כל המטפחים של הפאלון גונג צריכים לתת לטיפוח השין-שינג (טבע הלב) עדיפות עליונה ולהאמין בזה שהשין-שינג הוא המפתח להתפתחות הגונג (אנרגיית הטיפוח). זהו העיקרון של הטיפוח לרמה הגבוהה. אם לדבר באופן מדויק, עוצמת האנרגיה שקובעת את רמת המתרגל לא נובעת מתרגול, אלא מטיפוח השין-שינג. קל לדבר על השיפור של השין-שינג, אבל לבצע אותו זה מאוד מאוד קשה. מטפחים צריכים להקריב הרבה דברים, לשפר את תכונת ההארה שלהם, להיות מסוגלים לשאת סבל על גבי סבל, לסבול דברים שכמעט בלתי אפשרי לשאת אותם וכו'. מדוע יש אנשים שתרגלו במשך שנים אבל הגונג שלהם לא גדל עדיין? הסיבות הבסיסיות הן: ראשית, הם לא שמו לב לשין-שינג ; ושנית הם לא יודעים את החוק האמיתי של הרמה הגבוהה. את הנושא הזה יש לחשוף. מאסטרים רבים שמלמדים גונג מדברים על שין-שינג. זוהי הדרכה אמיתית. אלה שרק מלמדים תנועות וטכניקות, אבל אף פעם לא מדברים על שין-שינג, שווים, למעשה, לאלו שמלמדים טיפוח רע. לכן מתרגלים חייבים להקדיש מאמץ רב לשיפור השין-שינג שלהם. רק אז הם יכולים להיכנס לטיפוח-תרגול של רמה גבוהה.
את השין-שינג שמדברים עליו בפאלון גונג לא ניתן לערב או להכליל עם "דֵה" (מידה טובה, מוסריות). קשת הדברים שהוא כולל רחבה יותר מה"דֵה". הוא כולל הרבה אספקטים שונים, כולל אלו של ה"דֵה". "דֵה" הוא רק ביטוי אחד של שין-שינג של מישהו, כך שאם משתמשים ב"דֵה" לבד כדי להבין את משמעות השין-שינג זה לא מספיק. שין-שינג כולל גם את איך להתעסק בשני הנושאים של "רווח" ו"ויתור". "רווח" הוא להשיג התאמה לתכונת היקום. התכונה שמרכיבה את היקום היא גֵ’ן-שַן-רֵן (אמת, חמלה, סובלנות). דרגת ההתאמה בין המתרגל לבין תכונת היקום משתקפת ב"דֵה" של הפרט. "ויתור" משמעו לוותר על מחשבות חולות אלו ומעשים של בצע כסף, רווח אישי, תשוקה מינית, תשוקה, הרג, הכאה, גניבה, שוד, רמאות, קנאה וכולי. אם רוצים לטפח לקראת רמה גבוהה יש לוותר על כל הרדיפה אחרי התשוקות שמוטבעות בבני האדם באופן טבעי ועמוק. במילים אחרות על האדם לוותר על כל ההחזקות ולא לקחת ברצינות כל פרסום או רווח אישי.
אדם שלם מורכב מגוף של בשר ומאישיות. אותו דבר נכון לגבי היקום. בנוסף לטבע החומרי קיימת באופן סימולטני גם התכונה של "גֵ’ן-שַן-רֵן". כל חלקיק באוויר מכיל את התכונה הזאת. בחברה הרגילה התכונה הזאת באה לידי ביטוי בעובדה שעשיית מעשים טובים זוכה לשבח ועשיית מעשים רעים זוכה לעונש. ברמה גבוהה התכונה גם חושפת את מצב היכולות העל-טבעיות. אנשים שמתאימים את עצמם לתכונה כזאת הם אנשים טובים. אלה שסוטים ממנה הם רעים. אנשים שנענים לה ומטמיעים אותה הם אלה שהשיגו את הטאו. לכן מטפחים נדרשים שיהיה להם שין-שינג גבוה במיוחד, כדי להתאים לתכונה הזאת. רק בדרך זו אפשר לטפח ולתרגל לקראת רמה גבוהה יותר.
זה קל להיות אדם טוב, אבל לא קל כל-כך לטפח את השין-שינג. המטפחים צריכים להיות מוכנים נפשית. האדם צריך לרצות באמת לפני שהוא מנסה לזקק את נפשו. אנשים חיים בעולם הזה, היכן שהחברה נעשית מסובכת מאוד. אתה רוצה לעשות מעשים טובים, אבל יש אנשים מסוימים שלא רוצים שתעשה זאת; אתה לא רוצה לפגוע באחרים, אבל אחרים עלולים לפגוע בך בגלל סיבות שונות. חלק מהדברים האלה קורה בגלל סיבות לא טבעיות. האם תוכל להתעורר לסיבות האלה? מה עליך לעשות? כשאתה עומד בפני כל הקונפליקטים בעולם הזה, השין-שינג שלך נמצא במבחן בכל רגע. כשאתה ניצב בפני השפלות שלא יתוארו, כשהאינטרס האישי הישיר שלך נפגע, כשאתה ניצב מול כסף או תשוקה מינית, כשמאבק כוח, זעם וקנאה באים מתוך הקונפליקטים, כשקונפליקטים שונים בחברה ובתוך המשפחה קורים וכשכל מיני עינויים נראים או בלתי נראים קורים, האם אתה יכול תמיד לנהל את עצמך בהתאם לדרישות המחמירות של השין-שינג ? מובן שאם אתה יכול לעשות את כל אלה, אתה כבר אחד מואר. אחרי הכל, רוב המטפחים מתחילים כאנשים רגילים. הטיפוח של השין-שינג הוא גם הדרגתי ונע למעלה מעט מעט. מטפחים החלטיים צריכים להיות מוכנים לסבול עינויים גדולים ולעמוד בפני קשיים בדעת נחושה ולבסוף הם יגיעו לפרי האמיתי (התוצאה הנכונה, ההגשמה של סטטוס הפרי). אני מקווה שכל המטפחים ישמרו היטב על השין-שינג שלהם וישפרו את עוצמת האנרגיה שלהם בקרוב!
שני התחומים של צ’יגונג ודת מדברים על הפסד ורווח. יש אנשים שמתייחסים ל"הפסד" כנדיבות ונתינה, עשיית מעשים טובים, או הושטת יד לעזרה לאנשים במצוקה; "רווח" כלהשיג גונג (אנרגיית טיפוח). גם נזירים במקדשים אומרים שעל אדם להיות נדיב ולתת. הבנה זאת מצמצמת את המובן של "הפסד". ה"הפסד" שאנחנו מדברים עליו הוא הרבה יותר רחב והוא דבר גדול. הדברים שאנחנו דורשים ממך להפסיד הם הלב של אנשים רגילים ומה שלא נותן להחזקות הללו ללכת. אם תוכלו לתת לדברים שאתם חושבים שהם חשובים ללכת ולוותר על דברים שאינכם חושבים שאתם יכולים לוותר עליהם, זהו "הפסד" במובן האמיתי. להציע עזרה ולהציג לב רחום זה רק חלק מה"הפסד".
כאדם רגיל, אדם רוצה שיהיו לו קצת פרסום, רווח אישי, תנאי מחייה טובים יותר, יותר נוחיות ויותר כסף. אלה הם מטרות של אנשים רגילים. כמטפחים אנחנו שונים במובן שמה שאנחנו משיגים זה גונג ולא הדברים האלה. עלינו לתת פחות עדיפות לרווח האישי שלנו, לא לקחת את זה ברצינות אבל אנחנו לא נדרשים באמת לאבד משהו. אנחנו מטפחים בחברת אנשים רגילים וצריכים לחיות כמו אנשים רגילים. המפתח הוא להניח את הלב ההוא; אתה לא נדרש באמת לאבד משהו. מה ששייך לך לא ייאבד, אבל את הדברים שלא שייכים לך, לא תוכל להשיג. אם תשיג אותם עליך להחזיר אותם לאחרים. אם אתה מרוויח משהו, אתה חייב להפסיד משהו אחר. מובן שזה בלתי אפשרי לעשות כל דבר בצורה מעולה ובבת אחת. ואי אפשר גם להיות מואר בין-לילה. אבל על-ידי כך שמטפחים לאט לאט ומשתפרים צעד אחרי צעד, זה ניתן להשגה. אתה תרוויח את אותה כמות שתפסיד. עם גישה קלה לגבי רווחים אישיים, מוטב שתרוויח פחות למען שלוות הנפש. ייתכן שתפסיד מעט דברים חומריים, אבל תרוויח במובנים של "דֵה" (מידה טובה, מוסריות) ו"גונג". כאן נמצא ההגיון, אבל לא דורשים ממך להרוויח "דֵה" ו"גונג" בכוונה באמצעות החלפה של פרסום, כסף ורווח אישי. את זה צריך להבין יותר על-ידי התנסות כשאתה משתמש בתכונת ההארה שלך.
מטפח של הטאו הגדול אמר פעם: "אני לא רוצה את הדברים שאנשים אחרים רוצים. אין לי את הדברים שלאנשים אחרים יש; אבל מה שיש לי אין לאנשים אחרים. אני רוצה את הדברים שאנשים אחרים לא רוצים". לאדם רגיל בקושי יש רגע כשהוא מרגיש מרוצה. הוא רוצה הכל, חוץ מהאבן ההיא המוטלת על האדמה, שהוא לא רוצה להרים. אבל המטפח הטאואיסטי הזה אמר "אז אני ארים את האבן הזאת". יש פתגם שאומר "נדירות מייצרת את היוקר, וחוסר עושה את הדבר ליחיד במינו". אבנים הן חסרות ערך כאן, אבל הן יקרות ערך שם. כאן הוא מדבר על עיקרון שאדם רגיל לא יכול לבטא. להרבה אנשים ברמות גבוהות עם אמיתות גדולות שהצליחו בטיפוח אין רכוש חומרי. לגביהם אין שום דבר שאינם יכולים לוותר עליו.
הדרך של הטיפוח-תרגול היא הדרך הנכונה ביותר. מטפחים הם למעשה הנבונים ביותר. דברים שאנשים רגילים נאבקים למענם והרווחים הקטנים שירוויחו רק נמשכים זמן קצר. אפילו אם תשיגו משהו דרך מאבק או תמצאו בחינם או תרוויחו רווח קטן, אז מה? יש אמרה בין אנשים רגילים: כשאתה נולד אינך יכול להביא אתך שום דבר; כשאתה מת אתה לא יכול לקחת אתך שום דבר. אתה נכנס לעולם ערום וכשאתה עוזב אותו אתה ערום. אפילו העצמות שלך ייקברו עד לעפר. זה לא משנה אם יש לך טונות של כסף או אם אתה בנאדם חשוב. אינך יכול לקחת אתך שום דבר כשאתה עוזב, אבל את הגונג אפשר לקחת, כי הוא גדל על הגוף של ההכרה העיקרית שלך. אני אומר לכם שאין זה קל להשיג גונג. זה כל-כך יקר וכל-כך קשה להשגה שאי אפשר להחליף אותו בעד שום סכום של כסף. כשהגונג שלך הגיע לרמה מתקדמת מאוד ואפילו אם יום אחד תחליט לא לטפח יותר, ככל שלא תעשה שום דבר רע הגונג שלך יוחלף לכל דבר חומרי שתרצה. תוכל לקבל את הכל, אבל מחוץ לדברים שתקבל בעולם הזה לא יהיו לך עוד דברים שהמטפחים מקבלים.
יש אנשים שבשביל להשיג רווח אישי השיגו דברים שלא שייכים להם בעזרת דרכים בלתי כשרות. הוא חושב שיש לו דיל טוב. האמת היא שהוא השיג את הרווח הזה על-ידי כך שהחליף את ה"דֵה" שלו עם אחרים, רק שהוא לא יודע את זה. באשר למטפחים, צריך להוריד את זה מהגונג שלהם; לגבי כאלה שאינם מטפחים יש להוריד את זה מאורך החיים שלהם או מאספקטים אחרים. בקיצור, החשבונות ייושבו. זהו העיקרון הקוסמי. יש גם אנשים שתמיד מציקים לאחרים או פוגעים באחרים על-ידי מילים רעות וכו'. בזמן שפעילויות אלה מתרחשות הם זורקים כמות מקבילה של ה"דֵה" שלהם אל האדם השני. מחליפים "דֵה" תמורת הפעולה של הצקה לאחרים.
יש החושבים שזה חסרון להיות אדם טוב. מנקודת המבט של אנשים רגילים, הם באמת במצב נחות. אבל הם מקבלים דברים שאנשים רגילים לא יכולים לקבל, זה "דֵה" – חומר לבן שהוא יקר באופן מיוחד. בלי דֵה לא יהיה שום גונג. זוהי אמת אבסולוטית. מדוע הרבה אנשים מתרגלים והגונג שלהם לא גדל? הסיבה המדויקת היא שהם לא מטפחים את הדֵה כלפי מעלה. הרבה אנשים מדברים על הדֵה וכולם דורשים את הדֵה, אבל לא גילו את העיקרון האמיתי של איך דֵה נהפך לגונג. זה תלוי באדם שיתעורר לזה בעצמו. קרוב לעשרת אלפים כרכים של "טְרִיפִּיטַאקַה" כמו גם עקרונות שלימד שַאקְיַמוּני במשך הארבעים וכמה שנים שחי, כולם דברו על דבר אחד – דֵה; הספרים על טיפוח הטאו בזמנים הקדומים בסין, כולם מדברים על הדֵה הזה; הספר בן 5,000 המילים "טַאוֹ דֵה ג'ינג" (של לאו דזה) גם מדבר על אותו דֵה. אבל יש אנשים שפשוט לא מתעוררים לזה.
אנחנו מדברים על "הפסד". אם יש רווח יש הפסד. כשאתה באמת רוצה לתרגל ולטפח אתה תפגוש בכמה קשיים. כשזה משתקף בחיים המעשיים ייתכן שהאדם יחווה מעט סבל בגוף הפיזי או ירגיש חוסר נוחות פה ושם. אבל זוהי אינה מחלה. זה יכול גם להיראות בחברה, במשפחה או במקום העבודה, כל זה יכול להיות. לפתע מתעוררים קונפליקטים בגלל רווח אישי או חיכוך רגשי, שהמטרה שלהם לגרום לך לשפר את השין-שינג שלך. דברים אלה קורים בדרך כלל לפתע ונראים מאוד אינטנסיביים. אם נתקלת במשהו מאוד מרגיז, משהו שמביך אותך, מבזה אותך או שם אותך במצב מביש, איך אתה עומד להתייחס לזה באותו רגע? אם תישאר רגוע ולא מרוגז, אם אתה יכול לעשות את זה, השין-שינג שלך ישתפר באמצעות המצוקה הזאת. במקביל הגונג שלך יתפתח באותה מידה. אם תצליח קצת בזה, תרוויח קצת. ככל שתשקיע כך תקבל. רוב הזמן כשאנשים נמצאים בתוך המצוקה ייתכן שהם אינם קולטים את זה. אבל עלינו להכיר בזה ולא לערב את עצמנו עם אנשים רגילים. כשקונפליקטים מתעוררים עלינו לאמץ גישה טובה יותר, כיוון שאנחנו מטפחים בקרב אנשים רגילים, השין-שינג שלנו גם ילוטש ויחוזק בין אנשים רגילים. עלינו להיכשל כדי ללמוד מהכישלון. זה בלתי אפשרי לא לפגוש בשום בעיות ושהגונג רק יתפתח בנוחיות.
דרך הטיפוח שלנו מטפחת בו-זמנית "גֵ’ן-שַן-רֵן" (אמת, חמלה, סובלנות). "גֵ’ן" פירושו להגיד את האמת, לעשות דברים אמיתיים, לחזור לאני המקורי האמיתי ולהיעשות אדם אמיתי בסוף. "שַן" הוא לטפח חמלה, לעשות דברים רחומים ולהציל אנשים. היכולת של "רֵן" היא מודגשת במיוחד. רק עם "רֵן" אפשר להצליח בטיפוח ולהיעשות בעל אמיתות גדולות. "רֵן" הוא דבר מאוד עוצמתי, מעבר לגֵ’ן ושַן. כל התהליך של טיפוח נועד כדי לגרום לך להבליג, לשמור על השין-שינג ולא לעשות מה שאתה רוצה.
היכולת של רֵן (הבלגה) בזמן שעומדים בפני דברים היא לא דבר קל. יש האומרים: אם אתה לא מכה בחזרה כשמרביצים לך, או לא עונה כשמקללים אותך, או אם אתה ב"רֵן" (מבליג) גם כשמבזים אותך בפני משפחתך, קרוביך וחבריך הטובים, האם לא הפכת ל"אַ-Q" (אַ-קיוּ, דמות מטופשת ברומן סיני)?! אני אומר שאם אתה מתנהג באופן נורמאלי בכל המובנים והאינטליגנציה שלך אינה פחותה מזו של אחרים, רק שלקחת בקלות את ההיבט של רווח אישי, אף אחד לא הולך להגיד שאתה טיפש. היכולת של רֵן (הבלגה) אינה חולשה, וזה לא אומר שאתה "אַ-Q". זוהי הצגה של רצון חזק ואורך רוח. היה אדם שקראו לו האן שין בהיסטוריה של סין שפעם סבל השפלה של לזחול בין רגליו של מישהו. זו הייתה סובלנות במובן הגדול. יש פתגם עתיק: "כשאדם רגיל מושפל הוא ישלוף את חרבו להילחם". כשאדם רגיל מושפל הוא יפתח את פיו ויקלל אחרים וישלוף אגרופים להכות אחרים. זה לא קל לאדם להגיע לעולם הזה. יש אנשים שרק חיים בשביל הכבוד. זה לא שווה את זה בכלל וזה גם יותר מדי מעייף. יש פתגם סיני: "על-ידי זה שלוקחים צעד אחד אחורה מגלים שהים רחב והשמים ללא גבולות". קח צעד אחורה כשאתה עומד בפני דברים בעייתיים. כשתעשה כך תגלה מצב שונה לחלוטין.
כמתרגל ומטפח אין עליך רק להראות סובלנות ולאמץ גישה טובה יותר כלפי אנשים שיש לך קונפליקטים אתם, או כאלה שמביישים אותך בפניך, אלא גם להודות להם. בלי שהם יהיו אתך בקונפליקט, איך תוכל לטפח את השין-שינג שלך? ואיך יוכל החומר השחור להיהפך לחומר לבן בזמן הסבל? איך תוכל לפתח את הגונג שלך? זה קשה מאוד כשאתה בעיצומה של הבעיה, אבל אדם חייב להפעיל את ההבלגה העצמית שלו באותו רגע, בגלל שככל שעוצמת האנרגיה גדלה, הבעיות לא מפסיקות להתחזק. הכל תלוי בשין-שינג שלך אם הוא יכול או לא יכול להתרומם. בהתחלה זה יכול להרגיז אותך, להטריף את דעתך, כל-כך תכעס שהקיבה או הכבד שלך יכאבו, אבל אם לא תאבד את העצבים שלך ותוכל לסבול את זה, זה טוב והתחלת רֵן (הבלגה) ורֵן בכוונה. אז בהדרגה ובאופן מתמשך תשפר את השין-שינג ותוכל באמת להתייחס אל הדברים האלה בקלות. בנקודה זו, זה יהיה אפילו שיפור גדול יותר. אנשים רגילים מתייחסים לחיכוכים ולבעיות מאוד ברצינות. הם חיים בשביל הכבוד ולא יכולים לסבול שום דבר. כשהם נדחפים עד לקצה גבול היכולת, הם יעזו לעשות כל דבר. אבל כמטפח, הדברים שאנשים לוקחים ברצינות נראים מאוד מאוד קטנים, כל-כך קטנים בגלל שהמטרה שלך היא רחבה. אתה תחייה כמו היקום. כשאתה חושב על הדברים האלה שוב, זה יהיה בסדר אם יהיו לך ויהיה בסדר אם לא יהיו לך. כשאתה חושב במובן רחב, אתה יכול להתגבר על כל הדברים האלה.
קנאה היא מכשול גדול מאוד בטיפוח, שיש לו השפעה חזקה על המטפח. היא משפיעה במישרין על עוצמת האנרגיה של המתרגל, פוגעת בחבריך המטפחים ומפריעה ברצינות בטיפוח-תרגול שלך לקראת רמות גבוהות. כמטפח יש להיפטר ממנה במאה אחוז. יש אנשים שטיפחו עד לרמה מסוימת, ודווקא מהקנאה אינם יכולים להיפטר. יתר על כן ככל שזה קשה יותר להיפטר ממנה כך הקנאה נוטה יותר להתחזק. סוג זה של כוח מתנגד גורם לחלק המשופר כבר של השין-שינג (טבע הלב) להיות פגיע. מדוע הקנאה נבחרה לדיון נפרד? בגלל שלקנאה יש את הביטוי הבולט והחזק ביותר אצל הסינים, כשהיא בעלת משקל בלב האנשים. אבל הרבה אנשים לא שמים לב לזה. קנאה, הקרויה הקנאה האוריינטלית או הקנאה האסייתית, היא תכונה של האנשים במזרח. הסינים הם מאוד מופנמים, מאוד מאופקים ולא מביעים את עצמם בקלות, מה שמוביל בקלות לקנאה. לכל דבר יש שני צדדים, כך שלאישיות מופנמת יש יתרונות וחסרונות. מערביים הם מוחצנים יחסית. לדוגמא, אם ילד זוכה בציון מאה בבית הספר הוא יצעק בשמחה בדרך הביתה "זכיתי במאה..." השכנים יפתחו את הדלתות והחלונות לברך אותו. "תום, מזל טוב"! הם כולם שמחים בשבילו. אם זה יקרה בסין, חשבו על זה, אנשים ירגישו סלידה כשישמעו את זה: "הוא זכה במאה, אז מה? מה יש להשוויץ כאן?" התגובה שונה לחלוטין, עם מנטליות של קנאה.
אנשים קנאים מסתכלים למטה על אחרים ולא מרשים לאחרים לעלות עליהם. כשהם יראו מישהו מוכשר יותר מהם, הם מאבדים את האיזון, לא יכולים לסבול את זה ולא יקבלו את העובדה. הם רוצים לקבל העלאה במשכורת באותו זמן כמו אחרים, לקבל בונוס באותו הסכום, ולגרום לכולם לקחת את האשמה כשמשהו משתבש. הוא מקבל עיניים ירוקות כשהוא רואה אחרים מרוויחים יותר כסף. בכל מקרה אם אנשים עושים יותר טוב ממנו, הוא לא יקבל את זה. יש אנשים שמפחדים לקבל בונוס כשהשיגו תוצאות ממחקר מדעי. הם מפחדים מהקנאה שתתעורר אצל אחרים; אנשים שזכו לכבוד לא בטוחים לגלות את זה כי הם מפחדים מהקנאה ומהסרקזם. יש מאסטרים של צ’יגונג שלא אוהבים שמאסטרים אחרים מלמדים, אז הם הולכים לעשות להם בעיות. זה עניין של שין-שינג. קבוצה מתאמנת ביחד. חלק מהאנשים בקבוצה פיתחו יכולות על-טבעיות לאחר שהתאמנו רק תקופה קצרה. כתוצאה מכך יש אנשים שיגידו: "מה כל-כך מיוחד בו, אני תרגלתי שנים רבות ויש לי ערימה גדולה של תעודות סיום. אפילו אני לא פיתחתי יכולות על-טבעיות. איך זה יכול להיות שהוא פיתח אותן?" והקנאה מופיעה. טיפוח הוא חיפוש פנימה. המטפח מטפח את עצמו ומוצא את הסיבות לבעיות בתוך עצמו. עליך לנסות לשפר את התחום שבו לא עשית מספיק, לעבוד קשה על שיפור עצמי ולרכז את המאמצים פנימה. אם תנסה למצוא את הסיבות באחרים, אחרי שכולם יסיימו את הטיפוח ויעלו למעלה, רק אתה תישאר כאן. האם לא בזבזת את כל הזמן שלך? טיפוח זה לטפח את עצמך.
קנאה גם פוגעת במטפחים אחרים, כמו להגיד דברים לא נעימים שגורמים לאחרים לקושי להיכנס לשלווה; כשיש לו יכולות על-טבעיות מסוימות, הוא יכול להשתמש בהן מתוך קנאה ולפגוע בחבריו המטפחים. לדוגמא, יש אדם שיושב שם, מתרגל שטיפח די טוב. בגלל שיש לו גונג (אנרגית טיפוח), הוא יושב שם כמו הר. אז שתי ישויות עפות וחולפות לידו. אחת, שהייתה בזמנה נזיר, שלא הגיע להארה בגלל קנאה. למרות שיש לו עוצמת אנרגיה מסוימת, הוא לא הצליח בטיפוח. כשהן מגיעות למקום שבו האיש מודט, אחת מהן אומרת: "אדם זה וזה מתרגל כאן. בוא נלך מסביב". אבל השניה אומרת: "אני כל-כך חזקה שבעבר חתכתי פינה של הר טאי". מיד אחר-כך היא מנסה להכות את המתרגל. אבל כשהיא מרימה את היד שלה, היא לא יכולה להוריד אותה. בגלל שהמתרגל מטפח בדרך האמיתית ויש לו חומת מגן, היא לא יכולה להכות אותו. כשהיא רוצה לפגוע במתרגל של הדרך האמיתית, זה נעשה עניין רציני, היא נענשת. אנשים שהם קנאים פוגעים בעצמם ובאחרים.
כשיש החזקות, הכוונה היא שמתרגל רודף רדיפת יתר אחרי אובייקט מסוים, או רודף בעקשנות אחרי מטרה ואינו יכול להתגבר, או שהוא אפילו עקשן מכדי לשמוע איזו עצה. יש אנשים שרודפים אחרי יכולות על-טבעיות בעולם הזה, מה שללא ספק ישפיע על הטיפוח שלהם כלפי רמה גבוהה יותר. ככל שהרגש חזק יותר, כך קשה יותר לוותר עליו והוא יהיה פחות מאוזן ולא יציב. מאוחר יותר הם ירגישו שלא קיבלו שום דבר ואפילו יתחילו לפקפק בדברים שלמדו. החזקות נובעות מהתשוקה של האדם. התכונה של ההחזקות האלה היא שהמטרות שלהן פשוט מוגבלות, די ברורות ודי קונקרטיות ושבדרך כלל האדם בעצמו עלול לא לדעת אותן. לאדם רגיל יש הרבה החזקות. כדי לרדוף אחרי משהו ולהשיג אותו הוא יכול להשתמש בכל דרך נחוצה. ההחזקות של המטפח מוצגות באופן שונה, כמו הרדיפה אחרי יכולת על-טבעית מסוימת, ההתמכרות לחזיון מסוים וההתלהבות מתופעות מסוימות. כמטפח, לא חשוב אחרי מה אתה רודף, זה לא בסדר. חייבים להיפטר מזה. אסכולת הטאו מדברת על מצב של אין. אסכולת הבודהא מדברת על ריקנות ונכנסת לשער הריקנות. בסופו של דבר אנחנו רוצים להשיג מצב של אַין וריקנות, לשחרר את כל ההחזקות. כל דבר שלא תוכל לשחרר חייבים לשחרר אותו, כמו הרדיפה אחרי יכולות על-טבעיות. אם אתה רודף אחרי זה, זאת אומרת שאתה רוצה להשתמש בהן. למעשה זה ההפך מתכונת היקום שלנו. זה למעשה שוב עניין של שין-שינג (טבע הלב). אם אתה רוצה שיהיה לך את זה, אתה רוצה למעשה להתהדר בזה ולהשוויץ בכך לפני אחרים. זה לא משהו שמתפארים בו כדי שאחרים יוכלו לראות. גם אם המטרה שלך, כשאתה משתמש בהן תמימה, אתה רק רוצה להשתמש בהן כדי לעשות מעשים טובים, המעשים הטובים שתעשה אינם בהכרח מעשים טובים. זה לא רעיון טוב במיוחד לטפל בעניינים של אנשים רגילים כשמשתמשים בשיטות על-טבעיות. אחרי שחלק מהאנשים שמעו את מה שאמרתי על כך של – 70% מהכיתה נפתחה הטִיַאן-מוּ (העין השמימית/השלישית), הם התחילו להתפלא: "מדוע אני לא מרגיש שום דבר?" כשהם חזרו הביתה ותרגלו, הכוונה שלהם הייתה מרוכזת בטִיַאן-מוּ עד שקיבלו כאב ראש. בסופו של דבר הם עדיין לא יכולים לראות שום דבר. זוהי החזקה. אנשים שונים במצבים הפיזיים שלהם ובתכונות המולדות שלהם. אי אפשר שכולם יוכלו לראות עם הטִיַאן-מוּ באותו הזמן, וזה בלתי אפשרי שכולם נמצאים באותה רמה. יש אנשים שאולי ראו ויש כאלה שלא ראו. כל זה נורמלי.
החזקות יכולות לעכב, להאט או להשאיר באותו מקום את ההתפתחות של עוצמת האנרגיה של המטפחים. במקרים רציניים יותר זה יכול אפילו לגרום למטפחים ללכת בדרך הרעה. במיוחד אנשים עם שין-שינג נמוך יכולים להשתמש ביכולות על-טבעיות כדי לעשות דברים רעים. היו מקרים כשדברים רעים התבצעו תוך כדי שימוש ביכולות על-טבעיות בגלל שלמישהו היה שין-שינג לא יציב. באיזשהו מקום היה סטודנט, שפיתח יכולת על-טבעית של שליטה במחשבה. איתה הוא יכל להשתמש במחשבות שלו כדי לשלוט במחשבות ובהתנהגות של אחרים. אז הוא השתמש בזה לעשות דברים רעים. כשאנשים מסוימים מתרגלים, הם יכולים לראות דמויות מופיעות. הם תמיד רוצים שיהיה להם מבט ברור והבנה שלמה. זו גם החזקה. תחביב מסוים הפך להתמכרות אצל אנשים מסוימים; הם לא יכולים לוותר על זה. זו גם החזקה. בגלל שוני בתכונות מולדות ובמטרת התרגול, יש אנשים שמטפחים במטרה להגיע לרמה גבוהה; ויש אנשים שמטפחים רק כדי לקבל כמה דברים. הרצון להשיג כמה דברים יגביל בברור את מטרת הטיפוח. אם לא ייפטרו מההחזקה הזאת, הגונג לא יתפתח למרות התרגול. לכן מתרגלים צריכים להתייחס לכל אינטרס חומרי בקלות, שלא יהיו להם שאיפות ושיתנו לכל דבר לקרות באופן טבעי. כך תימנע הופעת ההחזקות. זה יהיה תלוי בשין-שינג של המטפח. אם השין-שינג לא ישתפר באופן מהותי, לא תצליח בטיפוח אם יש לך החזקה כלשהי.
קארמה היא סוג של חומר שחור שהוא ההפך מ"דֵה" (מידה טובה, מוסריות). בבודהיזם קוראים לזה קארמה רעה; כאן אנחנו קוראים לזה "קארמה". לכן קוראים לעשיית דברים רעים "יצירת קארמה". קארמה נוצרת בגלל הדברים הרעים שאדם עשה בחיים האלה או בחיים הקודמים. לדוגמא, הרגת, הצקת, נלחמת עם אחרים כדי להשיג אינטרסים אישיים, ריכלת על מישהו מאחורי גבו, או לא היית נחמד למישהו וכדומה. כל אלה יכולים ליצור קארמה. בנוסף יש קארמה שמועברת מהדורות הקודמים, מקרובי משפחה או מחברים קרובים. כשמישהו מכניס אגרוף למישהו אחר הוא גם מכניס את החומר הלבן שלו לאותו אדם באותו רגע והמקום המתרוקן בגופו יתמלא בחומר השחור. הריגה היא העוול הגדול ביותר שנעשה. זהו מעשה רע שיוצר קארמה כבדה מאוד. קארמה היא הסיבה העיקרית הגורמת לאנשים לחלות. מובן שלא תמיד היא מתבטאת בצורה של מחלות; היא יכולה לבוא בצורה של היתקלות בבעיות וכולי. כל זה זה הקארמה שעובדת. לכן אסור למטפחים לעשות שום דבר רע. כל מעשה רע יסתיים במסרים רעים, שיפגעו באופן רציני בעניין הטיפוח שלך.
יש אנשים שתומכים באיסוף הצ’י (האנרגיה) של צמחים. כשהם מלמדים תרגילים הם מלמדים גם איך לאסוף צ’י מצמחים; לאיזה עץ יש צ’י טוב יותר והם דנים בהתלהבות בצבעים של הצ’י של עצים שונים. בפארק במחוז הצפוני-מזרחי היו אנשים שתרגלו סוג לא ידוע של צ’יגונג. הם התגלגלו לכל אורך השדה. אחרי שקמו, הם הסתובבו סביב עצי האורן ואספו את הצ’י של עצי האורן. תוך חצי שנה קמלה חורשת האורנים והפכה לצהובה. זהו מעשה שיוצר קארמה! זוהי גם הריגה! איסוף צ’י מן הצומח – לא משנה אם מבחינת השמירה על האיזון האקולוגי ועל הארץ ירוקה, או מההיבט של הרמה הגבוהה – אינו בסדר. היקום הוא רחב וללא גבולות ויש בו צ’י זמין בכל מקום כדי שתוכל לאסוף אותו. לך על זה כרצונך ואסוף את זה. למה להתעלל בצמחים האלה? כמטפח, איפה לב הרחמים והחמלה שלך?
לכל דבר יש אינטליגנציה. המדע המודרני כבר הכיר בכך שלצמחים יש לא רק חיים אלא גם אינטליגנציה, מחשבות, רגשות ואפילו יכולת על-חושית. כשהטִיַאן-מוּ (העין השמימית/השלישית) שלך הגיעה לדרגה של "ראיית הפא", תגלה כי העולם הוא תמונה שונה לחלוטין. כשאתה יוצא, סלעים, קירות ואפילו עצים ידברו אליך. בכל חפץ קיימת ישות חיה. ברגע שהוא נוצר ישות חיה כבר מוכנסת אליו. חומרים אורגניים ולא אורגניים מסווגים על-ידי אנשים שחיים על כדור הארץ. אנשים שחיים במקדשים מתעצבים כשהם שוברים קערה, בגלל שברגע שהיא נשברת הישות החיה משתחררת. היא לא סיימה את מסעה בחיים וכך לא יהיה לה לאן ללכת. לכן תהיה לה שנאה עצומה כלפי האדם שהרג אותה. ככל שתכעס יותר, כך ייצור האדם יותר קארמה. יש "מאסטרים של צ’יגונג" שאפילו הולכים לצוד. לאן הלכו החמלה והרחמים שלהם? אסכולות הבודהא והטאו לא עושות דברים נגד עקרונות היקום. כשהוא עושה דברים כאלה, זה מעשה של הריגה.
יש אנשים שאומרים שבעבר הם יצרו הרבה קארמה. לדוגמא, הריגת תרנגולות או דגים או דיג וכו'. האם זה אומר שאינם יכולים עוד לתרגל? לא. בזמנך עשית את זה בלי לדעת את התוצאות, כך שזה לא יצר יותר מדי קארמה. רק אל תעשה את זה עוד בעתיד וזה יהיה בסדר. אם אתה עושה את זה שוב אתה מפר את העקרונות במודע ואז זה לא בסדר. יש תלמידים שיש להם את סוג הקארמה הזה. נוכחותכם בכיתות הסמינר שלנו אומרת שיש לכם גורל שנקבע מראש, כך שאתם יכולים לטפח ולתרגל כלפי מעלה. האם אנחנו נקטול זבובים ויתושים כשהם נכנסים לתוך החדר? עכשיו אתם כולכם עושים דברים ברמה הנוכחית. אם תקטול אותם למוות זה לא נחשב ללא בסדר. אם אתה לא יכול לגרש אותם החוצה והרגת אותם, אז הרגת אותם. כשהגיע הזמן של משהו למות זה טבעי בשבילו למות. כששַאקְיַמוּני היה עדיין בחיים הוא רצה פעם להתרחץ ובקש מהתלמיד שלו לנקות את האמבטיה. התלמיד גילה הרבה חרקים באמבטיה, כך שחזר ושאל מה עליו לעשות. שַאקְיַמוּני חזר שוב: "זו האמבטיה שאני רוצה שתנקה". התלמיד הבין. הוא חזר וניקה את האמבטיה. אין עליך לקחת עניינים מסוימים מדי ברצינות. אנחנו לא מתכוונים לתת לך להיות אדם יותר מדי זהיר. בחברה מורכבת אינני חושב שזה צודק אם אתה עצבני בכל רגע ומפחד לעשות משהו לא בסדר. אני אומר שזה לא בסדר כי זה יהיה סוג של החזקה. פחד בעצמו הוא החזקה.
צריך להיות לנו לב עם רחמים וחמלה כשזה מגיע להתייחסות לכל דבר. באופן זה אנחנו לא נוטים לבעיות. קחו את האינטרסים האישיים שלכם בקלות, היו בעלי לב טוב וכל מה שתעשו יושפע על-ידי הלב הטוב הזה, כך שלא תעשו דברים רעים. אם אתם לא מאמינים בזה, תגלו שאם תמיד תהיה לכם גישה של כעס ותמיד תרצו להילחם ולהיאבק, תהפכו אפילו דברים טובים לרעים. הרבה פעמים אני רואה אנשים שכשהם צודקים הם לא מוותרים לאחרים. כשהוא צודק הוא משתמש בזה כדי לפגוע באחרים. באופן דומה אין עלינו לעורר בעיות אם דברים מסוימים לא מסתדרים לנו. לפעמים הדברים שאתה לא אוהב לא חייבים להיות מוטעים בהכרח. כמתרגל כשאתה מעלה את הרמה שלך ללא הפסקה, כל משפט שתאמר נושא אנרגיה. אתה יכול לשלוט באנשים רגילים, כך שאסור לך לדבר איך שאתה רוצה, במיוחד כשאתה לא יכול לראות את האמת של הבעיה ואת היחסים הקארמתיים, אתה נוטה לעשות דברים רעים וליצור קארמה.
העקרונות של העולם הזה זהים לאלה שבשמיים. אתה צריך בסופו של דבר להחזיר את מה שאתה חייב לאחרים. גם אנשים רגילים צריכים להחזיר את מה שהם חייבים לאחרים. במהלך תקופת החיים של אדם, כל הקשיים והבעיות שפגש בהם נובעים מהקארמה. עליו לשלם בחזרה. לגבי מטפח אמיתי מהלך החיים שלך ישתנה. דרך שמתאימה לטיפוח שלך תתוכנן עבורך מחדש. חלק מהקארמה תסולק על-ידי המאסטר שלך ובמה שיישאר ישתמשו כדי לשפר את השין-שינג שלך. באמצעות תרגול וטיפוח השין-שינג אתה בעצמך מחליף את זה ומשלם את החוב. מעתה ואילך הבעיות שיעמדו בפניכם לא יקרו במקרה, אז תהיו מוכנים נפשית. על-ידי זה שאתם סובלים מקשיים מסוימים, תשחררו את כל הדברים שאנשים רגילים לא יכולים לשחרר. אתה תיתקל בהרבה עניינים מטרידים. בעיות יצוצו בכל התחומים של משפחה וחברה; או שאתה עלול לפתע להיתקל באסון; יותר מכך, יכולים להאשים אותך ולהאשים אותך בטעות במשהו שהוא בעצם אשמתם של אחרים וכך הלאה. מטפחים אינם אמורים לחלות, אבל לעתים קרובות הם עלולים לפתע ללקות במחלה. היא תגיע בכוח עז והם יסבלו עד שלא יוכלו לשאת את זה. אפילו בבדיקות בבית חולים לא יוכלו לגלות שום מחלה, אבל מאוחר יותר, בשל סיבות לא ידועות, זה יתרפא בלי שום טיפול. למעשה סוג מסוים של חוב שהיה לך שולם בדרך זו. אולי יום אחד, בלי שום סיבה, בן/ת זוגך יריב אתך, מאבד את מזגו/ה. אפילו אירועים לא משמעותיים לחלוטין יגרמו לויכוחים גדולים. אחרי כן הוא או היא גם ירגישו נבוכים מכך. כמטפח זה צריך להיות ברור לך למה דבר כזה קורה. זה בגלל ש"הדבר ההוא" הגיע, וזה דרש ממך לשלם את הקארמה. באותו רגע עליך לשלוט בעצמך, לשמור על השין-שינג שלך ולפתור את הדברים. תביע הערכה ותכיר תודה שהם עזרו לך לסלק את הקארמה.
אחרי שיושבים במדיטציה זמן ארוך הרגליים יתחילו לכאוב. לפעמים עם כאבי תופת. אנשים עם טִיַאן-מוּ (עין שמימית/שלישית) ברמה גבוהה יכולים לראות, כשהם סובלים מכאב עז, שיש אשכול גדול של חומר שחור הן בפנים והן מחוץ לגוף שיורד ומסולק. הכאב שחווים כשיושבים במדיטציה הוא מחזורי וחודר לב. יש אנשים עם תכונת הארה והם נחושים שלא להוריד את הרגל. לכן החומר השחור יסולק וייהפך לחומר הלבן שבתורו ייהפך לגונג. זה בלתי אפשרי שמטפחים ישלמו את כל הקארמה שלהם על-ידי כך שהם יושבים במדיטציה ומתרגלים את התרגילים. מה שדרוש הוא גם לשפר את השין-שינג ואת תכונת ההארה ולחוות כמה קשיים. מה שחשוב זה שעלינו להיות רחמניים. חמלה צומחת מוקדם מאוד בפאלון גונג שלנו. אצל אנשים רבים, כשהם יושבים במדיטציה, דמעות מתחילות לנזול ללא הסבר. על כל דבר שהם חושבים הם חשים עצב. על כל מי שהם מסתכלים הם רואים סבל. זה למעשה לב החמלה הרחומה שצמח. הטבע המולד שלך, האני העצמי שלך מתחיל להתקשר עם תכונת היקום "גֵ’ן-שַן-רֵן". כשטבע החמלה שלך יוצא החוצה תעשה דברים מטוב לב. אתה תיראה טוב-לב מבפנים ומבחוץ. באותו זמן אף אחד לא יציק לך יותר. אם מישהו יציק לך באותו שלב, לב החמלה הרחומה שלך יתפקד ולא ייעשה את אותו הדבר בחזרה. זה סוג של כוח והוא עושה אותך שונה מאנשים רגילים.
כשאתה נתקל במצוקה, אותה רחמנות רחומה תעזור לך להתגבר על זה. באותו הזמן ה"פַא-שֵן" (גוף חוק) שלי ידאג לך וישמור על חייך, אבל עליך להתגבר על המצוקה. לדוגמא, כשערכתי סמינר בטאי יואן (עיר הבירה של מחוז שאן שי) היה זוג זקן שבא לשמוע את ההרצאה שלי. הם מיהרו כשחצו את הכביש. כשהיו באמצע הרחוב באה מכונית. היא מיהרה, ולפתע הפילה את הזקנה לאדמה וגררה אותה לאורך יותר מעשרה מטרים. לבסוף היא נפלה באמצע הרחוב. המכונית המשיכה לנסוע עוד 20 מטרים. הנהג יצא מהמכונית והתבטא בגסות והנוסעים שישבו בתוך המכונית אמרו גם הם דברים לא כל-כך יפים. הזקנה לא אמרה כלום. באותו רגע היא זכרה את מה שאמרתי. אחרי שהיא קמה, היא אמרה: "הכל בסדר, שום דבר לא נשבר". אז היא הלכה לאולם עם בעלה. אם באותו רגע היא הייתה אומרת "או זה כואב כאן וזה גם כואב שם, אתם צריכים לקחת אותי לבית החולים", זה היה הופך להיות די רע. אבל היא לא עשתה כך. הזקנה סיפרה לי: "המורה, אני יודעת מה כל זה היה. זה עזר לי לשלם את הקארמה שלי!" מצוקה גדולה וגוש גדול של קארמה סולקו. אפשר לדמיין שיש לה שין-שינג גבוה מאוד ותכונת הארה טובה מאוד. בגיל כל-כך מתקדם ועם המכונית שנסעה כל-כך מהר היא הופלה ונגררה כה רחוק ולבסוף נפלה בכבדות על האדמה. אבל היא קמה ולבה היה ישר.
לפעמים כשהמצוקות באות הן נראות עצומות. כה מדהימות שלא נראה שיש כל דרך מוצא. אולי הן נשארות בסביבה במשך כמה ימים. לפתע מופיעה דרך, ולפתע הדברים מתחילים לעבור שינוי גדול. למעשה השין-שינג שלנו השתפר והבעיות נעלמו באופן טבעי.
כדי לשפר את מצב המחשבה, יש לעבור כל מיני מבחנים של כל מיני מכשולים בעולם הזה. בתהליך הזה אם השין-שינג שלך השתפר באמת והתייצב, גם הקארמה תסולק; גם תעבור את המצוקות והגונג שלך יתפתח גם-כן. אם במהלך מבחן השין-שינג לא הצלחת לשמור על השין-שינג שלך ועשית משהו לא נכון, אל תתייאש. עליך לגלות באופן פעיל את הלקח הזה, תמצא איפה טעית ותשקיע מאמצים ב"גֵ’ן-שַן-רֵן". הבעיה הבאה שתבוא לבחון את השין-שינג שלך יכולה לבוא מיד אחר-כך. ככל שעוצמת האנרגיה מתפתחת, המבחן של המצוקה הבאה יכול לבוא אפילו בחוזק רב יותר ובפתאומיות רבה יותר. עם כל מכשול שתעבור תגדל עוצמת האנרגיה שלך. אם אתה לא יכול לעבור מכשול, הגונג שלך ייתקע. מבחן קטן – התקדמות קטנה; מבחן גדול – התקדמות גדולה. אני מצפה שכל מתרגל יהיה מוכן לסבול סבל רב ושיהיו לו הנחישות וההתמדה לקבל את פני הקשיים החמורים. אתה לא תשיג גונג אמיתי בלי שתקריב מעצמך. לא קיים שום עקרון שמאפשר לך להשיג גונג בנוחיות בלי שום סבל או הקרבה. אם השין-שינג לא משתנה לטובה באופן מהותי ואתה נושא עדיין את ההחזקות האישיות שלך, אף פעם לא תוכל לטפח למצב של אחד מואר.
בהפרעה דמונית הכוונה היא לתופעה או לחזיונות שמופיעים במהלך הטיפוח, שמונעים מהמתרגלים לטפח לרמה גבוהה. במילים אחרות שדים באים לגבות חובות.
כשמטפחים הגיעו לרמה גבוהה בשיטת תרגול, עניין ההפרעה הדמונית יצוץ ללא ספק. זה בלתי נמנע שאדם בכל חייו, ושאבותיו במהלך חייהם עשו מעשים לא טובים. המעשים הלא טובים האלה נקראים קארמה. מה שקובע כמה קארמה האדם סוחב איתו זה אם התכונה המולדת שלו טובה או לא. גם אם הוא אדם טוב מאוד זה בלתי אפשרי שלא תהייה לו קארמה. בגלל שאתה לא מטפח, אתה לא יכול לחוות את זה, אם זה רק בשביל ריפוי מחלות ושיפור בריאות, לא יהיו שדים שיפריעו לך. אבל ברגע שתתחיל לטפח לקראת רמה גבוהה, הם ישימו עליך עין. הם יכולים להפריע לך באמצעות שימוש בשיטות רבות ומגוונות שמטרתן להפריע לך לטפח לקראת רמה גבוהה ולגרום לך להיכשל בטיפוח שלך. שדים מציגים את עצמם בדרכים מגוונות. חלקם עושים את זה בצורת תופעות בחיים היומיומיים ואחרים מפריעים כשהם משתמשים במסרים מממדים אחרים. הם גורמים לדברים להפריע לך בכל פעם שאתה יושב, עושים את זה בלתי אפשרי להיכנס לשלווה וכך גם בלתי אפשרי לטפח לקראת רמה גבוהה. לפעמים ברגע שאתה יושב כדי למדוט אתה מתחיל להרגיש מנומנם או שמחשבות שונות יחלפו בראשך ולא תוכל להיכנס למצב של תרגול. לפעמים ברגע שתתחיל לתרגל, האווירה שתמיד הייתה שקטה, תתמלא לפתע ברעש של צעדים, דלתות נטרקות, מכוניות צופרות, טלפונים מצלצלים ושפע של צורות אחרות של הפרעה כשהם הופכים את זה לבלתי אפשרי לגביך להיות שליו.
סוג אחר של שד הוא התשוקה המינית. במהלך המדיטציה או החלום, המתרגל יראה, גבר נאה או אישה יפה שיופיעו לפניו. הם יפתו אותך, בעשותם תנועות מגרות ויגרמו לך לתשוקה מינית. אם אתה לא יכול לעבור את זה בפעם הראשונה, זה יגבר בהדרגה וימשיך לפתות אותך עד שתוותר על הרעיון של טיפוח לקראת רמה גבוהה. זהו מכשול שקשה לעבור ומספר לא קטן של מטפחים נכשלו בגללו. אני מקווה שאתה מוכן לכך נפשית. אם מישהו לא ישמור על השין-שינג (טבע הלב) שלו מספיק וייכשל פעם הוא באמת צריך להפיק מכך לקח ברצינות. זה יבוא ויפריע שוב פעמים רבות עד שבאמת תשמור על השין-שינג שלך ועד שתסלק לחלוטין את ההחזקה הזאת. זהו מכשול גדול שיש לעבור אותו. אחרת לא תוכל להשיג את הטאו ולא תוכל להשלים את הטיפוח בהצלחה.
סוג אחר של שד מציג את עצמו במהלך התרגול או בזמן חלומות. יש אנשים שפתאום רואים פרצופים מפחידים, שהם מכוערים ואמיתיים מאוד, או דמויות שמחזיקות סכינים ורוצות להרוג אנשים. אבל הם יכולים רק להפחיד. אם הוא באמת ידקור, הוא לא יהיה מסוגל לגעת במטפחים כי המאסטר כבר התקין מגן הגנה מחוץ לגוף של המתרגל, כך שהוא לא יכול להיפגע. הם מנסים להפחיד אנשים כדי שהם יפסיקו לתרגל. זה מופיע רק בשלב אחד או במשך תקופה מסוימת ומהר מאוד זה יעבור, במשך כמה ימים, שבוע, או כמה שבועות. הכל תלוי בגובה השין-שינג שלך ובהתייחסות שלך לזה.
איכות מולדת פירושה החומר הלבן שהאדם מביא איתו כשהוא נולד. למעשה זה "דֵה" (מידה טובה, מוסריות) – חומר בעל צורה. ככל שאתה מביא אתך יותר חומר כזה, כך האיכות המולדת שלך טובה יותר. לאנשים עם איכות מולדת טובה קל יותר לחזור אל האמת ולהיעשות מוארים בגלל שאין להם כל מכשולים במחשבתם. ברגע שהם שומעים על לימוד צ’יגונג ועל דברים שנוגעים לטיפוח-תרגול הם מתעניינים מיד ורוצים ללמוד. הם יכולים להתקשר עם היקום. בדיוק כפי שלאו-דזה אמר: "כשאדם עליון שומע את הטאו, הוא יתרגל אותו בשקדנות; כשאדם ממוצע שומע את זה, הוא יתרגל את זה לסירוגין; כשאדם נחות שומע את זה, הוא יצחק על זה בקול רם. אם הוא לא צוחק, זה לא הטאו". האנשים שיכולים לחזור אל האמת בקלות ולהיעשות מוארים הם "אנשים עליונים". בניגוד לכך, לאדם עם הרבה חומר שחור ואיכות מולדת נחותה יש מחסום שנוצר מחוץ לגופו, ולא מאפשר לו לקבל דברים טובים. כשהוא פוגש בדברים טובים, החומר השחור יגרום לו לא להאמין בהם. למעשה, זהו האפקט של הקארמה.
הדיון באיכות מולדת חייב לנגוע בנושא תכונת ההארה. כשאנחנו מדברים על "הארה" יש כאלה שחושבים שלהיות מואר זה שווה ערך ללהיות חכם. האנשים הפיקחים או הערמומיים, שהאנשים הרגילים מדברים עליהם, הם באמת שונים בהרבה מהטיפוח שאנחנו מדברים עליו. סוג זה של אנשים פיקחים בדרך כלל לא יכול להשיג הארה בקלות. הם רק מתרכזים בעולם החומרי הפרקטי, כדי שלא ינצלו אותם וכך לא יוותרו על שום תועלת. במיוחד יש אנשים אי שם שמתייחסים לעצמם כיודעי דבר, כמלומדים וכפיקחים וחושבים שטיפוח-תרגול הוא סיפור אגדה. לגביהם ביצוע תרגילים וטיפוח השין-שינג (טבע הלב) לא מתקבל על הדעת. הם מתייחסים למטפחים כאל טיפשים ובעלי אמונות טפלות. ההארה שאנחנו מדברים עליה לא מתייחסת ללהיות חכם, אלא אל חזרה של הטבע האנושי, לטבע האמיתי שלו; להיות אדם טוב ולהתאים לתכונת היקום. איכות מולדת קובעת את תכונת ההארה של האדם. אם האיכות המולדת של מישהו טובה, תכונת ההארה שלו נוטה להיות טובה גם כן. איכות מולדת קובעת את תכונת ההארה; אבל תכונת הארה אינה מוכתבת לחלוטין על-ידי איכות מולדת. לא משנה כמה טובה האיכות המולדת שלך, אם ההבנה או התפיסה שלך לוקות בחסר זה לא ילך. יש אנשים מסוימים שהאיכות המולדת שלהם אינה כל-כך טובה אבל יש להם תכונת הארה מצוינת, כך שהם יכולים לטפח כלפי מעלה. אנחנו מציעים הצלה לכל היצורים החיים. לכן אנחנו מסתכלים על תכונת הארה, לא על איכות מולדת. למרות שאתה מביא אתך הרבה דברים לא טובים, ככל שאתה נחוש בדעתך לטפח לקראת רמה גבוהה יותר, מחשבתך זאת היא, למעשה, מחשבה נכונה. עם מחשבה זו עליך רק לוותר על מעט יותר מהאחרים ואז תוכל לבסוף להצליח בטיפוח.
גופם של המתרגלים כבר טהור. אחרי שהגונג (אנרגיית טיפוח) התפתח, הגוף לא יכול לחלות, בגלל שהחומר של האנרגיה הגבוהה שקיים בגוף לא מרשה יותר את קיומו של החומר השחור, אבל יש אנשים שפשוט לא מאמינים בזה ותמיד חושבים שהם חולים ומתלוננים: "למה אני מרגיש כל-כך לא נוח?" אנחנו אומרים שמה שהשגת הוא גונג. אתה השגת כזה דבר טוב אז איך יכול להיות שלא תחוש בחוסר נוחות? בטיפוח צריך לוותר על דברים במקביל. למעשה כל אלה הם דברים חיצוניים ואין להם בכלל השפעה על הגוף שלך. הם לא מחלות למרות שהם נראים ככה. הכל תלוי בהתעוררות שלך לזה. לא רק שהמטפחים צריכים לסבול סבל מרורים, אבל צריכים שתהייה להם תכונת הארה טובה. יש אנשים שלא מנסים אפילו להתעורר לזה כשהם עומדים בפני עניינים מציקים. אני מדבר על רמות גבוהות ואיך אתם יכולים לדרוש מעצמכם סטנדרטים גבוהים, אבל הם עדיין מתייחסים לעצמם כאל אנשים רגילים. הם לא יכולים אפילו לגרום לעצמם להיכנס למצב של מטפחים אמיתיים כדי לתרגל ולא מאמינים שזה אפשרי שהם ברמה גבוהה.
כשמדברים ברמה גבוהה על הארה, הכוונה היא ללהיות מואר, מה שמחולק להארה פתאומית ולהארה הדרגתית. הארה פתאומית מתייחסת לתהליך שבו הטיפוח כולו מתבצע בצורה נעולה. אחרי שסיימת את תהליך הטיפוח המלא והשין-שינג שלך השתפר, ברגע האחרון כל היכולות העל-טבעיות משתחררות בבת אחת, טִיַאן-מוּ (העין השמימית/השלישית) נפתחת מיד לרמה הגבוהה ביותר והמחשבות שלך יכולות להתקשר עם הישויות הגבוהות בממדים האחרים. אדם יכול בבת אחת לראות את האמת של כל היקום, את הממדים השונים שלו ואת העולמות היחידתיים ולהתקשר אתם. אדם יכול גם להשתמש בכוחותיו השמימיים. הכי קשה ללכת בדרך של הארה פתאומית. מבחינה היסטורית, רק אנשים עם תכונה מולדת נפלאה נבחרו להיות תלמידים וזה הועבר לתלמיד יחיד בכל דור. זה בלתי נסבל בקרב אנשים ממוצעים. אני הלכתי בדרך של הארה פתאומית.
הדברים שאני מעביר לכם שייכים להארה ההדרגתית. במשך תהליך הטיפוח, כשמגיע הזמן שיכולת על-טבעית מסוימת תתפתח, היא תתפתח, אבל זה לא לגמרי בטוח שיתנו לך להשתמש בה. כשעדיין לא פיתחת את השין-שינג שלך לרמה מסוימת ואינך יכול לנהל את עצמך היטב, אתה נוטה לבצע מעשים רעים. בינתיים לא נותנים לך להשתמש ביכולות העל-טבעיות האלה. אבל בסופו של דבר יאפשרו לך להשתמש בהן. באמצעות טיפוח-תרגול תשפר בהדרגה את הרמה ותבין את האמת על היקום. בדיוק כמו הארה פתאומית, השלמות תושג בסופו של דבר. הדרך הזאת של ההארה ההדרגתית קצת קלה יותר ולא מסוכנת. החלק הקשה הוא שאתה רואה את כל תהליך הטיפוח. עליך לנהל את עצמך אפילו בסטנדרטים חמורים יותר.
יש אנשים שלא יכולים להיכנס לשלווה כשהם מתרגלים ומחפשים דרך לעשות זאת. יש כאלה ששאלו אותי "המורה, מדוע אינני יכול להיות שליו בזמן התרגול? האם אתה יכול ללמד אותי שיטה או טכניקה שאוכל להיות שליו כשאני יושב במדיטציה?" אני אומר, איך אתה יכול להיות רגוע?! אפילו אם אלוהות תבוא ללמד אותך, אתה לא תוכל להיות רגוע. מדוע? הסיבה היא שהלב שלך אינו בהיר ושקט. כשאתה חי בחברה הזאת, עם הרבה רגשות ותשוקות, אינטרסים אישיים שונים, עניינים שלך או אפילו של משפחתך וחבריך מעסיקים חלק גדול מדי של מחשבותיך, והם נמצאים בעדיפות גבוהה, איך אתה יכול להיות רגוע כשאתה יושב במדיטציה? אם אתה מדחיק משהו זה יחזור בעצמו.
בדרך הטיפוח של בודהיזם מדברים על "איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז וחוכמה". איפוק מוסרי הוא לוותר על הדברים שיש לך החזקות אליהם. יש כאלה שמאמצים את הגישה של לחזור על שמו של בודהא, מה שדורש חזרה מרוכזת כדי להגיע למצב של מחשבה אחת שמחליפה אלפי מחשבות, אבל זו לא סתם גישה, אלא סוג של מיומנות. אם אתה לא מאמין בזה אז נסה לחזור על השם של בודהא. אני יכול להבטיח לך שכשתעשה את זה עם הפה שלך דברים אחרים יתחילו להסתובב במחשבתך. זה היה הטנטריזם הטיבטי שלמד בראשיתו איך לחזור על השם של בודהא. הם היו צריכים לחזור על השם של בודהא מאות אלפי פעמים ביום, במשך שבוע שלם. הם חזרו עליו עד שהסתחררו ולבסוף לא נשאר כלום במחשבתם. מחשבה אחת זאת החליפה את כל האחרות. זהו סוג של יכולת שייתכן ולא תוכל להשיג. יש גם שיטות תרגול שמלמדות אותך איך לרכז את המחשבות שלך בדאן-טיאן (שדה ריכוז האנרגיה, בחלק התחתון של הבטן), או שיטות אחרות, כמו לספור או למקד את העיניים שלך על עצמים וכולי. למעשה כל השיטות האלה לא יגרמו לך להיכנס לשלווה המוחלטת. על המתרגלים להשיג לב נקי ובהיר, לוותר על האינטרסים האישיים שלהם ולהניח לתאוות הבצע ולתשוקה.
למעשה, יכולתו של אדם להגיע לשקט ולשלווה משקפת את רמת המיומנות ואת גובה הרמה שלו. היכולת להיכנס לשלווה ברגע שאתה יושב מצביעה על הרמה שלך. אם אתה לא יכול להירגע זמנית זה בסדר. אתה יכול להגיע לזה לאט לאט במהלך הטיפוח. שין-שינג (טבע הלב) משתפר לאט לאט וגונג מתפתח לאט לאט. אם לא תתייחס בקלות לאינטרסים האישיים שלך ולתשוקותיך, אין סיכוי שהגונג יתפתח.
על המתרגלים לשמור על עצמם בכל רגע ורגע בתקן גבוה. כל מיני תופעות חברתיות מסובכות, הרבה דברים וולגריים ולא בריאים, כמו גם תשוקות ורגשות שונים מפריעים ללא הרף למתרגלים. הדברים שמעודדים אותם בטלוויזיה, בסרטים ובכתבות בידור, משפיעים עליך להיות אדם חזק יותר בין האנשים הרגילים ולהיות אדם רגיל מעשי. ככל שלא תוכל ללכת מעבר לדברים האלה, תרחיק את עצמך אפילו רחוק יותר מהשין-שינג ומהמצב הנפשי של המתרגלים והגונג שתשיג יהיה מועט. למתרגלים צריך להיות עיסוק מועט, או שלא יתעסקו בכלל עם הדברים הוולגריים והלא בריאים האלה. הם צריכים להפנות עין עיוורת או אוזן חרשת ושאנשים לא יזיזו להם. אני אומר רבות שהלב של אנשים רגילים לא יכול להזיז אותי. אני לא אהיה מאושר אם מישהו ישבח אותי; אני לא אכעס אם מישהו "יורד" עלי. לא חשוב כמה רצינית תהייה ההפרעה לשין-שינג בין האנשים הרגילים, אין לזה שום השפעה עלי. המתרגלים צריכים לקחת מאוד בקלות את כל האינטרסים האישיים שהשיגו ושלא יהיה להם איכפת מהם. באותו זמן כוונת הלב שלך להיעשות מואר תיעשה בוגרת. בלי ההחזקה החזקה של הרדיפה אחרי הפרסום והרווח האישי ועל-ידי התייחסות אליהם כאל משהו לא חשוב, לא תיעשה מתוסכל, או כועס ותמיד תישאר באיזון נפשי. אם תוכל לוותר על כל דבר, תיעשה באופן טבעי בהיר ונקי.
לימדתי אתכם את ה"פא" (חוק) הגדול ואת חמשת התרגילים. כיווננתי את גופכם והתקנתי "פאלון"(גלגל חוק) ו"צ’י-ג’י"(מנגנון אנרגיה) בגופכם וה"פַא-שֵן" (גוף חוק) שלי גם מגן עליכם. מה שהיה צריך לתת לכם כבר ניתן. במשך הסמינר הכל תלוי בי. מנקודה זו ואילך הכל תלוי בכם. המאסטר מוביל את הדרך והטיפוח תלוי באדם עצמו. ככל שתלמדו את הפא הגדול ביסודיות, מתנסים ומבינים בתשומת לב, שומרים על השין-שינג שלכם בכל רגע, מטפחים בחריצות, אוכלים מרורים, סובלים את הדברים שהכי קשה לסבול, אני חושב שתצליחו בוודאות בטיפוח ובתרגול.
הלב הוא השביל לטיפוח הגונג.
סבל הוא הסירה על פני הפא הגדול חסר הגבולות.