הרצאה חמישית

סמל הפאלון

סמל הפאלון דאפא שלנו הוא פאלון. אנשים עם יכולות על-טבעיות יכולים לראות שהפאלון הזה מסתובב. אותו דבר לגבי סיכות הפאלון הקטנות שלנו שגם כן מסתובבות. הטיפוח-תרגול שלנו מונחה על-פי תכונת היקום גֶ'ן-שָן-רֶן. אנחנו מתרגלים על פי עקרונות התפתחות היקום, לכן הגונג הזה שאנחנו מתרגלים הוא באמת ענק. במובן מסוים סמל הפאלון הזה הוא מיניאטורה של היקום. אסכולת הבודהא רואה את היקום כעולם בעל עשרת הכיוונים עם ארבעה צדדים ושמונה כיוונים, או שמונה קצוות. אולי יש אנשים שיכולים לראות עמוד אנרגיה מעל ומתחת לזה. לכן יחד עם מה שמעל ומה שמתחת זה בדיוק העולם של עשרת הכיוונים, מה שמרכיב את היקום הזה, וזה מייצג את סיכום היקום לפי אסכולת הבודהא.

מובן שביקום הזה יש אין-ספור גלקסיות, כולל שביל החלב שלנו. כל היקום הוא בתנועה וכל הגלקסיות שבתוכו גם הן בתנועה. לכן סמלי הטאי-צ'י וסמלי הסוואסטיקה ( [1]) הקטנים שבתוך הסמל גם הם מסתובבים. הפאלון כולו מסתובב, והסוואסטיקה הגדולה שבמרכז מסתובבת גם כן. במובן מסוים זה מסמל את שביל החלב שלנו, וגם כיוון שאנחנו מאסכולת הבודהא סמל אסכולת הבודהא נמצא במרכז. כך זה נראה על פני השטח. לחומרים שונים יש צורות הקיום שלהם בממדים אחרים, ושם יש להם תהליך התפתחות וצורת קיום עשירים ומסובכים ביותר. סמל הפאלון הזה הוא מיניאטורה של היקום. יש לו צורת קיום ותהליך התפתחות משלו גם בכל הממדים האחרים. לכן אני אומר שהוא עולם.

כשהפאלון מסתובב בכיוון השעון הוא יכול לספוג באופן אוטומטי אנרגיה מהיקום; כשהוא מסתובב נגד כיוון השעון הוא יכול לפלוט אנרגיה. סיבוב פנימי (בכיוון השעון) מציע הצלה עצמית ואילו סיבוב חיצוני (נגד כיוון השעון) מציע הצלה לאחרים – זהו מאפיין של שיטת התרגול שלנו. אנשים שאלו: "אנחנו שייכים לאסכולת הבודהא. מדוע יש גם טאי-צ'י? האם טאי-צ'י לא שייך לאסכולת הטאו?" זה משום שהשיטה שאנחנו מתרגלים היא ענקית, מה ששווה לטיפוח היקום כולו. אז חישבו על זה כולכם, ביקום הזה קיימות שתי אסכולות עיקריות, אסכולת הבודהא ואסכולת הטאו. אם יוציאו אחת מהן אי אפשר יהיה להרכיב יקום שלם ואי אפשר יהיה להגיד שזה יקום שלם. לכן יש אצלנו דברים מאסכולת הטאו. אבל יש אנשים שאומרים: זה לא רק אסכולת הטאו, יש גם נצרות, קונפוציאניזם, דתות אחרות וכו'. אני אומר לכם שכשהטיפוח מגיע לרמה גבוהה מאוד הקונפוציאניזם שייך לאסכולת הטאו; אחרי שהטיפוח-תרגול של דתות מערביות רבות מגיע לרמות גבוהות, הן מוגדרות כשייכות לאסכולת הבודהא ומשתייכות לאותה מערכת של אסכולת הבודהא. יש רק שתי האסכולות העיקריות האלה.

אז מדוע לשתי צורות של הטאי-צ'י יש צבע אדום למעלה וכחול למטה, ולשתי הצורות האחרות של הטאי-צ'י יש אדום למעלה ושחור למטה? לפי מה שאנחנו יודעים בדרך כלל, טאי-צ'י מורכב משני החומרים של שחור ולבן, הצ'י של יין ויאנג. זו הבנה מרמה שטחית מאוד, כי לטאי-צ'י יש צורות ביטוי שונות בממדים שונים. בהתבטאות ברמה הגבוהה ביותר הצבעים שלו הם כך. הטאו שאנחנו מכירים בדרך כלל הוא אדום למעלה ושחור למטה. לדוגמה, אצל חלק מהמטפחים שלנו הטְיֶאן-מוּ פתוחה והם גילו שהצבע האדום שהם רואים בעיני הבשר ודם שלהם הוא ירוק בממד אחר שהוא בהבדל של רמה אחת בלבד. הם מגלים שהצבע הצהוב-מוזהב נראה כסגול בממד אחר, כי קיים היפוך כזה. זאת אומרת, צבעים משתנים מממד לממד. הטאי-צ'י עם הצבע האדום למעלה והכחול למטה שייך לטאו הגדול הראשיתי, הכולל את שיטות הטיפוח-תרגול מאסכולת הצ'י-מן. ארבעת סמלי הסוואסטיקה הקטנים הם מאסכולת הבודהא. הם אותו הדבר כמו זה שבמרכז, הם כולם מאסכולת הבודהא. בפאלון הזה הצבעים בהירים יחסית. אנחנו משתמשים בו כסמל של הפאלון דאפא.

הפאלון שאנחנו רואים דרך הטיאן-מו הוא לא בהכרח בצבע הזה. הצבע של הרקע יכול להשתנות, אבל הצורה לא משתנה. כשהפאלון שהתקנתי אצלכם באזור הבטן התחתונה מסתובב, מה שהטיאן-מו שלכם רואה יכול להיות באדום, בסגול, בירוק ואולי חסר צבע. הצבע של הרקע מתחלף כל הזמן בסדר של אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, אינדיגו וסגול. לכן מה שאתה רואה יכול להיות בצבע אחר, אבל הצורות והצבעים של סמל הסוואסטיקה והטאי-צ'י שבתוכו לא משתנים. אנחנו חושבים שהצבע הזה של הרקע הוא יפה יחסית, לכן קבענו אותו כך. אנשים עם יכולות על-טבעיות יכולים לראות דברים רבים מעבר לממד הזה.

יש אנשים שאמרו: "סמל הסוואסטיקה הזה נראה כמו הדבר של היטלר". אני אומר לכם שבסמל הזה עצמו לא קיים שום מושג של מעמדות. יש אנשים שאומרים: "אם הפינה שלו נוטה לצד זה, זה יהיה הדבר של היטלר". זה לא העניין, היות שהוא מסתובב לשני הצדדים. החברה האנושית שלנו התחילה להכיר את הסמל הזה באופן נרחב לפני 2,500 שנה, בזמנו של שָאקְיָאמוּנִי. מאז זמנו של היטלר במלחמת העולם השנייה עברו רק כמה עשורים. הוא גנב אותו לשימושו, אבל הצבעים שהוא השתמש בהם היו שונים משלנו. זה היה שחור, החוד פנה כלפי מעלה והשתמשו בו במצב אנכי. לגבי הפאלון, אני אדבר רק עד כאן. דיברנו רק על הצורה השטחית שלו.

אז איך מתייחסים לסמל הסוואסטיקה הזה באסכולת הבודהא שלנו? יש אנשים שאומרים שהוא מסמל מזל טוב. זהו פירוש של אנשים רגילים. אני אגיד לכם שסמל הסוואסטיקה מסמל את הרמה של בודהא. יש אותו רק כשמגיעים לרמה של בודהא. לבודהיסאטווה או לארהאט אין את זה. אבל לבודהיסאטוות בכירות, כמו לארבע הבודהיסאטוות הבכירות, יש. אנחנו רואים שהבודהיסאטוות הבכירות האלה עברו בהרבה את הרמה של בודהות רגילים והן אף גבוהות יותר מטַאתַאגָאטַה. יש מספר אין-סופי של בודהות מעבר לרמה של טאתאגאטה. לטאתאגאטה יש רק סמל סוואסטיקה אחד. לאלה שהגיעו אל מעבר לרמה של הטאתאגאטה יהיו יותר סמלי סוואסטיקה. לבודהא שרמתו היא פי שניים מזו של טאתאגאטה יש שני סמלי סוואסטיקה. לאלה שהם גבוהים יותר יש שלושה, ארבעה או חמישה, ויש כאלה שיש להם כל כך הרבה שהם מופיעים על פני כל גופם. הם יופיעו על הראשים שלהם, על הכתפיים, על הברכיים; אם אין מספיק מקום, הם אפילו יופיעו על כפות הידיים שלהם, על קצות כריות האצבעות, על כפות הרגליים, על קצות כריות אצבעות הרגליים וכו'. ככל שהרמה תוסיף לגדול, כך יהיו לו יותר ויותר סמלי סוואסטיקה. לכן סמל הסוואסטיקה מייצג את רמת הבודהא. ככל שרמת הבודהא גבוהה יותר כך יש לו יותר סמלי סוואסטיקה.

שיטת התרגול של הצ'י-מן[2]

מלבד שיטות התרגול של שתי האסכולות של הבודהא ושל הטאו קיימת שיטת התרגול של הצִ'י-מֶן הקוראת לעצמה טיפוח-תרגול של הצ'י-מן. בהתייחס לשיטות טיפוח, לאנשים רגילים יש בדרך כלל מושג כזה: מתקופת סין הקדומה ועד היום התייחסו האנשים לשתי האסכולות של הבודהא ושל הטאו כדרכי טיפוח אמיתיות ומסורתיות וגם קראו להן אסכולות אמיתיות של טיפוח-תרגול. אסכולת הצ'י-מן הזו מעולם לא נעשתה נחלת הציבור ומעט מאוד אנשים שמעו על קיומה, שמעו עליה רק באמצעות עבודות ספרות ואמנות.

האם קיימת אסכולת הצ'י-מן? כן. במהלך הטיפוח-תרגול שלי, במיוחד בשנים המאוחרות, פגשתי בשלושה מאסטרים גבוהים של אסכולת הצ'י-מן שהעבירו לי את התמצית של השיטות שלהם – דברים ייחודיים מאוד וטובים מאוד. בדיוק משום שזה ייחודי מאוד, מה שהם מטפחים הוא בלתי רגיל ביותר ולא ניתן להבנה על ידי רוב האנשים. בנוסף, יש משפט שהם אומרים: "לא בודהא ולא טאו", הם לא מטפחים בודהא ולא מטפחים טאו. כשאנשים שומעים שהם לא מטפחים בודהא או טאו, אנשים קוראים להם פָּאנְג-מֶן-דְזוּאוֹ-טָאו[3]. הם קוראים לעצמם אסכולת הצ'י-מן. כשקוראים להם פאנג-מן-דזואו-טאו יש לזה משמעות של זלזול, אבל לא משמעות שלילית. זה לא אומר שהאסכולה היא שיטה רעה – זה בטוח. גם ההגדרה המילולית של המילים אין בה המשמעות של שיטה רעה. בהיסטוריה קראו לשיטות התרגול של אסכולת הבודהא והטאו אסכולות טיפוח-תרגול אמיתיות. כששיטה זו לא הייתה מובנת על ידי הציבור, אנשים קראו לה "פָּאנְג-מֶן" – דלת צדדית, ואסכולה לא ישרה. מה עם "דְזוּאוֹ-טָאו"? ב"דְזוּאוֹ" הכוונה לגמלוניות, לדרך מגושמת. בשפה הסינית הקלאסית השתמשו במילה "דזואו" בדרך כלל במשמעות של "מגושם". המושג פּאנג-מן-דזואו-טאו מכיל את המשמעות הזאת.

מדוע זו אינה שיטה רעה? זה משום שגם לה יש דרישות שִין-שִינְג מחמירות. היא מטפחת גם כן לפי תכונת היקום. היא לא מנוגדת לתכונת היקום או לחוקי היקום ולא עוסקת בעשיית מעשים רעים, לכן אי אפשר להגיד שהיא שיטה רעה. אסכולת הבודהא ואסכולת הטאו הן פא אמיתי לא מפני שתכונת היקום מתאימה לשיטות שלהן, אלא מפני שהשיטות של אסכולות הבודהא והטאו מתאימות לתכונת היקום. אם שיטת הטיפוח-תרגול של אסכולת הצ'י-מן גם מתאימה לתכונה הזאת של היקום, היא אינה שיטה רעה אלא אסכולה אמיתית גם כן. זה משום שהקריטריון למדידת טוב או רע וחסד או עוול הוא תכונת היקום. הטיפוח שלה הוא לפי תכונת היקום כך שהיא גם דרך אמיתית, זה רק שהדרישות שלה שונות מאלו של אסכולת הבודהא ושל אסכולת הטאו. היא לא נוהגת ללמד תלמידים באופן נרחב אלא מעט אנשים. אסכולת הטאו מלמדת תלמידים רבים, אבל רק תלמיד אחד מקבל את ההוראה האמיתית; אסכולת הבודהא מאמינה בהצלה של כל הישויות, כך שמי שיכול לטפח שיטפח.

אי אפשר להוריש שיטת תרגול של אסכולת הצ'י-מן אפילו לשני אנשים, אלא שבתוך תקופה ארוכה מאוד של היסטוריה בוחרים אדם אחד להעביר לו. לכן במהלך ההיסטוריה הדברים האלה שלהם לא נראו על ידי אנשים רגילים. מובן שבשיא הפופולריות של צ'יגונג גיליתי שכמה אנשים מהאסכולה הזאת גם כן יצאו ללמד. אבל אחרי תקופה של הוראה הם הבינו שזה לא הולך משום שיש דברים שהמאסטר שלהם בכלל לא מאשר להם ללמד. אם רוצים ללַמד את השיטה לא יכולים לבחור תלמידים. אלה שבאים ללמוד את זה מגיעים עם רמות שונות של שין-שינג ומנטליות שונה, והם אנשים מכל מיני סוגים. אי אפשר יהיה לבחור תלמידים כדי ללמד אותם. לכן לא ניתן להפיץ באופן נרחב את שיטת התרגול של הצ'י-מן. אם עושים כך זה יגרום בקלות לסכנה משום שהדברים שלה ייחודיים מאוד.

יש אנשים התוהים: אסכולת הבודהא מטפחת בודהא ואסכולת הטאו מטפחת אדם אמיתי, אז מה יהיה מטפח של שיטת תרגול של אסכולת הצ'י-מן אחרי שהוא יצליח בטיפוח? אדם זה יהיה בן אלמוות משוטט שאין לו אזור מוגדר של עולם ביקום. אתם יודעים שלטאתאגאטה שאקיאמוני יש עולם הסאהא; לבודהא אָמִיטָאבְהא יש גן העדן של האושר האולטימטיבי; לבודהא הרפואה יש העולם המזוגג; לכל טאתאגאטה או בודהא גדול יש העולם שלו. לכל מואר גדול יש ממלכה שמימית שהוא יוצר בעצמו ורבים מתלמידיו חיים בה. אבל לאדם מאסכולת הצ'י-מן אין אזור מוגדר ביקום והוא יהיה רק כמו אלוהות נודדת או בן אלמוות משוטט.

תרגול בדרך רעה

מה זה תרגול בדרך רעה? יש לו כמה צורות: יש אנשים המתמחים בטיפוח בדרך רעה, כי במהלך ההיסטוריה היו אנשים שהעבירו את הדברים האלה. מדוע הדברים האלה מועברים? זה משום שהם רודפים אחרי תהילה, רווח אישי וכסף בקרב אנשים רגילים. אלה הדברים שהם רוצים. מובן שרמת השין-שינג של אדם כזה אינה גבוהה והוא לא יכול להשיג גונג. אז מה הוא יכול להשיג? קארמה. אם למישהו יש קארמה רבה זה גם יכול ליצור סוג של אנרגיה, אבל הרמה של אדם זה היא שום דבר ולא ניתן להשוות אדם זה עם מטפח. אבל, בהשוואה לאנשים רגילים, הוא יכול להשפיע עליהם. משום שהחומר הזה הוא גם כן התבטאות של אנרגיה, כשהצפיפות שלו נעשית גבוהה מאוד הוא גם כן יכול לחזק את היכולות העל-טבעיות בגוף האדם וליצור אפקט כזה. לכן, במהלך ההיסטוריה היו אנשים שלימדו את זה. אדם כזה טוען: "כשאני עושה דברים רעים ומקלל אני יכול להגדיל את הגונג שלי". הוא לא מגדיל את הגונג. למעשה הוא מגביר את הצפיפות של החומר השחור הזה, מפני שעשיית מעשים רעים יכולה להביא את החומר השחור – קארמה. לכן היכולות העל-טבעיות המעטות שאדם זה נושא על גופו יכולות להתחזק על ידי הקארמה הזאת, והוא יכול לפתח מעט יכולות על-טבעיות קטנות, אבל הן לא מסוגלות לעשות שום דבר משמעותי. אנשים אלה חושבים שבאמצעות עשיית מעשים רעים אפשר גם כן להגדיל את הגונג. זה מה שהם אומרים.

יש אנשים שאומרים שכשטאו הוא בגובה צְ'ה[4] אחד, שד יהיה בגובה ג'אנג[5] אחד. זו אמירה מוטעית שאומרים אנשים רגילים. שד לעולם לא יעלה בגובהו על טאו. יש מצב כזה שהיקום שאנחנו מכירים כבני אדם הוא יקום קטן בין אין-ספור יקומים ואנחנו קוראים לו בקיצור "היקום". כל פעם אחרי שהיקום שלנו עובר תקופה של שנים ארוכות, הוא תמיד עובר אסון קוסמי גדול. האסון הזה יכול להרוס הכול ביקום, כולל כוכבים, וכל החיים שבתוך היקום יכולים להיהרס. לתנועת היקום יש גם כן חוקים. ביקום של הפעם הזאת לא רק המין האנושי הפך מושחת. ישויות חיות רבות כבר הבחינו במצב מסוים, שבנוגע לזמן הנוכחי אירעה כבר לפני זמן רב התפוצצות גדולה בחלל היקום הזה. בימינו אסטרונומים לא יכולים להבחין בכך משום שמה שאנחנו יכולים לראות כיום דרך הטלסקופים החזקים ביותר הם דברים מלפני 150 אלף שנות אור. כדי לראות את השינויים של הגוף הקוסמי הנוכחי עלינו לחכות שיעברו 150 אלף שנות אור. זה די ארוך ורחוק.

בזמן הנוכחי היקום כולו כבר עבר שינוי גדול. בכל פעם ששינוי כזה קורה, כל החיים בכל היקום ייכחדו לחלוטין ויימצאו במצב הרס. בכל פעם שהמצב הזה קורה, צריך לפוצץ את התכונה ההיא ואת כל החומרים שהתקיימו בתוך היקום לפני כן. בדרך כלל כולם ימותו בהתפוצצות. אבל בכל אותן הפעמים לא כל דבר נמחק מההתפוצצות. אחרי שהיקום נבנה מחדש על ידי המוארים הגדולים שברמה גבוהה ביותר, יש בו עדיין כמה שלא נהרגו בהתפוצצות. המוארים הגדולים בונים את היקום בהתאם לתכונה ולסטנדרטים שלהם. לכן התכונה שונה מזו של היקום בתקופה הקודמת.

אלה שלא מתו בהתפוצצות ימשיכו להחזיק בתכונה ובעקרונות הקודמים כשהם עושים דברים ביקום הזה. היקום שנבנה מחדש יפעל לפי תכונות ועקרונות היקום החדש. כך אלו שלא מתו בהתפוצצות הפכו לשדים המפריעים לעקרונות היקום. אבל הם אינם כה רעים, הם רק עושים דברים בהתאם לתכונת היקום של המחזור הקודם. הם מה שאנשים מכנים השדים השמימיים. אבל הם לא מהווים איום לאנשים רגילים והם בכלל לא פוגעים באנשים. הם רק דבקים בעקרונות שלהם כדי לעשות דברים. בעבר אנשים רגילים לא הורשו לדעת את זה. אמרתי שיש בודהות רבים מעבר לרמה של טאתאגאטה. מה השדים האלה שווים? הם קטנים מאוד בהשוואה. זִקנה, מחלה ומוות הם גם כן סוג של שד, אבל גם הם נוצרו כדי לשמור על התכונה של היקום.

הבודהיזם מדבר על סמסארה ומזכיר את הנושא של אָסוּרָא[6]. למעשה זה מתייחס ליצורים חיים בממדים שונים, אלא שאין להם טבע אנושי. בעיני מואר גדול הם ברמה נמוכה מאוד והם חסרי יכולת למדי, אבל הם מפחידים בעיניהם של אנשים רגילים, יש להם אנרגיה מסוימת, והם מתייחסים לאנשים רגילים כאל חיות, לכן הם אוהבים לאכול אנשים. בשנים האחרונות גם אלה יצאו החוצה להעביר צ'יגונג. למה הם נחשבים, האם הם יכולים להיראות כמו אנשים? הם נראים מפחידים מאוד. ברגע שאתה לומד את הדברים שלהם תצטרך ללכת אתם ולהיות מהסוג שלהם. יש אנשים שכשהם מתרגלים צ'יגונג המחשבות שלהם מוטעות, וכשהמחשבות שלהם מתאימות למנטליות של אלה, הם יבואו ללמד אותם. מחשבה נכונה אחת תכניע מאה עוולות. כשאינך רודף אחרי דבר, אף אחד לא יעז לגעת בך. אם אתה מפתח מחשבה רעה או רודף אחרי משהו רע, הם יבואו ויעזרו לך, תטפח בדרך הדמונית. הבעיה הזאת יכולה לקרות.

מצב אחר נקרא טיפוח בדרך רעה בלי להיות מודע. מה זה טיפוח בדרך רעה בלי להיות מודע? זה כשמישהו מטפח בדרך רעה בלי שהוא יודע את זה. בעיה זו נפוצה מאוד, פשוט יותר מדי. כפי שאמרתי ביום הקודם, אנשים רבים מתרגלים גונג עם מחשבות מוטעות. אתה רואה אותו בתרגיל עמידה, הידיים והרגליים רועדות מעייפות. אבל מוחו אינו במנוחה, והוא חושב: "המחירים עומדים לעלות, אני צריך ללכת לעשות קניות. מיד אחרי שאני מסיים לתרגל אלך לקניות, אחרת המחירים יעלו". אחר חושב: "מקום העבודה מחלק עכשיו דירות, האם אני אקבל אחת? האדם האחראי לחלוקת יחידות הדיור תמיד מסוכסך אתי". ככל שאדם זה חושב על זה, כך הוא יותר כועס: "הוא בוודאי לא ייתן לי דירה. איך אוכל להילחם בו..." כל מיני מחשבות עולות. כפי שאמרתי קודם, הם מקשקשים על ענייני משפחה ועד לענייני המדינה. כשהם מגיעים לדברים שמכעיסים אותם, ככל שהם מדברים יותר הם נעשים כועסים יותר.

תרגול גונג דורש מאדם לשים דגש על הדה. כשמתרגלים גונג, אם אתה לא חושב על דברים טובים, אין עליך לחשוב גם על דברים רעים. הטוב ביותר הוא אם לא תחשוב על שום דבר. זה מפני שכשמתרגלים גונג ברמה נמוכה יש לבנות בסיס. הבסיס הזה ישחק תפקיד קריטי משום שלפעולות של המחשבה האנושית יש תפקיד מסוים. חישבו על זה כולכם: מה אתם מוסיפים לגונג שלכם? איך מה שאתם מתרגלים יכול להיות טוב? איך זה לא יהיה שחור? כמה אנשים לא מחזיקים במחשבות כאלה בזמן התרגול? מדוע המחלות שלך לא סולקו אף על פי שאתה מתרגל כל הזמן? באתרי התרגול יש אנשים שלא חושבים את המחשבות הרעות האלה, אבל הם תמיד מתרגלים עם רדיפה אחרי יכולות על-טבעיות, עם רדיפה אחרי זה או זה, עם כל מיני סוגי מנטליות ועם כל מיני תשוקות עזות. למעשה הם כבר תרגלו טיפוח רע בלי להיות מודעים. אם אתה אומר שאדם זה מתרגל בדרך רעה, הוא לא יהיה מאושר: "מי שלימד אותי היה המאסטר הגדול ההוא של הצ'יגונג". אבל המאסטר הגדול ההוא של הצ'יגונג אמר לך להדגיש דה, האם עשית את זה? במהלך התרגול אתה תמיד מכניס פנימה מחשבות רעות. האם דברים טובים יכולים לצאת מהתרגול שלך? זו הבעיה. זה שייך לתרגול בדרך רעה בלי לדעת, וזה נפוץ מאוד.

טיפוח זוגי של גבר ואישה

בקהילת המטפחים יש שיטת טיפוח-תרגול הנקראת טיפוח זוגי של גבר ואישה. אולי ראיתם שבפסל או בציור של בודהא שבשיטות הטיפוח של הטנטריזם הטיבטי, דמות גברית אוחזת בדמות נשית בזמן הטיפוח-תרגול. צורת הביטוי של הדמות הגברית היא לפעמים בודהא והוא אוחז באישה עירומה; יש גם גוף ההתגלמות של בודהא המתגלם כדמות וָאגְ'רָה עם ראש של פרה או פנים של סוס, המחזיק גוף נשי שגם הוא עירום. מדוע זה כך? ראשית נסביר לכולכם את העניין הזה. בכדור הארץ שלנו לא רק סין הושפעה מהקונפוציאניזם. לפני כמה מאות שנים לכל הגזע האנושי היו ערכי מוסר דומים. לכן דרך טיפוח-תרגול זו למעשה לא באה מכדור הארץ שלנו, היא הועברה מכוכב אחר, אבל בשיטה כזו ניתן באמת לטפח ולתרגל. כששיטת הטיפוח-תרגול הזו הועברה בזמנה לסין שלנו, היא לא התקבלה בקרב האנשים הסינים בדיוק בגלל אותו החלק של טיפוח זוגי של גבר ואישה והחלקים של התרגול הסודי. לכן, במהלך תקופת החְווֵי-צָ'אנְג של שושלת טאנג זה בוטל באזור ההאן על ידי הקיסר. אסור היה ללמד את זה באזור ההאן ובאותה תקופה זה נקרא טאנג-טנטריזם, אבל בסביבה המיוחדת ההיא של טיבט, באזור המיוחד ההוא, זה המשיך להתפשט. מדוע הם מטפחים ומתרגלים בדרך זו? המטרה של טיפוח זוגי של גבר ואישה היא לאסוף יין כדי להשלים את היאנג ולאסוף יאנג כדי להשלים את היין, עם השלמה הדדית וטיפוח הדדי, כדי להגיע למטרה של איזון בין יין ויאנג.

ידוע לכם שבין אם זה באסכולת הבודהא או אסכולת הטאו, ובמיוחד בהתאם לתיאוריה הטאואיסטית של יין ויאנג, אומרים שבגוף האנושי עצמו יש יין ויאנג. משום שלגוף האנושי יש יין ויאנג הוא יכול לפתח באמצעות טיפוח-תרגול כל מיני יכולות על-טבעיות וישויות חיות, כמו יוּאֶן-יִינְג, יִינְג-הָאי, פָא-שֶן וכו'. בשל הקיום של יין ויאנג אדם יכול לפתח ישויות חיות רבות באמצעות הטיפוח. לא משנה אם זה גוף זכרי או גוף נקבי, כל אלה יכולים לגדול בשדה ההוא של הדאן-טיאן. התיאוריה הזו היא הגיונית מאוד. אסכולת הטאו מתייחסת בדרך כלל לחלק הגוף העליון כיאנג ולחלק התחתון כיין; יש גם אנשים המתייחסים לחלק האחורי של הגוף כיאנג ולחלק הקדמי כיין; אחרים מתייחסים לחלק השמאלי של הגוף כיאנג ולחלק הימני כיין. בסין יש לנו אִמרה: זכר – שמאל, נקבה – ימין, והיא מגיעה מזה וזה הגיוני מאוד. היות שבגוף האנושי בעצמו קיימים יין ויאנג, באמצעות פעולת הגומלין בין יין ויאנג הוא עצמו יכול להשיג איזון בין יין ויאנג, וכך הוא יכול ליצור ישויות חיות רבות.

זה מבהיר את העניין: אפשר לטפח עד לרמה גבוהה מאוד גם בלי להשתמש בשיטה של טיפוח זוגי של גבר ואישה. כשנוקטים בשיטה של טיפוח זוגי של גבר ואישה, אם לא מטפלים בזה היטב, האדם עלול להיכנס למצב דמוני וזה יהפוך להיות דרך רעה. בטנטריזם, כדי להשתמש ברמה גבוהה בשיטה של טיפוח זוגי של גבר ואישה, הנזיר, הלאמה, חייב להגיע לרמת טיפוח גבוהה מאוד. בזמן זה המאסטר יכול להדריך אותו בסוג זה של טיפוח-תרגול. כיוון שרמת השין-שינג שלו גבוהה, הוא יכול לנהל את עצמו היטב בלי להיסחף לדברים רעים. אבל לאדם עם שין-שינג נמוך אסור בשום אופן לאמץ שיטה זו, אחרת ייכנס לדרך רעה, זה בטוח. היות שרמת השין-שינג מוגבלת, והיות שהוא לא השתחרר מהתשוקות ומהתאווה המינית של אנשים רגילים, מידת השין-שינג שלו נמצאת שם. בטוח שברגע שישתמשו בשיטה הזאת זה יהיה רע. לכן אנחנו אומרים שאם מלמדים אותה סתם ברמה נמוכה, זו בעצם הוראת דרך רעה.

בשנים האחרונות מאסטרים רבים למדי של צ'יגונג לימדו טיפוח זוגי של גבר ואישה. מה מוזר בזה? טיפוח זוגי של גבר ואישה הופיע גם בשיטות של אסכולת הטאו. זה גם לא התחיל בתקופה הנוכחית, אלא כבר בתקופת שושלת טאנג. איך יכול היה להופיע באסכולת הטאו טיפוח זוגי של גבר ואישה? בהתאם לתיאוריית הטאי-צ'י באסכולת הטאו גוף אנושי הוא יקום קטן שיש לו יין ויאנג בעצמו. כל הדרכים האמיתיות הגדולות הועברו במשך תקופות ארוכות וממושכות. כל שינוי או כל תוספת לפי רצונו של מישהו יבלבלו את הדברים של אסכולת הטיפוח הזו ויעשו את מטרת השלמת הטיפוח לבלתי אפשרית. לכן, אם אין בשיטה שלך דברים של טיפוח זוגי של גבר ואישה, אל תטפח את זה, אחרת תסטה ויתעוררו בעיות. במיוחד באסכולת הפאלון דאפא שלנו אין טיפוח זוגי של גבר ואישה, וגם לא עושים את זה. כך אנחנו רואים את הנושא הזה.

טיפוח של טבע הנפש והחיים גם יחד

נושא הטיפוח של טבע הנפש והחיים גם יחד כבר הוסבר לכולכם. טיפוח טבע הנפש והחיים גם יחד משמעו שפרט לטיפוח השין-שינג מטפחים גם את הגוף באותו הזמן. במילים אחרות, משנים את הבן-טי. בתהליך השינוי כשהתאים של האדם יוחלפו בהדרגה על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה, תהליך ההזדקנות יואט. גוף האדם יתחיל לחזור בהדרגה לנעורים ויעבור שינוי הדרגתי, ובסוף כשהוא יוחלף לחלוטין על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה, אז הגוף האנושי הזה כבר הוחלף לחלוטין לסוג אחר של גוף חומרי. גוף זה, כפי שאמרתי קודם, יעבור מעבר לחמשת האלמנטים, כבר לא יהיה בתוך חמשת האלמנטים. הגוף של אדם זה הוא גוף שלא יתנוון.

בטיפוח-תרגול במקדשים מטפחים רק את טבע הנפש, לכן לא מלמדים תרגילים ולא מדברים על טיפוח החיים – מדברים על נירוואנה[7]. השיטה ששאקיאמוני לימד מדברת על נירוואנה. למעשה לשאקיאמוני עצמו הייתה דְהַרְמָה גדולה, גבוהה ועמוקה, והוא יכול היה בהחלט להפוך את הבן-טי שלו לחומר בעל אנרגיה גבוהה ולקחת אותו אתו. כדי להשאיר את שיטת הטיפוח הזו הוא עצמו הלך בדרך הנירוואנה. מדוע הוא לימד באופן זה? הוא עשה כך כדי שאנשים יוותרו במידה מקסימלית על ההחזקות ועל הכול, ולבסוף אפילו על גופם הפיזי. כל הלבבות לא יישארו. כדי שהאנשים יוכלו להשיג זאת במידה המקסימלית, הוא הלך בדרך הנירוואנה. לכן לאורך ההיסטוריה כל הנזירים הבודהיסטים הלכו גם כן בדרך הנירוואנה. נירוואנה פירושה שברגע שנזיר מת, הוא נוטש את גוף הבשר ודם שלו והיואן-שן שלו עולה עם הגונג.

אסכולת הטאו מדגישה טיפוח של החיים. היות שהיא בוחרת תלמידים ולא מדברת על הצעת הצלה לכל הישויות החיות, הקהל שלה הם אנשים טובים מאוד מאוד. לכן היא מדברת על מיומנויות על-טבעיות ועל איך לטפח חיים. ואילו בשיטות הטיפוח-תרגול הספציפיות האלה של אסכולת הבודהא, ובמיוחד בבודהיזם, לא יכולים ללמד את זה. זה לא שכל השיטות באסכולת הבודהא לא מלמדות את זה. יש שיטות רבות גבוהות ועמוקות של אסכולת הבודהא המלמדות את זה גם כן. אסכולת הטיפוח שלנו מלמדת את זה. הפאלון דאפא שלנו דורש גם בן-טי וגם יואן-יינג, יש שוני בין שני אלה. יואן-יינג הוא גם גוף העשוי מחומר בעל אנרגיה גבוהה, אבל לא ניתן להראות אותו בממד הזה שלנו סתם כך. כדי לשמור על הדמות של אדם רגיל בממד הזה למשך זמן ארוך צריך להיות לנו הבן-טי. לכן אחרי שהבן-טי הזה מוחלף, אף על פי שהתאים שלו מוחלפים על ידי החומר בעל האנרגיה הגבוהה, ההרכב המולקולרי שלו לא משתנה. לכן גוף זה לא ייראה שונה בהרבה מזה של אדם רגיל. אבל יש עדיין הבדל, זאת אומרת, הגוף הזה יכול להיכנס לממדים אחרים.

שיטות המטפחות גם את טבע הנפש וגם את החיים גורמות לאדם להיראות צעיר למדי והוא נראה שונה למדי מגילו האמיתי. יום אחד מישהי שאלה אותי: "המורה, בת כמה אני נראית לדעתך?" למעשה היא התקרבה לגיל 70, אבל היא נראתה רק בת 40 ומשהו. פניה היו ללא קמטים, זוהרים, בהירים, בעלי גוון פנים בהיר וורדרד. היא לא נראתה בכלל כאדם המתקרב לגיל 70. זה יקרה למתרגלים שלנו של הפאלון דאפא. ובפחות רצינות, צעירות אוהבות תמיד לעשות טיפולי פנים ורוצות להיראות בהירות ויפות יותר. אני אומר שאם את באמת מתרגלת בשיטת תרגול המטפחת את טבע הנפש והחיים גם יחד, תשיגי את המטרה הזו באופן טבעי. זה מובטח שלא תצטרכי ללכת לטיפולי פנים. אנחנו לא ניתן יותר דוגמאות מסוג זה. בעבר, כיוון שהיו יחסית יותר אנשים מבוגרים במקצועות השונים, אנשים התייחסו אלי כאל אדם צעיר. עכשיו זה טוב יותר, יש יחסית יותר אנשים צעירים במקצועות השונים. למעשה אינני צעיר עוד, אני מתקדם לעבר חמישים, אני כבר בן 43.

פא-שן

מדוע יש שדה על פסל הבודהא? רבים לא יכולים להסביר את זה. יש אנשים שאומרים: "על הפסל של בודהא יש שדה כי נזירים משננים בפניו את כתבי הקודש". במילים אחרות, השדה מגיע מטיפוח-תרגול של נזירים מולו. בין אם זה מטיפוח-תרגול של נזירים או של אחרים, על אנרגיה זו להיות מפוזרת ולא מכוונת. על הרצפה, התקרה והקירות של כל המקדש צריך להיות אותו שדה. אז מדוע דווקא השדה על פסל הבודהא הוא כה חזק? לדמות של בודהא, במיוחד לאלה בהרים מרוחקים, במערות, או אלו המגולפים בסלע, יש בדרך כלל שדה. מדוע השדה הזה קיים? יש אנשים שמסבירים את זה כך או אחרת ועדיין אינם יכולים להסביר את זה בבירור. למעשה, לפסל של בודהא יש שדה משום שיש לו פא-שן של אדם מואר. הפא-שן של האדם המואר ההוא נמצא שם, לכן יש לו אנרגיה.

בין אם זה שאקיאמוני או בּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין[8], אם הם באמת התקיימו בהיסטוריה, חישבו על זה כולכם, האם הם לא היו גם מתרגלים במהלך הטיפוח-תרגול שלהם? כשאדם מטפח עד לרמה מסוימת גבוהה מאוד מעבר לשְה-גְ'יֶאן-פָא, הוא יפתח פא-שן. פא-שן נוצר באזור הדָאן-טְיֶאן והוא עשוי מפא ומגונג. הוא בא לידי ביטוי בממדים אחרים. לפא-שן יש כוח רב של האדם, אבל ההכרה שלו והמחשבות שלו נשלטות על ידי הגוף העיקרי. אבל פא-שן בעצמו הוא גם חיים אינדיבידואליים שהם שלמים, עצמאיים וממשיים. לכן הוא בעצמו יכול לעשות כל דבר באופן עצמאי. מה שעושה הפא-שן זה אותו הדבר כמו מה שההכרה העיקרית של האדם רוצה לעשות. אם אדם עושה דבר מה באופן מסוים, הפא-שן שלו יעשה את זה בדיוק באותו האופן. זהו הפא-שן שאנחנו מדברים עליו. אם אני רוצה לעשות משהו, כמו להתאים את הגוף של מטפחים ומתרגלים אמיתיים, הפא-שנים שלי עושים את זה. כיוון שהפא-שן לא נושא גוף של אדם רגיל, הוא בא לידי ביטוי בממדים אחרים. הישות החיה הזאת אינה משהו קבוע שלא משתנה, אלא יכולה להפוך להיות גדולה או קטנה. לפעמים הוא הופך להיות גדול מאוד, כה גדול שלא יכולים לראות את כל הראש שלו. לפעמים הוא הופך להיות קטן מאוד, אפילו יותר קטן מתא.

קאי-גואנג[9]

פסל של בודהא שנוצר בבית חרושת הוא רק חפץ אמנות. קָאי-גוּאַנג זה בעצם להזמין פא-שן של בודהא שיהיה על פסל הבודהא, ואז יסגדו לו כגוף מוחשי בין אנשים רגילים. בזמן הטיפוח-תרגול, כשלמתרגל יש הלב הזה של כבוד, הפא-שן שעל פסל הבודהא יגן על הפא עבור אדם זה, ישמור עליו ויגן עליו. זוהי המטרה האמיתית של קאי-גואנג. זה ניתן לעשייה רק אם שולחים מחשבה נכונה בטקס הקאי-גואנג הרשמי, או אם יש אדם מואר של רמה גבוהה מאוד, או אם יש מישהו שמטפח ברמה גבוהה מאוד ויש לו היכולת הזאת.

במקדשים דורשים שפסל הבודהא יעבור קאי-גואנג ואומרים שפסל הבודהא לא יהיה פעיל בלי קאי-גואנג. היום, הנזירים במנזרים, המאסטרים הגדולים האמיתיים, כולם עזבו את העולם. אחרי "המהפכה התרבותית הגדולה" הנזירים הצעירים שלא קיבלו את ההוראה האמיתית נעשו ראשי מנזרים, ויש דברים רבים שלא הועברו. אם שואלים אחד מהם: "בשביל מה עושים קאי-גואנג?" הוא יגיד: "אחרי קאי-גואנג פסל הבודהא יהיה פעיל". הוא לא יכול להסביר איך הוא יהיה פעיל. לכן הוא רק עורך את הטקס. הוא שם כתב בודהיסטי קטן בתוך פסל הבודהא, סוגר אותו עם נייר ודבק ומשנן מהכתבים מול הפסל. הוא קורא לזה קאי-גואנג. האם הוא יכול להשיג קאי-גואנג? זה תלוי כיצד הוא משנן את הכתבים. שאקיאמוני דיבר על מחשבה נכונה. צריך לשנן את הכתבים עם תשומת לב בלתי מחולקת כדי להרעיד באמת את העולם של דרך הטיפוח שלו, רק אז אפשר להזמין אדם מואר. רק כשפא-שן אחד של המואר ההוא עולה על פסל ניתן להשיג את המטרה של קאי-גואנג.

יש נזירים שכשהם משננים כתבים הם חושבים בלבם: "כמה ישלמו לי עוד מעט כשאסיים את הקאי-גואנג?" או כשהם משננים כתבים הם חושבים: "פלוני מתייחס אלי לא יפה". יש להם שם גם תככים ומאבקים. עכשיו זו תקופת סוף-הדהרמה. אי אפשר להתעלם מהתופעות האלה. אנחנו לא מבקרים את הבודהיזם כאן. יש פשוט מנזרים לא טהורים בתקופת סוף-הדהרמה. אם הראש של האדם חושב דברים כאלה ושולח מחשבות רעות שכאלה, האם האדם המואר יכול לבוא? אי אפשר להשיג את המטרה של קאי-גואנג בכלל. אבל זה לא מוחלט. יש גם מקדשים בודהיסטיים ומנזרים טאואיסטיים אחדים טובים.

ראיתי בעיר מסוימת נזיר שהיו לו ידיים שחורות. הוא דחף כתב בודהיסטי לתוך פסל בודהא והדביק כלאחר יד. לאחר מכן הוא מלמל כמה מילים וזה נחשב לקאי-גואנג. הוא לקח עוד פסל בודהא ומלמל שוב כמה מילים. הוא ביקש 40 יואן עבור כל קאי-גואנג. בימים אלה נזירים מתייחסים לזה כאל משהו לסחור בו ומרוויחים כסף מעשיית קאי-גואנג לפסלי בודהא. הסתכלתי וראיתי שהוא לא השיג קאי-גואנג כי הוא בכלל לא היה מסוגל לעשות את זה. הנזירים של היום עושים אפילו דבר כזה. מה עוד ראיתי? במקדש היה אדם שנראה כמו בודהיסט חילוני שאמר שהוא עושה קאי-גואנג לפסל הבודהא. הוא החזיק מראה מול השמש ושיקף את האור על פסל הבודהא. הוא אמר שזה עשה קאי-גואנג. זה כבר הגיע לדרגה מגוחכת כל כך! היום הבודהיזם התפתח לשלב הזה, וזו גם תופעה די נפוצה.

בנָאן-גִ'ינְג[10] יצרו פסל גדול של בודהא מברונזה ושמו אותו באי לאן-טאו בהונג-קונג, פסל בודהא גדול מאוד. נזירים רבים באו מכל העולם כדי לעשות לו קאי-גואנג. אחד הנזירים החזיק מראה מול השמש, שיקף את האור על פני פסל הבודהא ואמר שזה קאי-גואנג. בטקס גדול כל כך, באירוע רציני כל כך הוא עשה דבר כזה. אני חושב שזה באמת מעציב! לא פלא ששאקיאמוני אמר: "בתקופת סוף-הדהרמה יהיה לנזירים קשה להציל את עצמם, שלא לדבר על הצעת הצלה לאחרים". בנוסף, נזירים רבים מפרשים את הכתבים הבודהיסטים מנקודת המבט של עצמם. אפילו הכתבים של האם המלכה כבר מצאו את דרכם למקדשים. גם דברים רבים שאינם טקסטים בודהיסטים קלאסיים נכנסו למקדשים, בהפכם את המקומות האלה למבולגנים היום. מובן שיש נזירים שעדיין באמת מטפחים והם די טובים. קאי-גואנג נועד למעשה להזמין את הפא-שן של אדם מואר להישאר על פסל הבודהא. זהו קאי-גואנג.

כך שאם פסל הבודהא לא עבר בהצלחה את הקאי-גואנג, אין לסגוד לו. אם סוגדים לו זה יביא לתוצאות חמורות. אילו תוצאות חמורות? היום אלה שלומדים את מדעי גוף האדם גילו שהכוונה והחשיבה של המוח האנושי יכולות ליצור סוג של חומר. ברמה גבוהה מאוד אנחנו רואים שזה באמת חומר. אבל החומר הזה אינו בצורת גלי המוח שהמדע המודרני שלנו גילה, אלא בצורה שלמה של מוח. בדרך כלל כשאדם רגיל חושב על משהו, זה שולח משהו בצורה של מוח. כיוון שאין לזה אנרגיה הוא יתפזר זמן קצר לאחר מכן. ואילו אנרגיה של מטפח יכולה להישמר זמן רב יותר. זה לא אומר שלפסל הזה של הבודהא יש מחשבה אחרי שהוא מיוצר במפעל, אין לו. יש פסלים של בודהא שלא עברו את טקס הקאי-גואנג ומטרת הקאי-גואנג לא הושגה גם אחרי שהם הגיעו למקדש. אם קאי-גואנג נעשה על ידי מאסטר מזויף של צ'יגונג או על ידי אדם מדרך רעה, זה יהיה אפילו מסוכן יותר, כי שועל או סמור יעלו על הפסל.

לגבי פסל של בודהא שלא עבר את תהליך הקאי-גואנג, אם אתה סוגד לו זה יהיה מסוכן מדי. כמה מסוכן זה יהיה? אמרתי שהמין האנושי התפתח עד היום למצב שבו הכול מתדרדר, כל החברה וכל מה שבכל היקום הופכים גם כן בזה אחר זה למושחתים. כל דבר שקורה בין אנשים רגילים נגרם בגלל האנשים עצמם. קשה מאוד למצוא פא אמיתי וללכת בדרך אמיתית בגלל הפרעות מכל הכיוונים. אדם רוצה למצוא בודהא, אבל מי הוא בודהא? קשה מאוד למצוא. אם אתם לא מאמינים בזה, אספר לכם: כשהאדם הראשון סוגד לפסל בודהא שלא עבר קאי-גואנג, זה יהיה נורא. כמה אנשים סוגדים היום לבודהא כדי להשיג את הפרי האמיתי? יש מעט מדי אנשים כאלה. מה הם המניעים של רוב האנשים הסוגדים לבודהא? הם רוצים לסלק את הקשיים, לפתור מצוקות ולהתעשר. האם הדברים האלה הם מהכתבים הבודהיסטים? הם לא כוללים את הדברים האלה בכלל.

נניח שאדם שסוגד לבודהא ורודף אחרי כסף משתטח מול פסל של בודהא, או של בּוֹדְהִיסַאטְווָה גוּאַן-יִין או של טאתאגאטה ואומר: "בבקשה עזור לי להרוויח קצת כסף". ובכן, מחשבה שלמה תיווצר. כיוון שכיוון את הבקשה הזאת לפסל של בודהא, היא תעלה מיד על פסל הבודהא. בממד אחר העצם הזה יכול להפוך לגדול או לקטן. כשהמחשבה הזו מגיעה לעצם הזה, לפסל הבודהא יהיה מוח ותהיה מחשבה, אבל לא יהיה לו גוף. אנשים אחרים גם באים לסגוד לפסל הבודהא. אחרי שסוגדים וסוגדים הם יתנו לו בהדרגה אנרגיה מסוימת. זה יהיה מסוכן אף יותר אם מטפח יסגוד לו, כיוון שסגידה זאת תיתן לו בהדרגה אנרגיה ותאפשר לו ליצור גוף מוחשי. אבל הגוף המוחשי הזה ייווצר בממד אחר. אחרי שהוא ייווצר הוא יתקיים בממד אחר והוא יכול לדעת כמה עקרונות של היקום. לכן הוא יכול לעשות מעט דברים עבור בני אדם. בדרך זו הוא יכול גם לפתח קצת גונג. אבל הוא עוזר לאנשים עם תנאי ועבור מחיר. הוא נע בחופשיות בממד אחר ויכול לשלוט על אנשים רגילים בחופשיות רבה. הגוף המוחשי הזה נראה בדיוק אותו דבר כמו פסל הבודהא. כך שזו הסגידה של האנשים שיוצרת בודהיסאטווה גואן-יין מזויפת או טאתאגאטה מזויף שנראה בדיוק כמו פסל הבודהא עם הופעה של בודהא. אבל המחשבה של הבודהא המזויף או הבודהיסאטווה המזויפת רעה מאוד והיא רודפת אחרי כסף. הוא נוצר בממד אחר, יש לו מחשבה והוא יודע מעט עקרונות ואינו מעז לבצע מעשים רעים גדולים, אבל הוא מעז לבצע דברים רעים קטנים. לפעמים הוא גם עוזר לאנשים. אם הוא לא עוזר לאנשים, הוא יהיה רע לחלוטין ואז צריך להרוג אותו. איך הוא עוזר לאנשים? כשמישהו אומר: "בודהא, בבקשה עזור לי כי מישהו בבית חולה", ובכן, הוא יעזור לך. הוא יגרום לך לתרום כסף לקופת התרומות כי מחשבתו רוצה כסף. ככל שתשים יותר כסף בקופת התרומות, כך המחלה תירפא מהר יותר. כיוון שיש לו מעט אנרגיה, הוא יכול לשלוט על אדם רגיל מממד אחר. זה יהיה אפילו עוד יותר מסוכן אם מישהו עם גונג יסגוד לו. מה מבקש המתרגל? כסף. חישבו על זה כולכם: מדוע שמתרגל ירדוף אחרי כסף? להתפלל כדי לסלק מזל רע ומחלות מבני משפחה זו החזקה של רגשות למשפחה. אתה רוצה לשנות גורל של אחרים, אבל לכל אחד יש הגורל שלו עצמו! אם אתם סוגדים לו וממלמלים: "בבקשה עזור לי להרוויח קצת כסף", ובכן, הוא יעזור לך. הוא להוט שתרדוף אחרי עוד כסף, כי ככל שתרצה עוד, כך הוא יוכל לקחת ממך עוד דברים, זה חליפין של שְווֵי-ערך. אחרים שמו כסף רב בקופת התרומות והוא יאפשר לך להשיג כסף. איך זה נעשה? אולי תמצא ארנק כשתצא החוצה, או שמקום העבודה שלך ייתן לך בונוס. בכל מקרה הוא יחשוב על כל דרך אפשרית שתקבל כסף. איך הוא יכול לעזור לך ללא תנאי? אין הפסד – אין רווח. הוא ייקח מעט מהגונג שלך, כי חסר לו, או שהוא ייקח את הדאן או דברים אחרים שטיפחת. הוא רוצה את הדברים האלה.

הבודהות המזויפים האלה יכולים להיות לעתים מסוכנים מאוד. מטפחים רבים שלנו עם טיאן-מו פתוחה חושבים שהם ראו בודהות. מישהו אמר שקבוצת בודהות הגיעה למקדש הזה היום עם בודהא בשם זה וזה שמוביל קבוצה. אדם זה יתאר איך הייתה הקבוצה שבאה אתמול, איך היא הקבוצה שבאה היום, וזמן קצר אחרי כן היא עוזבת וקבוצה אחרת מגיעה. מה הם? הם בדיוק מהסוג הזה. הם לא בודהות אמיתיים, אלא מזויפים. המקרים האלה הם די רבים.

זה יותר מסוכן אם זה קורה במקדשים. אם נזירים סוגדים לו אז הוא יטפל בהם: "האם אינך סוגד לי? ואתה סוגד לי בדעה צלולה! ובכן האם אינך רוצה לטפח? אני אטפל בך ואגיד לך איך לטפח". הוא יתכנן עבורך. לאן תלך אם תשלים את הטיפוח שלך? כיוון שהטיפוח מתוכנן על ידו, שום אסכולת טיפוח למעלה לא תקבל את האדם. כיוון שהוא תכנן עבורו את הכול, האדם יהיה נשלט על ידו. האם הוא לא טיפח לשווא? אמרתי שעכשיו קשה מאוד לבני אדם להשיג את הפרי האמיתי בטיפוח. התופעה הזו נפוצה למדי. רבים מכם ראו את אורות הבודהא בהרים מפורסמים ולאורך נהרות גדולים. רובם שייך לסוג זה. יש להם אנרגיה והם יכולים להופיע. מואר גדול אמיתי לא מגלה את עצמו סתם כך.

בעבר היו יחסית מעט מה שנקרא בודהא ארצי או טאו ארצי, אבל היום יש רבים מאוד. כשהם עושים מעשים רעים החיים הגבוהים יהרגו אותם. כשזה עומד לקרות הם ירוצו ויטפסו על פסלי הבודהא. מואר גדול בדרך כלל לא יפריע סתם כך לעקרונות של האנשים הרגילים. ככל שהמוארים הגדולים הם ברמה גבוהה יותר, כך הם עוד יותר לא יפריעו לעקרונות של האנשים הרגילים, אפילו לא קצת. לא יכול להיות שפתאום ינפצו את פסל הבודהא עם ברק, הם לא יעשו דבר כזה. לכן אם הם יטפסו על פסל הבודהא יעזבו אותם. הם יודעים שעליהם להיהרג ולכן הם בורחים. לכן, האם מה שראיתם זה בודהיסאטווה גואן-יין האמיתית? האם מה שראיתם הוא בודהא אמיתי? קשה לומר.

רבים מכם יכולים לחשוב על נושא זה: "מה נעשה עם פסל הבודהא בבית?" אולי אנשים רבים חשבו עליי. כדי לעזור למטפחים לטפח ולתרגל אני אומר לכם שניתן לעשות כך: קחו את הספר שלי (כי בספר נמצאת התמונה שלי) או את התמונה שלי, החזיקו את פסל הבודהא בידיכם, עשו תנוחת יד גדולה של פרח הלוטוס[11] ואז בקשו מן המורה לעשות קאי-גואנג בדיוק כפי שהייתם מבקשים את זה ממני. זה ייעשה בתוך חצי דקה. אני אומר לכם שזה ניתן לעשייה רק עבור המטפחים שלנו. הקאי-גואנג הזה לא עובד עבור קרובי המשפחה שלכם או החברים שלכם, כי אנחנו מטפלים רק במטפחים. יש אנשים האומרים שהם ייקחו את התמונה שלי לבתים של קרוביהם או חבריהם לגרש את הרוחות הרעות. אני לא כאן כדי לגרש רוחות רעות עבור אנשים רגילים. זהו חוסר הכבוד הגרוע ביותר כלפי המורה.

דיברתי על הנושא של הבודהות הארציים והטאואים הארציים. יש עוד מצב: בסין העתיקה רבים טיפחו בהרים רחוקים וביערות עד. מדוע אין כאלה היום? למעשה הם לא נעלמו. הם רק לא מאפשרים לאנשים רגילים לדעת ואף אחד מהם לא חסר. לכל אלו יש יכולות על-טבעיות. זה לא שהם כבר אינם כאן בשנים האלה, הם כולם נמצאים. יש עדיין כמה אלפים מהם בעולם היום. יש יחסית יותר מהם בארצנו, במיוחד בהרים המפורסמים האלו ולאורך הנהרות הגדולים. הם נמצאים גם על כמה הרים גבוהים, אבל הם אוטמים את המערות שלהם בכוחות על-טבעיים כך שאתם לא יכולים לראות את קיומם. הטיפוח-תרגול שלהם איטי יחסית והשיטות שלהם די מגושמות, כי הם לא תפסו את מהות הטיפוח-תרגול. אנחנו, לעומת זאת, מתכוונים ישירות אל לב האדם ומטפחים בהתאם לתכונה הגבוהה ביותר של היקום ובהתאם לצורת היקום, ומובן שהגונג גדל במהירות. זה מפני שדרכי הטיפוח הן כמו פירמידה, רק הדרך האמצעית היא הדרך הגדולה, ובדרכים הצדדיות והקטנות רמת השין-שינג בטיפוח-תרגול לא תהיה גבוהה בהכרח. יכול להיות שבהן ייפתח הגונג לאדם בלי שהוא יגיע לרמה גבוהה של טיפוח. עם זאת הן נחותות בהרבה מהדרך הגדולה של טיפוח אמיתי.

אדם מדרך כזו של טיפוח גם לוקח תלמידים. היות שבשיטה הזו שלו מטפחים רק לגובה כזה, ורמת השין-שינג יכולה להגיע רק לגובה כזה, כל התלמידים שלו מטפחים רק לקראת גובה כזה. ככל שהדרך הארצית הקטנה תהיה קרובה יותר לשוליים, כך יהיו לה יותר דרישות והטיפוח שלה יהיה מסובך יותר, כי היא אינה יכולה לתפוס את לב הטיפוח. בטיפוח על אדם בעיקר לטפח את השין-שינג שלו. הם עדיין לא מבינים את זה, ומאמינים שהם יכולים לטפח על ידי כך שהם סובלים. לכן, אחרי זמן ארוך מאוד, לאחר שטיפחו במשך כמה מאות שנים או יותר מאלף שנים, הם השיגו רק מעט גונג. למעשה זה לא באמצעות סבל שהם טיפחו את הגונג. איך הם טיפחו את זה? זה כמו עם האדם, כשהוא צעיר יש לו החזקות רבות; אבל כשהוא מזדקן, עם חלוף הזמן, העתיד שלו נראֶה חסר תקווה, והלבבות האלה מסולקים ונשחקים באופן טבעי. גם הדרכים הקטנות האלה מאמצות את השיטה הזאת. הם גילו שכאשר האדם מסתמך על ישיבה במדיטציה, כוח ריכוז וסבל כדי לטפח כלפי מעלה, הוא גם יכול להעלות את הגונג שלו. אבל הם לא יודעים שההחזקות שלהם של אנשים רגילים נשחקות לאט במשך תקופת זמן ארוכה וקשה, ושבאמצעות ויתור איטי על ההחזקות האלה הגונג גדל.

לשיטה שלנו יש מוקד, היא מצביעה באמת על ההחזקות האלו. על ידי כך שמוותרים עליהן, אדם יתקדם במהירות רבה. אני הייתי בכמה מקומות שבהם נתקלתי לעתים קרובות באנשים האלה שטיפחו במשך שנים רבות. הם אמרו: "אף אחד לא יכול לדעת שאנחנו כאן. אנחנו לא נתערב בדבר הזה שלך ואנחנו לא נגרום לבעיות". זה שייך לאלה שהם טובים יחסית.

יש גם כאלה רעים שאנחנו צריכים לטפל בהם. לדוגמה, כשהלכתי בפעם הראשונה לגווֵיי-ג'וֹאוּ[12] ללמד את השיטה, מישהו ניגש אלי במהלך הסמינר ואמר שהמאסטר הגדול שלו רוצה לראות אותי, ושהמאסטר הגדול שלו הוא זה וזה, שטיפח כבר שנים רבות רבות. ראיתי שהאדם הזה נושא צ'י שלילי, שהוא רע מאוד, ופניו בגוון צהבהב-חולני. אמרתי שאין לי זמן ולא אלך לראות אותו, דחיתי אותו. עקב כך, המאסטר הזקן שלו כעס והתחיל להפריע לי כשהוא מתעקש לגרום לי הפרעות כל יום. אני אדם שלא אוהב להיאבק באחרים, וזה גם לא היה שווה להיאבק אתו. בכל פעם שהוא הביא דברים רעים אני רק ניקיתי אותם. אחרי כן הייתי ממשיך בהעברת הפא שלי.

בעבר, בתקופת שושלת מִינְג[13], היה מישהו שטיפח את הטאו. בתקופה שטיפח את הטאו הוא נשלט על ידי פו-טי של נחש. מאוחר יותר הוא מת מבלי שהשלים את הטיפוח שלו. הנחש השתלט על גופו של האדם הזה שטיפח את הטאו, וטיפח צורה אנושית. המאסטר הגדול של האיש ההוא היה הצורה האנושית שהנחש ההוא טיפח. כיוון שהטבע שלו לא השתנה, הוא הפך את עצמו לנחש גדול כדי לעשות לי צרות. אני חשבתי שהוא הרחיק לכת, אז תפסתי אותו בידי. השתמשתי בגונג חזק מאוד הנקרא "הגונג הממיס" כדי להמס את החלק התחתון של גופו ולהפוך אותו למים. החלק העליון של גופו רץ בחזרה.

יום אחד פנה תלמיד של אותו אדם אל האחראית המתנדבת במרכז ההדרכה שלנו בגווי-ג'ואו ואמר שהמאסטר הגדול שלו רוצה לראות אותה. האחראית הלכה לשם ונכנסה למערה חשוכה היכן שלא יכלה לראות דבר פרט לצל שישב שם עם עיניים קורנות באור ירוק. כשהוא פקח את עיניו המערה הייתה בהירה. כשעיניו נסגרו המערה נעשתה חשוכה. הוא אמר בדיאלקט מקומי: "לי הונג-ג'י שוב יבוא, ובפעם הזאת אף אחד מאתנו לא יעשה את הדברים האלה עוד. אני טעיתי. לי הונג-ג'י בא כדי להציע הצלה לאנשים". התלמיד שלו ביקש ממנו: "מאסטר גדול, בבקשה עמוד, מה קרה לרגליך?" הוא ענה: "אני לא יכול עוד לעמוד, כי רגליי נפצעו". כששאלו אותו איך הן נפצעו הוא התחיל לספר על תהליך ההפרעות שהוא גרם. בתערוכת הבריאות האוריינטלית בבייג'ינג ב-1993 הוא שוב גרם לי הפרעות. כיוון שהוא תמיד עשה דברים רעים והפריע להעברת הדאפא שלי, חיסלתי אותו לחלוטין. אחרי שהוא חוסל, אחיו ואחיותיו לטיפוח רצו לנקוט בפעולה. ברגע ההוא אמרתי כמה דברים. הם הוכו בהלם ונעשו כה מפוחדים שאף אחד מהם לא העז לעשות שום דבר. הם גם הבינו מה קורה. חלק מהם היו עדיין אנשים רגילים לחלוטין, אף על פי שהם טיפחו במשך זמן רב. אלה הן כמה דוגמאות שאני נותן לכם בזמן שאני מעלה את נושא הקאי-גואנג.

ג'וּ-יוֹאוּ-קֶה[14]

מה זה ג'וּ-יוֹאוּ-קֶה? בקהילת המטפחים יש אנשים רבים המלמדים את זה במהלך הוראת הצ'יגונג כדבר השייך לתחום של טיפוח-תרגול. למעשה, זה לא משהו השייך לתחום הטיפוח-תרגול. זה כמו העברה של מיומנויות סודיות, לחשים וטכניקות. זה נוקט בשיטות של ציור סמלים, הבערת קטורת, שרפת ניירות, קריאת לחשים וכו'. זה יכול לטפל במחלה ושיטות הטיפול שלו ייחודיות מאוד. לדוגמה, אם למישהו גדל פרונקל על הפנים, האדם יצייר על האדמה עיגול במכחול שנטבל בדיו של צִינוֹבַּר[15] ויצייר צלב במרכז העיגול. הוא יבקש ממנו לעמוד במרכז העיגול, ויתחיל לקרוא לחשים. אחר כך הוא יצייר עיגולים על הפנים של המטופל במכחול שנטבל בצינובר. הוא יקרא לחשים בזמן שהוא מצייר והוא ימשיך לצייר עד שיעשה נקודה על הפרונקל וקריאת הלחשים תסתיים. הוא יגיד לו שעכשיו זה בסדר. כשהמטופל יגע בפרונקל הוא יגלה שהוא באמת קטן יותר וכבר לא כואב, זה יכול להשיג השפעה כזאת. את המחלה הקטנה הזו הוא יכול לרפא, אבל מחלות גדולות הוא לא יכול. מה הוא יעשה אם תכאב לך הזרוע? הוא יתחיל לקרוא לחשים ויבקש ממך להושיט את הזרוע. הוא ינשוף אוויר על נקודת ההֶא-גוּ[16] של ידך ויגרום לו לצאת בנקודת ההא-גו של היד השנייה. אתה תרגיש משב רוח, וכשתיגע בידך היא כבר לא תכאב כל כך. בנוסף, יש המשתמשים בשיטות של שרפת ניירות, ציור סמלים, הדבקת סמלים וכו'. הם עושים את הדברים האלה.

הדרכים הקטנות הארציות באסכולת הטאו לא מטפחות חיים. הן מוקדשות אך ורק להגדת עתידות, לפֶנְג-שווֵיי[17], לגירוש רוחות רעות ולטיפול במחלות. ברוב הדרכים הקטנות הארציות האלה משתמשים בזה. הן יכולות לטפל במחלות, אבל הדרכים שבהן הן משתמשות אינן טובות. אנחנו לא נגיד במה הן משתמשות כדי לטפל במחלות, אבל אין על מטפחים של הדאפא שלנו להשתמש בהן, כי הן נושאות מסרים נמוכים מאוד ומאוד לא טובים. בסין הקדומה הוגדרו דרכי ריפוי לפי תחומים, למשל, שיטות לאיחוי שברים, אקופונקטורה, עיסוי, טווי-נה, אקופרסורה, ריפוי על ידי צ'יגונג, טיפול בעשבי מרפא וכו' – סיווגו אותם לתחומים רבים. כל שיטת ריפוי נקראה תחום. הג'ו-יואו-קה הוגדר כתחום השלושה עשר. לכן השם המלא שלו הוא "התחום השלושה עשר של ג'ו-יואו". ג'ו-יואו-קה לא שייך לתחום הטיפוח-תרגול שלנו, כי הוא אינו גונג שמגיע מטיפוח-תרגול, אלא סוג של מיומנות על-טבעית.