מקור הצ’יגונג בארצנו (בסין) הוא בזמנים קדומים.
לכן לעמנו יש יתרון טבעי בתרגול של צ’יגונג. כשיטות טיפוח-תרגול של פא
(חוק, דרך, עקרון) אמיתי (
), צ’יגונג של אסכולות
הבודהא והטאו חשף בפני הציבור דרכי טיפוח-תרגול סודיות רבות. שיטות הטיפוח-תרגול
של אסכולת הטאו מאוד ייחודיות, וגם לאסכולת הבודהא יש דרכי טיפוח-תרגול
משלה. פאלון גונג היא שיטת טיפוח-תרגול ברמה גבוהה של אסכולת הבודהא.
בסמינר, אני אכוונן קודם כל את גופכם למצב שיתאים לטיפוח-תרגול לרמות גבוהות.
אחר-כך אתקין פאלון (גלגל חוק) וצ’י-ג’י (מנגנון אנרגיה) בגופכם
ואז אלמד אתכם את התרגילים. פרט לכך יש לי גם פַא-שֵן (גופי חוק) שיגנו
עליכם. אבל הדברים האלה בלבד לא יספיקו. כך לא תושג המטרה של פיתוח הגונג
(אנרגית הטיפוח-תרגול). עליכם גם להבין את העקרונות שמאחורי הטיפוח-תרגול ברמה
גבוהה. על כך החומר שבספר הזה.
אני מדבר על גונג ברמה גבוהה. לכן לא אדבר על טיפוח של מרידיאן כלשהו, על נקודת אקופונקטורה או על מעבר אנרגיה ספציפיים. אני מדבר על החוקים של הטיפוח, על דאפא (החוק הגדול) לטיפוח אמיתי לקראת דרגה גבוהה יותר. בהתחלה זה יכול להישמע מיסטי, אבל ככל שהמתרגלים המסורים של הצ’יגונג מתנסים ומבינים ביסודיות - לגביהם כל הסודות נמצאים.
הצ’יגונג שאנחנו מדברים עליו היום לא נקרא למעשה צ’יגונג. הוא צמח מהטיפוח המתבודד של הסינים הקדמונים או מהטיפוח הדתי. בשום מקום בתוך הטקסטים של ה"אלכימיההפנימית", "טַאוֹ זְאַנג" ו"טְרִיפִיטַאקַה" לא מוצאים את שתי המילים "צ’י-גונג". במהלך השלב הנוכחי של התרבות האנושית בת-זמננו, צ’יגונג עבר דרך שלב הינקות של דת. הוא כבר היה קיים גם לפני שהדת נוסדה. אחר-כך הוא קיבל גוון של דת. השם המקורי שלו היה "דרך הטיפוח הגדולה של בודהא" או "דרך הטיפוח הגדולה של טאו". בנוסף יש לו שמות כמו "האלכימיה הפנימית של תשע הפניות", "הדרך של אַרְהַאת", "דְהִיאַנה של וַגְ'רַה" וכו'. אנחנו קוראים לזה עכשיו "צ’יגונג", כדי שיתאים יותר לחשיבה המודרנית שלנו וכדי שיהיה קל יותר להפיץ אותו בחברה. צ’יגונג הוא למעשה משהו שקיים בסין ונועד במהותו לטיפוח הגוף האנושי .
צ’יגונג הוא לא משהו שהומצא על-ידי הגזע האנושי הנוכחי. הוא בעל עבר די ארוך ורחוק. אם כך, מתי נולד הצ’יגונג? יש אומרים שלצ’יגונג, יש כבר היסטוריה של 3,000 שנה והוא נעשה פופולארי במשך שושלת טאנג. יש אומרים שיש לו היסטוריה של 5,000 שנה, ארוכה כמו התרבות הסינית. יש אומרים, בהסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים, שיש לו היסטוריה בת 7,000 שנה. אני רואה את הצ’יגונג כמשהו שלא הומצא על-ידי הגזע האנושי העכשווי. זאת תרבות פריהיסטורית. על פי בדיקה של אנשים בעלי כוחות על-טבעיים, היקום שאנחנו חיים בו הוא מהות שהורכבה אחרי תשעה פיצוצים. כוכב הלכת שאנחנו חיים בו נהרס פעמים רבות, ובכל פעם אחרי שהוא הורכב מחדש, המין האנושי התחיל להתרבות שוב. עכשיו כבר גילינו שיש דברים רבים בעולם שהם מעבר לתרבות המודרנית. על פי תיאורית האבולוציה של דרווין, האנשים התפתחו מהקופים והתרבות אינה בת למעלה מ-10,000 שנה. אבל ממצאים ארכיאולוגיים מגלים, כי במערות האלפים האירופיים קיימים ציורי קיר בני 250,000 שנה, שיש להם ערך אומנותי גבוה מאוד, שעבודות עכשוויות לא יכולות להתחרות בו. במוזיאון האוניברסיטה הלאומית של פרו, יש סלע גדול, שעליו חרוטה דמות אנושית המחזיקה בטלסקופ ומתבוננת בגופים שמימיים. הדמות הזו היא בת למעלה מ-30,000 שנה. כפי שאתם יודעים, גליליאו המציא טלסקופ המגדיל פי 30 בשנת 1609. מאז ועד היום עברו רק למעלה מ-300 שנה. איך יכול היה להיות טלסקופ לפני 30,000 שנה? בהודו יש עמוד ברזל שאחוז הברזל הטהור בו הוא למעלה מ-99%. בטכנולוגית הזיקוק המודרנית לא ניתן אפילו לייצר ברזל בדרגת טוהר כזאת; זה כבר עבר את דרגת הטכנולוגיה המודרנית. מי ברא את התרבות ההיא? המין האנושי היה אולי מיקרואורגניזמים באותה תקופה. אז איך ניתן היה לברוא את הדברים האלה? הגילוי שלהם כבש את תשומת לבם של מדענים בכל העולם. בגלל שזה בלתי מוסבר אנשים קוראים לזה "תרבות פריהיסטורית".
הדרגה המדעית הייתה שונה בכל תקופה. בתקופות מסוימות היא הייתה גבוהה למדי ועברה את זו של האנושות המודרנית. אבל התרבויות האלה הושמדו. לכן אני אומר שצ’יגונג לא הומצא או נברא על-ידי אנשים בני זמננו אלא התגלה והושלם על-ידי אנשים מודרניים. זוהי תרבות פריהיסטורית.
למעשה צ’יגונג הוא לא מוצר ייחודי של ארצנו. הוא קיים גם בארצות זרות. אבל הם לא קוראים לו צ’יגונג. ארצות מערביות, כמו ארצות הברית, אנגליה ועוד, קוראים לזה קסם. יש קוסם בשם דיוויד בארצות הברית. למעשה הוא מאסטר של כוחות על-טבעיים, שאפשרו לו להציג הליכה דרך החומה הסינית. כשהוא עמד לעבור דרך החומה הוא השתמש בבד לבן כדי לכסות את עצמו ואת החומה. ואז עבר דרכה. למה הוא עשה כך? באופן כזה הרבה אנשים יסתכלו על זה כמו הצגת קסם. הוא היה חייב לעשות את זה בדרך זו, כי הוא ידע שיש הרבה אנשים עם יכולות גבוהות בסין. הוא חשש מהפרעה מצדם, לכן הוא כיסה את עצמו לפני שנכנס. כשהוא יצא, הוא תקע יד אחת, הרים את הבד ויצא החוצה. "מומחה מבחין בטריק בזמן שהדיוט רק צופה בהופעה." (פתגם סיני). בדרך זו הקהל חשב שזו הצגת קסם. הסיבה שהם קוראים ליכולות על-טבעיות אלו קסם היא בגלל שהם לא משתמשים בהן כדי לטפח את גופם, אלא להראות נסים ולבדר על-ידי הופעה על במה. לכן, כשמדובר ברמה נמוכה, צ’יגונג יכול לשנות את המצב הפיזי של אנשים כדי להגיע למטרה של סילוק מחלות ושיפור בריאות. כשמדובר ברמה גבוהה, צ’יגונג מתייחס לטיפוח הבן-טי (הגוף הפיזי והגופים בממדים אחרים).
הצ’י (
) שאנחנו מדברים עליו עכשיו כונה
"צ’י" ( 
) על-ידי הקדמונים. המהות שלהם
זהה. שניהם מתייחסים לצ’י של היקום, שניהם מתייחסים למין חומר חסר צורה
ביקום. זה לא מתייחס לצ'י של אוויר. באמצעות טיפוח-תרגול גוף האדם מפעיל את האנרגיה
החומרית הזאת. זה יכול לשנות את המצב הגופני של האדם וכך להשיג את האפקט של סילוק
מחלות וכושר גופני. אבל צ'י הוא בפשטות צ'י. לך יש צ’י
וגם לו יש צ’י. בין צ’י לצ’י אין הכתבה הדדית. יש אומרים
שצ’י יכול לרפא מחלות, או שאפשר להקרין צ’י למישהו כדי לרפא את
המחלה שלו. ההערות האלה הן מאוד לא מדעיות בגלל שצ’י לא יכול כלל לרפא
מחלות. כאשר למתרגל הגונג עדיין יש צ’י בגופו, זה אומר שהגוף שלו
הוא עדיין לא ה"גוף הלבן החלבי", קרי, יש לו עדין מחלות.
אדם, שדרך התרגול מגיע ליכולת מתקדמת, לא מקרין צ’י. במקום זאת הוא מקרין אוסף בעל אנרגיה גבוהה, חומר בעל אנרגיה גבוהה שבא לידי ביטוי בצורה של אור עם חלקיקים עדינים וצפיפות גבוהה. זהו גונג. רק אז יכולה להיות לו שליטה על אנשים רגילים ויהיה מסוגל לטפל במחלות של אחרים. יש אמרה: "אורו של הבודהא מאיר בכל מקום ומתקן את כל העיוותים". זה אומר שמתרגלים של דרכים אמיתיות נושאים אנרגיה עצומה בגופם. בכל מקום שהם עוברים, הם יכולים לתקן כל מצב לא נורמלי במסגרת האזור שמכוסה על-ידי האנרגיה שלהם ולהחזיר אותו לנורמלי. לדוגמא, מישהו שיש לו מחלות בגופו יש לו למעשה מצב לא נורמלי בגוף. המחלות ייעלמו לאחר שהמצב הזה יתוקן. אם להגיד את זה בצורה פשוטה יותר, גונג הוא אנרגיה. לגונג יש אפיונים של חומר, ובאמצעות טיפוח-תרגול, מתרגלים יכולים להבחין בקיומו.
הגונג שבאמת קובע את דרגת עוצמת האנרגיה של האדם לא בא מתרגול. זה בא מההחלפה של החומר "דֵה" (מידה טובה, מוסריות) ומטיפוח ה"שין-שינג". תהליך החלפה זה אינו, כפי שמדמים אנשים רגילים, כמו זה של תהליך האלכימיה הפנימית שבו מקימים כור ואוספים צמחי מרפא כדי לזקק את ה"דאן" (ריכוז אנרגיה). הגונג שאנחנו מדברים עליו נוצר מחוץ לגוף, מתחיל בחצי התחתון של הגוף. בעקבות השיפור ב"שין-שינג", הוא צומח כלפי מעלה בצורה ספירלית ונוצר לגמרי מחוץ לגוף. אז הוא מתפתח לעמוד אנרגיה מעל לכתר הראש. הגובה של עמוד האנרגיה קובע את גובה הגונג של האדם. עמוד האנרגיה קיים בממד חבוי עמוק. אנשים ממוצעים מתקשים לראותו.
יכולות על-טבעיות מתחזקות על-ידי עוצמת האנרגיה. ככל שעוצמת האנרגיה גבוהה יותר וככל שרמת האדם גבוהה יותר, כך גדולות יותר היכולות העל-טבעיות שלו וכך הוא יכול להשתמש בהן ביתר חופשיות. לאנשים עם עוצמת אנרגיה נמוכה, יש יכולות על-טבעיות נמוכות יותר והם לא יכולים להשתמש בהן באופן חופשי. הם אפילו לא יכולים להשתמש בהן בכלל. יכולת על-טבעית כשלעצמה אינה יכולה לייצג את הדרגה של עוצמת האנרגיה של אדם, או את דרגת הטיפוח שלו. עוצמת אנרגיה, ולא היכולות העל-טבעיות של אדם, היא הגורם שקובע את רמת האדם. יש אנשים שמתרגלים באופן "נעול". עוצמת האנרגיה שלהם גבוהה מאוד, אבל לא יהיו להם בהכרח הרבה יכולות על-טבעיות. עוצמת האנרגיה היא הגורם הקובע והיא נובעת מטיפוח השין-שינג. זהו הדבר הקריטי ביותר.
לכל המתרגלים איכפת מכוחות על-טבעיים. גם כוחות שמימיים הם פיתוי בחברה ואנשים רבים מעונינים להשיג חלק מהם, אבל אם השין-שינג (טבע הלב)לא טוב, לא ניתן להשיג אותם.
יש כמה יכולות על-טבעיות שיכולות להיות לאנשים רגילים, כולל פתיחת הטִיַאן-מוּ (העין השמימית/השלישית), שמיעה שמימית, טלפתיה, יכולת לראות את העתיד וכו', אבל יכולות על-טבעיות אלו שונות אצל כל אחד ואחד. לא כולן מופיעות במהלך שלב ההארה ההדרגתית. יש חלק מהיכולות העל-טבעיות שאנשים רגילים לא יכולים להשיג, כמו היכולת להחליף חפץ אחד מהממד הפיזי הזה בחפץ אחר. זה אינו דבר שאנשים רגילים יכולים להשיג. כוחות על-טבעיים גדולים נרכשים באמצעות טיפוח. פאלון גונג התפתח בהתאם לעקרונות היקום, לכן כל היכולות העל-טבעיות שקיימות ביקום קיימות גם בפאלון גונג. הכל תלוי במידת הטיפוח של המתרגלים. המחשבה להשיג כמה יכולות על-טבעיות אינה נחשבת למוטעית. למרות זאת רדיפה מתמדת היא לא מחשבה נורמלית והיא תגרום לתוצאות שליליות. אין שימוש רב ביכולות על-טבעיות שמשיגים בשלב נמוך, למעט מי שרוצה להשתמש בהן כדי להתפאר בהן מול אנשים רגילים וכך להיעשות חזק יותר ביניהם. אם זהו המקרה זה מצביע בדיוק על כך שהשין-שינג שלו אינו גבוה ושזה נכון לא לתת לו יכולות על-טבעיות. יש יכולות על-טבעיות, שאם יתנו אותן לאנשים עם שין-שינג רע, הם ישתמשו בהן לעשות מעשים לא נכונים. בגלל שהשין-שינג שלו לא יציב אין שום ערובה שהוא לא יעשה משהו רע.
מהיבט אחר, ביכולת על-טבעית שמגלים ומציגים אי אפשר להשתמש כדי לשנות את החברה האנושית או לשנות חיים נורמליים בחברה. כוחות על-טבעיים אמיתיים גבוהים אסור שיתגלו ויוצגו בגלל שההשפעה והסכנה יהיו גדולות מדי. זו בדיוק הסיבה שבגללה מישהו לא יכול להדגים איך הוא מפיל בניין גדול. לגבי יכולות על-טבעיות גדולות, למעט אנשים שמבצעים משימות מיוחדות, אסור ואי אפשר להשתמש בהן ולגלות אותן, כי הן נשלטות על-ידי המורים הגבוהים.
למרות זאת יש אנשים רגילים שמתעקשים שמאסטרים של צ’יגונג יופיעו ומכריחים אותם לגלות את יכולותיהם העל-טבעיות כדי שיוכלו לראות אותן. אנשים עם יכולות על-טבעיות לא רוצים להשתמש בהן להצגה, כי אסור להם לגלות אותן. השימוש בהן ישפיע על מצב כל החברה. לאנשים שבאמת יש אמיתות גדולות אסור להשתמש בכוחותיהם העל-טבעיים בציבור. חלק מהמאסטרים של הצ’יגונג מרגישים נורא בזמן ההופעה. אחרי שהם חוזרים הביתה הם רוצים לבכות. אל תכריחו אותם להופיע! זה מעציב אותם לגלות את הדברים האלה. חשתי סלידה כשקראתי פעם בכתב עת שהחזיק תלמיד אחד. היה כתוב שם שנערכה ועידה בינלאומית של צ’יגונג. אנשים עם כוחות על-טבעיים יכלו להשתתף בתחרות ומי שהיו לו הכוחות העל-טבעיים הגדולים ביותר יכל ללכת לועידה ההיא. אחרי שגמרתי לקרוא הייתי עצוב במשך ימים. זה לא משהו שאפשר לגלות כדי להתחרות. זה יהיה משהו שמתחרטים עליו. אנשים רגילים מתמקדים בדברים פרקטיים בעולם הארצי, אבל מאסטרים של צ’יגונג צריכים לכבד את עצמם.
מה היא המטרה של הרצון ביכולות על-טבעיות? זה משקף את מצב המחשבה של המתרגל והרדיפה אחרי דברים. עם מחשבה לא טהורה ולא יציבה לא יכול להיות שלמישהו יהיו יכולות על-טבעיות גבוהות. זה מפני שלפני שאתה מואר לחלוטין, הטוב והרע שאתה רואה מתבססים רק על הסטנדרטים של הפא של העולם הזה. אתה לא יכול לראות את הטבע האמיתי של הדברים. לא יכול לראות יחסים קארמתיים בין דברים. ריבים, קללות והצקות בין אנשים קורים כנראה בגלל בעיות קארמתיות. אם אינך יכול לראות מבעד לזה תוכל רק לעזור בדרך לא נכונה. הכרת הטובה והכעס והנכון והמוטעה בין אנשים רגילים נשלטים על ידי חוקי העולם הזה. מתרגלים לא צריכים להיות מעורבים בזה. בגלל שלפני שתגיע למצב שבו אתה מואר לחלוטין, האמת של מה שאתה רואה בעיניך אינה בהכרח כפי שאתה רואה אותה. כשמישהו מרביץ למישהו אחר, יכול להיות שהם יישבו את חובותיהם הקארמתיים. המעורבות שלך יכולה לעכב את ההתחשבנות שלהם. "קארמה" הוא סוג של חומר שחור המקיף את הגוף האנושי. הוא קיום חומרי בממד אחר שיכול להפוך למחלות ולמזל לא טוב.
כל אחד מחזיק ביכולות על-טבעיות. העניין הוא לפתח ולחזק אותן באמצעות טיפוח-תרגול מתמשך. אם המתרגל רק רודף אחרי השגת היכולות העל-טבעיות, הוא בעל ראייה קצרה ומחשבותיו אינן טהורות. לא משנה מה הוא רוצה לעשות עם היכולות העל-טבעיות, יש בזה משהו מהאנוכיות, מה שללא ספק יעכב את הטיפוח שלו. כתוצאה מכך הוא לא ישיג יכולות על-טבעיות.
יש מתרגלים שלא תרגלו במשך זמן רב, אבל הם רוצים לטפל במחלות של אנשים ומנסים לראות אם זה עובד. כאדם שעוצמת האנרגיה שלו אינה גבוהה, כשאתה מושיט את ידך לנסות, אתה סופג לתוך גופך כמות גדולה של צ’י שחור, לא בריא ומטונף, שקיים בגופו של המטופל. כיוון שאין לך את היכולת להתגונן מפני צ’י חולני, ובנוסף לגופך אין חומת הגנה, יצרת את אותו שדה עם המטופל. בלי עוצמת אנרגיה גבוהה אינך יכול להתגונן נגד זה. לך עצמך תיגרם אי נעימות גדולה כתוצאה מכך. אם אף אחד לא יטפל בך, במהלך הזמן יהיו לך מחלות בכל גופך. לכן אנשים שאין להם עוצמת אנרגיה גבוהה לא יכולים לטפל במחלות של אחרים אלא אם פיתחו כבר יכולות על-טבעיות וברשותם דרגה מסוימת של עוצמת אנרגיה. רק אז הם יכולים לטפל במחלות באמצעות צ’יגונג.
אנשים מסוימים פיתחו יכולות על-טבעיות ומסוגלים לספק טיפולים. אבל כשהם בדרגה נמוכה מאוד הם בעצם משתמשים בעוצמת אנרגיה נצברת, האנרגיה שלהם עצמם, כדי לטפל במחלות. כיוון שגונג הוא אנרגיה והוא ישות נבונה, שלא ניתן לצבור אותה בקלות, להקרין גונג זה בעצם לנצל את משאבי הגונג שלך. בזמן שנפלט הגונג שלך, עמוד האנרגיה שמעל ראשך מתקצר ומצטמצם. זה לא שווה את זה כלל וכלל, כך שאינני מעודד אותך לטפל במחלות של אחרים כשעוצמת האנרגיה שלך לא מפותחת דיה. לא חשוב כמה מפותחת הטכניקה שלך, אתה עדיין משתמש באנרגיה שלך עצמך.
כשעוצמת האנרגיה מגיעה לדרגה מסוימת, כל סוגי היכולות העל-טבעיות יופיעו. כשמשתמשים בכוחות אלו, יש להיות זהירים. לדוגמא, כשהעין השלישית נפתחת, יש להשתמש בה, אחרת היא נוטה להיסגר אם תמיד לא משתמשים בה. אבל אין להסתכל דרכה כל הזמן. אם מסתכלים דרכה לעתים קרובות מדי, יותר מדי אנרגיה תשתחרר. האם זה אומר, אם כן, שאין להשתמש בכלל בעין השלישית? מובן שלא. אם לא נוכל להשתמש בה לחלוטין, לשם מה אנחנו מטפחים ומתרגלים את עצמנו? העניין הוא מתי להשתמש בה. רק כשאתה מטפח עצמך עד לרמה מסוימת ואתה בעל היכולת לחדש את המלאי, רק אז אפשר להשתמש בעין השלישית. כשמתרגל של פאלוּן גוֹנג הגיע לרמה מסוימת, הפאלון יכול באופן אוטומטי לשנות את האנרגיה ולחדש את מלאי הגונג, ולא משנה בכמה גונג השתמשו. פאלון שומר באופן קבוע על דרגת עוצמת האנרגיה של המתרגלים. גונג לא מצטמצם אף לרגע. זוהי התכונה של הפאלון גונג. רק כשמגיעים לרמה זו , יכולים להשתמש ביכולות העל-טבעיות.
המעבר העיקרי של הטִיַאן-מוּ ממוקם בין מרכז המצח והשַאן-גֵן (נקודת דיקור הנמצאת בין הגבות). לדרך שבה אנשים רגילים רואים דברים בעין בשר-ודם יש את אותו עקרון כמו המצלמה, תלוי במרחק האובייקט ובעוצמת האור. על-ידי התאמת העדשה או גודל האישון, בהתאם למרחק ולעוצמת האור נוצרות באמצעות עצב הראיה בבואות על הגוף האצטרובלי שנמצא בחלק האחורי של המוח. היכולת העל-טבעית של ראיה חודרנית היא למעשה לראות הישר דרך הטִיַאן-מוּ, כשהגוף האצטרובלי מסתכל החוצה. טִיַאן-מוּ של אדם ממוצע אינה פתוחה, כי הפתח של המעבר העיקרי הדוק מאוד וחשוך. אין שום צ’י תמציתי בפנים, שום זוהר. אצל חלק מהאנשים המעברים חסומים, לכן הם אינם יכולים לראות.
כדי לפתוח את הטִיַאן-מוּ, ראשית אנחנו משתמשים או בכוח חיצוני או בטיפוח-תרגול עצמי כדי לפתוח את המעבר. צורת המעבר שונה אצל כל אחד ואחד. יש מעברים אליפטיים, עגולים, בצורת מעויין ובצורת משולש. ככל שתתרגל יותר, כך המעבר יהיה עגול יותר. שנית, המאסטר נותן לך עין. אם אתה מתרגל ומטפח בעצמך, עליך לטפח את זה בעצמך. שלישית, צריך להיות לך צ’י תמציתי במקום שהטִיַאן-מוּ ממוקמת.
בדרך כלל אנחנו רואים דברים כשאנחנו משתמשים בשתי העיניים. דווקא שתי העיניים האלה חוסמות את התעלה שלנו לממדים אחרים. הן מתפקדות כמו מחסום כך שאנחנו יכולים רק לראות אובייקטים שקיימים בממד הפיזי הזה שלנו. פתיחת הטִיַאן-מוּ מאפשרת לראות בלי להשתמש בשתי העיניים האלה. אחרי שמגיעים לדרגה גבוהה מאוד אפשר גם להשיג עין אמיתית על-ידי הטיפוח ואז תוכלו להשתמש בעין האמיתית של הטִיַאן-מוּ או בעין האמיתית שנמצאת בשַאן-גֵן כדי לראות. לפי האסכולה של בודהא, כל נקבובית היא עין. יש עיניים בכל הגוף. לפי אסכולת הטאו, כל נקודת אקופונקטורה היא עין. אבל המעבר העיקרי ממוקם בטִיַאן-מוּ. עליה להיפתח קודם כל. בכיתה שתלתי אצל כל אחד דברים שיכולים לפתוח את הטִיַאן-מוּ. התוצאות משתנות בגלל ההבדלים באיכויות בין האנשים השונים. יש אנשים שראו חור שחור הדומה לבאר עמוקה, מה שאומר שהמעבר של הטִיַאן-מוּ שחור. אחרים ראו תעלה לבנה. טִיַאן-מוּ עומדת להיפתח אם רואים לפניה אובייקטים. יש אנשים שראו אובייקטים מסתובבים. אלו הם מה שהמאסטר שתל כדי לפתוח את הטִיַאן-מוּ. אתם תוכלו לראות דברים ברגע שהם יקדחו את הטִיַאן-מוּ ויפתחו אותה. יש אנשים שיכולים לראות עין גדולה מבעד לטִיַאן-מוּ שלהם, בחשבם שזוהי עינו של הבודהא. למעשה זוהי העין שלהם עצמם. אלו הם בדרך כלל אנשים עם איכויות מולדות טובות.
לפי הסטטיסטיקות שלנו, בכל סמינר, העין השלישית של למעלה ממחצית האנשים נפתחה. הבעיה שיכולה להתעורר אחרי שהטִיַאן-מוּ נפתחה, היא שאנשים שהשין-שינג שלהם אינו גבוה, יכולים בקלות להשתמש בטִיַאן-מוּ כדי לעשות דברים רעים. כדי למנוע את הבעיה הזאת אני פותח את הטִיַאן-מוּ שלכם ישירות לרמת "ראיית החוכמה". במילים אחרות פותח אותה ברמה מתקדמת יותר שתאפשר לכם לראות מחזות מממדים אחרים באופן ישיר ולראות את הדברים שמופיעים בזמן הטיפוח-תרגול שיגרמו לכם להאמין בהם. זה יחזק את הביטחון שלכם בתרגול. אנשים שרק התחילו לתרגל, יש להם שין-שינג שלא הגיע עדיין לרמה שעוברת את זו של האנשים הרגילים. לכן כשהם מקבלים דברים על-טבעיים, הם נוטים לעשות מעשים לא נכונים. לדוגמא, אם אתה הולך ברחוב ונתקל בדוכן הגרלה, תוכל לצאת משם עם הפרס הראשון. זה מסביר מה שאני מתכוון אליו. אסור לזה לקרות. סיבה אחרת היא מה שאנחנו עושים כאן נחשב לפתיחת טִיַאן-מוּ לקהל רב. נניח שהטִיַאן-מוּ של כולם תיפתח ברמה נמוכה, רק תתארו לעצמכם שאם כולם יוכלו לראות מבעד לגוף האנושי, או יוכלו לראות אובייקטים מאחורי קירות, האם נוכל עדיין לקרוא לזה חברה אנושית? זה ישפיע באופן חמור על מצב החברה של האנשים הרגילים. לכן זה אסור ולא ניתן לעשייה. יתר על כן, זה לא עושה למתרגלים טוב ויכול רק לעודד את ההחזקות שלהם. לכן אני לא פותח את הטִיַאן-מוּ עבורכם בדרגה נמוכה. אלא פותח אותה ישירות בדרגה גבוהה יותר.
לטִיַאן-מוּ יש דרגות רבות. בהתאם לדרגה היא רואה דברים שונים. לפי הבודהיזם יש חמש דרגות: ראיית בשר ודם, הראייה השמימית, ראיית החוכמה, ראיית החוק וראיית הבודהא. כל דרגה מחולקת לדרגות נוספות - עליונה, בינונית ונמוכה. בדרגות שמתחת לדרגות הראייה השמימית אפשר רק להבחין בעולם החומרי שלנו. רק בדרגות שמעל דרגת ראיית החוכמה, יתאפשר להבחין בממדים אחרים. יש אנשים שיש להם יכולות על-טבעיות של ראייה חודרנית, עם דיוק טוב יותר מזה של סורקי סי.טי. אבל, מה שהם יכולים לראות עדיין נמצא במסגרת העולם החומרי הזה שלנו ולא עבר את הממד שבו אנחנו קיימים. זה לא נחשב כדרגת טִיַאן-מוּ גבוהה.
דרגת הטִיַאן-מוּ של אדם תלויה בכמות הצ’י התמציתי שלו, כמו גם ברוחב, בבהירות ובדרגת החסימה של המעבר העיקרי. הצ'י התמציתי הפנימי הוא קריטי למידת הפתיחה המוחלטת של הטִיַאן-מוּ. קל במיוחד לפתוח טִיַאן-מוּ לילדים מתחת לגיל שש. אני לא צריך אפילו להשתמש בידי. זה נפתח ברגע שאני מתחיל לדבר, כי ילדים קיבלו השפעה שלילית מועטה מהעולם החומרי ולא ביצעו שום מעשים רעים. הצ’י התמציתי המולד שלהם השתמר היטב. לגבי ילדים מעל גיל שש, הטִיַאן-מוּ שלהם תהיה קשה באופן גדל והולך לפתיחה, בגלל ההשפעה השלילית הגוברת מבחוץ, ככל שהם גדלים. במיוחד חינוך לא טוב, פינוק והתדרדרות יכולים לגרום לצ’י התמציתי להתפזר. אחרי שמגיעים למידה מסוימת הוא יכול להיעלם לגמרי. אנשים אלו שהצ’י התמציתי שלהם אבד לחלוטין, יכולים להחזיר אותו בהדרגה באמצעות תרגול. אבל זה לוקח זמן ארוך ומאמצים רציניים. כך הצ’י התמציתי הוא יקר מאוד.
אני לא ממליץ לפתוח את הטִיַאן-מוּ של האנשים בדרגת הראייה השמימית כי כשעוצמת האנרגיה של המתרגל נמוכה, הוא מאבד יותר אנרגיה כשהוא מסתכל דרך עצמים, יותר ממה שהוא צובר באמצעות התרגול. אם יותר מדי מהאנרגיה הבסיסית ילך לאיבוד, הטִיַאן-מוּ עלולה להיסגר פעם נוספת. ברגע שתיסגר, היא לא תיפתח שוב בקלות. לכן, כשאני פותח לאנשים את הטִיַאן-מוּ, אני פותח אותה בדרך כלל בדרגת ראיית החוכמה. לא חשוב כמה ברורה או לא ברורה היא הראייה שלהם, המתרגלים יוכלו לראות עצמים בממדים אחרים. בגלל ההשפעה של תנאים מולדים, יש אנשים שיכולים לראות בבהירות, ויש אחרים שרואים דברים לסירוגין ואילו אחרים רואים באופן לא ברור, אבל לפחות רואים אור. זה מועיל למתרגלים להתקדם לקראת רמות גבוהות יותר. אלו שלא יכולים לראות בבהירות, יוכלו למלא את החסר באמצעות התרגול.
אנשים שחסר להם הצ’י התמציתי רואים מבעד לטִיַאן-מוּ שלהם רק מראה בשחור לבן. אנשים עם יותר צ’י תמציתי יחסית, רואים מבעד לטִיַאן-מוּ מראה בצבעים ובצורה ברורה יותר. ככל שהצ’י התמציתי רב, כך הבהירות רבה יותר. אבל כל אדם שונה. יש אנשים שנולדו עם טִיַאן-מוּ פתוחה, כשאצל אחרים היא סתומה באופן הדוק. כשטִיַאן-מוּ נפתחת זה דומה לפריחת הפרח שנפתח שכבה אחרי שכבה. במהלך המדיטציה תגלה אור באזור הטִיַאן-מוּ. בהתחלה האור לא חזק במיוחד. אחר-כך הוא הופך לאדום. הטִיַאן-מוּ של חלק מהאנשים סגורה באופן הדוק כך שהתגובה הראשונית שלהם תהיה חזקה. הם ירגישו שהשרירים מסביב למעבר העיקרי והשַאן-גֵן (נקודת דיקור הנמצאת בין הגבות), מתהדקים כאילו דחסו אותם וסחטו אותם פנימה. הרקות והמצח יתחילו ללחוץ ולכאוב וכל אלו הן תגובות לפתיחת הטִיַאן-מוּ. אנשים שהטִיַאן-מוּ שלהם נפתחה בקלות יכולים לעתים לראות דברים מסוימים. במהלך הסמינר היו אנשים שבמקרה ראו את הפַא-שֵן (גוף החוק) שלי. כשניסו להסתכל בכוונה הוא נעלם. למעשה הם השתמשו בעיני הבשר ודם שלהם. אתם צריכים להישאר במצב בו אתם רואים דברים עם עיניים סגורות ובהדרגתיות תוכלו לראות אותם ברור יותר. כשאתם רוצים להסתכל יותר בברור אתם תעברו למעשה לעיניים שלכם ותשתמשו בעצב הראייה. כך לא תוכלו לראות.
טִיַאן-מוּ בדרגות שונות יכולה להבחין בממדים שונים. יש מחלקות של מחקר מדעי שלא הבינו את העיקרון הזה וזה גרם לכמה ניסויים של צ’יגונג שלא הצליחו להגיע בהם לתוצאות המצופות. ניסויים יכולים להגיע אפילו לתוצאות ההפוכות. לדוגמא, מכון עיצב שיטה לבדוק יכולות על-טבעיות. ביקשו ממאסטרים של צ’יגונג לראות מה יש בתוך תיבה סגורה. בגלל שדרגת הטִיַאן-מוּ הייתה שונה מאחד לשני, התשובות שלהם היו שונות. כך צוות המחקר התייחס לטִיַאן-מוּ כדבר מוטעה ומאחז עיניים. בדרך כלל אנשים עם טִיַאן-מוּ ברמה נמוכה מגיעים לתוצאות טובות יותר בניסויים אלו בגלל שהטִיַאן-מוּ שלהם פתוחה בדרגת הראייה השמימית המתאימה רק להבחנה בעצמים בממד החומרי. כך שאנשים שלא מבינים את הטִיַאן-מוּ חושבים שלאנשים אלה יש את הכוחות העל-טבעיים הכי גדולים. כל אובייקט, לא משנה אם הוא אורגני או לא, מופיע בצורות ודמויות שונות בממדים שונים. לדוגמא, ברגע שכוס מיוצרת, ישות אינטליגנטית קיימת בממד אחר באותו זמן. יתר על כן, גם לפני הקיום של הישות הזו, יכול להיות שהיה משהו שונה. כשטִיַאן-מוּ נמצאת בדרגה הנמוכה ביותר, אדם יראה כוס. בדרגה גבוהה יותר הוא יראה את הישות שקיימת בממד האחר. בדרגה גבוהה אפילו יותר, הוא יראה את הצורה החומרית לפני הקיום של הישות האינטליגנטית .
אחרי שהטִיַאן-מוּ (העין השמימית/השלישית) נפתחת, יש אנשים שאצלם תופיע היכולת העל-טבעית של ראייה למרחקים. הם יוכלו לראות דברים במרחק של אלפי מיילים. לכל אדם יש המקום שהוא תופש. בתוך שטח זה הוא כמו גודל היקום. בתוך שטח ספציפי שלו יש לו ראי לפני המצח, שהוא בלתי נראה בממד שלנו. לכל אחד יש הראי הזה. אלא שלגבי אנשים שלא מתרגלים את הגונג, הראי פונה פנימה. אצל מתרגלים, הראי הזה מתהפך בהדרגה. אחרי שהוא מתהפך, הראי יכול לשקף את מה שהמתרגל רוצה לראות. בשטח הספציפי שלו הוא די גדול. הגוף שלו גדול מאוד וכך גם הראי שלו. כל מה שהוא רוצה לראות יכול להשתקף בראי. אבל כאשר הראי תפש את הדמות, האדם עדיין לא יכול לראות אותה. הדמות צריכה גם להישאר על הראי לשנייה קלה ואז הראי יסתובב ויאפשר לך לראות את הדמות שהוא תפש. אז הוא יסתובב בחזרה במהירות. הוא מסתובב קדימה ואחורה ללא הרף. תמונות בסרט קולנוע נעות במהירות של 24 פריימים בשנייה, כך שאנחנו יכולים לראות תנועה מתמשכת. המהירות שבה הראי מסתובב גדולה יותר. לכן, הדמויות נראות מתמשכות ובהירות. זוהי הראייה למרחקים. העיקרון של ראייה למרחקים הוא כזה פשוט. זה היה סוד בתוך סוד, אבל אני גיליתי את זה רק בכמה משפטים.
ממדים, אנחנו רואים שהם מסובכים. הגזע האנושי מכיר רק ממד שבו בני אנוש מתקיימים עכשיו. ממדים אחרים עדיין לא נחקרו או התגלו. לגבי ממדים אחרים המאסטרים של הצ’יגונג שלנו כבר ראו כמה עשרות רמות של ממדים, דבר שאפשר להסביר גם באופן תיאורטי, אבל לא ניתן להוכיח עדיין מדעית. יש דברים, שגם אם אתה לא מודה בקיומם, השתקפו באופן ממשי בממד שלנו. לדוגמא, יש מקום שנקרא משולש ברמודה, הידוע גם כ"משולש השטן". כמה אוניות נעלמו באותו אזור, כמה מטוסים נעלמו אף הם והופיעו שנים מאוחר יותר. אף אחד לא יכול להסביר מדוע. אף אחד לא עבר את הגבולות של תהליך המחשבה האנושית והתיאוריות. למעשה זהו מעבר לממד אחר. שלא כמו הדלת הרגילה, שיש לה מצב פתיחה מוגדר, המעבר נשאר במצב שלא ניתן לנבא אותו מראש. אם קורה שהאנייה נכנסת כשהמעבר פתוח במקרה, היא יכולה בקלות להיכנס. בני אדם לא יכולים לחוש בהבדל בין הממדים והם נכנסים לממד אחר בשבריר שנייה. את המרחק בין הממדים אי אפשר לתאר על-ידי מיילים, כמו אלפי מיילים. כל דבר נפגש כאן בנקודה אחת. הממדים השונים קיימים למעשה באותו מקום באותו הזמן. האונייה נעה פנימה לשנייה ויוצאת החוצה במקרה. אבל שנים רבות חלפו בעולם זה, כי הזמן שונה בשני הממדים. בכל ממד יש עולמות יחידתיים הדומים למודלים של המבנים האטומיים שאנחנו מציירים; כדור אחד מקושר לשני על-ידי מיתרים עם הרבה כדורים והרבה מיתרים. זה מורכב מאוד.
ארבע שנים לפני מלחמת העולם השנייה, יצא טייס בריטי למשימה. באמצע הטיסה שלו הוא נתקל בסערת ברקים כבדה. בהסתמך על ניסיונו הוא מצא שדה תעופה נטוש. ברגע ששדה התעופה הופיע מול עיניו, התגלתה תמונה שונה לחלוטין. לפתע זה היה שטוף שמש וללא עננים, כאילו רק יצא מעולם אחר. המטוסים בשדה התעופה כבר נצבעו בצהוב ואנשים היו עסוקים בעשיית דברים על הקרקע. הוא הרגיש מוזר מאוד! אחרי שנחת, אף אחד לא הבחין בו. אפילו מגדל הפיקוח לא התקשר אליו. הטייס החליט לעזוב, כיוון שמזג האוויר השתפר. הוא המריא שוב, ובאותו מרחק, שבו ראה שניות קודם לכן את שדה התעופה, הוא נתקל שוב בסערת ברקים. לבסוף הצליח לחזור. כשדיווח על המצב וגם כתב על-כך בדו"ח הטיסה, לא האמין לו הקצין האחראי. ארבע שנים מאוחר יותר, פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא הועבר לאותו שדה תעופה נטוש. הוא מייד נזכר שזו הייתה אותה סצנה שראה ארבע שנים קודם לכן. המאסטרים של הצ’יגונג שלנו כולם יודעים מה זה היה. ארבע שנים לפני כן הוא עשה מראש את מה שעשה אחר-כך. לפני שהחלה הפעולה הראשונה הוא הלך לשם ושיחק את תפקידו מראש ואז חזר לסדר הנכון.
באופן תיאורטי טיפול בצ’יגונג שונה לחלוטין מטיפול בבתי חולים. טיפול ברפואה מערבית נוקט בשיטות של אנשים רגילים. למרות אמצעי אבחון ובדיקות רנטגן הם יכולים רק להבחין באזורי מחלה בממד הזה ולא יכולים לראות את המסר שקיים בממדים אחרים. לכן הם לא מבינים את סיבת המחלות. אם החולה אינו חולה רציני, התרופות יכולות להפחית, או אפילו להשמיד או לסלק את שורשי המחלה (וירוס לגבי רופאים מערביים וחובות קארמתיים בצ’יגונג). במצבים בהם המחלה רצינית התרופות לא יהיו יעילות. אם יגדילו את כמות התרופות ייתכן והחולה לא יוכל לסבול את זה, כי לא כל המחלות מוגבלות על-ידי השִי-ג’יאַן-פַא (פא בתוך העולם הזה). אחדות מהמחלות הן רציניות מאוד ועוברות את גבולות הפא של העולם הזה. לכן בתי חולים לא יכולים לטפל בהן.
רפואה סינית היא המדע המסורתי הרפואי בארצנו. היא בלתי נפרדת מהטיפוח-תרגול של הגוף האנושי ומהיכולות העל-טבעיות. הקדמונים התייחסו בתשומת לב מיוחדת לטיפוח הגוף האנושי. האסכולה של קונפוציוס, של טאו ושל בודהא, כולל תלמידים, כולם דגלו במדיטציית ישיבה. למדיטציית ישיבה התייחסו כמו אל מיומנות. למרות שלא תרגלו את הגונג, במהלך הזמן הם עדיין פיתחו גונג ויכולות על-טבעיות. מדוע האקופונקטורה הסינית אבחנה בבהירות כה גדולה את המרידיאנים בגוף האנושי? מדוע נקודות האקופונקטורה אינן מחוברות באופן אופקי והן אינן מצטלבות, או מדוע הן מחוברות באופן אנכי? מדוע הן מצוירות בצורה כה מדויקת? האנשים המודרניים עם היכולות העל-טבעיות יכולים לראות במו עיניהם את אותם דברים שצוירו על-ידי הרופאים הסינים. זה בגלל שהרופאים הסינים הקדמונים בדרך-כלל היו בעלי יכולות על-טבעיות. בהיסטוריה הסינית לִי שִי-גֵ’ן, סוּן סִי-מִיאוּ, ביאן צ'וא והוּאַ טוּאוֹ היו למעשה כולם מאסטרים של צ’יגונג עם יכולות על-טבעיות. הרפואה הסינית, המועברת עד היום, איבדה את החלק שהיה קשור ליכולות על-טבעיות ורק שמרה על הטכניקה. בעבר הרופאים הסינים השתמשו בעיניהם (כולל ביכולות העל-טבעיות שלהם) כדי לאבחן מחלות. מאוחר יותר הם גם פיתחו את השיטות של לחוש את הדופק. אם יכולות על-טבעיות היו צריכות להתווסף שוב לטכניקות הטיפול של הרפואה הסינית, אפשר לומר שהרפואה המערבית לא תוכל להתחרות ברפואה הסינית בעוד שנים רבות.
טיפול של צ’יגונג מסלק מהשורש את הסיבה הגורמת למחלות. אני מתייחס למחלות כסוג אחד של "קארמה". טיפול במחלה פירושו לעזור להפחית את הקארמה. יש מאסטרים של צ’יגונג שכשהם מטפלים במחלות הם משחררים צ’י שחור ומדברים על שחרור והוספת צ’י. בדרג השטחי ביותר הם שחררו צ’י שחור. אבל הם לא יודעים את הסיבה המקורית שיצרה את הצ’י השחור. כשהצ’י השחור הזה חוזר, המחלה תחזור שוב גם היא. למעשה זה לא הצ’י השחור שגורם למחלה. הקיום של צ’י שחור רק גורם לחוסר נוחות לחולה. הסיבה המהותית למחלתו היא שיש ישות אינטליגנטית המתקיימת בממד אחר. מאסטרים רבים של צ’יגונג לא יודעים על כך. בגלל שהישות האינטליגנטית הזאת היא בעלת עוצמה גדולה, אנשים ממוצעים לא יכולים לגעת בה וגם אינם מעזים. טיפול על-ידי פאלון גונג מתרכז ומתחיל בישות האינטליגנטית כשהוא מוציא את שורשי המחלה. יתר על כן, מגן מוצב באותו אזור כך שהמחלה לא תוכל לפלוש שוב בעתיד.
צי'גונג יכול לטפל במחלות אבל לא יכול להפריע למצבי החברה הרגילה. אם משתמשים בו בטווח נרחב הוא יפריע למצב החברה של אנשים רגילים, דבר שאינו מותר. האפקט לא יהיה טוב גם כן. כפי שכולכם יודעים יש אנשים שפתחו מרפאות אבחון של צ’יגונג, בתי חולים של צ’יגונג ומרכזי הבראה של צ’יגונג. לפני שפתחו את העסקים האלה התוצאה של הטיפול יכלה להיות סבירה, אלא שברגע שפתחו את עסקיהם כדי לטפל במחלות, האפקטיביות צנחה למעמקים. זה אומר שאסור להשתמש בפא שמעבר לרמת האנשים הרגילים כדי להחליף את המקצועות שבחברה הרגילה. בכך זה יפחית את הטיפול לרמה הנמוכה של הפא של החברה האנושית הרגילה.
ראייה מבעד לגוף האנושי באמצעות שימוש ביכולות על-טבעיות ניתן לבצע כאילו פורסים פרוסה אחר פרוסה. אפשר לראות רקמה רכה כמו גם כל חלק אחר של הגוף. למרות שסורקי ה-סי.טי. הנוכחיים יכולים לראות בבהירות רבה, זו רק מכונה ככלות הכל, מבזבזת זמן, משתמשת בכמות גדולה מאוד של סרט צילום, איטית מאוד ויקרה מאוד. זה לא מדויק ונוח כמו היכולות העל-טבעיות האנושיות. על-ידי כך שהם סוגרים את עיניהם כדי לעשות סריקה מהירה, המאסטרים של הצ’יגונג יכולים לראות בבהירות ובצורה ישירה כל נקודה אצל המטופל. האין זה היי-טק? ההיי-טק הזה הוא אפילו מתקדם יותר מההיי-טק המודרני. אבל היכולת הזו כבר התקיימה בסין הקדומה. זה היה היי-טק של הזמנים הקדומים. הוּאַ טוּאוֹ גילה את הגידול הגדל במוחו של צאו צאו ורצה לנתח אותו. צאו צאו לא היה מוכן לקבל זאת ולקח זאת כדרך לפגוע בו. הוא הורה לאסור את הוּאַ טוּאוֹ. לבסוף צאו צאו מת מהגידול במוח. היו הרבה רופאים סינים בהיסטוריה שהיו להם יכולות על-טבעיות. רק שהאנשים בחברה המודרנית רודפים אחרי יותר מדי דברים מעשיים ושוכחים את המסורת העתיקה.
על התרגול שלנו, בעל הרמה הגבוהה של הצ’יגונג, לבחון מחדש את הדברים המסורתיים, ולהוריש ולפתח אותם באמצעות עשייה ולשוב ולהשתמש בהם כדי להועיל לחברה האנושית.
כשמדברים על הצ’יגונג של אסכולת הבודהא, רבים חושבים על כך שכיוון שמטרת אסכולת הבודהא היא להיעשות בודהא באמצעות טיפוח עצמי, הם ישייכו דברים לבודהיזם. אני מבהיר כאן חגיגית שפאלון גונג הוא הצ’יגונג של אסכולת הבודהא. זוהי דרך אמיתית כבירה ואין לה כל קשר עם בודהיזם. צ’יגונג של אסכולת הבודהא הוא צ’יגונג של אסכולת הבודהא ובודהיזם הוא בודהיזם. למרות שיש להם את אותה מטרה של טיפוח-תרגול, הם הולכים בזרמים שונים עם דרישות שונות. הזכרתי את המילה "בודהא". אני אזכיר אותה שוב כשאדבר על גונג (אנרגיית טיפוח-תרגול) ברמה גבוהה יותר. המילה עצמה לא נושאת שום גוון של אמונות טפלות. יש אנשים שמשתגעים כשהם שומעים את המילה "פוּאוֹ" (בודהא). הם יגידו שאנחנו מפיצים אמונות טפלות. אין זה כך. "פוּאוֹ" (בודהא) הייתה למעשה מילה סנסקריטית (הודית עתיקה) שהובאה מהודו. כשהיא מתורגמת לפי צורת ביטויה היא נקראה "פוּאוֹ טוּאוֹ". אנשים השמיטו את ה"טוּאוֹ" כשהם שומרים על המילה "פוּאוֹ". כשהיא מתורגמת לסינית הכוונה ל"הוא המואר", אדם שהוא מואר. (ראה אצל צה האי {מילון נפוץ בסינית}).
בזמן הנוכחי, שני סוגים של צ’יגונג של אסכולת הבודהא הפכו לנחלת הכלל. אחד הופרד מהבודהיזם ויצר הרבה נזירים גבוהים במהלך אלפי שנות התפתחותו. במהלך הטיפוח-תרגול שלהם, כשהם הגיעו לרמה מתקדמת מאוד, היו מאסטרים גבוהים שלימדו אותם דברים כך שהם יכלו לקבל הוראה אמיתית ברמה גבוהה יותר. בעבר, כל הדברים האלה בבודהיזם הועברו לאדם אחד בכל דור ודור. רק כשהוא היה קרוב לסוף ימיו העביר הנזיר הגבוה הזה את דבריו לתלמיד אחד שיטפח על פי התיאוריה של הבודהיזם ויתעלה בכל המובנים. סוג זה של צ’יגונג נראה כאילו הוא קשור באופן הדוק לבודהיזם. מאוחר יותר נזירים נזרקו מהמקדשים. לדוגמא, בתקופת המהפכה התרבותית הגדולה, דרכים אלו של טיפוח-תרגול הגיעו לכלל האנשים והתפתחו שם בקנה מידה גדול.
סוג אחר של צ’יגונג הוא גם של אסכולת הבודהא. במהלך ההיסטוריה סוג זה לא נכנס אף פעם לבודהיזם. תרגלו אותו תמיד באופן פרטי, או בין האנשים, או בתוך ההרים. לדרכי התרגול האלה היה תמיד ייחוד משלהן. הן דרשו לבחור בתלמיד טוב, מישהו עם דה (מידה טובה, מוסריות) עצום, שמסוגל באמת לתרגל ולטפח לקראת רמה מתקדמת. אדם זה מופיע בעולם הזה פעם בהרבה מאוד שנים. את דרכי התרגול האלה לא ניתן לחשוף בפני הציבור והן דורשות שין-שינג (טבע הלב) גבוה מאוד והגונג (אנרגיית טיפוח) גדל מהר מאוד. דרכי תרגול אלה אינן מועטות. זה אותו דבר כמו באסכולת הטאו. למרות שהרבה דרכי תרגול שייכות לאסכולת הטאו הן משתנות והולכות בזרמים שונים, כמו הקוּן-לוּן, אֵה-מֵיי, ווּ-טַאנג וכו'. בתוך כל זרם יש זרמי משנה. דרכי התרגול של זרמי המשנה שונות מאוד אחת מהשנייה. לא ניתן לערבב אותם ולתרגל אותם יחד.
בודהיזם היא מערכת של טיפוח-תרגול המתבססת על הארתו של שַאקְיַמוּני בהסתמך על בסיס הטיפוח-תרגול של הודו בזמנו לפני למעלה מאלפיים שנה. בקיצור, הבודהיזם מדבר על שלושה דברים: איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז וחוכמה. איפוק מוסרי הוא למען המטרה של המדיטציה בריכוז. למרות שהבודהיסטים לא מדגישים את נושא התרגילים, הם למעשה מתרגלים. כשהם יושבים ונכנסים למצב של שקט, הם מתרגלים, כיוון שכשמישהו נרגע ונעשה שקט, האנרגיה מהיקום מתחילה להיאסף על גופו וכך משיגה פונקציה של תרגול הגונג. איפוק מוסרי בבודהיזם הוא לוותר על כל התשוקות שיש לאדם רגיל, ובכך לנטוש כל דבר שלאדם רגיל יש אליו החזקות. כתוצאה מכך הוא יכול להגיע למצב של שלווה, שקט ואי עשייה, מה שמאפשר לו להיכנס למדיטציה בריכוז. כשהוא משפר את רמתו ללא הרף בריכוז, הופך למואר ומשיג את החוכמה, הוא ידע אז על היקום ויראה את אמת היקום.
בזמן שלימד את הדְהַארְמַה, שַאקְיַמוּני רק עשה שלושה דברים כל יום: לימד דְהַארְמַה (בעיקר דְהַארְמַה של אַרְהַאת) והתלמידים שלו הקשיבו; אחר-כך נשא קערה לאסוף נדבות (כשהוא מבקש אוכל); ואחר-כך תרגל באמצעות ישיבה במדיטציה. אחרי ששַאקְיַמוּני עזב את העולם הזה, בראהמניזם ובודהיזם נלחמו. אחר-כך שתי הדתות הללו התאחדו לאחת שהיא הינדואיזם מה שמסביר מדוע הבודהיזם לא קיים היום יותר בהודו. בהתפתחות ואבולוציה מאוחרות יותר הופיע המַהַיַאנַה (המרכבה הגדולה) בודהיזם שהופץ בתוך סין ונעשה לבודהיזם של היום. מַהַיַאנַה בודהיזם לא סוגד לשַאקְיַמוּני כאל האב הבלעדי. הם מעריצים יותר מבודהא אחד. הם מאמינים בהרבה טאתאגאתות כמו בודהא אַמִיטַאבַה, בְהַאישַאגַ'אגוּרוּ וכולי. יש יותר חוקים והמטרות של הטיפוח נעשו גבוהות יותר. בזמנו שַאקְיַמוּני לימד כמה תלמידים בודדים את הדְהַארְמַה של בּוֹדְהִיסַטְוַוה. מאוחר יותר דברים אלה סודרו והתפתחו אל המַהַיַאנַה בודהיזם של היום ומטרת הטיפוח היא להגיע לתחום של בּוֹדְהִיסַטְוַוה. עד היום בדרום מזרח אסיה, המסורת של הִינַיַאנַה בודהיזם (המרכבה הקטנה) נשמרה. טקסים נערכים כשמשתמשים בכוחות שמימיים. בתהליך ההתפתחות של הבודהיזם זרם אחד התפשט באזור טיבט ונקרא "טנטריזם טיבטי"; זרם אחר התפשט באזור האן דרך שין-ג'יאנג ונקרא "טאנג טנטריזם" (שנעלם אחרי שהבודהיזם דוכא במהלך השנים של הואי-צ'אנג). זרם נוסף הפך ליוגה בהודו.
בודהיזם לא עוסק בתרגילים או בתרגול של צ’יגונג. זה כדי לשמר את הדרך המסורתית של הטיפוח-תרגול הבודהיסטי. זוהי גם סיבה חשובה מדוע הבודהיזם נמשך יותר מאלפיים שנה ולא נכשל. זה בדיוק בגלל שהוא לא קיבל שום דבר מבחוץ כך שהיה לו קל לשמור על המסורת שלו. יש דרכים שונות לטפח בבודהיזם. הִינַיַאנַה בודהיזם מתמקד בהצלה עצמית וטיפוח עצמי; מַהַיַאנַה בודהיזם כבר התפתח להצלה עצמית וגם הצלה של אחרים, הצלה כללית של כל חי.
הפַּאנג-מֵן-זוּאוֹ-טַאוֹ נקרא גם דרך טיפוח לא קונבנציונאלית. לפני שנוסדה הדת היו כבר שיטות שונות של צ’יגונג. היו הרבה דרכי תרגול מחוץ לדת שהופצו בין האנשים. רובן לא התפתחו למערכת שלמה של טיפוח-תרגול ולא היו להן תיאוריות שלמות . אבל ל"דרך הטיפוח הלא קונבנציונאלית" יש דרך טיפוח-תרגול שיטתית מושלמת ומחוזקת באופן ייחודי שגם מופצת בין האנשים. שיטות התרגול האלה נקראות לרוב פַּאנג-מֵן-זוּאוֹ-טַאוֹ. מדוע הן נקראות כך? באופן מילולי "פַּאנג-מֵן" פירושו "דלת צדדית"; "זוּאוֹ-טַאוֹ" פירושו "דרך מגושמת". אנשים מתייחסים לדרכי הטיפוח-תרגול של אסכולת הבודהא ולאסכולת הטאו כאמיתיות וכל השאר הן פַּאנג-מֵן-זוּאוֹ-טַאוֹ או דרכי טיפוח-תרגול רעות. למעשה אין זה כך. פַּאנג-מֵן-זוּאוֹ-טַאוֹ תורגלו לאורך ההיסטוריה באופן סודי והורו אותן לתלמיד אחד בכל דור ודור. אי אפשר לגלות אותן בציבור. ברגע שהן מתגלות אנשים לא מבינים אותן היטב. בנוסף, אלו שעוסקים בשיטה מודיעים ששיטת התרגול שלהם לא שייכת לאסכולת הבודהא ולא לזו של הטאו. העיקרון של הטיפוח-תרגול שלה דורש דרישות חמורות של שין-שינג. הוא מטפח ומתרגל בהתאם לתכונות היקום, תומך בעשיית מעשים נדיבים ושמירה על השין-שינג. למאסטרים הגבוהים של השיטה יש מיומנויות ייחודיות. חלק מהמיומנויות הייחודיות הן בעלות עוצמה. פגשתי שלושה מאסטרים גבוהים מדרכי הטיפוח-תרגול הלא קונבנציונאליות שלימדו אותי כמה דברים שלא ניתן למצוא לא בקרב אסכולות הבודהא ולא בקרב הטאו. דברים אלו היו קשים למדי במשך תהליך הטיפוח-תרגול. כתוצאה מכך הגונג (אנרגית טיפוח) היה ייחודי מאוד. בניגוד לכך, בין שיטות הטיפוח-תרגול של מה שנקרא בודהא וטאו, לחלק חסרות דרישות שין-שינג חמורות ולכן אינם יכולים לטפח לרמות גבוהות. לכן יש להסתכל על כל אסכולה של טיפוח-תרגול באופן אובייקטיבי.
צ’יגונג של אמנות הלחימה נוסד אחרי היסטוריה ארוכה. יש לו מערכת שלמה של תיאוריה ודרכי טיפוח, מה שיצר מערכת עצמאית. אבל אם לדבר באופן מדויק, זה רק משקף את היכולות העל-טבעיות שמופיעות תוך כדי הטיפוח-תרגול הפנימי ברמה הנמוכה ביותר. היכולות העל-טבעיות שמופיעות בטיפוח-תרגול דרכי הלחימה כולן יופיעו בטיפוח פנימי. טיפוח-תרגול של תורות הלחימה גם מתחיל בתרגול הצ’י. כמו למשל, כשמכים בסלע. בהתחלה צריך לטלטל את הזרועות כדי להניע צ’י. כשהזמן מתקדם, מהותו של הצ’י משתנה והוא נעשה מסה של אנרגיה שנראית כמו צורת קיום של אור. כשמגיעים לשלב הזה, הגונג יתחיל לתפקד. בגלל שגונג הוא חומר מדרגה גבוהה, יש לו טבע אינטליגנטי. הוא מתקיים בממד אחר ונשלט על-ידי המחשבות שבאות מהמוח. כשמכים לא צריך להניע צ’י. גונג יבוא כשחושבים על המכה. במהלך התרגול גונג יתחזק באופן מתמיד, חלקיקיו ייהפכו דקים יותר והאנרגיה תגבר. המיומנויות של "כף חול-ברזל" ו"כף הצינובר" (מין מינרל - המתרגם) יופיעו. בסרטים, בטלוויזיה ובכתבי עת בשנים האחרונות הופיעו המיומנויות של "מגן פעמון הזהב" ו"חולצת הברזל". זה נובע מהתרגול הסימולטני של טיפוח פנימי ותרגול אומנויות הלחימה. זה מגיע מטיפוח של החיצוני והפנימי באותו זמן. כדי לטפח באופן פנימי צריך להדגיש את ה"דֵה" (מידה טובה, מוסריות) ולטפח את השין-שינג. באופן תיאורטי כשהמיומנויות שלו הגיעו לשלב מסוים זה גורם לגונג להיפלט מפנים הגוף לחיצוניותו. בגלל הצפיפות הגבוהה שלו הוא יוצר מגן הגנה. אם לדבר באופן תיאורטי, ההבדל הגדול בין אומנויות הלחימה והטיפוח הפנימי שלנו נעוץ בעובדה שאומנויות הלחימה מתורגלות עם תנועות נמרצות ולא נכנסים לשקט. כשלא שקטים הצ’י זורם מתחת לעור ועובר דרך השרירים במקום לזרום בתוך הדאן-טיאן (שדה ריכוז האנרגיה; אזור הבטן התחתונה). לכן הוא לא מטפח את הגוף הפיזי ולמעשה הוא לא יכול לטפח את הגוף הפיזי.
יש אנשים שמעולם לא תרגלו צ’יגונג. לפתע רכשו את הגונג בין לילה עם אנרגיה חזקה מאוד. ובנוסף הם יכולים לרפא מחלות עבור אחרים. אנשים גם קוראים להם מאסטרים של צ’יגונג והם גם מלמדים את האחרים. חלקם, למרות העובדה שמעולם לא למדו צ’יגונג, או שרק למדו מעט תנועות, מלמדים אנשים דברים שהם שינו מעט. אדם כזה לא זכאי להיות מאסטר של צ’יגונג. אין לו שום דבר להעביר לאחרים. מה שהוא מלמד בוודאי לא ניתן להשתמש בו כדי לטפח ולתרגל לרמה גבוהה. מקסימום אפשר לעזור לטפל במחלות ולשפר את הבריאות. איך הגונג הזה מגיע? ראשית בואו ונדבר על טיפוח הפוך. מה שנקרא הטיפוח ההפוך שייך לאנשים הטובים שיש להם שין-שינג גבוה במיוחד. הם בדרך כלל מבוגרים יותר ומעל גיל 50. אין מספיק זמן בשבילם לטפח ולתרגל מההתחלה, כי זה לא קל לפגוש במאסטרים מעולים שמלמדים שיטה שמטפחת גם את טבע הנפש וגם את הגוף הפיזי. ברגע שהוא רוצה לתרגל, מאסטרים מרמות גבוהות יוסיפו לו כמות גדולה של אנרגיה בהסתמך על בסיס של השין-שינג שלו כך שהוא יוכל לטפח באופן הפוך מלמעלה למטה. בדרך זו זה הרבה יותר מהר. מאסטרים מרמות גבוהות מבצעים את השינוי באוויר כשהם מוסיפים לאדם ללא הרף אנרגיה מחוץ לגופו במיוחד כשהוא מטפל במחלות ויוצר שדה אנרגיה. האנרגיה שניתנת על-ידי המאסטרים זורמת כמו דרך צינור. חלק מהאנשים לא יודעים אפילו מאיפה מגיעה האנרגיה. זהו טיפוח הפוך.
מקרה אחר נקרא "שאילת אנרגיה", שאינו מוגבל בגיל. חוץ מהג’וּ-אִי-שֵה (ההכרה העיקרית), לאדם יש גם פוּ-אִי-שֵה (הכרת משנה) שבאופן כללי היא ברמה גבוהה יותר מההכרה העיקרית. אצל חלק מהאנשים הכרת המשנה נמצאת ברמה כה גבוהה שהיא יכולה לתקשר עם ישויות מוארות. כשאנשים אלה רוצים לתרגל גונג, הכרת המשנה שלהם גם רוצה לשפר את הרמה שלה. מיד היא מתקשרת עם ישויות מוארות, שמהן היא יכולה לשאול אנרגיה. אחרי שהוא שואל אנרגיה אדם זה גם מקבל גונג בין לילה. אחרי שהוא משיג את הגונג, האדם יכול לטפל באנשים ולהקל על כאביהם. בדרך כלל הוא עובד על-ידי יצירת שדה אנרגיה. בנוסף הוא יכול בעצמו לתת אנרגיה וללמד כמה טכניקות.
בדרך כלל יש אנשים כאלה שמתחילים לא רע בהתחלה. כשהם משיגים גונג הם מתחילים להיות מוכרים ומשיגים גם פרסום וגם רווח אישי. פרסום ורווח אישי מעסיקים חלק ניכר ממחשבתם, יותר מהמחשבה על התרגול. מאותה נקודה והלאה הגונג מתחיל לרדת ולהצטמצם עד שכולו נעלם בסוף.
יש אנשים שיכולים לפתע לדבר בסוג של שפה . כשהיא מדוברת היא נשמעת די שוטפת. אבל היא לא שפה של החברה האנושית. איך היא נקראת? היא נקראת השפה הקוסמית. מה שנקרא השפה הקוסמית הוא למעשה רק שפה של הישויות שאינן כה גבוהות. עכשיו ברחבי הארץ (בסין – המתרגם) התופעה הזו קרתה ללא מעט אנשים שמתרגלים צ’יגונג. חלקם יכולים אפילו לדבר בכמה שפות שונות. מובן שהשפות של המין האנושי שלנו הן גם מתוחכמות מאוד, עם למעלה מאלפי משתנים. האם השפה הקוסמית נחשבת ליכולת על-טבעית? אני אומר שהיא לא נחשבת לאחת כזו. זו לא יכולת על-טבעית שבאה מעצמך. זו גם לא יכולת שניתנה לך מבחוץ, אלא מופעלת על-ידי מין ישות זרה. המקור של ישויות אלה הוא ברמה קצת יותר גבוהה, לפחות גבוהה יותר משל המין האנושי. זו אחת מהן שמדברת. האדם שמדבר בשפה קוסמית רק משמש כצינור. רוב האנשים לא יודעים אפילו את הפירוש של דבריהם. רק אלה שיש להם את היכולת העל-טבעית ל"קריאת המחשבות" יכולים לקלוט את הפירוש הכללי. זו אינה יכולת על-טבעית, אבל הרבה אנשים שדיברו בשפה הזו מרגישים עליונים ומרוצים מעצמם וחושבים שזו יכולת על-טבעית. למעשה אנשים עם טִיַאן-מוּ (עין שמימית/שלישית) ברמה גבוהה יכולים להבחין שישות חיה מדברת מאלכסון למעלה באמצעות פיו של האדם.
היא מלמדת את האדם את השפה הקוסמית ובאותו הזמן מעבירה לו קצת מהגונג, אבל מעתה ואילך האדם הזה יישלט על-ידי הישות וזו אינה הדרך האמיתית. למרות שהיא בממד גבוה יותר, הישות לא עברה טיפוח בדרך אמיתית. לכן היא לא יודעת איך ללמד את המתרגלים להיות בכושר טוב ולסלק מחלות. בגלל זה היא משתמשת בשיטות האלה של שליחת אנרגיה החוצה דרך דיבור. מאחר והאנרגיה הזאת מפוזרת, יש לה כוח קטן מאוד. היא אפקטיבית בריפוי מחלות קלות, אבל לא מצליחה לטפל ברציניות. בודהיזם מדבר על כך שאנשים בשמים לא סובלים מתלאות ומקונפליקטים ולכן אינם יכולים לטפח ולתרגל. בנוסף, הם לא יכולים לאמן את עצמם ואינם יכולים לשפר את הרמות שלהם. לכן הישויות מחפשות דרכים לרפא מחלות ולשפר בריאות עבור אנשים, כך שיוכלו להשיג קצת שיפור. זוהי השפה הקוסמית. השפה הקוסמית אינה יכולת על-טבעית וגם אינה צ’יגונג.
הסוג הפוגע ביותר של שליטה על-ידי מסר הוא השליטה על-ידי ישויות ברמות נמוכות שנגרמת על-ידי טיפוח-תרגול בדרכים רעות. זה פוגע מאוד באנשים והתוצאות של אנשים שנשלטים מאוד מפחידות. חלק מהאנשים, למרות שהם מתרגלים במשך תקופה קצרה מאוד, משתוקקים לתת טיפולים לאנשים ולהיעשות עשירים. הם חושבים על זה כל הזמן. במקור, אנשים אלה יכולים להיות די הגונים, או שיכול להיות שיש להם כבר מאסטר שמשגיח עליהם. אבל דברים מתקלקלים כשהם מתחילים לחשוב על מתן טיפולים ועל התעשרות. הם משכו אליהם את הישויות האלה. הן לא קיימות בממד החומרי שלנו, אבל הן קיימות באמת.
המתרגל הזה לפתע מרגיש שהטִיַאן-מוּ שלו נפתחת ושיש לו עכשיו גונג, אבל זהו למעשה הפוּ-טִי, ששולט על המוח שלו. הוא משקף את הדמות שהוא ראה על המוח של האדם וגורם לו להרגיש שהטִיַאן-מוּ שלו נפתחה. למעשה היא לא נפתחה בכלל. מדוע הפוּ-טִי רוצה לתת לו גונג? מדוע הוא רוצה לעזור לו? זה בגלל שביקום שלנו אסור לחיות להצליח בטיפוח. מאחר וחיות לא מכירות את השין-שינג ולא יכולות לשפר את עצמן, לא מרשים להן לקבל את החוק האמיתי. כתוצאה מכך הן רוצות לקשור את עצמן לגוף אנושי ולהשיג את התמצית האנושית. יש גם חוק נוסף ביקום הזה שהוא: אין הפסד-אין רווח. לכן הם רוצים לספק את התשוקה שלך לפרסום ולרווח אישי. הם גורמים לך להיות עשיר ומפורסם, אבל הם לא עוזרים לך בחינם, הם גם רוצים להרוויח משהו, את התמצית שלך. כשהם עוזבים אותך לא יישאר לך שום דבר ותיעשה חלש מאוד, או תהפוך לצמח! זה נגרם על-ידי שין-שינג מעוות. צדק אחד מכניע מאה עוולות. כשמחשבתך ישרה אתה לא תמשוך אליך רע. במילים אחרות הייה מתרגל מכובד. דחה את כל השטויות ותרגל רק בדרך האמיתית.
למרות ששיטת התרגול, שאנשים מסוימים למדו, היא דרך אמיתית, הם יכולים, בלי לדעת, לתרגל בדרכים רעות, בגלל שהם לא מסוגלים לדרוש מעצמם משמעת ובגלל שאינם מטפחים את השין-שינג וחושבים על דברים רעים במהלך התרגול. לדוגמא, במשך תרגיל המדיטציה בעמידה או המדיטציה בישיבה, למרות שהגוף כאן מתרגל, המחשבות הן למעשה על כסף ורווח אישי. "הוא 'סידר' אותי ואני אראה לו מה זה אחרי שאקבל כמה יכולות על-טבעיות", או שהמחשבה חושבת על היכולות העל-טבעיות האלה או היכולות העל-טבעיות האחרות וכו'. כמה דברים רעים מאוד יתווספו לגונג באופן זה. למעשה הוא מתרגל בדרכים רעות. זה מסוכן מאוד, כי זה יכול למשוך דברים רעים כמו ישויות נמוכות. אולי האדם לא יודע אפילו שהוא הזמין אותן. בגלל שההחזקה שלו חזקה מדי, זה לא עובד אם הוא לומד את הטאו עם רדיפה אחרי דברים. הלב שלו אינו ישר ואפילו המאסטר שלו לא יוכל להגן עליו. לכן מתרגלים חייבים לשמור על השין-שינג שלהם בקפדנות, כשהם שומרים על לב ישר ולא לרדוף אחרי שום דבר, אחרת יכולות להתעורר בעיות.