הרצאה רביעית

הפסד ורווח

בקהילת המטפחים מדברים לעתים קרובות על היחס בין הפסד ורווח, וגם בין אנשים רגילים מדברים על כך. איך צריכים המתרגלים שלנו להתייחס להפסד ורווח? זה שונה מאנשים רגילים. מה שאנשים רגילים רוצים לקבל זה רווח אישי, איך לחיות טוב ובנוחיות. המטפחים שלנו אינם כאלה, אלא בדיוק ההפך. אנחנו לא רודפים אחרי מה שאנשים רגילים רוצים להשיג, ואילו מה שאנחנו מקבלים זה משהו שאנשים רגילים לא יכולים להשיג, גם אם הם רוצים, אלא באמצעות טיפוח.

ההפסד שאנחנו מתייחסים אליו בדרך כלל אינו הפסד בהיקף קטן. יש אנשים שכשמדברים על הפסד הם חושבים על לתרום מעט כסף, לעזור קצת לאלו שבקשיים או לתת קצת לקבצן ברחוב. אלו הן גם צורות של נתינה וצורות של הפסד, אבל זה רק מתייחס לכך שפחות אכפת מהנושא האחד של כסף או רכוש. ויתור על רכוש הוא כמובן היבט של הפסד, ויחסית היבט עיקרי גם כן. אבל ההפסד שאנחנו מתייחסים אליו אינו מוגבל להיקף הצר הזה. כמתרגלים, ההחזקות שיש לוותר עליהן במהלך הטיפוח-תרגול הן רבות כל כך, כמו הלב של ההתפארות, הקנאה, התחרותיות וקורת-הרוח. יש לסלק סוגים רבים מאוד של החזקות. ההפסד שאנחנו מדברים עליו כאן הוא הפסד במובן הרחב. במשך כל תהליך הטיפוח עלינו לאבד את כל ההחזקות והתשוקות של אנשים רגילים.

אולי מישהו חושב: "אנחנו מתרגלים טיפוח בין אנשים רגילים. אם נאבד את הכול, האם לא נהיה כמו נזירים או נזירות? זה נראה בלתי אפשרי לאבד הכול". באסכולת הטיפוח שלנו, אלה שמטפחים בין אנשים רגילים נדרשים לתרגל ולטפח בדיוק בחברה של האנשים הרגילים ולהתאים לאנשים הרגילים כמה שיותר – אתם לא נדרשים לאבד באמת משהו חומרי. זה לא חשוב כמה גבוהה המשרה שלך או כמה רכוש יש לך, המפתח הוא להניח את הלב ההוא.

אסכולת הטיפוח שלנו מתכוונת במישרין אל הלב. הנושא הקריטי הוא אם אתם יכולים לקחת בקלות ולהתייחס פחות לנושאים של הרווחים האישיים והקונפליקטים הבין אישיים. טיפוח-תרגול במקדשים או בהרים מרוחקים וביערות מבודד אותך מהחברה של האנשים הרגילים, מכריח אותך לאבד החזקות של אנשים רגילים ומונע ממך כל תועלת חומרית, כך שהוא מאפשר לך לאבד אותן. מטפח בין אנשים רגילים לא הולך בדרך זאת. אדם זה נדרש לייחס לדברים האלה פחות חשיבות בסביבת החיים הזאת של האנשים הרגילים. מובן שזה קשה מאוד. זה גם הדבר הקריטי ביותר של אסכולת הטיפוח שלנו. לכן ההפסד שאנחנו מדברים עליו הוא הפסד במובן רחב ולא במובן צר. בואו נדבר על עשיית מעשים טובים או על תרומת כסף או רכוש. בימינו, חלק מהקבצנים שאתם רואים ברחובות הם מקצועיים וייתכן שיש להם אפילו יותר כסף מכם. עלינו להתרכז בדברים הגדולים ולא בקטנים. זה טיפוח-תרגול, אז צריכים להתמקד בתחומים גדולים ולטפח באופן גלוי ומכובד. בתהליך ההפסד שלנו, מה שאנחנו מאבדים באמת הם הדברים הלא טובים.

אנשים מאמינים בדרך כלל שכל דבר שהם רודפים אחריו הוא טוב. למעשה מנקודת מבט של רמה גבוהה כל זה בשביל לספק את האינטרסים הדלים והמיידיים האלה בין האנשים הרגילים. הדתות אומרות: כמה שיהיה לך יותר כסף או כמה גבוהה שתהיה המשרה שלך, זה עדיין רק לכמה עשרות שנים. אדם לא יכול להביא אתו את זה בלידה או לשאת את זה אתו עם מותו. מדוע הגונג כה יקר? זה בדיוק משום שהוא גדל היישר על גוף היואֶן-שֶן שלך ואפשר להביא אותו בלידה ולשאת אותו אחרי המוות. בנוסף, זה קובע במישרין את סטטוס הפרי שלך, לכן לא קל לטפח. זאת אומרת שמה שאתה מוותר עליו זה משהו רע, ורק בדרך זאת אתה יכול לחזור למקור ולשוב לאמת. אז מה אתה מרוויח? את השיפור של הרמה שלך ולבסוף אתה משיג את הפרי האמיתי, מגיע לשלמות המלאה, ומה שזה פותר זה את הנושא המהותי. מובן שלא יהיה לכם קל לאבד בבת אחת כל מיני תשוקות של אנשים רגילים ולהגיע לסטנדרט של מטפח אמיתי, כי צריך לעשות את זה לאט לאט. כשאתה שומע שאני אומר שצריך לעשות את זה לאט לאט, אתה יכול להגיד שהמורה אמר לנו לעשות את זה לאט לאט וכך תעשה את זה לאט לאט. זה לא ילך! עליך להיות תקיף עם עצמך, אבל אנחנו מרשים לך להשתפר בהדרגתיות. אם תוכל לעשות את כל זה בבת אחת היום אתה תהיה בודהא היום, לכן זה גם לא ריאלי. תוכל להשיג את זה בהדרגה.

מה שאנחנו מאבדים זה בעצם משהו רע. מה זה? זאת קארמה וזה הולך יד ביד עם החזקות אנושיות שונות. לדוגמה, לאנשים רגילים יש כל מיני לבבות רעים. למען תועלת אישית הם מבצעים כל מיני מעשים רעים ורוכשים את החומר השחור הזה – קארמה. זה קשור במישרין ללב שלנו. כדי לסלק את הדבר הרע הזה, עליכם ראשית לשנות את הלב שלכם.

הפיכה של הקארמה

יש תהליך הפיכה בין החומר הלבן לבין החומר השחור. לאחר שמתרחש קונפליקט בין אדם לאדם מתחולל תהליך ההפיכה הזה. כשעושים מעשה טוב מקבלים את החומר הלבן – דֶה; כשעושים מעשה רע מקבלים את החומר השחור – קארמה. יש גם תהליך ירושה. יש השואלים "האם זה משום שמישהו ביצע מעשים רעים במחצית הראשונה של חייו?" זה לא בהכרח כך, כי הקארמה הזו אינה מצטברת רק בתקופת חיים אחת. קהילת המטפחים מאמינה שיואן-שן לא נעלם. אם יואן-שן לא נעלם, אז אולי היו לו אינטראקציות חברתיות בחיים הקודמים כך שייתכן שמישהו היה חייב משהו למישהו, הציק למישהו או עשה דברים רעים אחרים כמו הריגה שיצרו את הקארמה הזו. דברים אלה מצטברים בממד אחר ותמיד נושאים אותם. אותו דבר נכון גם לגבי החומר הלבן, זה לא המקור היחיד. יש גם מצב אחר, ייתכן שבני משפחה והדורות הקודמים צברו אותם לדורות המאוחרים. בעבר הזקנים אמרו משפט כזה: "ציברו דה, ציברו דה, הדורות הקודמים צברו דה"; "אדם זה מאבד דה ופוגע בדה". המשפט הזה נאמר באופן נכון מאוד. היום אנשים ממוצעים לא מקשיבים יותר לדברים האלה. אם תספר לאנשים צעירים על חוסר דה או איבוד דה הם לא ייקחו את זה ללב כלל. למעשה המובן של זה עמוק מאוד, זה לא רק הסטנדרטים של המחשבה והסטנדרטים הרוחניים של האנשים המודרניים, אלא גם קיום חומרי ממשי. לגוף האדם יש שני סוגי חומר.

מישהו שאל: "האם זה נכון שאחרי שלמישהו הצטבר יותר מדי חומר שחור הוא לא יכול לטפח לרמות גבוהות?" אפשר להגיד כך, כי אדם שיש לו הרבה חומר שחור, זה ישפיע על תכונת ההארה שלו. היות שזה יוצר שדה מסביב לגוף וממש עוטף את האדם בפנים, וזה מפריד אותו מהתכונה של היקום, גֶ'ן-שָן-רֶן, אז ייתכן שתכונת ההארה של אנשים מסוג זה היא עלובה. כשאנשים מדברים על טיפוח-תרגול וצ'יגונג האדם הזה יתייחס לכולם כאמונות טפלות ולא יאמין להן כלל וכלל. הוא יחשוב שהן מגוחכות. זה בדרך כלל כך, אבל זה לא מוחלט. האם זה יהיה קשה מדי לאדם זה לתרגל ולטפח והוא לא יוכל להשיג גונג ברמה גבוהה? אין זה כך. אמרנו שהדאפא הוא ללא גבולות ושזה תלוי לחלוטין בלב שלך לטפח. המורה מדריך אותך לתוך השער והטיפוח תלוי בך. הכול תלוי באיך אתה עצמך מטפח. היכולת שלך לטפח תלויה ביכולת שלך לשאת, ביכולת שלך להקריב וביכולת שלך לסבול. אם אתה יכול להיות נחוש בלבך, שום קושי לא יעצור אותך, והייתי אומר שלא תהיה בעיה.

אדם שיש לו הרבה חומר שחור יצטרך בדרך כלל להקריב יותר מאדם שיש לו הרבה חומר לבן. משום שהחומר הלבן מתאים במישרין לתכונת היקום ג'ן-שן-רן, אז כל עוד השִין-שִינְג של אדם משתפר, והוא יכול לשפר את עצמו בתוך קונפליקטים, הגונג שלו יגדל. זה כזה פשוט. לאדם בעל דה רב יש תכונת הארה גבוהה. הוא יכול לסבול, לאמץ את גופו ולחשל את לבו ואת כוח רצונו. גם אם אדם זה סובל יותר באופן פיזי ופחות באופן נפשי, הגונג שלו עדיין יכול לגדול. זה לא המקרה לגבי אדם עם הרבה חומר שחור, כי ראשית עליו לעבור דרך תהליך זה: עליו ראשית להפוך את החומר השחור לחומר לבן, זה בדיוק תהליך כזה וזה גם מכאיב ביותר. לכן בדרך כלל על אדם עם תכונת הארה עלובה לסבול יותר קשיים. עם הרבה קארמה ותכונת הארה עלובה קשה יותר לאדם זה לטפח ולתרגל.

קחו לדוגמה מקרה ספציפי: בואו נראה איך אדם זה מטפח ומתרגל. תרגיל המדיטציה בישיבה דורש לשים את שתי הרגליים בהצלבה למשך זמן ארוך. כשהרגליים מצולבות הן גם יכאבו וגם יהיו רדומות. ככל שהזמן עובר זה יתחיל להפריע לו נפשית, ולהפריע באופן חמור. לאמץ את הגוף ולחשל את הלב ואת כוח הרצון יכול לגרום לגוף וגם לנפש לחוסר נוחות. יש אנשים שחוששים מכאב כשהם יושבים עם רגליים מצולבות, הם מורידים את הרגליים ולא רוצים להמשיך. יש אנשים שלא יכולים לסבול את זה עוד אחרי שהם יושבים קצת יותר זמן. ברגע שמורידים את הרגליים, התרגול הוא לשווא. ברגע שהרגליים כואבות בהצלבה אדם יעשה תרגילי שחרור ויחזור למצב הישיבה. אנחנו רואים שזה לא מועיל. זה משום שאנחנו יכולים לראות שבזמן שהרגליים כואבות החומר השחור תוקף את הרגליים. החומר השחור הוא קארמה שאפשר לסלק באמצעות סבל. כך הופכים אותה לדה. ברגע שמרגישים את הכאב הקארמה מתחילה להיות מסולקת. ככל שהקארמה תידָחף יותר למטה כך יכאב יותר ברגליים. לכן הכאב ברגליים לא מגיע ללא סיבה. בדרך כלל בזמן המדיטציה בישיבה הכאב ברגליים מגיע בגלים. הכאב נמשך זמן מה, הוא ממש בלתי נסבל ואז זה עובר ויש קצת הקלה. אחרי זמן קצר הכאב מתחיל שוב. זה בדרך כלל קורה כך.

כיוון שקארמה מסולקת חתיכה אחרי חתיכה, הרגליים יחושו מעט טוב יותר אחרי שחתיכה תסולק. תוך זמן קצר תבוא שוב חתיכה והרגליים יחושו שוב בכאב. אחרי שהחומר השחור מסולק, הוא לא מתפזר כי גם החומר הזה לא נעלם. אחרי שהוא מסולק הוא הופך ישירות לחומר הלבן, והחומר הלבן הזה הוא דה. מדוע ניתן להפוך אותו כך? זה משום שאדם זה סבל, הקריב ונשא קשיים. אמרנו שמשיגים דה באמצעות נשיאת קשיים, סבל, או על ידי עשיית מעשים טובים, לכן מצב זה יקרה במדיטציית הישיבה. יש אנשים שמורידים מהר את הרגליים ברגע שמתחיל לכאוב להם קצת, הם עושים קצת תרגילי שחרור ואז חוזרים לתנוחת הישיבה. זה לא משיג שום אפקט בכלל. בתרגיל העמידה, כשמרימים את הזרועות והן מתעייפות, ברגע שאדם לא יכול לסבול את זה עוד ומוריד את הידיים זה לא ישרת שום מטרה כלל וכלל. לְמה נחשב מעט הכאב הזה? הייתי אומר שזה פשוט קל מדי אם מישהו יכול להצליח בטיפוח רק על ידי כך שיחזיק את הידיים כך. זה מה שיקרה כשאנשים מתרגלים את המדיטציה.

אסכולת הטיפוח שלנו אינה הולכת בעיקר בדרך זו. אבל חלק ממנה מתפקד בהיבט זה. ברוב המקרים הופכים את הקארמה דרך חיכוכים של שין-שינג בין אדם לאדם, ובדרך כלל זה בא בהם לידי ביטוי. כשמישהו נמצא בקונפליקט, העימות בין אחד לשני עובר אפילו את הכאבים הפיזיים. הייתי אומר שהכאבים הפיזיים הם הדברים הקלים ביותר לסבול. אפשר להתגבר עליהם בחרוק שיניים. בזמן תככים ומאבקים בין אדם לאדם, הלב הוא הדבר שקשה ביותר לשלוט עליו.

לדוגמה, ברגע שאדם מגיע למקום העבודה הוא שומע שני אנשים מדברים עליו רעות ובאופן מכוער. הוא רותח מכעס. אבל אמרנו שכמתרגל אין על אדם להשיב מכה כשמכים אותו או להחזיר כאשר מקללים אותו, אלא לדרוש מעצמו דרישות על פי סטנדרט גבוה. כך הוא חושב: המורה אמר שכמתרגלים אין עלינו להיות כמו אחרים ואנחנו חייבים לאמץ גישה גבוהה יותר. הוא לא יריב עם שני האנשים האלה. אבל בדרך כלל כשמתהווה קונפליקט, אם זה לא מפריע לו בלב זה לא נחשב, או שזה חסר תועלת ולא יכול לגרום לו להשתפר. לכן הלב שלו לא יכול להניח את זה והוא עדיין מוטרד מכך. יכול להיות שהלב שלו נעול על זה. הוא כל הזמן רוצה להסתובב ולהסתכל על הפנים של שני האנשים האלה שמדברים עליו רעות. כשהוא מסתכל לאחור הוא רואה שני פרצופים עם הבעה זדונית מדברים בלהט. הוא לא יכול לסבול את זה עוד וכועס מאוד. ייתכן שהוא אפילו יתחיל מיד לריב אתם. כשקונפליקט מתהווה בין אדם לאדם קשה מאוד לשלוט על הלב. אני אומר שזה יהיה קל יותר אם אפשר יהיה לעבור את הכול במדיטציית הישיבה, אבל לא תמיד זה יהיה כך.

לכן, בטיפוח-תרגול העתידי שלכם תיתקלו בכל מיני סוגים של קשיים. איך תטפחו ללא קשיים אלו? אם כל אחד יהיה טוב לשני בלי קונפליקטים של אינטרסים או הפרעה מהלב האנושי איך יוכל השין-שינג שלכם להשתפר על ידי כך שאתם רק יושבים שם? זה בלתי אפשרי. אדם צריך באמת למתן את עצמו באמצעות עשייה מעשית כדי שיוכל להשתפר. מישהו שואל: "מדוע אנחנו תמיד נתקלים בצרות בטיפוח-תרגול? הצרות האלה אינן שונות בהרבה מאלו של אנשים רגילים". זה משום שאתם מטפחים ומתרגלים בין אנשים רגילים. אתם לא תתהפכו לפתע מלמטה למעלה כשראשכם פונה לאדמה, עפים לשם וסובלים באוויר. זה לא יהיה כך. כל דבר יקרה בצורה של מצבים של האנשים הרגילים כמו שמישהו הרגיז אותך היום, מישהו הכעיס אותך, מישהו התנהג אליך לא יפה או שמישהו לפתע מדבר אליך בלי כבוד. זה כדי לראות איך תתייחס לדברים האלה.

מדוע נתקלים בבעיות כאלה? הן נובעות מהקארמה שלך שאתה חייב. כבר סילקנו עבורך מנות רבות לאין-ספור. נשאר רק המעט שמחולק לרמות שונות כקשיים המתוכננים לשייף את הלב האנושי ולסלק כל מיני החזקות כדי לשפר את השין-שינג שלך. אלה הם הקשיים שלך עצמך שאנחנו משתמשים בהם כדי לשפר את השין-שינג שלך, ואנחנו מאפשרים לך להתגבר על כולם. כל עוד תשפר את השין-שינג שלך כך תוכל לעבור אותם, אלא אם אתה בעצמך לא רוצה לעבור אותם. אבל אם אתה רוצה להתגבר עליהם תוכל לעשות את זה. לכן, מעתה ואילך כשתיתקל בקונפליקט אין עליך להתייחס אליו כאל מקרה. זה משום שכשקונפליקט קורה הוא מתרחש באופן פתאומי, אבל הוא אינו קיים באופן מקרי. זה כדי לשפר את השין-שינג שלך. כל עוד תתייחס לעצמך כמתרגל, תוכל להתייחס לזה כיאות.

מובן שלא יודיעו לך על קשיים או על קונפליקט מראש. איך אתה יכול לטפח ולתרגל אם יגידו לך כל דבר? זה יהיה חסר תועלת. הם בדרך כלל קורים באופן פתאומי ורק כך הם יכולים לבחון את השין-שינג של האדם, ולגרום לשין-שינג שלו להשתפר באמת. רק אז אפשר לראות אם אדם יכול באמת לשלוט בשין-שינג שלו. לכן, כשמתעורר קונפליקט הוא לא קורה באופן מקרי. נושא זה יתקיים במשך כל מהלך הטיפוח-תרגול וההפיכה של הקארמה. שלא כמו מה שמדמיינים בדרך כלל, זה הרבה יותר קשה מאשר לאמץ את הגוף באופן פיזי. איך אפשר להגדיל את הגונג רק על ידי כך שמתרגלים מעט יותר, כשהזרועות מורמות וכואבות, או שהרגליים עייפות מעמידה? איך אפשר להגדיל את הגונג רק על ידי כמה שעות נוספות של תרגילים? זה רק משרת את המטרה של הטרנספורמציה של הבן-טי, אבל עדיין יש לחזק את זה באמצעות אנרגיה. זה לא משרת את המטרה של שדרוג הרמה. חישול הלב וכוח הרצון רק הוא המפתח לשיפור אמיתי של הרמה. אם אדם יכול להשתפר רק על ידי כך שהוא סובל באופן פיזי, הייתי אומר שהאיכרים הסינים סובלים הכי הרבה. אם כן, האם עליהם כולם להיות מאסטרים של צ'יגונג? לא חשוב כמה תאמץ את הגוף באופן פיזי, אינך סובל מספיק כמו שהם סובלים כשהם עובדים גם קשה וגם בשקדנות כל יום בשדה מתחת לשמש הקופחת. זה לא עניין פשוט כל כך. לכן אמרנו שכדי להשתפר באמת, על האדם לשפר באמת את הלב שלו, רק אז הוא יכול באמת לשפר את עצמו.

במהלך תהליך ההפיכה של הקארמה, כדי שתוכל לנהל את עצמך היטב וכדי שלא יופיעו מצבים כמו אצל אנשים רגילים העושים את הדברים גרוע, אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אם לפתע תיתקל בבעיה, תוכל לטפל בה היטב. כשאתה תמיד שומר על לב של טוּב לב וחמלה, כשתתעורר לפתע בעיה יהיה לך זמן ומרחב למתן את העימות ולחשוב. אם אתה תמיד רוצה בלב להיאבק עם אחרים ולהילחם, הייתי אומר שתתחיל לריב עם אחרים בכל פעם שתיתקל בבעיה, זה מובטח. לכן, כשאתה נתקל בקונפליקט אני אומר שזה כדי להפוך את החומר השחור שלך לחומר לבן, לדה.

כשהמין האנושי מתפתח להיקף זה של היום, כמעט כל אחד נולד עם קארמה על גבי קארמה ובגוף של כל אחד יש די הרבה קארמה. לכן כשהופכים את הקארמה יקרה בדרך כלל מצב כזה: כשהגונג שלך גדל והשין-שינג שלך משתפר, הקארמה שלך מסולקת ונהפכת באותו הזמן. כשמישהו נתקל בקונפליקט, זה יכול להתבטא בבעיית שין-שינג בין אדם לאדם. אם אתה יכול לשאת את זה הקארמה שלך תסולק, השין-שינג שלך ישתפר והגונג שלך יגדל גם כן – כל אלו משתלבים יחדיו. לאנשים בעבר היה דה רב, והשין-שינג שלהם במקור היה גבוה. כל עוד הם סבלו מעט קשיים הם יכלו להגדיל את הגונג. האנשים של היום אינם כאלה. ברגע שהם סובלים קשיים הם לא רוצים לטפח. בנוסף, הם יותר ויותר לא מתעוררים, ואפילו קשה להם יותר לטפח.

בטיפוח-תרגול, כשמתמודדים באופן ספציפי עם קונפליקטים או כשאחרים מתנהגים אליך רע ייתכנו שני מצבים: אחד הוא שאולי התייחסת לאדם זה רע בחייך הקודמים. אתה מרגיש בלבך לא מאוזן: "איך אדם זה יכול להתייחס אלי כך?" אז מדוע התייחסת אליו כך בעבר? אתה יכול לטעון שלא ידעת את זה אז ושהחיים האלה אין להם דבר עם החיים ההם. זה לא עובד. יש עוד עניין. בתוך קונפליקט זה נוגע בנושא של הפיכת קארמה. לכן, כשמתמודדים עם קונפליקט מסוים עלינו לאמץ גישה גבוהה יותר במקום להתנהג כמו אנשים רגילים. זה אותו דבר לגבי מקום העבודה או סביבות עבודה אחרות. אותו דבר נכון גם לגבי עצמאים, כי גם להם יש אינטראקציה עם אנשים. זה בלתי אפשרי לא להיות במגע עם החברה, לכל הפחות יש קשר בין שכנים.

באינטראקציה חברתית אדם ייתקל בכל מיני עימותים. לגבי אלה שמתרגלים ומטפחים בין אנשים רגילים, לא משנה כמה כסף יש לך, כמה גבוהה המשרה שלך או איזה עסק פרטי או חברה אתה מנהל, זה לא משנה איזה סוג עסק יש לך – עליך לסחור ביושר ולנהל לב ישר. כל המקצועות בחברה האנושית צריכים להתקיים, זה הלב האנושי שאינו ישר, בלי קשר למקצוע. הייתה אִמרה בעבר: "תשעה מתוך עשרה סוחרים הם רמאים". זה מה שאומרים אנשים רגילים. אני אומר שזה עניין של הלב האנושי. אם הלב שלך ישר ואתה סוחר בהגינות, ככל שתשקיע יותר מאמצים כך מגיע לך להרוויח יותר כסף. זה מפני שאתה מתוגמל על המאמץ שהשקעת בין אנשים רגילים. אין הפסד – אין רווח. עבדת בשביל זה. בכל שכבה חברתית אדם יכול להיות אדם טוב. בשכבות חברתיות שונות יש קונפליקטים שונים. בשכבת המעמד העליון קיימות צורות קונפליקטים של שכבת המעמד העליון, ובכל שכבה אפשר להתמודד עם קונפליקטים כיאות. בכל שכבה חברתית אדם יכול להיות אדם טוב ולייחס פחות חשיבות לתשוקות או להחזקות שונות. אדם יכול להיות אדם טוב בשכבות שונות, ואדם יכול לתרגל ולטפח בשכבה החברתית שלו.

בימינו, אם זה בחברה ממשלתית או בעסקים אחרים בארצנו, קונפליקטים בין אנשים הפכו יחידים במינם. בארצות אחרות ובמהלך ההיסטוריה התופעה הזו מעולם לא קרתה. עקב כך קונפליקטים לגבי אינטרסים אישיים מופיעים בצורה חמורה במיוחד, ואנשים מנהלים תככים ומאבקים ומתחרים על מעט רווח אישי. המחשבה שיש להם והתחבולות שהם משתמשים בהן רעות מאוד. אפילו להיות אדם טוב זה קשה. לדוגמה, אתה מגיע למקום העבודה שלך ומרגיש שהאווירה שם אינה נכונה. מאוחר יותר מישהו אומר לך שזה וזה השמיץ אותך ודיווח עליך אצל הבוס, דבר המציב אותך במצב נורא. אחרים מסתכלים עליך בהבעה מוזרה. האם אדם ממוצע יכול לסבול את זה? איך מישהו יכול לקבל דבר כזה? "אם מישהו עושה לי בעיות, אני אעשה לו בעיות. לו יש תומכים – גם לי יש, בוא נילחם". אם אתה עושה את זה בין אנשים רגילים הם יגידו שאתה אדם חזק. אבל כמטפח זה גרוע ביותר. אם אתה מתחרה ורב כמו אדם רגיל אז אתה אדם רגיל. אם אתה עולה עליו אתה אפילו גרוע מאותו אדם רגיל.

איך עלינו להתמודד עם עניין זה? כשנתקלים בקונפליקט מסוג זה עלינו ראשית לשמור על קור רוח ואין עלינו להתנהג באותה דרך כמו אותו אדם. מובן שאתה יכול להסביר את העניין באדיבות ואין זו בעיה אם תבהיר את העניין, אבל אם אתה מתעקש על זה יותר מדי זה גם לא בסדר. אם אנחנו נתקלים בבעיות אלה אין עלינו להתחרות ולהילחם כמו אחרים. אם אתה עושה את מה שאותו אדם עשה האין אתה אדם רגיל? לא רק שאין עליך להתחרות ולהילחם כמוהו, אלא שעליך גם לא לשנוא אותו בלבך. באמת אין עליך לשנוא את אותו אדם. אם אתה שונא אותו האם אינך כועס? אז לא התנהגת לפי ה"רֶן". אנחנו מדגישים ג'ן-שן-רן ואצלך אפילו עוד יותר לא יהיה שָן. כך שאין עליך להיות כמוהו ובאמת אין עליך לכעוס עליו אף על פי שהוא שם אותך במצב הנורא הזה, שבו לא יכולת אפילו להרים את הראש. לא רק שאין עליך לכעוס עליו, עליך להודות לו בלבך, אתה באמת צריך להודות לו. אדם רגיל יכול לחשוב בדרך זו: "האם אין זה כמו אַ-[1]Q"? אני אומר לך שאין זה כך.

חישבו על זה כולכם, אתם מתרגלים, האם אין עליכם לדרוש מעצמכם על פי קריטריון גבוה יותר? אין עליכם לדרוש מעצמכם על פי עקרונות של אנשים רגילים. אתה מטפח ומתרגל, האם מה שאתה מקבל אינו דברים של רמות גבוהות? לכן יש לדרוש ממך על פי העקרונות של הרמות הגבוהות. אם אתה פועל כמו אותו אדם האם אין אתה כמוהו? אז מדוע עליך גם להודות לו? חשוב על זה: מה תשיג? ביקום זה יש עיקרון האומר: "מי שלא מפסיד – לא מרוויח". כדי להרוויח יש להפסיד. אדם זה שם אותך במצב נורא בין אנשים רגילים והוא נחשב לצד שהרוויח, הוא הרוויח על חשבונך. ככל שהמצב שהוא שם אותך בו יהיה גרוע יותר וככל שההשפעה שלו תהיה חזקה יותר, כך תסבול יותר והוא יפסיד יותר דה, והדה הזה כולו יינתן לך. בזמן שאתה נושא את כל זה עליך להתייחס לכך פחות ולא לקחת את זה ברצינות בלבך.

ביקום זה יש עוד עיקרון: אם נשאת סבל גדול מאוד הקארמה בגופך צריכה להיהפך. כיוון שהקרבת, כמה שסבלת – כך היא תיהפך, וכולה תיהפך לדה. האם הדה אינו מה שהמתרגל רוצה? אתה תרוויח בשתי דרכים כי הקארמה שלך גם מסולקת. אם האדם לא יצר סביבה כזאת עבורך איפה תוכל לשפר את השין-שינג שלך? אם גם אתה נחמד וגם אני נחמד ונשב כאן בהרמוניה, איך זה יכול להיות שהגונג יגדל? זה בדיוק משום שאותו אדם יוצר קונפליקט כזה עבורך ומייצר עבורך הזדמנות לשיפור השין-שינג שאתה יכול מתוך זה לשפר את השין-שינג שלך. האם השין-שינג שלך לא משתפר כך? הרווחת בשלוש דרכים: אתה מטפח, ועם שין-שינג ששופר האם הגונג שלך לא גדל גם כן? הרווחת בארבע דרכים במכה אחת. מדוע אין עליך להודות לאותו אדם? באמת עליך להודות לו מעומק לבך. זה למעשה כך.

מובן שלבו של אותו אדם לא היה טוב, אחרת הוא לא היה נותן לך דה. אבל הוא למעשה יצר עבורך הזדמנות לשפר את השין-שינג שלך. במילים אחרות עלינו לשים לב לטיפוח השין-שינג. באותו זמן שהשין-שינג מטופח הקארמה מסולקת ונהפכת לדה ורק כך תוכל לעלות לרמה גבוהה יותר, זה הולך יד ביד. מנקודת המבט של הרמה הגבוהה העיקרון כולו משתנה. אדם רגיל לא יבין את זה. כשאתה מסתכל על העיקרון הזה מהרמה הגבוהה כל דבר יהיה שונה. בקרב אנשים רגילים העיקרון הזה נחשב לנכון, אבל הוא אינו נכון באמת. רק מה שנראה מהרמה הגבוהה הוא נכון באמת. זה בדרך כלל כך.

הסברתי לכולכם ביסודיות את העקרונות ואני מקווה שבטיפוח-תרגול בעתיד כל אחד יתייחס לעצמו כאל מתרגל ובאמת יטפח ויתרגל, כי העקרונות כבר מוצגים כאן. אולי יש אנשים שכיוון שהם חיים בין אנשים רגילים, הם חושבים שהאינטרס הממשי החומרי הזה המונח שם הוא עדיין מעשי יותר. בתוך הזרם של האנשים הרגילים הם עדיין לא יכולים לנהל את עצמם בסטנדרטים גבוהים. למעשה, בשביל להיות אדם טוב בין אנשים רגילים יש גיבורים המשמשים לנו כמודלים לחיקוי, אבל אלה הם מודלים לחיקוי בין אנשים רגילים. אם אתה רוצה להיות מטפח, הכול תלוי בטיפוח הלב שלך ובהתעוררות שלך עצמך, כי אין שום מודל לחיקוי. טוב שהיום חשפנו את הדאפא הזה. בעבר אם רצית לטפח ולתרגל אף אחד לא היה מלמד אותך. בדרך זו אתה יכול לנהוג לפי הדאפא ואולי תנהג טוב יותר. השאלה אם אתה יכול לטפח ולתרגל או להצליח והרמה שתגיע אליה, כל אלו תלויים בך עצמך.

מובן שהצורה שבה הקארמה נהפכת אינה לגמרי כמו מה שתיארתי עכשיו. זה יכול להתבטא בתחומים אחרים. זה יכול לקרות בחברה או בבית. אדם יכול להיתקל בצרות בזמן שהולכים ברחוב או בסביבה חברתית אחרת. צריך לגרום לך לוותר על כל ההחזקות שאינך יכול לוותר עליהן בין אנשים רגילים. כל ההחזקות האלה, כל עוד יש לך אותן, צריכות להיות מסולקות בסביבות שונות. יגרמו לך למעוד וכך תתעורר אל הטאו. באופן זה אדם עובר את הטיפוח-תרגול.

יש גם מצב אחר די טיפוסי: אצל רבים במהלך הטיפוח-תרגול, לעתים קרובות כשאתם מתרגלים גונג, בני זוגכם יהיו מאוד לא מאושרים. ברגע שתתרגלו, בני זוגכם יריבו אתכם. אם תעשו משהו אחר לא יהיה להם אכפת. אתם אומרים שלא חשוב כמה זמן אתם מבזבזים במשחק מָה-ג'ונְג[2], בני זוגכם עלולים להיות לא מרוצים, אבל לא כמו כשאתם מתרגלים גונג. תרגול הגונג שלכם לא מטריד אותם, ואתם מאמנים את הגוף ולא מפריעים להם – כמה שזה טוב. אבל ברגע שאתם מתחילים לתרגל גונג, הם ישליכו דברים ויריבו אתכם. יש זוגות שכמעט התגרשו בגלל ויכוחים על תרגול גונג. אנשים רבים לא חשבו על השאלה מדוע המצב הזה קורה. אם אתם שואלים אותו מאוחר יותר: "למה אתה מתרגז כל כך כשאני מתרגל גונג?" הוא אינו יכול להסביר את זה ובאמת לא יהיו לו סיבות. "נכון, לא הייתי צריך להתרגז כל כך. התעצבנתי כל כך באותו רגע". למעשה מה העניין? ברגע שמתרגלים גונג הקארמה צריכה להיהפך. מי שלא מפסיד לא מרוויח, ומה שתפסידו זה דברים רעים. עליכם להקריב.

אולי ברגע שאתם נכנסים לבית בני זוגכם יתנפלו עליכם. אם תוכלו לשאת את זה, המאמצים שלכם לתרגל גונג היום לא היו לשווא. יש אנשים שיודעים שבתרגול גונג על האדם להדגיש את הדה. לכן אדם זה בדרך כלל מסתדר מצוין עם בת זוגו. הוא חושב: "בדרך כלל אם אני אומר 'אחת' לא יהיה 'שתיים'. היום היא רוכבת על הראש שלי". הוא לא יכול לשלוט במזגו ויתחיל לריב. וכך התרגול של היום היה שוב לשווא. כיוון שקארמה הייתה שם היא עזרה לך לסלק אותה. אבל אתה לא קיבלת את זה והתחלת לריב אִתה, וכך הקארמה לא יכלה להיות מסולקת. יש מקרים רבים כאלה ורבים מהמטפחים שלנו התנסו בהם. אבל הם לא חשבו מדוע. לבני זוגכם לא יהיה אכפת אם תעשו משהו אחר. תרגול של גונג צריך להיות למעשה משהו טוב, אבל הם תמיד גורמים לכם קשיים. למעשה הם עוזרים לכם לסלק את הקארמה אבל הם לא יודעים את זה בעצמם. הם לא רבים אתכם באופן שטחי ועדיין טובים אליכם בלב, אין זה כך. זה כעס אמיתי מעומק הלב, כי מי שתנחת אצלו הקארמה ירגיש חוסר נוחות. זה מובטח שזה יהיה כך.

שיפור השין-שינג

בעבר, כיוון שאנשים רבים לא יכלו לשמור היטב על השין-שינג, בעיות רבות צצו. אחרי שהתרגול שלהם הגיע לרמה מסוימת הם לא יכלו להתקדם עוד. יש אנשים שיש להם מלכתחילה רמה גבוהה יחסית של שין-שינג. הטְיֶאן-מוּ שלהם נפתחת בבת אחת במשך התרגול והאדם יכול להגיע לתחום מסוים. כיוון שלאדם זה יש איכות מולדת טובה יחסית ורמת השין-שינג שלו גבוהה, הגונג שלו גדל במהירות. כאשר השין-שינג שלו מגיע לגובה מסוים, הגונג שלו גם גדל עד לשם. אם הוא רוצה להמשיך להגדיל את הגונג שלו הקונפליקט ייעשה גם כן רציני יותר, כי צריך להמשיך לשפר את השין-שינג. זה נכון במיוחד לגבי אדם שהאיכות המולדת שלו טובה מלכתחילה. הוא יכול לחשוב שהגונג שלו גדל היטב והתרגול גם כן הולך טוב. מדוע יש לפתע צרות רבות כל כך? כל דבר לא הולך טוב, אנשים לא מתייחסים אליו יפה, גם הבוס שלו מזלזל בו, אפילו הסביבה בבית נעשית מתוחה מאוד. מדוע יש לפתע קונפליקטים רבים כל כך? הוא לא מבין את זה. משום שהאיכות המולדת שלו טובה הוא הגיע לרמה מסוימת שגורמת למצב זה. אבל איך זה יכול להיות הקריטריון הסופי להשלמת הטיפוח? זה רחוק מסיום הטיפוח-תרגול! עליך להמשיך לשפר את עצמך. זה בזכות מעט האיכות המולדת שלך שהגעת למצב כזה. כדי לעלות עוד יש להרים את הסטנדרט גם כן.

יש אנשים שאומרים: "ארוויח עוד כסף לסדר את המשפחה שלי כך שלא אצטרך לדאוג לשום דבר, אחרי כן אטפח את הטָאו". הייתי אומר שאתה חולם בהקיץ. אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה? יתר על כן, איך תוכל לתרגל ולטפח אם לא יהיו לך כל דאגות או קשיים? איך תוכל לעשות את התרגילים בנוחיות ובמנוחה? איך יכול להיות דבר כזה? זה מה שאתה חושב מנקודת המבט של אנשים רגילים.

טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לשבעת הרגשות ושש התשוקות. אם יש לך החזקה לדברים האלה לא תצליח בטיפוח. לכל דבר יש יחס סיבתי-קארמתי. מדוע אנשים יכולים להיות אנשים? זה משום שלאנשים יש צ'ינג. הם חיים רק בשביל הצ'ינג. חיבה בין בני משפחה, אהבה בין גבר ואישה, אהבה להורים, רגשות, ידידות, עשיית דברים למען הידידות, כל דבר קשור בקשר בל יינתק לצ'ינג. אם אדם רוצה לעשות משהו או לא, הוא שמח או לא, אוהב או שונא משהו, וכל דבר בחברה האנושית כולה בא מהצ'ינג הזה. אם לא מוותרים על הצ'ינג הזה אי אפשר לטפח ולתרגל. אם אתה יוצא מהצ'ינג הזה אף אחד לא יכול להשפיע עליך. לב של אדם רגיל לא יוכל להשפיע עליך. מה שמחליף את הצ'ינג הוא חמלה – שהיא משהו אצילי יותר. מובן שזה לא קל לוותר על הדבר הזה בבת אחת. טיפוח-תרגול הוא תהליך ארוך ותהליך של ויתור הדרגתי על החזקות. אבל אתה חייב להיות קפדן לגבי עצמך.

כמתרגלים תיתקלו לפתע בקונפליקטים. מה עליכם לעשות? עליכם לשמור תמיד על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אז כשאתם נתקלים בבעיה תוכלו לפעול היטב כי יהיה לכם זמן ומרחב למתן את העימות. אם תהיו תמיד בחמלה, תתייחסו לאחרים בטוּב לב ותתחשבו באחרים בכל דבר שאתם עושים, ובכל פעם שתיתקלו בבעיה תחשבו ראשית האם אחרים יכולים לשאת את זה או האם זה יפגע במישהו, אז לא יהיו בעיות. לכן בטיפוח-תרגול עליכם לדרוש מעצמכם להתנהל בהתאם לקריטריונים גבוהים, ואפילו גבוהים יותר.

לעתים קרובות יש אנשים שאינם מתעוררים להבין. כשהטיאן-מו של אדם נפתחת והוא רואה בודהא, הוא ילך הביתה ויסגוד לבודהא כשהוא אומר בלבו: "מדוע אתה לא דואג לי? עזור לי לפתור את הבעיה הזו!" הבודהא ההוא לא יתערב כמובן עבור אותו אדם, כי אותה מצוקה מתוכננת על ידי אותו הבודהא, והמטרה היא לשפר את השין-שינג שלך ולאפשר לך להשתפר באמצעות קונפליקט. האם הבודהא יכול לפתור את זה עבורך? הוא לא יפתור את זה עבורך כלל וכלל. איך תוכל להגדיל את הגונג שלך, לשפר את השין-שינג שלך ולהעלות את הרמה שלך אם הוא יפתור את זה עבורך? המפתח הוא לאפשר לך להגדיל את הגונג שלך. בעיני המוארים הגבוהים לחיות כמו בני אדם אינה המטרה וחיי אדם לא נועדו להיות אנושיים, אלא לאפשר לך לחזור. בני אדם סובלים רבות, ואילו המוארים חושבים שככל שאדם סובל יותר כך טוב יותר, כי אדם צריך למהר בתשלום חובותיו. זה מה שהם חושבים. יש אנשים שלא מתעוררים לזה ומתחילים להתלונן אצל הבודהא אם תפילותיהם אליו אינן עובדות: "מדוע אתה לא עוזר לי? הבערתי קטורת ועשיתי לך קָאו-טָאו כל יום". יש אנשים שבגלל זה השליכו את פסל הבודהא לרצפה והתחילו אחרי כן לגדף את הבודהא. כיוון שגידף, בו ברגע השין-שינג שלו נפל והגונג שלו נעלם. הוא ידע שהכול הלך אז הוא התרעם עוד יותר על הבודהא וחשב שהבודהא פוגע בו. הוא מודד את השין-שינג של בודהא עם עיקרון של אדם רגיל. איך אפשר למדוד? איך זה יעבוד אם הוא מסתכל על דברים של רמה גבוהה בהסתמך על הקריטריונים של אנשים רגילים? לכן מקרים רבים כאלה קורים כשאנשים מתייחסים לתלאות החיים כבלתי הוגנות כלפיהם. רבים נופלים בצורה זאת.

בשנים האחרונות מאסטרים גדולים רבים של צ'יגונג, כולל הידועים שבהם, נפלו. מובן שהמאסטרים האמיתיים של הצ'יגונג כבר חזרו. הם השלימו את המשימה ההיסטורית שלהם וחזרו. נשארו רק עוד כמה מהם שהלכו לאיבוד בין האנשים הרגילים שהם עדיין פעילים, אלה שהשין-שינג שלהם נפל. לאנשים אלה כבר אין גונג. יש מאסטרים של צ'יגונג שהיו די ידועים בעבר שעדיין פעילים בחברה. כשהמאסטרים שלהם גילו שהם התדרדרו אל בין האנשים הרגילים, נפלו לתהילה ולרווח ואינם יכולים לשחרר את עצמם, אחרי שהם הפכו לחסרי תקווה, המאסטרים שלהם לקחו את הפוּ-יוּאֶן-שֶן שלהם. כל הגונג נמצא בגוף הפו-יואן-שן. יש דוגמאות אופייניות רבות כאלה.

באסכולת הטיפוח שלנו מקרים כאלה הם מעטים. גם אם יש כמה הם אינם כה בולטים. יש הרבה דוגמאות יוצאות דופן בנוגע לשיפור השין-שינג. יש תלמיד העובד בבית חרושת לטקסטיל בעיר מסוימת בפרובינציית שָאן-דונְג. אחרי שלמד פאלון דאפא הוא לימד חברים לעבודה. כתוצאה מכך בית החרושת קיבל מראה חדש. הוא נהג לקחת הביתה מגבות מבית החרושת לטקסטיל וכך עשו גם העובדים האחרים. אחרי שהוא למד את השיטה, לא רק שהוא לא לקח דברים הביתה, הוא גם החזיר את מה שלקח קודם לכן. כשאחרים ראו את מה שהוא עשה אף אחד לא לקח עוד דברים הביתה. עובדים אחרים גם החזירו את מה שלקחו. מצב זה קרה בכל בית החרושת.

מתנדב אחראי של מרכז סיוע והוראת דאפא בעיר מסוימת הלך לבית חרושת אחד לראות איך מתרגלי הפאלון דאפא מתרגלים. מנהל בית החרושת יצא לקבל את פניהם באופן אישי: "מאז שהם למדו את הפאלון דאפא שלכם העובדים האלה באים לעבודה מוקדם והולכים מאוחר הביתה. הם עובדים בתשומת לב ובחריצות רבה ואינם בררנים לא משנה איזו משימה הבוס נותן. הם גם אינם מתחרים על רווח אישי. כך הם גרמו לכל בית החרושת לקבל מראה חדש והרווחים הכלכליים של בית החרושת השתפרו אף הם. שיטת התרגול שלכם כל כך בעלת עוצמה. מתי המורה שלכם מגיע? גם אני הייתי רוצה להיות בהרצאות שלו". המטרה העיקרית של טיפוח-תרגול של הפאלון דאפא שלנו היא להביא אנשים לרמות גבוהות ואין כוונה לעשות את הדברים ההם, אבל בכל זאת יש לו השפעה גדולה בקידום התרבות הרוחנית בחברה. אם כולם יחפשו בפנים ויתמקדו בכיצד לנהל את עצמם היטב, הייתי אומר שהחברה תתייצב ואמות המוסר של המין האנושי יעלו בחזרה.

כשלימדתי את הפא ואת התרגול בטָאי-יוּאֶן[3] הייתה מתרגלת בת יותר מ-50. היא ובעלה באו להרצאה. כשהם הגיעו לאמצע הרחוב מכונית הגיעה מהר מאוד והמראה הצדדית של המכונית נתפסה בבגד של האישה. אחרי שהבגד שלה נתפס האישה נגררה למרחק של מעל 10 מטרים ו"בום", נפלה ארצה. המכונית עצרה אחרי שנסעה עוד 20 מטרים. הנהג כעס מאוד כשיצא מהמכונית: "הי, את לא הסתכלת לאן את הולכת". בימינו אנשים מתנהגים באופן זה וכשהם נתקלים בבעיה הם ראשית מטילים את האחריות על האחר בלי קשר לאם זו אשמתם או לא. הנוסעים שבמכונית אמרו: "תסתכל אם האישה נפגעה. בואו ניקח אותה לבית החולים". הנהג קלט ומיד אמר: "מה המצב, גברת, האם נפגעת? בואי ניגש לבית החולים ונבדוק". התלמידה הזאת התרוממה לאט מהאדמה ואמרה: "לא קרה שום דבר, אתם יכולים לנסוע". היא ניערה את האבק מבגדיה, אחזה בבעלה ועזבה.

היא הגיעה לכיתה וסיפרה לי את הסיפור ואני הייתי מרוצה מאוד. השין-שינג של התלמידים שלנו השתפר באמת. היא אמרה לי: "המורה, אני לומדת פאלון דאפא עכשיו. אם לא הייתי לומדת פאלון דאפא לא הייתי מתנהגת כך היום". חישבו על זה כולכם: אדם אחרי פרישה, מחירי הסחורות כה גבוהים בימינו ואין שום קצבת רווחה. אדם מעל גיל 50 נגרר כה רחוק על ידי מכונית והופל ארצה. איפה היא יכלה להיפגע? בכל מקום. היא יכלה להישאר על האדמה ולא לקום. ללכת לבית חולים? בסדר. היא יכלה להישאר בבית החולים ולא לצאת. אדם רגיל יכול להתנהג כך. אבל היא מתרגלת ולא עשתה כך. אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות. בגילה המתקדם, אם היא הייתה אדם רגיל, איך יכול להיות שלא נפגעה מהנפילה? למרות זאת אפילו העור שלה לא נשרט. טוב או רע באים מהמחשבה האחת הזאת של האדם. אם היא הייתה שוכבת שם ואומרת: "איה, אני מרגישה נורא. משהו לא בסדר כאן ומשהו לא בסדר שם", אז יכול להיות שהעצמות שלה היו נשברות באמת והיא הייתה משותקת. לא חשוב כמה כסף היו משלמים לך, אם אתה מאושפז בבית החולים לשארית חייך האם יוכל להיות לך נוח? אפילו האנשים המשקיפים מהצד חשבו שזה מוזר שהאישה המבוגרת לא סחטה אותו ולא ביקשה ממנו כסף. בימינו ערכי המוסר של האנושות התעוותו. הנהג באמת נהג במכונית מהר מדי, אבל איך הוא יכול היה לפגוע במישהו בכוונה? האם הוא לא עשה את זה ללא כוונה? אבל אנשים הם כך היום, כשלא סחטו אותו בשביל כסף גם העומדים מהצד לא היו שלמים עם זה. אמרתי שהיום אנשים לא יכולים להבחין בין טוב לרע. אם מישהו אומר לאדם אחר שהוא עושה משהו רע הוא לא יאמין לזה. כיוון שרמת המוסריות של האנשים השתנתה יש אנשים שמחפשים רק אינטרסים אישיים ויעשו כל דבר בשביל כסף. "אם אדם לא פועל למען עצמו, שמים וארץ ישמידו אותו" – זה כבר הפך למוטו!

מטפח אחד בבייג'ינג לקח את ילדו לצְ'יֶאן-מֶן[4] לטיול אחרי ארוחת הערב וראה רכב מסחרי מקדם כרטיסי הגרלה. הילד רצה גם כן להשתתף. "טוב, אם הוא רוצה, אז בסדר", הוא נתן לילד יואן אחד ובו במקום הילד זכה בפרס השני, אופני ילדים מפוארות. הילד היה מאושר עד מאוד. מיד הבזיקה מחשבה במוחו: "אני מתרגל. איך אני יכול לבקש לעצמי דבר כזה? כמה דה אצטרך לתת אם אקבל משהו שהגיע אלי בדרך לא ראויה?" הוא אמר לילד: "בוא לא ניקח את זה. אם אתה רוצה נקנה בעצמנו". הילד כעס: "ביקשתי ממך לקנות ולא קנית. עכשיו כשזכיתי בהם בעצמי לא תיתן לי לקחת אותם?" הילד בכה וצרח נורא. האיש לא יכול היה לעשות דבר חוץ מאשר לקחת את האופניים הביתה. אחרי שחזר הביתה, ככל שחשב על זה כך הרגיש פחות בנוח. הוא חשב לשלוח כסף לאותם אנשים. אז הוא שקל זאת שנית וחשב: "כרטיסי ההגרלה אזלו. אם אשלח את הכסף אליהם האם הם לא יחלקו אותו ביניהם? כדאי שאתרום את הכסף למקום העבודה שלי".

למרבה המזל היו תלמידים די רבים של פאלון דאפא במקום העבודה שלו וגם הבוס יכול היה להבין אותו. אם זה היה קורה בסביבת עבודה ממוצעת או במקום עבודה רגיל, אם היית אומר שאתה מתרגל ואתה לא רוצה את האופניים שבהם זכית בהגרלה ואתה רוצה לתרום את הכסף למקום העבודה, אפילו הבוס היה חושב שיש לך איזו בעיה נפשית. גם אחרים היו מדברים על זה: "האם האדם הזה סטה בתרגול של צ'יגונג או שפיתח שיגעון-טיפוח?" אמרתי שהערכים המוסריים התעוותו. בשנות החמישים והשישים זה לא נחשב למי יודע מה ואפילו רגיל, ואף אחד לא היה חושב שזה מוזר או משונה.

אמרנו שלא משנה עד כמה הערכים המוסריים של האנשים השתנו, התכונה הזאת של היקום, ג'ן-שן-רן, לא תשתנה אף פעם. אם מישהו אומר שאתה טוב, ייתכן שאתה לא בהכרח טוב באמת; אם מישהו אומר שאתה רע, אתה לא בהכרח רע באמת. זה משום שהקריטריונים שמודדים אתם טוב או רע התעוותו כולם. רק מי שמתאים לתכונה הזאת של היקום הוא אדם טוב. זה הקריטריון היחיד שקובע אם אדם טוב או רע וזה מוכר על ידי היקום. לא משנה כמה גדולים השינויים שהחברה האנושית עברה, רמת המוסר של האנושות התדרדרה מאוד, ערכי המוסר מתדרדרים באופן יומיומי והרווחים הפכו למוטיבציה היחידה – אבל השינויים ביקום אינם קורים בהתאם לשינויים במין האנושי. כמטפח אדם לא יכול לנהל את עצמו לפי הקריטריונים של אנשים רגילים. אם אתה עושה דברים לפי איך שאנשים רגילים עושים דברים – זה בהחלט לא ילך. כשאנשים רגילים אומרים שזה טוב ייתכן שזה לא טוב; כשאנשים רגילים אומרים שזה רע, ייתכן גם שזה לא רע. בזמן הזה כשערכי המוסר התדרדרו, אם תגיד למישהו שהוא עושה משהו רע הוא לא יאמין לכך! כמתרגל על אדם לאמוד דברים לפי תכונת היקום, רק אז אפשר לזהות מה באמת טוב ומה באמת רע.

גואן-דינג

בקהילת המטפחים יש התרחשות הנקראת גוּאַן-דִינְג[5]. גואן-דינג הוא סוג של טקס דתי בשיטת טיפוח של הטנטריזם שבאסכולת הבודהא. מטרתו היא שאחרי הגואן-דינג אדם לא יוכל יותר להיכנס לאסכולות טיפוח אחרות ויהיה מוכר באסכולה ספציפית זו כתלמיד אמיתי. מה מוזר בזה היום? גם בשיטות של צ'יגונג הופיע סוג כזה של טקס דתי, ולא רק בטנטריזם, אלא גם בשיטות תרגול של אסכולת הטאו עושים גואן-דינג. אמרתי שכל אלה שמלמדים בחברה שיטות תרגול טנטרי באצטלה של טנטריזם – מזויפים. מדוע אני אומר כך? מפני שהטנטריזם הטאנגי נעלם מארצנו לפני יותר מאלף שנים וכבר לא קיים כלל; הטנטריזם הטיבטי, בגלל מחסום השפה, מעולם לא יכול היה לעבור בשלמותו לאזור ההָאן. במיוחד משום שזו דת סודית צריך היה לטפח ולתרגל במנזרים באופן סודי. יתר על כן היא חייבת להיות מועברת בסוד על ידי המאסטר, והמאסטר ייקח את האדם לטיפוח סודי. אם אי אפשר לעשות זאת באופן כזה, בהחלט לא ניתן ללמד את זה.

לאנשים רבים שהולכים לטיבט ללמוד צ'יגונג יש מטרה כזאת: הם רוצים למצוא מורה וללמוד טנטריזם טיבטי כדי להיעשות מאסטרים של צ'יגונג בעתיד וכדי להתפרסם ולהתעשר. חישבו על זה כולכם, ללאמה בודהיסטי אמיתי חי שקיבל הוראה אמיתית יש יכולות על-טבעיות חזקות מאוד והוא יכול לקרוא את המחשבה של אדם כזה. על ידי מבט אחד בלבו הוא יכול להבין מיד לשם מה הוא בא: באת לכאן כשאתה רוצה ללמוד דברים כדי להיות מאסטר של צ'יגונג בשביל להתעשר ולהתפרסם, ולפגוע בשיטה הזאת של טיפוח הבודהא. האם אפשר להרוס סתם כך תרגול כה רציני של טיפוח הבודהא בגלל הרצון שלך להיות מאסטר של צ'יגונג בשביל לרדוף אחרי תהילה ורווח? מה המניע שלך? לכן הוא לא ילמד את האדם הזה שום דבר בכלל והאדם הזה גם לא יקבל שום הוראה אמיתית. מובן שיש מנזרים רבים והאדם יכול ללמוד קצת דברים שטחיים. אם לבו אינו ישר, כשהוא ינסה להיות מאסטר של צ'יגונג ויבצע מעשים רעים הוא יביא על עצמו פוּ-טִי. לחַיות של פו-טי יש גם כן אנרגיות, אבל זה לא טנטריזם טיבטי. אלה שהולכים לטיבט ברצינות בחיפוש אחרי הדְהַרְמָה אולי יתיישבו שם אחרי שהם הגיעו והם לא יצאו משם. אלה הם המטפחים האמיתיים.

זה מוזר שעכשיו שיטות תרגול רבות של אסכולת הטאו מבצעות גם הן גואן-דינג. אסכולת הטאו משתמשת בערוצי אנרגיה, לשם מה היא צריכה לעשות גואן-דינג? הייתי בדרום כדי ללמד את השיטה. לפי מה שאני יודע יש יותר מעשר שיטות מבולגנות שעושות גואן-דינג, במיוחד באזור של גואנג-דונג. מה הכוונה בכך? אם הוא עושה לך גואן-דינג אתה תהיה התלמיד שלו ואינך יכול ללמוד שיטה אחרת. אם תִלְמַד הוא יעניש אותך, זה מה שהוא עושה. האם זה לא נקרא לעסוק בדרך רעה? מה שהוא מלמד זה משהו בשביל סילוק מחלות ושמירה על בריאות. אנשים לומדים את זה פשוט משום שהם רוצים לקבל גוף בריא. לשם מה הוא צריך לעשות את הדברים האלה? מישהו טען שאם אנשים יתרגלו את שיטת התרגול שלו הם אינם יכולים לתרגל שיטת תרגול אחרת. האם הוא יכול להציל אנשים ולאפשר להם להגיע לשלמות? זה להטעות את התלמידים! אנשים רבים עושים כך.

אסכולת הטאו אינה מלמדת את זה, אבל עכשיו הופיע גם בה כביכול גואן-דינג. גיליתי שהמאסטר של הצ'יגונג שעושה את הרעש החזק ביותר לגבי הגואן-דינג – כמה גבוה הגונְג-ג'וּ שלו? הוא רק בגובה של בניין בן שתים או שלוש קומות. הוא מאסטר די מפורסם של צ'יגונג, אני רואה שהגונג שלו ירד בצורה די מעוררת רחמים. מאות אנשים מחכים בתור כדי שיעשה להם גואן-דינג. הגונג שלו מוגבל לגובה ההוא ובקרוב ירד לכלום. במה הוא ישתמש אז כדי לעשות גואן-דינג? האין זה לרמות אנשים? כשמסתכלים מממד אחר, גואן-דינג אמיתי גורם לעצמות של האדם להיראות כמו ג'ייד[6] לבן מהראש ועד כפות הרגליים. באמצעות גונג, חומר בעל אנרגיה גבוהה, מטהרים את גוף האדם מהראש עד כפות הרגליים. האם המאסטר הזה של הצ'יגונג יכול להשיג את זה? הוא לא יכול. מה הוא עושה? מובן שהוא לא בהכרח מנסה להתחיל דת חדשה. המטרה היא שברגע שאתה לומד את השיטה שלו אתה שייך לו. עליך להשתתף בהרצאות שלו וללמוד את הדברים שלו. המטרה היא להרוויח את הכסף שלך. אם אף אחד לא ילְמַד את השיטה שלו הוא לא ירוויח כסף.

תלמידים של פאלון דאפא, כמו תלמידים בדרכי טיפוח אחרות של אסכולת הבודהא, יעברו גואן-דינג פעמים רבות על ידי המאסטר, אבל לא יתאפשר לך לדעת את זה. אלו שיש להם יכולות על-טבעיות יכולים אולי לדעת, גם אלו שהם רגישים יוכלו אולי להרגיש את זה – בזמן השינה או בזמן אחר לפתע יגיע זרם חם מקצה הראש למטה דרך כל הגוף. המטרה של הגואן-דינג אינה להוסיף לך גונג. גונג הוא דבר שאתה מפתח באמצעות הטיפוח-תרגול של עצמך. גואן-דינג היא שיטת חיזוק, זאת אומרת לטהר עבורך את הגוף ולנקות אותו עוד יותר. אדם צריך לעבור גואן-דינג פעמים רבות, בכל רמה יש לעזור לך לנקות את הגוף שלך. כיוון שהטיפוח תלוי באדם עצמו ואילו הגונג תלוי במאסטר, אנחנו לא מתייחסים לטקס הזה של גואן-דינג.

יש אנשים שעוסקים גם במשהו כמו "סגידה למאסטר". כשמדברים על כך הייתי רוצה לציין משהו. אנשים רבים רוצים לסגוד לי כמאסטר. תקופה היסטורית זו שלנו שונה מזו של החברה הפיאודלית הסינית. האם לכרוע ברך ולבצע קאו-טאו נחשב לקבלת מישהו כמאסטר? אנחנו לא מקיימים את הטקסים האלה. יש לנו אנשים רבים שחושבים: "אם אני עושה קאו-טאו, מבעיר קטורת וסוגד לבודהא עם כנות בלב, הגונג שלי יגדל". אני אומר שזה די מגוחך. תרגול גונג אמיתי תלוי לחלוטין באדם עצמו, כך שזה חסר תועלת לרדוף אחרי דבר כלשהו. אתה לא צריך לסגוד לבודהא או להבעיר קטורת. כל עוד אתה באמת מתרגל ומטפח בהתאם לקריטריונים של מטפח, הוא יהיה מרוצה מאוד לראות אותך. אם תמיד תעשה מעשים רעים בחוץ הוא ירגיש רע לראות אותך אף על פי שאתה מבעיר קטורת ומבצע לו קאו-טאו. האין זה ההיגיון? טיפוח-תרגול אמיתי תלוי באדם עצמו. מה התועלת בכך שאתה מבצע קאו-טאו או סוגד למאסטר אם אתה עושה מה שאתה רוצה ברגע שאתה יוצא החוצה? אנחנו לא מייחסים חשיבות לטקסיות הזאת בכלל. אתה יכול אפילו להרוס את המוניטין שלי!

נתַנו לכל אחד דברים רבים כל כך. כל עוד כל אחד מכם מטפח בפועל ומנהל את עצמו בקפדנות בהתאם לדאפא, כך אתייחס אליו כתלמידי. כל עוד תטפחו ותתרגלו בפאלון דאפא נתייחס אליכם כתלמידים. אם אתם לא רוצים לטפח איננו יכולים לעשות שום דבר עבורכם. אם לא תטפחו, מה התועלת בזה שאתם נושאים את התואר הזה? זה לא חשוב אם אתם מהסדרה הראשונה של ההרצאות או מהשנייה. האם אתם יכולים להיחשב לתלמידים שלנו רק על ידי כך שאתם עושים תרגילים? עליכם לטפח ולתרגל על ידי כך שבאמת תלכו לפי הקריטריונים של השין-שינג שלנו – רק אז תוכלו להשיג גוף בריא ורק אז תוכלו באמת לעלות לקראת רמות גבוהות. לכן לא אכפת לנו מהטקסיות הזאת. כל עוד אתם מטפחים ומתרגלים, אתם שייכים לאסכולת הטיפוח שלנו. הפָא-שֶן שלי יודע כל דבר, הוא יודע כל דבר שאתם חושבים, ויכול לעשות כל דבר. הוא לא ידאג לכם אם לא תטפחו ותתרגלו. אם תטפחו ותתרגלו הוא יעזור לכם לאורך כל הדרך עד הסוף.

בשיטות תרגול מסוימות מתרגלים שמעולם לא ראו את המאסטר שלהם אומרים שאם הם יעשו קאו-טאו בכיוון מסוים וישלמו כמה מאות יואנים זה יהיה מספיק טוב. האם זה לא לרמות את עצמם ולרמות אחרים? בנוסף, אנשים אלה נעשים מסורים מאוד ומאותו רגע ואילך מתחילים להגן על שיטות התרגול שלהם ועל המאסטרים שלהם. הם גם אומרים לאחרים לא ללמוד שיטות תרגול אחרות. אני מוצא שזה די מגוחך. יש גם כאלה העוסקים במוֹ-דינג[7]. אף אחד לא יודע איזו השפעה יש לזה אחרי שהוא נוגע.

לא רק אלה המלמדים את השיטות שלהם בחסות הטנטריזם מזויפים. כל אלה המלמדים צ'יגונג בשם הבודהיזם מזויפים. חישבו על זה כולכם: שיטות טיפוח בבודהיזם היו בצורה ההיא במשך כמה אלפי שנים. האם זה עדיין בודהיזם אם מישהו משנה את זה? שיטות טיפוח-תרגול הן טיפוח רציני של בודהא והן מסתוריות ומופלאות ביותר. שינוי קל יגרום לתסבוכת. כיוון שתהליך ההתפתחות של הגונג מסובך מאוד, וההרגשה של האדם היא שום דבר, אי אפשר לתרגל ולטפח בהתבסס על הרְגָשות. הטקסיות הדתית של נזירים היא בעצם דרך הטיפוח שלהם, ברגע שזה משתנה זה לא יהיה משהו מאותה אסכולה. לכל שיטת טיפוח יש מואר גדול האחראי לה, וכל אסכולה יצרה מוארים גדולים רבים. אף אחד לא מעז כך סתם לשנות את שיטת הטיפוח באותה אסכולה. איזו מוסריות אדירה[8] יש למאסטר קטן של צ'יגונג שהוא מעז לרמות את המאסטר שלו ולשנות שיטה לטיפוח הבודהא? אם אפשר באמת לשנות אותה האם זו תהיה עדיין אותה אסכולה? צ'יגונג מזויף ניתן לזיהוי.

שואן-גואן-שה-וויי[9]

שוּאֶן-גוּאַן-שֶה-ווֵי גם נקרא שוּאֶן-גוּאַן-יִי-צ'יָאו[10]. את המינוח הזה אפשר למצוא בספרים של דָאן-גִ'ינְג[11], דָאו-דְזָאנְג[12] ושִינְג-מִינְג-גווֵי-גְ'ה[13]. אז מה זה בכלל? מאסטרים רבים של צ'יגונג לא יכולים להסביר את זה בבהירות. זה משום שברמה של מאסטר ממוצע של צ'יגונג לא ניתן לראות את זה כלל וגם לא מרשים להם לראות את זה. אם מטפח רוצה לראות את זה, הוא יכול רק ברמה העליונה של ראיית החוכמה או גבוה יותר. מאסטר ממוצע של צ'יגונג לא יכול להגיע לרמה הזאת, לכן הוא לא יכול לראות את זה. במהלך ההיסטוריה קהילת המטפחים חקרה מה זה שואן-גואן, איפה יי-צ'יאו ואיך למקם את השואן-גואן. בספרים של דאן-ג'ינג, דאו-דזאנג ושינג-מינג-גווי-ג'ה ניתן לראות שכולם מדברים על התאוריות ובהחלט לא אומרים לך מה התוכן. מכל הדיונים האלה הם יכולים לבלבל אותך. הם אינם יכולים להסביר דברים בבהירות כי התוכן אינו ניתן לידיעה לאנשים רגילים.

נוסף על כך, אני אומר לכם שכיוון שאתם תלמידים של פאלון דאפא אומר לכם את המילים האלה: בהחלט אל תקראו את ספרי הצ'יגונג המבולגנים. אני לא מתכוון לטקסטים הקלאסיים שדיברתי עליהם קודם, אלא לספרים המזויפים של הצ'יגונג שנכתבו על ידי אנשים בימינו. אפילו אל תדפדפו בהם. אם הרעיון מבצבץ במוחכם: "אהה, המשפט הזה נראה הגיוני" – ברגע שהמחשבה הזו צצה, הפו-טי שבספר יעלה על גופכם. ספרים רבים נכתבו תחת ההשפעה של פו-טי השולט על ההחזקות האנושיות לתהילה ולרווח. יש ספרים מזויפים רבים של צ'יגונג, רבים מאוד. אנשים רבים אינם אחראים ויש כאלה שאפילו כותבים ספרים עם פו-טי ודברים מבולגנים בפנים. בדרך כלל עדיף לא לקרוא אפילו את הספרים הקלאסיים שהזכרנו למעלה או כתבים קלאסיים אחרים הקשורים לתחום, כי קיים כאן הנושא של להתמקד בדרך אחת בלבד.

אחראי אחד מארגון המחקר הסיני של הצ'יגונג סיפר לי סיפור שממש הצחיק אותי. הוא אמר שהיה אדם בבייג'ינג שהלך לעתים קרובות לסמינרים של צ'יגונג. אחרי שהאזין להרצאות רבות הוא חשב שצ'יגונג אינו יותר ממה שנאמר שם. כיוון שכולם היו באותה רמה כולם דיברו על אותם דברים. הוא, כמו המאסטרים המזויפים של הצ'יגונג, חשב שהתוכן של הצ'יגונג אינו יותר מזה! אז טוב, גם הוא רצה לכתוב ספר על צ'יגונג. חישבו על זה כולכם: אדם שלא מתרגל כותב ספר על צ'יגונג. היום ספרים של צ'יגונג מועתקים אחד מהשני. כשהכתיבה שלו התקדמה, כשהוא הגיע לנושא של שואן-גואן הוא נתקע. מי מבין מה זה שואן-גואן? אפילו בין מאסטרים אמיתיים של צ'יגונג מעטים מבינים את זה. הוא הלך לשאול מאסטר מזויף של צ'יגונג. הוא לא ידע שהוא מזויף כי הוא לא הבין בצ'יגונג בכל מקרה. אבל אם המאסטר המזויף הזה של הצ'יגונג לא היה יכול לענות על השאלה, האם אחרים לא היו מגלים שהוא מזויף? לכן הוא העז להמציא משהו ואמר ששואן-גואן-יי-צ'יאו נמצא בקצה איבר המין הגברי. זה נשמע די מצחיק. אל תצחקו כי הספר הזה כבר פורסם בציבור. זאת אומרת שספרים של צ'יגונג הגיעו לדרגה מגוחכת כל כך. מה התועלת בזה שתקראו את הדברים האלה? זה לא משרת שום מטרה ויכול רק לפגוע.

מה זה השואן-גואן-שה-וויי? בטיפוח בשְה-גְ'יֶאן-פָא כשהטיפוח של אדם הוא מעבר לרמה הבינונית, או ברמה גבוהה של שה-ג'יאן-פא, אדם זה מתחיל לפתח יוּאֶן-יִינְג[14]. היואן-יינג שונה מהיִינְג-הָאי[15] שמדברים עליהם. יינג-האי הם קטנים ורצים מסביב בעליזות, ודי שובבים. יואן-יינג אינו זז. אם יואן-שן לא שולט עליו היואן-יינג יֵשֵב על פרח לוטוס עם שתי רגליים מצולבות ועם שתי הידיים בגְ'יֵה-יִין. יואן-יינג גדל מהדָאן-טְיֶאן ואפשר לראות אותו ברמה מיקרוסקופית אפילו כשהוא קטן יותר מחודה של מחט.

יש גם להבהיר עניין נוסף. יש רק דאן-טיאן אמיתי אחד והוא נמצא באזור הבטן התחתונה. זה מעל נקודת החְווֵי-יִין[16] ומתחת לבטן בתוך גוף האדם. זהו הטְיֶאן[17]. צורות רבות של גונג, יכולות על-טבעיות רבות, מיומנויות על-טבעיות רבות, פא-שן, יואן-יינג, יינג-האי וישויות רבות, כולם גדלים מהטיאן הזה.

בעבר אי אלו מטפחים של הטאו דברו על הדאן-טיאן העליון, הדאן-טיאן האמצעי והדאן-טיאן התחתון. אני אומר שזאת טעות. יש אנשים שאומרים שהמאסטרים שלהם לימדו אותם כך כבר כמה דורות וכך כתוב גם בספרים. אני אומר לכולם שהייתה פסולת גם בזמנים הקדומים. אף על פי שהדברים הועברו במשך שנים רבות הם לא בהכרח נכונים. דרכי טיפוח זעירות של העולם הזה הועברו תמיד בין האנשים הרגילים, אבל אי אפשר לטפח אתן והן שום דבר. בכך שהם קוראים לזה דאן-טיאן עליון, דאן-טיאן אמצעי ודאן-טיאן תחתון, הם מתכוונים לזה שכל מקום שבו הדאן יכול לצמוח הוא דאן-טיאן. האם אין זו בדיחה? כשהמחשבה של האדם מתמקדת בנקודה מסוימת בגוף לזמן ארוך אז יתפתח ריכוז אנרגיה וייווצר דאן. אם אינכם מאמינים, מקדו את המחשבה על הזרוע, המשיכו כך, ולאחר זמן רב הדאן ייווצר שם. לכן יש אנשים שראו את המצב הזה ואומרים שדאן-טיאן נמצא בכל מקום. זה נשמע אפילו יותר מצחיק. הם חושבים שדאן-טיאן נמצא בכל מקום שבו הדאן נוצר. למעשה זה דאן ולא טיאן. אתם יכולים להגיד שדאן נמצא בכל מקום או שיש דאן עליון, דאן אמצעי ודאן תחתון. אבל יש רק טיאן אחד שיכול באמת לפתח פא לאין-ספור והוא זה שנמצא באזור הבטן התחתונה. לכן האִמרה על הדאן-טיאן העליון, הדאן-טיאן האמצעי והדאן-טיאן התחתון מוטעית. בַמָקום שבו מתרכזת המחשבה ייווצר אחרי זמן רב דאן.

יואן-יינג גדֵל לאט מהדאן-טיאן הזה באזור הבטן התחתונה ונעשה גדול יותר ויותר. ברגע שהוא הופך להיות בגודל של כדור פינג-פונג, ניתן לראות בבירור את כל צורת גופו, האף והעיניים נוצרים. באותו הזמן כשהיואן-יינג גדול כגודל כדור פינג-פונג, בועה קטנה עגולה תיווצר לידו. אחרי שהיא נוצרת, הבועה תגדל יחד עם היואן-יינג. כשהיואן-יינג מגיע לגובה של ארבעה צוּן[18] יופיע עלה כותרת של פרח לוטוס. כשיואן-יינג גדל להיות בגובה של חמישה או שישה צוּן, עלי הכותרת של פרח הלוטוס ייווצרו באופן בסיסי ותופיע שכבה של פרח הלוטוס. היואן-יינג הזוהר מזהב יושב על טס פרח לוטוס מוזהב ונראה יפה מאוד. זהו גוף וָאגְ'רָה שאינו מתקלקל אף פעם, מה שנקרא "גוף בודהא" באסכולת הבודהא או "יואן-יינג" באסכולת הטאו.

אסכולת התרגול שלנו מטפחת את שני סוגי הגופים ודורשת את שניהם – בן-טי חייב להיהפך גם כן. כולם יודעים שאין על גוף הבודהא להיראות בקרב אנשים רגילים. במאמץ רב הוא יכול להראות את צורתו ואפשר לראות את אורו בעיניים של אדם רגיל. ואילו הגוף הפיזי הזה נראה אחרי הטרנספורמציה כמו גוף של אדם רגיל בין אנשים רגילים. אדם רגיל לא יכול להבחין בהבדל. למרות זאת הגוף הזה יכול לעבור בין ממדים. כשיואן-יינג מגיע לגובה של ארבעה-חמישה צוּן, בועת האוויר גם תגדל לאותו גובה ותהיה שקופה כמו בלון. יואן-יינג יושב ללא תזוזה בתנוחת המדיטציה. כשהיא מגיעה לגודל הזה, בועת האוויר תעזוב את הדאן-טיאן, הבשיל זמנה ולכן היא תעלה למעלה. התהליך של עלייתה למעלה איטי מאוד, אבל אפשר כל יום לראות שהיא נעה. היא עולה בהדרגה עוד ועוד למעלה. עם אבחנה דקדקנית אנחנו יכולים להרגיש בקיומה.

כשהיא מגיעה לנקודת הטָאן-ג'ונְג[19] היא תישאר שם זמן מה. זה מכיוון שתמציות של הגוף האנושי והרבה דברים (גם הלב נמצא שם) ייצרו מערכת בתוך בועת האוויר. הדברים התמציתיים צריכים למלא את בועת האוויר. אחרי זמן מה היא תעלה שוב למעלה. כשהיא תעבור דרך הצוואר, אדם ירגיש חנק כאילו כלי הדם חסומים והוא ירגיש נפוח באופן לא נוח. זה יעבור תוך יום-יומיים. אז בועת האוויר תנוע לקצה הראש ואנחנו קוראים לזה "עלייה לני-וואן". אומרים שהיא הגיעה לני-וואן. למעשה היא גדולה כמו כל הראש שלך. הראש שלך ירגיש נפוח. כיוון שני-וואן הוא מקום חשוב מאוד לחייו של האדם, התמצית שלו גם כן חייבת להיווצר בבועת האוויר. אז בועת האוויר תנסה להידחף החוצה דרך מעבר הטיאן-מו וזו תחושה לא נוחה למדי. הטיאן-מו של אותו אדם תהיה נפוחה עד כאב וגם הרקות שלו יחושו נפוחות בזמן שהעיניים יחושו כאילו הן נלחצות פנימה. ההרגשה הזו תימשך עד שבועת האוויר תידחף החוצה ותיתלה מהמצח. זה נקרא שואן-גואן-שה-וויי והיא תלויה כאן.

בשלב זה אלה עם טיאן-מו פתוחה לא יוכלו לראות דבר. זה משום שבטיפוח-תרגול של שתי האסכולות של הבודהא ושל הטאו הדלת סגורה כדי להחיש את יצירת הדברים בתוך השואן-גואן. יש שתי דלתות קדמיות ושתי דלתות אחוריות וכולן סגורות. כמו השערים של טְיֶאנַנמֶן שבבייג'ינג יש שתי דלתות גדולות בכל צד. כדי לגרום לכך שהשואן-גואן ייווצר במהירות ויתמלא, הדלתות לא נפתחות אלא בנסיבות מיוחדות מאוד. מי שיכול לראות דברים עם הטיאן-מו לא יכול לראות בשלב הזה, כי לא נותנים לו. מה המטרה שהיא תלויה שם? משום שמאות תעלות אנרגיה בגוף שלנו נפגשות שם. בזמן זה על כולן להסתובב סביב השואן-גואן ואז לצאת משם. הן חייבות לעבור דרך שואן-גואן והמטרה היא להוסיף בסיס וליצור את מערכת הדברים הזאת בתוך השואן-גואן. כיוון שהגוף האנושי הוא יקום קטן, הוא ייצור עולם קטן שכל הדברים התמציתיים של גוף האדם נוצרים בתוכו. אבל זה רק מתקן שעדיין לא לגמרי יכול לפעול.

בטיפוח-תרגול של אסכולת הצִ'י-מֶן השואן-גואן פתוח. כששואן-גואן נפלט החוצה הוא כמו גליל, אבל הוא יתעגל בהדרגה. לכן הדלתות בשני הצדדים שלו פתוחות. כיוון שאסכולת הצ'י-מן לא מטפחת בודהא או טאו, אדם צריך להגן על עצמו. יש מאסטרים רבים באסכולת הבודהא ובאסכולת הטאו. כולם יכולים להגן עליך. אינך צריך לראות דברים ולא יהיו לך בעיות. אבל זה לא ילך באסכולת הצ'י-מן, הוא צריך להגן על עצמו. לכן יש לשמור על היכולת לראות דברים. אבל באותו הזמן הטיאן-מו של אדם תראה דברים כמו דרך טלסקופ. אחרי שהמערכת הזו נוצרת תוך חודש בערך, היא מתחילה לחזור פנימה. כשהיא חוזרת לתוך הראש זה נקרא החלפת המקום של השואן-גואן.

כשהשואן-גואן חוזר פנימה זה שוב יחוש נפוח ולא בנוח. אז הוא יידחף החוצה דרך נקודת היוּ-גֶ'ן[20]. דחיפה זו שוב תגרום להרגשה לא נוחה, כאילו הראש מתבקע. השואן-גואן יצא בבת אחת ואז מיד תהיה הקלה. אחרי שהשואן-גואן יוצא החוצה, הוא ייתלה בממד עמוק מאוד ויתקיים בצורת הגוף של ממד עמוק מאוד. לכן הוא לא נלחץ בזמן השינה. אבל יש נקודה אחת: כשהשואן-גואן-שה-וויי קורה בפעם הראשונה אדם ירגיש משהו מול העיניים. אף על פי שזה בממד אחר האדם ירגיש כל הזמן שמטושטש לו מול העיניים כאילו משהו מכסה אותן וזה לא כל כך נוח. משום שנקודת היו-ג'ן היא מעבר חשוב מאוד, שואן-גואן חייב ליצור גם מאחור מערכת של דברים. אז הוא חוזר שוב לתוך הגוף. שואן-גואן-יי-צ'יאו הוא למעשה לא רק פתח אחד, כי הוא צריך לשנות מקום פעמים רבות. אחרי שהוא חוזר לני-וואן הוא מתחיל לרדת. הוא יורד בתוך הגוף עד שהוא מגיע לנקודת המִינְג-מֶן[21]. בנקודת המינג-מן הוא ייפלט שוב.

נקודת המינג-מן של האדם היא פתח עיקרי וקריטי מאוד. פתח נקרא "צְ'יָאוּ[22]" באסכולת הטאו ו"גוּאַן[23]" על ידנו. היא מעבר עיקרי שבאמת מזכיר שער ברזל, אין-ספור שכבות של שערי ברזל. אתם יודעים, גוף האדם בנוי שכבות שכבות. תאי הבשר שלנו הם שכבה והמולקולות בפנים הם שכבה. יש שער שנמצא בכל שכבה של אטומים, פרוטונים, אלקטרונים, בחלקיקים הקטנים והקטנים עוד יותר לאין גבול, ועד המיקרוסקופיים ביותר. לכן יש יכולות על-טבעיות רבות ומיומנויות על-טבעיות רבות הנעולות בתוך השערים של השכבות השונות. בשיטות אחרות מטפחים דאן. כשהדאן עומד להתפוצץ צריך קודם לפוצץ את נקודת המינג-מן שתיפתח. אם היא לא נפתחת בהתפוצצות, היכולות העל-טבעיות לא יכולות להשתחרר. אחרי ששואן-גואן יוצר את מערכת הדברים הזאת בנקודת המינג-מן הוא שוב ייכנס פנימה. אחרי שהוא ייכנס הוא יתחיל לחזור לאזור הבטן התחתונה. זה נקרא "שואן-גואן חוזר למקום".

אחרי שהוא חוזר למקום, הוא לא חוזר למקומו המקורי. בזמן זה יואן-יינג גדל לגודל די גדול. בועת האוויר תכסה את היואן-יינג ותעטוף אותו. כשהיואן-יינג גדל, השואן-גואן גדל יחד אתו. באסכולת הטאו בדרך כלל כשהיואן-יינג גדל בערך לגודל של ילד בן שש או שבע יוּתר לו לעזוב את הגוף. זה נקרא "לידת היואן-יינג". תחת שליטה של היואן-שן של האדם הוא יכול להסתובב מחוץ לגוף. הגוף הפיזי לא יזוז והיואן-שן של האדם יוצא החוצה. באסכולת הבודהא, בדרך כלל כשהיואן-יינג מטופח עד לגודל של האדם עצמו כבר לא תהיה סכנה. בזמן זה בדרך כלל מרשים לו לעזוב את הגוף ולצאת מתוך הגוף הזה, והוא יכול לצאת. בזמן זה היואן-יינג גדל לגודל האדם עצמו והכיסוי שלו גם כן גדול. הכיסוי כבר התרחב מחוץ לגוף וזה בדיוק השואן-גואן ההוא. כיוון שהיואן-יינג גדל לגודל כה גדול ברור שהשואן-גואן התרחב אל מחוץ לגוף.

אולי ראיתם את פסל הבודהא במקדשים וראיתם שבודהות נמצאים תמיד בתוך עיגול. במיוחד בדמות מצוירת של בודהא יש תמיד עיגול שהבודהא יושב בתוכו. דמויות רבות של בודהות הן כאלה. במיוחד הדמויות המצוירות שבכל המקדשים העתיקים – כולם כך. מדוע הבודהא יושב בתוך עיגול? אף אחד לא יכול להסביר את זה בבירור. אני אומר לכם שזה בדיוק השואן-גואן הזה, אבל עכשיו כבר לא קוראים לו שואן-גואן, הוא נקרא "עולם". למעשה לא ניתן ממש לכנות אותו "עולם". יש לו רק המתקן הזה, בדיוק כמו מפעל שיש לו מתקן, אבל אין לו היכולת לייצר. צריכים להיות מקור אנרגיה וחומר גלם ואז הוא יכול לייצר. לפני כמה שנים מתרגלים רבים אמרו: "רמת הגונג שלי גבוהה יותר מזו של הבּוֹדְהִיסַאטְווָה", או "רמת הגונג שלי גבוהה יותר מזו של הבודהא". כשאחרים שמעו את זה הם חשבו שזה די בלתי מתקבל על הדעת. למעשה מה שהם אמרו לא היה בכלל בלתי מתקבל על הדעת, כי הגונג צריך באמת להיות מטופח לרמה גבוהה מאוד בעולם הזה.

אז מדוע יש מצב כזה שאדם טיפח יותר גבוה מהבודהא? לא ניתן להבין את זה באופן שטחי. הגונג של האדם הוא באמת ברמה גבוהה מאוד. זה משום שאחרי שהוא טיפח עד לרמה גבוהה מאוד, וכשהוא הגיע לנקודה של פתיחת הגונג וההארה, רמת הגונג שלו באמת תהיה גבוהה מאוד. רק רגע לפני פתיחת הגונג וההארה שמונה עשיריות של הגונג שלו יורדו מטה, וגם מידת השין-שינג שלו תורד מטה. האנרגיה הזו תשמש למלא את העולם הזה שלו – עולם של עצמו. אתם יודעים שהגונג הזה של המטפח, במיוחד יחד עם הדבר הזה שהוא מידת השין-שינג של האדם, מטופח על ידי כך שהוא סובל אין-ספור קשיים בחייו ועל ידי כך שהוא חווה מצבים קשים. לכן היא יקרה מאוד. בשמונה עשיריות של דבר כה יקר משתמשים כדי למלא את העולם שלו. לכן כשהוא יצליח בטיפוח בעתיד הוא יקבל את מה שהוא רוצה רק על ידי כך שיושיט את ידו, ויהיה לו כל מה שירצה. הוא יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובעולם שלו יש הכול. זהו הווֵיי דֶה שלו, מה שהוא טיפח בעצמו דרך סבל.

האנרגיה של אדם זה יכולה להיהפך לכל דבר כרצונו. לכן אם בודהא רוצה שיהיה לו משהו, לאכול משהו, או לשחק עם משהו, הוא יכול לעשות את זה. כל זה, זה מה שהוא טיפח בעצמו, זה ה"פוֹא-ווֵיי[24]", ובלעדיו האדם לא יכול להצליח בטיפוח. בזמן זה אפשר לקרוא לזה העולם של האדם עצמו. אבל לאדם יישארו רק שתי עשיריות מהגונג שלו כדי להשלים את הטיפוח ולהשיג את הטאו. אף על פי שרק שתי עשיריות של הגונג שלו נשארו, הגוף שלו לא נעול. או שאין לו גוף, או שיש לו גוף אבל הוא כבר הוחלף על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה. באותו זמן הכוחות השמימיים שלו יופיעו במלואם ויהיו בעלי עוצמה שאין כמותה. אבל בזמן שאדם מטפח בין אנשים רגילים הוא בדרך כלל נעול ולא יהיו לו יכולות גדולות כאלו. לא חשוב כמה גבוהה רמת הגונג שלו, הוא עדיין מוגבל. עכשיו זה אחרת.