התחילו לחשוב הם יצרו קארמה. לכן הם היו מטפחים "גוף, דיבור ומחשבה". הכוונה בטיפוח של הגוף שהם דיברו עליו הייתה שאדם לא יעשה מעשים רעים; בטיפוח של דיבור התכוונו לכך שאדם לא ידבר. בטיפוח של המחשבה התכוונו לזה שאדם לא יחשוב אפילו. בעבר היו דרישות מחמירות לגבי הדברים האלה בטיפוח מקצועי במקדשים. אנחנו דורשים מעצמנו להתנהל בהתאם לקריטריון השין-שינג של המתרגלים. זה יהיה בסדר כל עוד מנהלים היטב את מה שיש או אין להגיד.