עבור מי אתה מטפח?

ברגע שאנשים משתמשים בכלי התקשורת כדי לבקר את הצ’יגונג, חלק מהמתרגלים מתערערים ומפסיקים לתרגל, כאילו מי שמשתמש בכלי התקשורת הוא נבון יותר מפא הבודהא, כאילו מתרגלים עבור מישהו אחר. יש גם אנשים שפוחדים כשהם ניצבים מול הלחץ ולא מתרגלים יותר – האם אנשים מסוג זה יכולים להשיג את הפרי האמיתי? האם הם יוכלו לבגוד בבודהא בזמן הקריטי? האם פחד אינו החזקה? טיפוח-תרגול הוא בדיוק כמו גלים ששוטפים את החול – מה שנשאר הוא הזהב האמיתי.

למעשה מאז הזמן הקדום ועד היום התקיים עיקרון בחברה האנושית, שהוא יצירה הדדית וניגוד הדדי. לכן אם קיים הטוב, קיים גם הרע; אם קיים הישר, ישנו גם הסוטה; יש את הנדיב, אז יש גם את המרושע; ישנם בני-אדם וישנן רוחות; ישנם בודהות, אז ישנם גם שדים. החברה האנושית היא עוד יותר כך: אם קיים החיובי, קיים גם השלילי; אם יש בעד, יש גם נגד; יש מאמינים ויש לא מאמינים; יש אנשים טובים, אז יש גם אנשים רעים; יש את הלא אנוכיים ויש את האנוכיים; יש את אלה שמקריבים את עצמם למען אחרים, אז יש את אלה שנוקטים בדרך כלשהי כדי להועיל לעצמם – זהו עיקרון העבר. לכן כשאדם, קבוצה או מדינה מסוימים רוצים להצליח לעשות משהו טוב, תהיה התנגדות רעה באותה המידה. כך אפשר יהיה להרגיש שזה הושג לא בקלות ורק אז יעריכו את זה – הגזע האנושי תמיד התפתח כך (העיקרון של יצירה הדדית וניגוד הדדי ישתנה בעתיד).

מהיבט אחר, מטפח הוא מעבר לאדם רגיל. לא משנה מי האדם, האם הביקורת שלו אינה הבנה של אדם רגיל? האם הוא זכאי להכחיש את פא הבודהא ואת הטיפוח-תרגול? האם גוף כלשהו של המין האנושי יכול להיות מעל אלוהויות ובודהות? האם לאדם שמבקר את הצ’יגונג יש את היכולת לשלוט על בודהות? האם בודהות לא יהיו טובים אם הוא אומר כך? האם בודהות לא קיימים אם הוא אומר שאין? מצוקת הפא בתקופת "המהפכה התרבותית הגדולה" נגרמה על-ידי השינויים באקלים הקוסמי וכל הבודהות, הטאואים והאלוהויות הולכים במתואם לכוונת השמיים. מצוקת פא היא מצוקה של בני-האדם, של הדתות, אבל לא של בודהא.

הסיבה הגדולה ביותר שהדתות מעורערות היא שהלב האנושי אינו טוב עוד. אלה שסוגדים לבודהא עושים זאת לא בשביל טיפוח בודהא אלא בשביל לבקש מהבודהא, לקבל את ברכתו כדי לעשות הון, לסלק מצוקות, ללדת בן או בשביל לחיות בנוחות. כל אחד ואחד יצר הרבה קארמה בחיים הקודמים – איך זה יכול להיות שיהיה נוח? איך יכול להיות שלא ישלמו על זה אחרי שמבצעים מעשים רעים? כשהשדים רואים שהלב האנושי אינו ישר, הם יוצאים בזה אחר זה מהמאורות שלהם כדי לעשות בלבול והרס בעולם האנושי; כשהאלוהויות והבודהות רואים שהלב האנושי אינו ישר, הם עוזבים את מקומם ונוטשים בזה אחר זה את המקדשים. אנשים שרודפים אחרי הון ותועלת מביאים למקדשים הרבה שועלים, סמורים, רוחות ונחשים. האם לא היו צריכים לפרק מקדשים כאלה? אנשי העולם הם הפושעים. בודהא לא מעניש את האנשים בגלל שכל בני-האדם נמצאים בתוך בורותם והם כבר מזיקים לעצמם. בנוסף הם יוצרים לעצמם הרבה קארמה, אסון גדול מחכה להם בקרוב. האם יש עוד צורך להעניש אותם? למעשה כשאנשים עושים מעשים רעים, הם יקבלו עונש בזמן מסוים בעתיד, רק שהם לא מתעוררים לכך ולא מאמינים. כשמשהו קורה הם חושבים שזה מקרי.

לא משנה איזה אדם או איזה כוח חברתי אומר לך לא לטפח ולתרגל, אז אתה מפסיק. האם אתה מטפח עבורם? האם הם יכולים לתת לך את הפרי האמיתי? האם הנטייה שלך כלפיהם אינה אמונה עיוורת? למעשה זוהי בורות. חוץ מזה אנחנו לא צ’יגונג אלא טיפוח-תרגול של פא הבודהא! האם לחץ כלשהו אינו בוחן אם אתה נחוש באופן בסיסי בפא הבודהא? אם אתה לא נחוש בפא באופן בסיסי, אז אין מה לדבר.

לי הונג-ג'י

21 בדצמבר, 1995