החברה האנושית היא גם כן רמה אחת שנוצרה על-ידי הדאפא, כך שברמה הזאת בוודאי שישנם קני המידה של הקיום שיש לפא לגבי היצורים החיים ברמה הזאת, כמו גם העקרונות להתנהגות אנושית. עם זאת, שלושת העולמות הם הפוכים מכל מה שיש ביקום, לכן עקרונות הפא גם כן מספקים ליצורים חיים של הרמה הזאת את העקרונות ההפוכים שמתאימים לקיום של האנשים הרגילים, כמו כיבוש העולם באמצעות כוח צבאי, המנצח שולט על המדינה, השגת מזון דרך הריגה, החזקים הם הגיבורים וכו'. המושגים לגבי אדם טוב, אדם רע, מלחמה וכו' כולם יצרו את העקרונות של האנשים הרגילים ואת התפיסות האנושיות. לנוכח העקרונות האמיתיים של הרמות הגבוהות של היקום, כל אלה הם מוטעים, לכן כדי לטפח לרמות גבוהות, על המטפח לוותר על כל הלבבות וכל העקרונות של האנשים הרגילים, רק אז יוכל לקפוץ מחוץ לשלושת העולמות שהם הפוכים מהיקום. אבל גם אם האנשים הרגילים הופכים את כל התפיסות האלה ומקפידים ואומדים את האנושות או את כל מה שבשלושת העולמות עם העקרונות האמיתיים של הרמות הגבוהות של היקום, שלושת העולמות היו הופכים להיות מנוהלים על-ידי עקרונות אמיתיים, החברה האנושית לא הייתה קיימת והמצב האנושי גם כן לא היה; זה היה הופך לעולם של אלוהויות. יחד עם זה האשליה האנושית וההזדמנות לטיפוח עבור בני האדם לא היו קיימים. זה לא ילך, כי הפסולת של היצורים החיים ברמות גבוהות חייבת ליפול למטה והחברה האנושית היא בדיוק מצבור הפסולת של היקום. כדי לאפשר ליצורים החיים כאן להתקיים, צריכה להיות צורת קיום של הרמה הזאת, שהיא גם כן דרישות ותנאים לקיום שנוצרו על ידי הדאפא עבור היצורים החיים כאן.
בתוך הגופים השמימיים ברמות גבוהות, העולמות והחיים של ישויות מוארות גדולות או שהם נוצרו בתוך עקרונות פא אמיתיים או שהגיעו לשלמות באמצעות טיפוח בתוך עקרונות פא אמיתיים. כל מה ששייך להם מתאים לעקרונות אמיתיים. ישות מוארת היא גם מלך של העולם שלה, אבל צורת השליטה היא לא כמו שאנשים חושבים - היא מטמיעה עם חמלה את כל היצורים החיים בעולם שלה דרך עקרונות הפא האמיתיים של ג'ן-שן-רן. ואילו כיבושם של בני האדם את העולם באמצעות כוח צבאי והחזק הוא הגיבור הם עקרונות שהחוק הגדול של היקום מעניק לרמה הזאת של המין האנושי. בגלל ששלושת העולמות הם הפוכים, העקרונות של בני האדם הם תפיסות הפוכות כשמשווים אותם עם עקרונות הפא האמיתיים של היקום. אז ההתנהגות האלימה כמו כיבוש העולם עם כוח צבאי והחזק הוא הגיבור הפכו להיות העקרונות האמיתיים של בני האדם. בגלל שכל דבר של המין האנושי נשלט על-ידי אלוהויות, אז מלחמות, גיבורים, ניצחון או כישלון הם המטרות שהאלוהויות רוצות להשיג. החזקים, הגיבורים גם כן מוכתרים על-יד האלוהויות כ"גיבורים", "חזקים" והם נהנים מהכבוד האנושי, שהוא גם גמול עבר בני אדם. רק על מטפחים שמטפחים פא אמיתי לקפוץ מחוץ לעקרונות האלה. אם כן איך על מטפח דאפא שמטפח בחברה האנושית להתייחס ספציפית לכל זה? אם מטפחים את הדאפא בחברה האנושית הרגילה ומספר המטפחים הוא רב, עליהם לטפח בזמן שהם מתאימים באופן מקסימאלי לחברה האנושית הרגילה. אחרת זה ישנה את החברה האנושית הרגילה. אבל למרות שהבנתם מעקרונות הפא שלימדתי אתכם שעליכם לטפח תוך כדי התאמה מקסימאלית למצב החברה של האנשים הרגילים, אז כשנתקלים בנושאים ספציפיים עדיין יש הרבה דברים שאינכם מסוגלים להבין בבירור, כמו הנושא של השרות הצבאי. חיילים צריכים ללכת לקרב, ולהיות בקרב זה דורש אימונים. מה שאתה מאומן לו הוא היכולת להרוג אנשים ובקרבות מעשיים ייתכן שיהרגו אנשים. עליכם להבין שזה לא נכון בעקרונות הפא האמיתיים, אבל בתוך העקרונות של האנשים הרגילים אין זו טעות, אחרת העקרונות של המין האנושי יהיו עקרונות פא אמיתיים. בלי סבל אי אפשר לסלק את הקארמה שבני האדם יצרו בין בני אדם. אם בני אדם לא היו הורגים, לא היה להם בשר לאכול. בני אדם צריכים לאכול בשר, לכן הם ייצרו קארמה בתהליך השגת המזון. אבל אכילת בשר היא רק היבט אחד של יצירת קארמה. כשאדם חי בעולם האנושי הוא פשוט יוצר קארמה, זה רק עניין של כמות. אבל בעולם האנושי יש גם אלמנטים של תשלום קארמה, כמו מחלות, אסונות טבע ומלחמות. כשאדם מת במוות מכאיב במהלך מלחמה זה יכול לסלק קארמה עבור הישות ההיא ויכול לסלק חטאים כך שכשהיא מתגלגלת בגלגול הבא לא תהיה לה קארמה ויהיו לה חיים טובים. הנדיבות של אדם רגיל לא מתבטאת בכך שהוא לא ייצור קארמה כשהוא משיג מזון למען קיומו, אלא בכך שהוא לא שומר בלב עוול של אחרים, לא נוטר טינה, לא מקנא, לא נוקם בכוונה, לא הורג אנשים, לא הורג חיים חפים מפשע באופן לא הגיוני, לא פוגע בחיים בכוונה. בהשגת מזון למען הקיום בלבד יש קארמה אבל אין אשמה. מלחמות מתוכננות על-יד אלוהויות. אבל אם הורגים חיים חפים מפשע בנסיבות אחרות, הן עקרונות הפא האמיתיים והן העקרונות של בני האדם לא ירשו, ובמקרה של הפרה, האלוהויות יענישו את אלה שהורגים ללא היגיון באמצעות בני אדם. אם יצור חי גדול נהרג על-ידי מישהו, החטא שלו יהיה גדול מאוד, במיוחד אם זה בנאדם שנהרג. אז כשמישהו יוצר קארמה כזאת עליו לשלם. באשר למטפחים, כשהם משייפים את עצמם בכאב במהלך טיפוח-תרגול קשה, הם גם כן משלמים את הקארמה שיצרו קודם. את החטאים והקארמה שנוצרו במובן הנפשי אפשר לשלם בקושי ובכאב של טיפוח-תרגול. ואילו לגבי המצב הממשי הנורא של היצורים שנהרגו, הסבל המכאיב שלהם וההפסד החומרי שלהם, יהיה על המטפח, בתהליך השלמתו את כל הדברים של עצמו, להציל או לגמול אותם בגמול טוב עם פרי הטיפוח-תרגול שלו. אז מנקודת מבט זו, הפיצוי שמקבלים היצורים שנהרגו לא יהיה ניתן להשוואה עם מה שהם היו מקבלים בין אנשים רגילים. זהו יישוב קשר קארמתי רע בדרך נדיבה. מצד שני, אם המטפח לא יכול להשיג את הפרי האמיתי ולא הצליח בטיפוח, הוא יצטרך לשלם בחייו במהלך גמול רע בעתיד על כל החיים שהרג. התנאי המוקדם הוא שעל המטפח להגיע לשלמות. עבור אלה שלא יכולים להגיע לשלמות, אם הם הורגים חיים ומצהירים באותו הזמן שהם מצילים אותם, יהיה להם חטא על גבי חטא. בזמן הנוכחי יש תלמידי דאפא שמשרתים בצבא. להיות חייל זו גם עבודה אנושית, במיוחד במדינות מסוימות השלטונות קובעים שגברים בוגרים ישרתו פעם אחת בצבא. בגלל שאתם מטפחים בין אנשים רגילים, אם אין סיבות מיוחדות במקרה הזה, אתם יכולים גם כן להתאים באופן מקסימאלי לדרישות החברה האנושית הרגילה. להיות חייל לא בהכרח אומר שיהיו מלחמות. אין חמלה בצעקות הקרב שנעשות על-ידי חיילים בזמן האימונים. תלמידי דאפא יכולים להתייחס לזה כאילו הן מכוונות לרוע שרודף את תלמידי הדאפא. אם מלחמה באמת פורצת, תלמידי דאפא לא בהכרח ילכו לחזית, כי יש לכם מאסטר שמשגיח עליכם. אם באמת הלכתם לחזית, אולי זה יהיה כמו היחס הקארמתי שבו המאסטר של מִילֵה-רִיפּה שהורה לו לבצע מעשים רעים כדי להשיג תוצאות חיוביות. מובן שאני כאן דן בעקרונות הפא. בדרך כלל זה לא יהיה כך. אבל הפא הוא כל יכול והוא שלם והרמוני לגבי כל דבר. ככלות הכל, למטפחים יש את המאסטר שמשגיח עליהם. כל דבר שאתה, המטפח, יכול להיתקל בו יהיה קשור לטיפוח-תרגול שלך ולהגעה לשלמות, אחרת הוא בהחלט לא יקרה. ביצוע טוב של העבודה בחברת אנשים רגילים כשלעצמו לא נועד רק כדי לטפח או להראות את הנדיבות של תלמידי הדאפא בין אנשים רגילים, אלא גם כדי להגן על עקרונות הפא שהדאפא יצר עבור החברה האנושית הרגילה.
עבודה יציבה גם מונעת מהמטפח הפרעה בטיפוח-תרגול, בגלל בעיות של מזון ומחסה, או קיום, בהפצת הפא ללא דאגות ובהבהרת האמת והצלת אנשי העולם. בכל מקצוע של החברה אפשר לטפח ויש בו אנשים שיש להם את הקשר הגורלי שמחכים לקבל את הפא.
לי הונג-ג’י
30 ביולי, 2000