שיחה עם הזמן

מאסטר: אילו בעיות אתה רואה שעדיין קיימות אצל התלמידים שלי?

אלוהות: התלמידים שלך מחולקים לשני חלקים.

מאסטר: אילו שני חלקים?

אלוהות: חלק אחד הם אלה שיכולים להתקדם במרץ בתוך הפא לפי הדרישות שלך – אלה הטובים יחסית. חלק אחר הם אלה שמחזיקים בדברים של בן אנוש, לא משחררים אותם ולא יכולים להתקדם במרץ.

מאסטר: כן ראיתי את זה.

אלוהות: נתת להם תהליך של הכרת והבנת הפא, לכן היו אנשים שנכנסו עם כל מיני מטרות שונות. במהלך לימוד הפא, רוב האנשים יכלו לשנות את מטרת לימוד הפא  שלהם בתקופה ההתחלתית.

מאסטר: חלק עדיין לא השתנו.

אלוהות: אבל הזמן ארוך מדי.

מאסטר: נכון!

אלוהות: לדעתי לא צריך לחכות לאלה שלא יכולים להיות אלוהויות. למעשה הם רק יכולים להיות בני אדם.

מאסטר: (מדבר לעצמו) הם באמת אבודים עמוקות בעולם האנושי. בסוף הם יכולים רק להיות כך. אני מפחד שהם לא יוכלו אפילו להיות בני אדם בסוף!

אלוהות: למעשה זה לא רע להיות בני אדם בעולם החדש. הם כבר בני מזל לאין ערוך יחסית לאין ספור החיים הגבוהים הנפלטים ביקום על-ידי ההיסטוריה.

מאסטר: אני עדיין רוצה לחכות קצת, לראות מה יהיה אחרי שהחומר המיקרוסקופי יותר שהורס את האנושות יסולק. אז אחליט. ככלות הכל, הם באו כדי לקבל את הפא.

אלוהות: בזמן הנוכחי, בקשר לקבוצה הזאת של האנשים, חלקם באו ללמוד את הפא בגלל שהם לא מצאו את מטרתם בחיים. הם מחזיקים בדעה הזאת שהם לא רוצים לשנות אותה.

מאסטר: יש יותר תלמידים כאלה בין החדשים.

אלוהות: יש גם חלק מביניהם שמחפשים את ההיבט של הפא שהם חושבים שהוא טוב. אבל הם לא יכולים לוותר על ההיבט שגורם להם לא להיות מסוגלים להבין את הפא באופן מלא.

מאסטר: יש גם כאלה תלמידים בין הותיקים. יתר על כן, ביטוי בולט ביותר הוא שהם כל הזמן משווים את עצמם עם בני אדם ועם העבר שלהם עצמם, אבל אינם יכולים לאמוד את עצמם לפי הדרישות של הפא ברמות השונות.

אלוהות: הבעיות האלה הן כבר חמורות מאוד. זה יהיה טוב אם הם יוכלו לחפש בעצמם את מה שהם מוצאים באחרים.

מאסטר: הגיע הזמן לגרום להם להיות בדעה צלולה ולהפוך את סביבתם לסביבה אמיתית לטיפוח-תרגול, כך שהם יהיו אלוהויות אמיתיות.

לי הונג-ג'י

3 ביולי, 1997