מסקנה סופית

על תלמידי הדאפא לזכור היטב שהתנהגויות כמו חלוקת הדאפא ליחידות, לאסכולות, לפלגים או לכיתות, לא משנה עלי-ידי מי, מתי, באיזה מקום ובאיזה תירוץ, כל זה ערעור של הפא. לעולם אין עליכם לעשות את מה שלא לימדתי אתכם. ההחזקה של ההתלהבות, בנוסף למנטליות ההתפארות, מנוצלות בקלות הרבה ביותר על-ידי הלב הדמוני. כל מה שתתעוררו אליו הוא קומץ של עקרונות הפא שקיימים ברמה מסוימת מתוך עקרונות הפא האינסופיים, אז בהחלט אין לתת הגדרות לפא או לחלק כלשהו ממנו או אפילו למשפט מסוים. אם תעשו זאת בציבור, ברגע שהמילים יוצאות מהפה כבר תיצור קארמה של חטא. במקרה החמור היא כבדה כהר וכשמיים – איך תוכל לטפח? אם מישהו משנה את הדאפא ועושה ממנו שיטה אחרת, החטא שלו גדול ללא גבול. כשהחיים שלו משלמים את הקארמה הרעה, סבל ההשמדה של השכבה אחר שכבה יהיה אין-סופי.

הדאפא יכול לתקן את היקום, אז בוודאי יש לו את כוח הפא להרתיע רוע, לסלק אי-סדר, ליצור הרמוניה ולהיות בלתי מנוצח. למעשה יש כבר הרבה לקחים בהיבט הזה. במקרים כאלה של ערעור פא, הגנת הפא נעשית על-ידי אלוהויות. כשכל היצורים החיים מעריכים את הדאפא, הם בעצם מעריכים את חייהם עצמם והם רחומים כלפי כל היצורים החיים. הדאפא לא ישתנה ולא ישונה, יחיה לנצח ויתקיים לתמיד בעולם. השמיים והארץ יהיו יציבים לנצח.

לי הונג-ג'י

1 ביולי, 1997