סביבה

צורת הטיפוח-תרגול שהשארתי לתלמידי הדאפא היא ההבטחה שהתלמידים יוכלו באמת להתקדם כלפי מעלה. למשל, אני אומר לכם שתלכו לתרגל ביחד בפארקים כדי ליצור סביבה. הסביבה הזאת היא הדרך הטובה ביותר לשנות את חיצוניותם של האנשים. ההתנהגות של הרמה הגבוהה שתלמידי הדאפא יוצרים בסביבה הזאת, כולל כל מילה וכל מעשה, יכולה לגרום לאנשים להכיר בפגמים שלהם ולמצוא את הפער, יכולה להזיז את לבו של אדם, לזקק את מעשי האנשים, ויכולה לאפשר לאנשים להתקדם ביתר מהירות. לכן על התלמידים החדשים או התלמידים שלומדים לבד ללכת לתרגל באתרי התרגול. בזמן הנוכחי יש בערך יותר מ-40 מיליון אנשים שמתרגלים בקבוצות כל יום באתרי התרגול במדינה. יש עוד כמה עשרות מיליוני תלמידים וותיקים שמגיעים לאתרי התרגול לעתים רחוקות (כתלמידים וותיקים זה נורמלי, וזה נגרם ממצב הטיפוח-תרגול שלהם), אבל אין על התלמידים החדשים להפסיד את הסביבה הזאת, כי כל אלו שאתם באים איתם במגע בחברה הם אנשים רגילים. יתר על כן, הם אנשים רגילים שעברו את ההתדרדרות של המוסריות האנושות במהירות רבה. חבית הצביעה הזאת יכולה רק לגרום לאנשים להיסחף עם הזרם.

יש גם הרבה אנשים חדשים שלומדים את הדאפא שמתרגלים בסוד בבית וחוששים מהבושה שאחרים יגלו. אז חשוב על זה, איזה מין מחשבה זאת? פחד רגיל הוא החזקה וצריך לסלק אותה במהלך הטיפוח-תרגול, אבל אתה חושש שאחרים ידעו שאתה לומד את הדאפא? טיפוח-תרגול הוא עניין רציני. איך עליך להתייחס לעצמך ולפא? יש אנשים שהם בעלי תפקיד ניהול והם מתביישים לצאת לתרגל. אם אפילו את הרגש הקטן הזה אתה לא מסוגל לסלק, מה הטעם לטפח? למעשה גם אם תלך לאתרי התרגול, ייתכן שלא יכירו אותך. במקומות עבודה מסוימים כמעט כל המנהלים לומדים את זה, אבל אף אחד לא יודע שהשני לומד. הסביבה נוצרת על-ידיכם והיא גם קריטית להתקדמות. בדרך כלל אני רואה שהמצב הנפשי שלכם טוב מאוד בזמן לימוד הפא והתרגול, אבל ברגע שאתם נוגעים בעבודה ובאנשים אתם הופכים להיות כמו אנשים רגילים. לפעמים הביצוע שלכם הוא אפילו גרוע יותר מזה של האנשים הרגילים. איך זו יכולה להיות התנהגות של תלמידים שמטפחים בדאפא?

אני רוצה להתייחס אליכם כאל תלמידים, אבל מה יש לעשות אם אתם בעצמכם לא רוצים להיות תלמידים? כל החזקה שיש לסלק אותה במהלך הטיפוח-תרגול היא קיר, מוצב שם וחוסם את דרכך בטיפוח-תרגול. מי שלא יכול להיות נחוש בפא עצמו לא יכול לטפח. אל תייחס חשיבות רבה מדי לתפקידך בקרב אנשים רגילים, ואל תחשוב שאנשים לא יבינו שאתה לומד את הדאפא. חשוב על זה, הצהרת האנושות שבני האדם התפתחו מהקופים יכולה לקבל התייחסות גבוהה. אבל לחוק גדול כה אדיר של היקום אתה מתבייש לתת מעמד נכון – זוהי בושה אמיתית של בני האדם.

לי הונג-ג'י

17 באוקטובר, 1997