אחרי שקראתי את המאמרים של תלמידי הדאפא בסין מוועידת הפא באינטרנט, אני חש שאף מאמר כבר לא נכתב עם לב של אדם רגיל. הצורה והתוכן המלאכותיים והכוזבים של הרטוריקה הריקה בסיגנון מפלגתי להשלמת משימה כבר לא קיימים; כבר לא קיים הלב האנושי של דיווח על הישגים עם המנטליות של "אם לא אדבר על זה מי יידע?"; על פי רוב אין את היגיון החשיבה של תרבות המפלגה. תחושה אחרת היא בשלות שבמהלך הטיפוח-תרגול.
צורת הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא היא בדיוק טיפוח-תרגול בין אנשים רגילים, מאמתים את הפא, מצילים יצורים חיים ומתנגדים לרדיפה בין אנשים רגילים. במצב כזה שבו אין צורת טיפוח-תרגול שהושארה לנו על ידי קודמינו כדוגמא, הכל תלוי במטפחים עצמם שיסללו את הנתיבים שלהם, ונדרש מכל אחד להתעורר ולאמת את הנתיב של עצמו – אין מודלים לחיקוי. הדרך שכל אחד הולך בה יכולה רק להיות מודל לחיקוי לאנשי העתיד, אין לעשות את זה במקום מישהו אחר – מי שמטפח משיג. תחת הלחץ הגבוה המרושע שנכפה, בדרך טיפוח שבה אין מה לקחת כדוגמא, בעולם החולין המעשי ביותר של חברת המין האנושי, תוך כדי ההתדרדרות המהירה היומיומית של המוסר האנושי, תחת הדרישות המחמירות של הדאפא לגבי השיפור של תלמידי הדאפא, הצלחתם לעבור את זה. במאמרים רוב התוכן הוא ניתוח רציונלי, חיפוש ליקויים ושיתוף התנסויות למען אימות הפא, למען הפחתת נזקים, למען המטרה שכל העמיתים לטיפוח יוכלו לפעול עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות, למען מציאת דרכים עבור המטפחים הסובלים רדיפה ולמען הצלת יותר יצורים חיים. כבר אין את הביטויים המליציים לצורך הדגשת האווירה הרגשנית. מאמרים ישרים, מדויקים ונקיים אשר לא נושאים את הרגשות האנושיים, אינם דבר שאנשים רגילים מסוגלים לכתוב, כי העולם הפנימי של המטפח הוא טהור ונקי.
זו אחת התחושות שהיתה לי ממאמרים של שיתוף התנסויות באינטרנט של תלמידי הדאפא בסין. הרושם הכולל הוא שרוב תלמידי הדאפא הבשילו, צורת הטיפוח-תרגול הבשילה, ההבנה של המטפחים לגבי הטיפוח-תרגול הבשילה, וההתנהגות הרציונלית שנובעת מההפחתה המתמשכת של הלבבות האנושיים גם הבשילה. [כש]כל תלמידי הדאפא הם כאלה, הרוע יסולק לחלוטין והאלוהויות והבודהות יתגלו בגדולה.
לי הונג-ג'י
29 באוקטובר 2005