לי הונג-ג'י
12 באוקטובר 1996
אני אסיר תודה לממשל ולתושבים של העיר יוסטון על הכבוד וההוקרה שהם חלקו לי. אני גם מקווה שתלמידי הפאלון גונג הרבים יצטרפו אליי בהבעת התודה כלפיהם על אהדתם ותמיכתם בדאפא. הבה נביע את הערכתנו בכך שניתן להם סבב מחיאות כפיים, טוב? (מחיאות כפיים) אני אעביר לכל תלמידי הפאלון גונג ולעם הסיני את ההוקרה והרצון הטוב שהממשל של יוסטון חָלַק לי.
אני תמיד חשבתי על תלמידי הפאלון גונג באמריקה, כולל אלה מהגזע הלבן, הגזע השחור, הגזע הצהוב, וגם מהגזעים האחרים. זה שאתם מסוגלים לקבל את הפא משמעו שהגיע זמנו של הקשר הגורלי שלכם, אז מתמיד רציתי לבוא לראות איך הולך לכולכם בטיפוח שלכם.
אנשים רבים אף פעם לא פגשו אותי, אבל אנשים רבים קראו את הספרים ולמדו להכיר את הפא הזה. תמיד הרגשתי שתלמידים שלא רואים את המורה יש להם הרגשה לא כל כך יציבה בלב, כאילו שרק אחרי שהם רואים אותי תהיה להם הרגשה יציבה בלב. למעשה, במאמרים הקצרים האלה – אתם קוראים להם כתבים – אמרתי לכם שאפילו אם אינכם רואים אותי אז אתם יכולים לטפח באותה מידה; ובאותה מידה אתם יכולים לקבל את מה שאתם אמורים לקבל. לא יהיה חסר שום דבר, משום שטיפוח אמיתי אינו תלוי בצורה וגם לא תלוי באם אתה רואה את המאסטר או לא. אתם יודעים, בודהא שאקיאמוני לא נמצא בעולם כבר יותר מאלפיים שנה, אבל הדורות שאחריו תמיד טיפחו. אין להם שום דרך לראות את בודהא שאקיאמוני, אבל הם יכולים להצליח בטיפוח באותה מידה; זה משום שיש לו כתבים בעולם האנושי ויש לו פא-שנים שמצילים אנשים.
היות שאני מעביר חוק כה גדול, יכול להיות שהגעתם להבין מהספרים שאף אחד בהיסטוריה טרם לקח על עצמו משימה כה גדולה – כלומר, להסביר למין האנושי מָערך של עקרונות שהוא אמיתי, שלם, שיטתי, ושיכול לאפשר [למטפחים] לעלות לשמים. בעבר לא הרשו את זה. בחברה האנושית של העבר, אסור היה לחלוטין להשאיר דברים כאלה למין האנושי.
כמובן, אנשים רבים קראו את הכתבים של בודהא שאקיאמוני, אבל למעשה הם קובצו על ידי דורות מאוחרים יותר. הם היו בלתי שלמים, ודנו רק בעקרונות מועטים. כשהדורות המאוחרים יותר קיבצו אותם, הם הסתמכו על אגדות וזיכרונות, ולכן הכתבים אינם שלמים. אז מדוע זה התרחש באופן הזה? משום שזה הדבר היחיד שאלוהויות הרשו שיושאר למין האנושי במהלך התקופה ההיא של ההיסטוריה. בזמן ההוא בודהא שאקיאמוני אכן דיבר על דברים רבים, אבל משום שבהודו לא הייתה שפה כתובה בזמן ההוא, אי אפשר היה לתעד את דבריו באופן מיידי, ורק 500 שנה אחרי שבודהא שאקיאמוני מת, הדורות המאוחרים יותר העלו על הכתב את מה ששאקיאמוני דיבר עליו. כמובן, הזמן, המקום, הנסיבות והסביבה ששאקיאמוני דיבר עליהם אז – כבר השתנו, וכלל לא הייתה דרך לשחזר את כולם. אבל למרות זאת, הכתבים הבודהיסטים עדיין יכלו לגרום לאנשים שבאמת רצו לטפח להגיע להבין מתוכם אמיתות בודהא. אבל מנקודת המבט של אמיתות בודהא אדירות הן אינן שלמות, וקל וחומר שהן אינן החוק השיטתי והמהותי של היקום. אבל שאקיאמוני הוא בודהא, והמילים שלו אכן נושאות טבע בודהא ומגלמות את הרמה ההיא של אמיתות בודהא. ישוע ולאו-דזה היו באותו מצב כמו שאקיאמוני: אף אחד מהם לא הותיר תיעוד של החוק שהוא לימד בתקופה שלו. אותו דבר נכון לגבי הנזירים ברמה גבוהה שטיפחו במהלך ההיסטוריה.
לעתים קרובות אני אומר משהו כזה: אני אומר שעשיתי משהו שאף אחד לא עשה אף פעם. משפט כזה התפשט בקרב התלמידים: הם אומרים שהמורה הותיר לבני האדם סולם לעלות לשמים. אלוהויות אומרות את אותו הדבר. האלוהויות אומרות: "אתה הותרת לבני אדם סולם לעלות לשמים". הדברים שהותירו שאקיאמוני, ישוע ולאו דזה היו מועטים מאוד או לא שלמים; זה משום שבעבר אסור היה לעשות דברים באופן הזה.
הפא הזה שאני מרצה עליו הוא גדול ביותר. כל עוד אתה מטפח בהתאמה לפא הזה, אתה יכול להשיג את השלמות. זה משהו שעבור הישויות החיות של העבר היה מעבר לכל דמיון. הסודות השמימיים שנוגעים בהם בתוך [הפא] הם רבים וגדולים ביותר. אבל אם אתה לא מטפח, כשאתה פותח את הספר הזה ומסתכל, אתה תגלה שהוא ספר המלמד כיצד להיות אדם טוב, ושהוא דן בעקרונות; זה ספר כזה. אם אתה רוצה לטפח, כשאתה קורא אותו בפעם השנייה, אל תחפור בכוונה בתוך המשמעות של כל תו. כל עוד אתה קורא אותו ברצינות פעם אחת מההתחלה ועד הסוף, אז אחרי שתקרא אותו מההתחלה ועד הסוף בפעם השנייה, תגלה שהוא אינו ספר רגיל, ושגם התחושות שהיו לך וגם המשמעויות הפנימיות [שראית] בתוכו בפעם הראשונה שקראת אותו – ישתנו. כשאתה מסיים לקרוא אותו בפעם השלישית, תגלה שהמשמעויות הפנימיות השתנו שוב, ושזה שוב שונה משתי הפעמים הקודמות. אתה פשוט ממשיך לקרוא אותו כך, וכשאתה מסיים לקרוא אותו באופן מלא שלוש פעמים, אז יכול להיות שכבר לא תוכל להיפרד מהספר הזה, וזה יהיה כך לכל חייך. מדוע זה כך? זה משום שמנקודת מבט שטחית של בני אדם, יש שתי סיבות: הראשונה היא שלכל בני האדם יש צמא לידע ולאמיתוֹת. השנייה היא שלכל בני האדם יש טבע בודהא. התוכן של הספר הזה דן באמיתות בודהא, המחוברות לטבע הבודהא שלך. ברגע שאתה רואה את זה אתה תרגיש לזה קִרבה; אמיתות הפא האמיתיות יגרמו לך להתרגש, ואתה תרגיש שזה הדבר שאתה רוצה.
בנוסף, בטיפוח חייב להיות תהליך. כשאתה מתחיל ללמוד את הפא, אתה מסוגל להבין רק את העקרונות של להיות אדם טוב. למעשה, התוכן של הספר הזה מכיל את האמיתות של תחומים שונים ושל רמות שונות. הבודהיזם מלמד שבתוך שלושת העולמות יש 33 רמות של שמים – יש רמות שונות בתוך שלושת העולמות. אם אתה רוצה לטפח לרמה של השמים, אז רק כאשר אתה יודע את העקרונות של הרמה הזאת של השמים אתה יכול לטפח למעלה. רק כאשר אתה עומד בסטנדרט אתה יכול להתרומם. אם אתה רוצה לטפח אל מחוץ לשלושת העולמות, תוכל לטפח למעלה רק כאשר יתנו לך לדעת על אמיתות מחוץ לשלושת העולמות. בפא הזה יש אלמנטים שיכולים להדריך את הטיפוח שלך לרמות גבוהות שונות. אחרת, זה יהיה ממש כמו שתיארתי את זה: אתה הולך לאוניברסיטה עם ספרי לימוד של בית ספר יסודי, אבל אתה עדיין תלמיד של בית ספר יסודי, משום שלא הבנת את הידע ברמה של האוניברסיטה, [והידע ברמת בית ספר יסודי] לא יכול להדריך את הלימודים שלך באוניברסיטה; זהו העיקרון. אבל לגבי הספר הזה, אף על פי שהוא חושף רבים מסודות השמים, אנשים שאינם מטפחים לא יראו שום דבר כשיסתכלו עליו מרמת פני השטח. רק כאשר אתה רוצה לטפח ואתה רוצה בכנות לקרוא את הספר הזה, אז תגלה שהמשמעויות הפנימיות בתוכו הן גדולות ביותר. כמה גדולות? כמה גבוה שאתה יכול לטפח, הוא יוכל להדריך אותך לטפח לשם.
אומר לכולכם שלכל אלה היכולים להשיג את הפאלון דאפא יש רקע מיוחד וקשר גורלי, ויכול להיות שחלקם הם ישויות שבאו מרמות גבוהות מאוד. בקרב האנשים שאתם רואים בעולם, כולם נראים אותו דבר, משום שאי אפשר להבחין מפני-השטח מי הוא האדם. אבל לעתים קרובות אני אומר: כשמפיצים פא כזה אדיר [אנחנו] לא נותנים אותו כלאחר יד לבני אדם שילמדו אותו, אז אם שמעת אותו, ייתכן שיש לך קשר גורלי, ושזה התרחש בזכות הקשר הגורלי הזה. אפילו מילה אחת ממה שאני אומר אינה חסרת בסיס; זה יוכח בעתיד. כמובן, היות שחשפתי בציבור פא גדול כל כך, עליי להיות אחראי לזה. אם מישהו לא יכול להציל אנשים, אז הוא חושף סתם כך את סודות השמים, ופוגע בחוקי השמים. זה אסור לחלוטין, ואף אחד לא מעז לעשות דברים באופן זה.
כפי שאתם יודעים, בעבר כל מי שסתם כך חשף את סודות השמים היה מקבל עונש מהשמים. מדוע מטפחים היו צריכים לסגור את פיהם ולא לדבר? ראשית, בני אדם קשורים מדי לאשליות; ושנית, אלה שאינם מטפחים אינם רשאים לדעת את האמת. למטפחים ברורות אמיתות שמימיות, ומה שהם אומרים הוא כולו סודות שמימיים, אז אם אומרים סתם כך דברים כאלה לאדם רגיל, זה נחשב לחשיפת סודות שמימיים, [והמטפח] עצמו ייפול למטה. אז מדוע כיום אני מסוגל לעשות את זה? ושיהיו כל כך הרבה אנשים המטפחים כלפי מעלה ושיצליחו בעתיד לטפח עד לשלמות המלאה? זה משום שאני יכול להיות אחראי לגבי כל זה. בנוסף, בביצוע המשימה הזאת אני לקחתי בחשבון להיות קודם כל אחראי כלפי האנשים, כלפי החברה האנושית, כלפי הישויות החיות ברמות השונות, וכלפי היקום; רק עם נקודת ההתחלה הזאת אני יכול לעשות את זה היטב. הפא כולל משמעויות פנימיות של רמות שונות, ואלו שמטפחים באו מרמות גבוהות יחסית. אז נכון להיום יש תלמידים שטיפחו לרמות גבוהות מאוד, והם השתמשו בפא הזה שידריך אותם.
אז כמה גבוה הפא הזה? בעבר, אלה שהפיצו את הפא בקרב אנשים רגילים לא הורשו לדבר על פא שהיה מעל לרמה של בודהא. המטרה הייתה למנוע מאנשים לדעת אם בודהות קיימים או לא, ואם יש או אין אלוהויות ברמות גבוהות יותר. יש לכך סיבה: אנשים תמיד משתמשים בהבנות אנושיות כדי לדמיין אלוהויות ובודהות, וזה חוסר כבוד כלפיהם. אז אם אנשים היו יודעים על בודהות גבוהים יותר, אז לומר כלאחר יד את שמו של בודהא באופן כזה, זה נחשב להשמצת בודהות; יתר על כן, אנשים מודרניים מחללים בודהות לא בכוונה. לאנשים בעבר באמת היה כבוד לאלוהויות ולבודהות, אבל האנשים בימינו, גם אם הם מאמינים, אינם כנים באמונתם. יש אנשים רבים המרגישים שהם די מכבדים בודהות. שמו של הבודהא מתגלגל על לשונם, והם אומרים אותו ישירות כפי שהוא; למעשה, זה בפני עצמו הוא השמצה של הבודהא. בעבר כשאנשים אמרו את המילה "בודהא", הם היו מרגישים שגואָה בתוכם תחושה של הוקרה ויראת כבוד, והם היו מרגישים שזה קדוש מאוד. לאנשים כיום אין [התחושות האלה]. יש אפילו מנה בספרי בישול הנקראת "בודהא קופץ מעל הקיר". זה ממש חופשיות יתר .
חישבו על זה כולכם: בניגוד לבני אדם, בודהות הם קדושים מעבר לכל השוואה. ההיגיון של המחשבות של אנשים רגילים, מבני המחשבה של אנשים רגילים וצורות הביטוי שלהם – לא קיימים ברמות של בודהות, אז כשאתה מתייחס לבודהות עם צורת מחשבה אנושית, כל מה שתעשה יהיה חסר-כבוד. אבל משום שלבודהות יש חמלה לאנשים, ומשום שהם יודעים שבני אדם הם בתוך המבוך – שיש לו עקרונות הפוכים – הם לא מתייחסים לטעויות של בני אדם; בנוסף, כדי להציל אנשים, הם מאפשרים לבני אדם לדעת על קיומם של בודהות. אז אם בודהות ואלוהויות מרמות אפילו גבוהות יותר היו מאפשרים לאנשים לדעת עליהם, אז אנשים היו בקלות יוצרים קארמה מולם, והיו בקלות נעשים חסרי כבוד כלפיהם; בדיוק מהסיבה הזאת, הם לא מאפשרים לבני אדם לדעת עליהם או לדעת על בודהות מרמות אפילו גבוהות יותר. בודהא טאתאגאטה רואה בני אדם כאנשים רגילים, וכזעירים באופן מעורר רחמים, ממש כמו חלקיקים קטנטנים. אז כאשר אלוהות מרמה גבוהה מאוד מאוד מסתכלת על בודהא טאתאגאטה, הבודהא הזה הוא גם בדיוק כמו אדם רגיל, משום ש[האלוהות] הזאת היא כל כך למעלה. אז איך הן מסתכלות על בני אדם? הם שום דבר. חישבו על זה כולכם: המין האנושי תמיד הרגיש שבני אדם חיים טוב בחברה האנושית הרגילה, ושבני אדם הם הישויות המדהימות ביותר ביקום. למעשה, הסביבה של החברה האנושית הרגילה היא הרמה הנמוכה ביותר ביקום. ניתן לומר שבקרב הישויות של היקום היא המקום המלוכלך ביותר. מנקודת המבט של אלוהויות גבוהות מאוד, המקום הזה של המין האנושי הוא פח האשפה של היקום; הוא המזבלה של הצואה של הישויות של רמות גבוהות. אז אם קול היה קורא את שמו של בודהא מתוך הצואה המזוהמת, אז זה בפני עצמו היה חסר-כבוד, לכן אלוהויות גבוהות יותר לא מרשות לבני אדם לדעת עליהן.
יכול להיות שלא כולם ממש שמו לב למילים שכרגע אמרתי. אני אומר שהחוק שאני מפיץ הוא לא משהו שבני אדם יכולים פשוט לבוא ולהקשיב לו כשהם מתייחסים אליו כידע. אם אתה יכול לבוא, אז אולי יש לך קשר גורלי. אם אתם לא מאמינים לזה, אז כולכם צריכים לזכור את המילים שלי. כמובן, לא משנה כמה חזק הקשר הגורלי שלך, אם קיבלת את זה, אז אני חושב שאתה צריך להוקיר את זה. כמובן, כל מי שיושב כאן יוקיר את זה. יש כאן אנשים שבאו מרחוק, אפילו מחו"ל, שהגיעו לכאן; יש אנשים שבאו מהונג קונג, ויש אפילו שבאו מאירופה. המטרה שלהם היא טיפוח: ראשית, הם רוצים לראות את המאסטר, ושנית, הם רוצים לבוא לשמוע את הפא. זה בדיוק משום שאתה רוצה להתקדם לעבר הטוּב ומשום שאתה רוצה לטפח. אנשים רבים מתייחסים לדברים שהמאסטר אומר כאמיתות. למעשה, אי אפשר להשתמש באמיתות אנושיות כדי לאמוד את הדאפא, משום שהוא היסוד של היקום. אז אני חושב שכל אחד שיושב כאן צריך להוקיר את הקשר הגורלי הזה. אם קיבלת את הפא הזה, אז המשך לטפח. אל תחמיץ את ההזדמנות הזאת.
האופן שבו מופץ הפא הזה שונה מכל [דרך של] הצלת אנשים בהיסטוריה. מדוע? כולם ראו את ההבדל, משום שכאשר פוא פא מכל סוג שהוא מופץ, אז אומרים לאנשים להיכנס למנזר כדי לטפח. אבל אני לא דורש את זה. מדוע זה לא נדרש? משום שהבודהיזם מלמד בתוך התחום של הבודהיזם; טאואיזם מלמד את הפא של "הטאו" בתוך התחום של הטאואיזם; ולגבי דתות מערביות, גם הן לא יכולות לצאת מתוך הדוקטרינות שלהן. בפעם הזאת פרצתי לגמרי את גבולות התחום של הדתות, ואני מסביר את הדאפא המהותי של היקום.
בעבר היו אנשים שאמרו שאם מישהו רוצה לטפח אז עליו להניח את כל האינטרסים החומריים האנושיים, ואז או ללכת לעומק ההרים ויערות-העד, או להיכנס למקדש כדי לנתק לחלוטין את קשריו עם העולם ועם ענייני החולין. רק כך הוא יוכל להשיג טיפוח שקט. המטרה הייתה להכריח אנשים לחלץ את עצמם מההחזקות לאינטרסים חומריים. אני לא מוביל אתכם בנתיב מהסוג הזה. מדוע? ראיתי מצב: אם רוצים שאנשים ישיגו את השלמות כמה שיותר מהר, ושאנשים רבים בעולם האנושי יוכלו לטפח, אז רק טיפוח בתוך החברה הרגילה יאפשר זאת. ולמעשה, רק בתוך סביבה מסובכת אדם יכול באמת לטפח את עצמו, ומשך הטיפוח הרבה יותר קצר מאשר זה של מטפחים הנמנעים מהסביבה המסובכת הזאת. נושא קריטי נוסף הוא ששיטות טיפוח רבות אינן מטפחות את האדם עצמו; הן מטפחות את הפו-יואן-שן[1]. בעבר זה היה סוד גדול; אולי כשקראתם את הספר כולכם ראיתם את זה. היום אני רוצה שזה יהיה בדיוק אתה עצמך שתטפח את עצמך; אני רוצה לתת את הפא הזה בדיוק ל"אתה" האמיתי. לפיכך בחרתי שכולכם תטפחו בתוך הסביבה המסובכת של אנשים רגילים. כשמטפחים כך זה מועיל למין האנושי. בזמן שהוא מטפח, אדם נמנע מלהשפיע על חברת האנשים הרגילים, וגם מביא תועלת לחברה האנושית. המטפח הוא חלק מהחברה, יש לו עבודה וחיים נורמליים, והוא יכול ללמוד את הפא ולטפח כל הדרך עד לשלמות.
בחרתי את נתיב הטיפוח הזה עבור כולכם, אז הוא שונה לחלוטין מזה של הטיפוח בשיטות אחרות. היות שכולכם יצאתם מחוץ לגבולות הדת, אני אומר לעתים קרובות שאנחנו לא דת; אני פשוט מפיץ את הפא הזה לאנשים, ומאפשר לאנשים להשיג את הפא. אלו היכולים לטפח עד הסוף, יוכלו להגיע לשלמות. אם אנשים מסוימים לא יכולים לטפח בחיים הנוכחיים, אז הם ידעו את העקרונות של הפא הזה בפני-השטח, הם יהיו אנשים טובים, וזה יועיל לחברה ויוכל לגרום ללב האנשים להתקרב לטוּב-לב (שן).
בימינו, בעיות חברתיות מופיעות בזו אחר זו. אתם יודעים, לא משנה כמה חוקים מנסחים, עדיין יהיו אנשים שיבצעו פשעים. ברגע שבעיה מופיעה, מנסחים חוקים חדשים, ואז מתרחשים עוד פשעים ומנסחים עוד חוקים. המין האנושי [הטיל] על עצמו כל כך הרבה מגבלות. יתר על כן, למין האנושי אין כיום ברירה אלא לשאת את כל מה שהוא הביא על עצמו. כמה [שהמין האנושי] אוטם את עצמו יותר, כך הוא הולך יותר לקיצוניות בהיבט הזה של דברים, ובה בעת הוא גורם לאנשים עוד יותר לא להיות מסוגלים לזהות את האמיתות של היקום. למעשה, מה שגורם לחברה להתערער לא נקבע על ידי כמות הסעיפים בחוק; כל הגורמים המערערים, מרמת המדינה ועד רמת הפרט, ניתנים לסיכום במילה אחת: מוסריות (דֶה). מה שקורה הוא שטבע הלב והמחשבה של האנשים כבר אינו טוב. אנשים כיום איבדו את הנורמות של להיות בן אדם. זאת הסיבה שהחברה היא כל כך כאוטית. אם לכל האנשים היה תחום מחשבה גבוה מאוד, ולכולם היה שין-שינג[2] גבוה מאוד, אז חישבו על זה, איזה סוג של חברה זאת תהיה? באיזה מצב תהיה כל החברה האנושית? אם כל האנשים ידעו שלעשות מעשים רעים זה רע, שזה רע גם למי שעושה אותם וגם לאחרים, והם לא יעשו מעשים רעים, אז אני חושב שאפילו לא יצטרכו משטרה, נכון? כולם באופן מודע יגֵנו על קיום הנורמות המוסריות של המין האנושי.
כמובן, הדברים האלה של המין האנושי אינם למעשה הדברים העיקריים שאני עושה. המטרה שלמענה אני מפיץ את הפא הזה היא שכולם יוכלו להשיג את הפא ולטפח ולהגיע לשלמות. אבל כשמטפחים בחברה הרגילה, אז באופן טבעי תהיה לזה השפעה כזאת; זהו רווח נלווה שהפא הזה מביא למין האנושי כאשר הוא מופץ בחברה. [הפא] יכול לאפשר למטפח להשיג באמת את הפא. אם בסביבה מסובכת ובתוך תועלות חומריות אתה מסוגל להתעלות מעל ומעבר לזה, אז אתה יוצא מן הכלל, ואתה בוודאי תגיע לשלמות. אז האם יש איזה שהם תנאים לכך? האם זה אומר שאחרי שאנשים מתחילים לטפח בפא הזה הם צריכים לנטוש את כל הדברים החומריים? זה לא כך, כי שכשהפצתי את הפא הזה לקחתי בחשבון את העובדה שהפא הזה יופץ בצורה נרחבת ביותר, שכן היסודות לשיטת ההפצה של הפא היום הונחו במהלך ההיסטוריה. הופעת הצ'יגונג פילסה את הדרך להפצת הפא שלי היום. בסין יש אנשים שקוראים לגל המתגבר של הצ'יגונג "מנגנון שיוצר אלוהויות". אם בתחילת הדרך לא הייתה קיימת סביבה כזאת, אז לא היה לי קל היום להפיץ את הפא. למעשה הצ'יגונג היה מה שסלל לי את הדרך להפיץ את הפא. כמובן, בזמן הנוכחי יש כמה מאסטרים מזויפים של צ'יגונג שהופיעו כדי ליצור מהומה. אם הם היו צצים באופן טבעי, אז זה דבר נורמלי, משום שהמין האנושי הוא כך. כשהפא הישר מתפשט, הוא לבטח יֵנַגֵחַ את האלמנטים הלא ישרים האלה. כאשר קיים הישר, קיים גם הרע, וזה כדי לראות באיזה נתיב אנשים יבחרו. כשיש הפרעות של גורמים רעים בטיפוח, אנשים יכולים להתרומם בטיפוח. אם לא היו דברים רעים שמפריעים לך, אז אני חושב שלא היית מסוגל לטפח. טיפוח אישי יהיה כך, והוא יֵנַגֵחַ אלמנטים רבים.
יש אנשים שפשוט חושבים שעליהם לחיות בנוחות. אם אנשים רגילים חושבים כך, אז הם לא טועים. אנשים פשוט רוצים לחיות חיים טובים יותר, שמחים יותר, ועם פחות סבל. אבל עבור מטפח, אומַר לכם שלסבול קצת זה לא רע, משום שעקרונות היקום הפוכים כאן במקום הזה של בני האדם; העקרונות של הממד הזה של המין האנושי הם הפוכים. חישבו על זה, כשכל האנשים בחברה האנושית רוצים חיים נוחים, אז הם יילחמו זה בזה, וכך ישיגו רווחים חומריים ואז מזלם של האחרים יורע. לפיכך, תוך כדי חייהם, אנשים יוצרים קארמה, ויפגעו באנשים אחרים ובישויות אחרות. לפיכך, אם אתה רק יוצר קארמה ולא משלם אותה חזרה, ואתה לא סובל ומסלק קארמה, אז חשוב על זה: הקארמה הזאת תצטבר עוד ועוד, ותגדל עוד ועוד. בסוף, מה יקרה? כשהאדם הזה יתמלא לגמרי בקארמה שחורה גם בפנים וגם בחוץ, הישות הזאת תושמד – השמדה אמיתית של בן האדם. כלומר, האדם יפסיק להתקיים לנצח. ולהפך, אם גורמים לאנשים לסבול במידה מסוימת ולהיתקל בכמה קשיים, כך שהם יסלקו קארמה מסוימת באמצעות הכאב, אז הם יחיו חיים שמחים מאוד. זהו העיקרון הנכון של היקום והחוק של מחזוריות החיים. בעבר, אנשים מבוגרים היו אומרים לעתים קרובות שבמהלך הילדות לאנשים יהיו כמה מחלות, שבמהלך הנעורים אנשים ייתקלו בכמה קשיים, ושמאוחר יותר אנשים יחיו חיים קצת יותר טובים. באופן רגיל זה כך. זהו החוק של סילוק הקארמה עבור בני אדם, משום שאם אינך מסלק קארמה, אז לא יהיה לך מזל טוב. אם יש לך כל כך הרבה קארמה, אז מאיפה יגיע המזל הטוב שלך? וקארמה עצמה היא הסיבה הבסיסית למה שגורם לך לא לשמוח, שגורם לך לסבול עוד או שגורם לך להקריב. זה בנוגע לבני אדם.
וכמטפח, חישבו על זה כולכם, אם אינך מסלק את הקארמה שלך, אם אינך סובל קצת, ואם אתה רק רוצה ליהנות מנוחות, אז איך תטפח? אתה יושב כאן וחושב: "היום אני רוצה לצאת מעבר לשלושת העולמות. מחר אני רוצה לטפח לבודהא". אבל אלו אינם דברים שבני אדם יכולים להשיג פשוט משום שהם רוצים. אתה חייב לעבור מבחנים וקשיים בתוך טיפוח ממשי ובחברה הפרקטית, להיפטר מההחזקה הזאת שלך כשאתה בקרב אנשים רגילים, ולוותר על החזקות שבני אדם לא יכולים לוותר עליהן. כמובן, אנשים שהם משכילים יותר, או אנשים מבוגרים, מסוגלים לפעול קצת יותר טוב; הם מסוגלים להישאר רגועים, ושלא כמו אחרים, להימנע מלהתווכח או לריב עם אנשים כאשר מופיעים קונפליקטים או כאשר הם נתקלים בקשיים. מתוך ניסיון הם הבינו את הערך של הגישה הזאת, אבל [לגישה הזאת שלהם] תורמים חלקית פחד אנושי וחוסר אונים אנושי. מטפחים צריכים להבין את הנושא הזה מיד בבהירות.
כשנתקלים בקשיים, מטפחים צריכים לשאת אותם. יתר על כן, אתה עצמך צריך להיות מסוגל לשאת אותם, ורק אז תוכל באמת להתרומם. כשמישהו אחר מנצל אותך, אז הוא נותן לך דֶה. בזמן שהאדם ההוא מנצל אותך, אתה באמת נושא קושי, והקארמה שלך תסולק, וזה בתורו יוצר דֶה. אתה מטפח, והדה שלך יהפוך לגונג, אז האם הגונג שלך לא גָדֵל? באותו הזמן שאתה נושא את הסבל, אתה יכול להבין בצורה נכונה את הדברים, ואינך כועס או שונא. אז האם אינך גם משפר את השין-שינג שלך? צריך להסתכל על העיקרון הזה בצורה הפוכה [מזאת של אנשים רגילים].
לעתים קרובות אני אומר שכשמישהו אחר מנצל אותך או גורם לך צרות, או כשאתה סובל, אין עליך לשמור טינה כלפי אותו אדם, משום שאתה עושה טיפוח. אם הוא לא היה גורם לך צרות, ואם הוא לא היה יוצר עבורך הזדמנויות להשתפר, אז איך היית מטפח כלפי מעלה? אז לא רק שאינך צריך לשנוא אותו, אתה חייב להודות לו בלבך. יהיו אנשים שיחשבו: האם זה לא לנהוג ביותר מדי פחדנות? זה לא כך. אם לא היו לך הנסיבות האלה, אז באמת לא היית יכול לסלק קארמה, משום שמה שאתה שואף אליו אינו נוחות, ואי אפשר להפריד את הטיפוח שלך מסביבת הטיפוח של החברה הרגילה.
כרגע אמרתי שמההתחלה ידעתי שכשאני אפיץ את הפא הזה, זה יסעיר את הציבור, וגם ידעתי כמה אנשים יבואו ללמוד אותו. כיום בסין, בקרב אלה המטפחים באמצעות הפא הזה, יותר מעשרה מיליון מתרגלים אותו מדי יום, והמספר הזה נוסק ליותר ממאה מיליון אם כוללים את אלה היודעים על הפא הזה ומטפחים בו לסירוגין. יתר על כן, אני יודע שבעתיד הקרוב הוא ייצור גלי הדף גדולים מאוד ברחבי העולם. כיום, הפא הזה עדיין לא הובן על ידי החוגים המדעיים והטכנולוגיים, [אבל] בעתיד, הוא יגרום לשינויים גדולים במדע של החברה האנושית; אני אכן חשפתי למין האנושי רבים מסודות השמים. המין האנושי אטום לגמרי, והחוכמה האנושית גם היא מרוסנת. לא משנה כמה ידע יש לך בחברה הרגילה, ולא משנה כמה גבוה התפקיד שלך [בחברה], אתה עדיין אדם רגיל. בנוסף, המדע האמפירי של ימינו הוביל את האנשים מטה בנתיב הסוגר את האנושות ומונע ממנה להבין באמת את האמת של היקום.
כרגע דיברתי בעיקר על כך שכאשר אנשים מטפחים, לשאת כמה קשיים ולסבול קצת כאב הם דברים טובים. יש אנשים האומרים: "אני מטפח בפאלון דאפא. אני צריך לטפח בנוחות, אני צריך להיות מסוגל להגדיל את הגונג שלי בלי לעבור מבחנים וקשיים, ולא צריכים להיות כל כך הרבה דברים שמטרידים אותי". אם מטפחים לא משלמים בחזרה קארמה ולא מעלים את הרמות שלהם, אז הגונג שלהם לעולם לא יגדל. יש אנשים האומרים: "בן או בת הזוג שלי לא מאפשרים לי לעשות את התרגילים, לא נותנים לי את התנאים או את הזמן [לתרגל], ואפילו מאיימים בגירושין". למעשה זה לא בהכרח כך. אולי זה מבחן המיועד לראות כמה חשיבות אתה מייחס לטיפוח שלך. אבל הדרך בה זה מתבטא היא באמת אינטנסיבית מאוד. טיפוח הוא רציני. אף מבחן או קושי לא ייראו כמו בדיחה. כשצרות מופיעות למתרגלים, יש ללא ספק סיבות [מאחוריהן]. למעשה, כשמישהו עושה לך צרות, הוא עוזר לך להשתפר. כשאתה משפר את תחום המחשבה שלך, אתה גם מסלק קארמה בשעה שאתה נושא כאב. זה גם בוחן אם אתה נחוש ויציב כלפי הפא הזה. אם אינך נחוש ויציב כלפי הפא, אז אין על מה לדבר.
בהרצאות שלי על הפא אני מדבר רק על נושאים שאני רואה שהמתרגלים מבולבלים לגביהם, אז זה עשוי להיות לא שיטתי. אינכם צריכים להתייחס לדברים שאני אומר היום כהנחיה שיטתית לטיפוח העתידי שלכם. הדבר היחיד שמדריך את הטיפוח השיטתי שלכם הוא "ג'ואן פאלון". כל דבר שאני אומר או מדבר לאחר מכן סובב סביב "ג'ואן פאלון", ורק הספר "ג'ואן פאלון" מדריך את הטיפוח שלכם; הוא השיטתי ביותר. לרבים מהיושבים כאן יש רמות גבוהות יחסית של השכלה. לא משנה אם אתה מטייוואן, מסין או שאתה סיני מארץ אחרת, למעט הסינים המבוגרים הגרים מחוץ לסין, לכולם יש השכלה טובה למדי; ניתן לומר שאתם האליטות בקרב האנשים הסינים. אני אומר לעתים קרובות שכאשר הפא הזה מופץ, ההבדל בינו לבין שיטות צ'יגונג אחרות הוא גדול מאוד. האנשים המתרגלים בשיטות צ'יגונג אחרות הם לעתים קרובות אנשים מבוגרים שיצאו לגמלאות ואין להם מה לעשות. רובם רוצים לתרגל את הגוף והם כולם מתרגלים דברים של צ'י. אבל אלה המתרגלים פאלון דאפא אינם [כאלה]. יש מביניהם כאלה שהם אנשים מבוגרים, אבל החלק היחסי של אנשים צעירים ובגיל העמידה הוא די גבוה, ויש להם שנות לימוד רבות.
כשאני מרצה על הפא ומלמד את השיטה, אני עושה זאת באופן שונה ממאסטרים אחרים של צ'יגונג. מאסטר ממוצע של צ'יגונג מרצה בקצרה על עקרונות, ואז מלמד אנשים איך לתרגל את התנועות ואיך להקרין מסרים. אני אף פעם לא עושה דברים בדרך זו. היות שאני רוצה באמת להעביר את הפא ולהביא אתכם לרמות גבוהות יותר, אני חייב קודם כל להרצות על הפא. בכל פגישה אני מרצה על הפא במשך שעה, ואז אני מלמד אתכם את האמצעי [להגעה] לשלמות – תנועות התרגילים. אז זה שונה משיטות צ'יגונג אחרות. והמשמעויות הפנימיות של עקרונות הפא הן נרחבות. אלה שהם יודעי-ספר ובעלי ידע רב יותר יהיו מסוגלים להבין אותו טוב יותר וירגישו אפילו עוד יותר שהוא טוב. לאלה הבאים ללמוד אותו שהם בעלי ידע רב יותר יהיה קל יותר להבין את הפא ברציונליות. כמובן, אלה עם רמות השכלה נמוכות יותר גם באים עם קשר גורלי ויש להם רמה מסוימת של הבנה לגבי אלוהויות ובודהות. בייחוד אם הם יוכלו להבין דברים בבהירות רבה מתוך אמיתות הפא, השיפור שלהם יהיה מהיר ביותר.
היות שבקרב אלה היושבים כאן יש עדיין מעטים שלא לגמרי מבינים את הפאלון גונג, אדבר בקצרה ובאופן כללי על המצב של הפאלון גונג. כיוון שבאתי לכאן, אני רוצה לספר לכם יותר. מנקודת מבט היסטורית הפא הזה שאני מעביר הוא עתיק; אם אתחיל לדבר על הנושא הזה, אצטרך ללכת אחורה רחוק מאוד בזמן. החברה האנושית של ימינו היא חברה כזאת שעברה תקופות רבות של ציוויליזציות של המין האנושי שכל פעם התפתחו מחדש ממה שנשאר מהציוויליזציה הקודמת. מה זה אומר? ניקח לדוגמה את הפלטה היבשתית של אמריקה, כלומר את יבשת אמריקה. היא שקעה מתחת לפני הים ועלתה מעל פני הים פעמים רבות. היו ציוויליזציות רבות על היבשת הזאת, ולבני האדם כל ציוויליזציה נראתה כנמשכת זמן רב. עם זאת כמובן, היו גם כמה שנמשכו זמן קצר יותר; הסיבה [למשך הקצר] הייתה שמוסריות המין האנושי הושחתה מהר מדי. מנקודת מבט שמתעלה מעבר לזו של אנשים רגילים, אי אפשר להסתכל על המושג של היסטוריה באותו האופן שאנשים רגילים מסתכלים עליו. אנשים רגילים מסתכלים על ההיסטוריה האנושית רק מתוך הציוויליזציה האנושית הקיימת באותו זמן. מטפחים, והבנות שהן מעבר לאלה של אנשים רגילים, עוברים בהרבה מעבר להבנת הציוויליזציה הנוכחית של המין האנושי. לכן ההיסטוריה שאני רואה היא היסטוריה רחוקה הרבה יותר.
ההיסטוריה של הפאלון דאפא הזה נפרשת הרחק הרחק בזמן – הרחק הרחק. אם רוצים לעקוב אחריה מהתחלתה, זה יהיה קשה להסביר בבהירות כשמשתמשים במושגי הזמן של ימינו. אבל אומר לכם, שאמיתות הפא של הפאלון דאפא הן נרחבות ביותר, והרמות שלהן כה גבוהות שהן אינן ניתנות למדידה. לאחר שהתלמידים המטפחים בשיטה הזאת שלי יגיעו לשלמות, הם יוכלו ללכת לגן העדן של הפאלון ולהרבה ממלכות שמימיות וגני עדן אחרים. אם מדברים על ממלכות שמימיות וגני עדן, אומר לכם שיש אין ספור גני עדן של אלוהויות ביקום. בתוך הטווח הנמצא בהתאמה לשביל החלב שלנו, יש מספר רב של ממלכות שמימיות. למין האנושי יש רמה מסוימת של הבנה לגבי בודהות. למשל, [הם יודעים ש]בודהא אמיטאבהא שולט על גן העדן של האושר האולטימטיבי, ושיש גם עולם ה"לאפיס לאזולי"[3], עולם הלוטוס – גני עדן מופלאים, גני עדן של אלוהויות שאלוהויות שולטות עליהם. לגבי ישוע מהדת המערבית, כמו גם מריה הקדושה וכמה דתות ישרות אחרות, גם להם יש ממלכות שמימיות משלהם. כמובן, ישנן ממלכות שמימיות שעוברות בהרבה את התחום הקוסמי שהמין האנושי יודע עליו ואת התחום של היקום הקטן הזה. אז כשאני מתחיל לדבר על דברים של טיפוח, הזמן או המרחב המעורבים בכך הם נרחבים ביותר.
אז בתקופה פרהיסטורית ובעידן מרוחק, זה שלפני המקבץ הנוכחי של הציוויליזציות האנושיות, אני פעם העברתי את הפא באופן נרחב בקרב אנשי העולם והצלתי אנשים. בזמן ההוא הצלתי אנשים כפי שהבודהיזם עושה היום. בפעם הזאת אני משתמש בפא המהותי של הדאפא כדי לעשות דברים גדולים יותר, אז לפא שאני מלמד יש משמעויות פנימיות עצומות. היות שהדבר שאני רוצה לעשות הוא גדול מאוד, יש בודהות, אלוהויות וטאואים רבים המסייעים לי לעשות זאת. זה משום שהפא הזה לא מסביר רק את העקרונות של שיטה אחת בבודהיזם; הוא מסביר את עקרונות היקום.
כל היקום מורכב מאלמנטים חומריים של ג'ן-שן-רן. ברמות גבוהות מאוד זה ג'ן-שן-רן. בתוך ג'ן-שן-רן יכול להיווצר משהו טוב, יכול להיווצר יופי, ויכולה להיווצר חמלה, וגם יכולים להיווצר אלמנטים הן חיוביים והן שליליים. אז לגבי רן, הוא יכול ליצור את היכולת, או חוסר היכולת, לשאת, אז כאשר הפא מתבטא יותר ויותר למטה, אמיתות הפא נעשות יותר ויותר עצומות ומסובכות. יין ויאנג ויצירה הדדית וריסון הדדי, כולם באים מג'ן-שן-רן. בכל רמה ותחום, כאשר זה יורד כל הדרך עד המצב הזה של בני האדם, זה נעשה מסובך עד מאוד. למין האנושי יש טוב ורע, נכון ומוטעה, ורגשות. יתר על כן, העקרונות האנושיים הם הפוכים [מעקרונות היקום]. מתוך העקרונות האנושיים עולים [העקרונות של]: המלך שולט במדינה, חיילים כובשים את העולם, והחזקים הופכים לגיבורים. אחרי שהגיעה למין האנושי תרבות חצי אלוהית, הופיעו ביטויים תרבותיים אפילו מסובכים יותר, הכוללים דברים שהחברה האנושית מחזיקה בהם, כמו: טוּב-לב, יושר והגינות, הליכות ונימוסים, חוכמה, אמינות, ודברים אחרים מהסוג הזה. מאחר שחסרות למין האנושי אמיתות פא ישרות, אנשים לא יודעים מהו הפא האמיתי של היקום, ולא יכולים להבחין בין מה שטוב באמת לבין מה שרע, או להבחין בין נכון למוטעה. בני אדם מורכבים בה בעת הן מטבע הבודהא והן מהטבע הדמוני. כשאנשים נמצאים בתוך מצבי רוח לא יציבים, כשיש להם מחשבות רעות או כשהם פועלים בפזיזות, אז מה שמניע אותם הוא הטבע הדמוני. כשאנשים הם במצב רציונלי מאוד, והם עושים דברים במצב מחשבה נדיב וידידותי מאוד, אז מה שמניע אותם הוא טבע הבודהא.
הפאלון דאפא מכיל אמיתות של כל הרמות ומכיל ביטויים של חיים חומריים של כל הרמות. הוא מכיל את הכול ולא מחסיר דבר; הכול נמצא בתוך הפא הזה. החוק הגדול (דאפא) מתעלה על הגבולות של אסכולת הבודהא. הוא מקיף את כל האמיתות של בודהות, של טאואים ושל אלוהויות, והוא גם מכיל אמיתות המתעלות מעל לאמיתות ההן. הכול נמצא בתוכו. היקום קיים בזכותו. הוא מספק נורמות לכל דבר ביקום, והוא יצר את ריבוא הישויות החיות בכל רמה. בזמן שהדאפא מופץ באופן נרחב, אלוהויות, בודהות וטאואים רבים מרמות שונות מסייעים לי. נכון לעכשיו, מקרב ריבוא הישויות החיות המקבלות את הפא, לאנשים בדתות הכי קשה לקבל אותו, משום שבלבם נמצאות האלוהויות שהם מאמינים בהן, הבודהות שלהם והטאואים שלהם. הם לא מאמינים שיש אלוהויות אחרות, בודהות אחרים ואלוהויות גבוהות עוד יותר. לפיכך האנשים האלה לא מקשיבים לדאפא ולא מסתכלים עליו. זה הגורם שחוסם אותם מלקבל את הפא. אין הכוונה לומר שהם רעים, אלא רק שמה שהם מאמינים בו הן האלוהויות האמיתיות הישרות של העבר, וזה מקשה עליהם לקבל את הפא, וזה הופך למכשול. הם לא יודעים שכשהדתות הגיעו לנקודה שבה הן לא יכולות להציל אנשים, האלוהויות האלה עצמן הן בתהליך השגה של הפא הזה.
אתם יודעים, שאקיאמוני אמר: "בתקופת סוף הדהרמה, הפא שלי לא יוכל להציל אנשים". נראה שאף אחד לא שם לב למילים האלה, אבל היום זה כבר ממש תקופת סוף הדהרמה, וכבר פשוט אין פא. אנשים מודרניים לא יכולים באמת להבין את המשמעות האמיתית של הפא שאלוהויות ובודהות לימדו בעבר בדתות, וגם נזירים או נזירות לא יכולים להבין את המשמעות המקורית של הכתבים. ובנוסף, במהלך הדורות הקודמים היו הרבה נזירים שכתבו הרבה ספרים שהם מחשיבים ככתבים והם אומרים לאנשים לקרוא אותם. הפא כבר מבולגן, ואנשי העולם כבר לא יודעים איך לטפח. שאלתי נוצרים מדוע ישוע לימד שכשמישהו מכה אותך על הלחי השמאלית עליך להגיש לו את הלחי הימנית להכות בה. הם לא יכלו להסביר את זה בבהירות. זה מראה שכיום קשה לאנשים להבין את המשמעות הפנימית האמיתית של המילים של אלוהויות. אנשים מפרשים את האלוהויות ואת המילים שלהן, ואת מה שישויות מוארות גדולות אמרו בעבר, באמצעות המושגים ודרכי החשיבה של אנשים מודרניים. הם פשוט לא יכולים להבין את הפא כיום. למעשה, המשמעות הפנימית של מה שישוע אמר היא פשוטה ביותר: כשמישהו מכה אותך הוא נותן לך דה; כשאתה סובל, הקארמה שלך תסולק. כשאתה יכול ברוגע להגיש לו את הלחי השנייה שלך להכות בה, זה אומר שהגעת לתחום מחשבה גבוה מאוד. אמונה דתית היא למעשה טיפוח. באופן בסיסי, הטיפוח תלוי באדם עצמו והגונג תלוי במאסטר. כל עוד אתה פועל היטב בצד האנושי, ישוע, אלוהויות או בודהות, יעזרו לך לפתח גונג. כך הם עוזרים לישויות שהם מצילים. בשל מגבלות של תרבות, שפה, כתב ומגבלות אחרות של התקופה, ישוע לימד רק את העקרונות שעל פני השטח, ולא את המהות שלהם.
בהעברת הפא היום לימדתי באופן שיטתי את העקרונות של הפא של היקום. למרות זאת, זה עדיין קשה לאנשים לקבל את הפא בתקופת סוף הדהרמה. בפעם הזאת, בהעברת הפא הזה, בחרתי להתחיל להעביר את הפא ברגע שבו יהיה הכי קל לישויות החיות לקבל אותו. בחרתי להתחיל להעביר אותו בזמן שבו כל הדתות הגיעו לשלבים האחרונים שלהן, וכאשר המין האנושי הוא במצב הגרוע ביותר. לאנשים של התקופה הזאת אין נורמות אנושיות בלב, ומעט מאוד אנשים מאמינים באמת באלוהויות. בחרתי בתקופה הזאת להעברת הפא. זה עתה אמרתי שבהעברת הפא אני אחראי כלפי אנשים, אחראי כלפי החברה, ולמעשה אני אחראי גם כלפי אלוהויות. לא הפרעתי לאף דת, משום שבתקופה הנוכחית האלוהויות כבר אינן מכירות בדתות שלהן. זה משום שהחברה הגיעה לנקודה הזאת, ולבבות האנשים הפכו רעים כולם. אבל אני יודע שיש הרבה אנשים שעדיין יש להם טבע בודהא ושורשים של טוּב; זה רק שהם התדרדרו מטה ביחד עם הזרם הסוחף של השחיתות האנושית. אז אפשר עדיין להציל את האנשים של התקופה הזאת. מלבד זאת, הפא הוא עצום, ויכולתו להציל אנשים היא עצומה.
הפא הזה לא מועבר לחברה האנושית בשביל כמה ימים של התלהבות. בשעה ש[אנחנו] מצילים אנשים [אנחנו] מקימים את העתיד. הפא הזה, משום שהוא עצום, מכיל משמעויות פנימיות עצומות, והדברים שנוצרים כתוצאה מביצוע התרגילים במהלך הטיפוח של האדם הם עשירים ביותר. אתם יודעים, ישנן יכולות רבות רבות; בכל רמה יש יותר מעשרת אלפים. זה משום שהדאפא אינו מוגבל לאסכולת הבודהא. הוא מקבץ בתוכו את כל היכולות, והוא הפא של היקום. אז כשמדובר במשהו כזה גדול, חישבו על זה, כשמישהו טיפח עד הסוף ולנקודת ההגעה לשלמות, כמה דברים התפתחו מהטיפוח שלו? כשאדם יכול להגיע לשלמות בטיפוח שלו, הרמה שלו תהיה גבוהה, העוצמה שלו תהיה אדירה, וגם כוח הפא שלו יהיה די אדיר.
זה עתה דיברתי על מונח – "יצירה הדדית וריסון הדדי". מה זה יצירה הדדית וריסון הדדי? אסביר לכם את העיקרון הזה. מדוע אלוהויות לא מסלקות את האנשים הרעים שבחברה האנושית, את השדים שבשמים ואת הרוחות שבעולם התחתון? זה לא עובד. מדוע זה לא עובד? לא משנה מאיזו רמה מגיעה ישות, אם לא קיימות ישויות שממלאות תפקידים שליליים [בקיום שלה], אם ההצלחה מגיעה לישות הזאת ללא מאמץ, אם היא לא עוברת קשיים, ואם ישות מרמה נמוכה לא צריכה להשקיע מאמצים מפרכים ונחושים כדי להשיג את מה שהיא רוצה, אז ישויות כאלה לא ידעו להוקיר את מה שהן השיגו, ולא תהיה להן התחושה המגיעה מהישג המגיע לאחר מאמץ קשה; ואפילו פחות הן ידעו מהי הצלחה ומהו כישלון. לא יהיה להן האושר של הסיפוק, הן לא ידעו מה זה סבל, והן גם לא ידעו מה זאת שמחה. בדיוק משום שביקום יש ברמות גבוהות ישויות חיוביות ושליליות, ומשום שברמות נמוכות יותר יש טוּב ורוע, וברמות אף נמוכות יותר יש דמונים ובודהות, אלוהויות ורוחות, ואנשים טובים ואנשים מרושעים -- בדיוק משום כך יש לישויות החיות ביקום הזה חיוניות, ורק באמצעות אתגרים הן יכולות לנהל חיים מעניינים.
לפני רגע דיברתי על ממדים, אז אדבר קצת על הממדים שביקום ועל צורות פני השטח החומריות של ישויות חיות. ברמה גבוהה מאוד מאוד ביקום כבר אין ישויות מוחשיות, אבל החומר חסר-הצורה הממלא את היקום במיקרוקוסמוס הזעיר ביותר, גם הוא חיים תבוניים. יש גם כאלה שהם אפילו יותר מיקרוקוסמיים ממנו. ככל שקרובים יותר לפני-השטח ביקום, כך גודל החלקיקים גדול יותר. המדע האנושי של ימינו מכיר חלקיקים מסוימים כמו מולקולות, אטומים, נויטרונים, אלקטרונים, קוורקים ונויטרינו, אבל זה רחוק מאוד מהחלקיק של החומר הסופי – מהחומר המקורי. כל החומר ברמה הממדית הזאת של המין האנושי מורכב מחלקיקים מולקולריים. האוויר, השולחן הזה שלי כאן, מפת השולחן, ברזל, אדמה, סלעים, מים – כל דבר מורכב ממולקולות, הרמה הזאת של החלקיקים. לעתים קרובות אני מדבר על העיקרון הזה: אני אומר שהמחשבה של בני האדם נשלטת על ידי אלוהויות, ושהמוח של המדענים מרוסן על ידי האלוהויות. בני אדם לא מסוגלים לחשוב כיצד לפרוץ מתוך הרמה הממדית הזאת. בין אם מדובר על מולקולות או על אטומים, הם מתמקדים רק במחקר של הצורה המבודדת של החלקיקים, של חלקיק אחד, או של צורת הקיום של חלקיקים ספורים. אין להם שום דרך להתבונן בכל המישור של החלקיקים המולקולריים ושל החלקיקים האטומיים. כמובן, שיטה טכנולוגית מהסוג הזה לא קיימת כרגע. כשאנשים יוכלו לראות באמת את המישור הזה, אז הם יגלו ממדים אחרים. זה כזה פשוט. הממדים האלה הם די נרחבים ומופלאים. אי אפשר להשתמש ברעיונות ובדרכי החשיבה של אנשים רגילים כדי להבין את זמני המרחב ואת מושגי הגודל שלהם; בני אדם צריכים לצאת ממצב החשיבה הנוכחי כדי להבין אותם. ממדים רבים הנוצרים על ידי חלקיקים מיקרוקוסמיים הם אפילו נרחבים יותר מהממד הזה שלנו.
לחלקיקים יש אנרגיה. מנקודת מבט זאת היקום הישן נחשב כמורכב מאנרגיה. המין האנושי הגיע להבין שלאטומים יש רדיו-אקטיביות, שלגרעיני אטומים יש רדיו-אקטיביות, ושלנויטרונים יש רדיו-אקטיביות. אבל האם ידעתם: קוורקים, נויטרינו, וככל שיורדים למיקרוקוסמי יותר, כך האנרגיה שלו גדולה יותר והרדיו-אקטיביות שלו חזקה יותר? בנוגע לבני אדם, הם עוד לא הבינו שלחומר פני-השטח הזה המורכב ממולקולות יש גם כן רדיו-אקטיביות. פשוט הגוף גם מורכב ממולקולות וכל דבר בעולם החומרי גם מורכב ממולקולות, ואנשים לא מסוגלים לחוש ולהרגיש את האנרגיה ואת הרדיו-אקטיביות של מולקולות. שיטות המחקר של העולם האנושי, כלי הניסוי במעבדה ומכשירי הניסוי עצמם – כולם אובייקטים של פני-השטח המורכבים ממולקולות. המכשירים שהמין האנושי משתמש בהם כדי למדוד אנרגיה מורכבים ממולקולות. איך אפשר יהיה לזהות בניסויים שלמולקולות יש אנרגיה? לכן, בני אדם לא יכולים לזהות את האנרגיה של מולקולות באמצעות ניסויים. ביקום, מולקולות הן בכלל לא הרמה האחרונה של חלקיקים, ובאותו האופן שבני האדם מסתכלים על אטומים, כשישויות המורכבות מחלקיקים הגדולים ברמה אחת מהמולקולות מסתכלות על המולקולות, גם למולקולות יש אנרגיה. בטיפוח, יש מטפחים שמגדילים את הגונג לא רק כלפי מעלה, אלא גם כלפי מטה. כשמסתכלים על בני אדם מנקודת המבט של הרמה ההיא, יש לזה משמעות מיוחדת אף יותר. כלומר, ה[חלקיקים שבתוך ה]רמה של המולקולות הם לא החלקיקים החיצוניים או הגדולים ביותר.
אנחנו יודעים שאטומים מכילים גרעיני אטומים ואלקטרונים. האם צורת הסיבוב של האלקטרונים סביב גרעין האטום אינה דומה לזו של כדור הארץ ושאר כוכבי הלכת סביב השמש? לא משנה כמה חלקיק הוא קטן, ולמרות שהוא מיקרוקוסמי, יכול להיות שהמישור של הרמה שלו הוא אפילו גדול יותר; כלומר, הנפח הכולל גדול מאוד. לדוגמה, כשמסתכלים על אדם, אם מסתכלים רק על חלקיק מולקולרי אחד של האדם, אז אי אפשר לראות את האדם; רק כשמסתכלים על פני השטח הנוצרים מכל החלקיקים של הרמה הזאת שמרכיבים את האדם, אז אפשר לראות את האדם. אם אפשר היה להשתמש במיקרוסקופ עם יכולת גבוהה של הגדלה וזווית ראייה רחבה ביותר להגדיל אטום לגודל של כדור הארץ, ומסתכלים על כמה אורגניזמים יש בו – כמובן, בני אדם לא יכולים לעשות זאת כיום – כשהיו רואים את זה היו מגלים שזה מראה שונה לגמרי, ושעבור החיים שם אלו שמים וארץ נרחבים.
לפני רגע אמרתי שמולקולות אינן החלקיקים הגדולים ביותר ברמת פני-השטח. אז מהם החלקיקים הגדולים ביותר? בני אדם לעולם לא ידעו מהי השכבה הגדולה ביותר של חלקיקים. אבל אנשים יכולים לראות בעיניהם את החלקיקים שהם שכבה אחת גדולה יותר ממולקולות, למרות שאינם מעזים לחשוב עליהם. הכוכבים האלה בחלל, הכוכבים האלה ביקום, האם הם אינם שכבה של חלקיקים? כיוון שהמושגים שלכם מוגבלים לגבולות של המדע של ימינו, אתם יכולים לראות רק שהכוכבים מפוזרים בכל רחבי הגוף השמימי, אבל יש ביניהם קשרים פנימיים. במאקרוקוסמוס, אם הגוף האנושי למשל היה נעשה הרבה יותר גדול מכוכב, וכאשר הנפח שלך, הגוף שלך, החשיבה שלך והיכולת שלך היו עוברים את הכוכב בהרבה – כמו שאדם מסתכל על מולקולה – אז כשהיית מתבונן, האם הכוכבים האלה לא היו דומים למדי למבנה של החלקיקים המיקרוקוסמיים? לאנשים אין מספיק חוכמה ודמיון. הייתי אומר שלמעשה בודהות הם המדענים הגדולים ביותר. המדע של המין האנושי אוטם את המין האנושי. המדע האמפירי של המין האנושי יצר הרבה מושגים מוטעים שהשתרשו, וזה מגביל. אם אתה יוצא מעבר להם, אז המדע אומר שאתה לא מדעי. אנשים משתמשים בסוג הזה של הכביכול מדע כדי לאטום את עצמם עוד ועוד, והם פחות ופחות מסוגלים להבין את האמת של היקום. המדע האמפירי המודרני אומר שההתפתחות של המין האנושי מגיעה מהאבולוציה. למעשה, מה שהתיאוריה של האבולוציה מדברת עליו פשוט לא קיים; בני אדם בכלל לא נוצרו באמצעות אבולוציה. לאורך ההיסטוריה, המין האנושי עבר ציוויליזציות רבות, ולכל תקופה של ציוויליזציה היה תוכן אחר. כיוון שנגעתי בנושא הזה, אני רוצה שכולכם תבינו טוב יותר, כי רמת ההשכלה שלכם גבוהה יחסית, ויכולת ההבנה שלכם חזקה יחסית (מחיאות כפיים), אז אדבר על זה עוד קצת.
היקום כלל וכלל לא נוצר על ידי ה"מפץ הגדול" כפי שאומרים המדענים של היום. בני אדם כלל לא התפתחו ממשפחת הקופים. בזמן שבו דארווין פרסם את תיאוריית האבולוציה, התיאוריה שלו הייתה מלאה חורים. לו עצמו לא היה ביטחון בה, הוא היה חרד ולא בטוח כשהציג אותה. החולשה הגדולה ביותר בתיאוריה היא שלאורך התקופה שבה הקופים התפתחו לבני אדם, חסר תהליך היסטורי ארוך למדי. אפילו עד היום לא נחשפו שרידים מהתקופה הזאת; עד היום אף אחד לא מצא שום דבר. אבל אנשים קיבלו [את התיאוריה] ומאמינים בה כאילו היא אמת. המדע האמפירי של ימינו הוא אשליה. המין האנושי מתקדם בכיוון הלא נכון, ואנשים לא יכולים לראות את האמיתות של היקום, והם גם אינם מעזים להכיר בקיומם של ממדים אחרים. אבל תופעות שונות מממדים אחרים, שאי אפשר להסביר בבירור, יכולות להתבטא בממד הזה של המין האנושי, רק שאנשים לא מעזים לקבל אותן או להכיר בהן, כי הם חושבים שזה לא מדעי. אם יצליחו להבין בשיטות של המדע המודרני דברים שלא יכלו להבין, אז האם זה לא יהיה מדעי גם כן? היות שהמדע קבע הגדרות רבות עבור המדע, אז אנשים אינם מעזים להתעלות מעבר להן כשהם מנסים להבין דברים.
כשהרציתי על היקום ציינתי את המושג של היקום הקטן. לא רק שבני אדם אינם מעזים לדמיין כמה גדול הוא היקום הקטן הזה – כמובן, המחשבה האנושית תמיד מנסה לחקור כמה גדול הוא היקום – גם למדע האנושי עדיין אין המושג הזה של היקום הקטן שאני מדבר עליו. לפי המדע, היקום הזה הוא היקום שהעיניים יכולות לראות. אבל כמה גדול הוא היקום הזה שאני מדבר עליו? אי אפשר לתאר זאת באמצעות מספרים אנושיים או שפה אנושית, אבל אפשר לתאר בערך את המבנה שלו – אתם יודעים… כמה גלקסיות כמו שביל החלב ישנן ביקום קטן? בקרב אלה היושבים כאן יכול להיות שיש אנשים עם המומחיות הזאת שלמדו את זה מספרים, אבל מה שאני אומר הוא שונה. יש יותר מ-2.7 מיליארד גלקסיות דמויות שביל החלב ביקום הקטן הנוכחי הזה, פחות מ-3 מיליארד. זה כשמסתכלים על אובייקטים תוך שימוש בעיניים אנושיות, וזה מתייחס למה שאנשים מכירים בנוגע לסוג הזה של צורת מבנה של גוף שמימי. המספר הזה ישתנה ביקום של העתיד. שאקיאמוני אמר פעם משהו, כלומר, שבודהות הטאתאגאטה רבים כמו גרגרי החול בנהר הגאנגס. שאקיאמוני היה בודהא טאתאגאטה; הוא אמר שמספר בודהות הטאתאגאטה הוא כמו גרגרי החול בנהר הגאנגס. זה נאמר תוך שימוש בעיני בודהא כדי לראות דברים. למעשה, אם מסתכלים בלי מגבלות על הגופים השמימיים ביקום הקטן, הם יהיו רבים כמו גרגרי חול וצפופים כמו מולקולות. לגבול של היקום הקטן הזה יש קליפה חיצונית, אז האם היקום הקטן הזה הוא הגבול הגדול ביותר ביקום הזה? כמובן שלא. אם מסתכלים על היקום הקטן הזה מנקודת המבט של ממד נרחב, גדול יותר, אז הוא לא יותר מחלקיק של ממד עצום.
אז מה יש מחוץ ליקום? אחרי שעוברים מסע ארוך מאוד במרחב-זמן, ומסתכלים ממקום מרוחק, רואים נקודת אור. כשהיא מתקרבת מגלים שנקודת האור הזאת נעשית גדולה יותר ויותר ויותר. בשלב הזה מגלים שהיא גם כן יקום, שהוא בערך בגודל של היקום הזה שלנו. אז כמה יקומים כאלה קיימים? אם ממשיכים להשתמש באופן שבו בני אדם מסתכלים על אובייקטים, אז אפשר לראות שיש בערך 3,000 יקומים כאלה. כל אלה הם מספרים קונספטואליים המבוססים על הבנות של בני אנוש ועל ההבנות שלהם לגבי סוג אחד של אלמנט חומרי. המבנה של היקום הוא מורכב ביותר. מחוץ לזה יש עוד שכבה של קליפה חיצונית; היא יוצרת יקום של הרמה השנייה. אז בתחום של גבול אפילו גדול יותר העובר מעבר ליקום הזה של הרמה השנייה, יש עוד 3,000 יקומים באותו הגודל, היוצרים יקום של הרמה השלישית. לא מדובר רק בשכבות של ממדים. [לגבי] תשע הרמות של השמים שהדתות בחברה הרגילה מדברות עליהן, אם אשתמש במישור של השכבה הזאת של חלקיקים לשם השוואה, אז תשע הרמות האלה של השמים הן הגבול של תשעת כוכבי הלכת של מערכת השמש, המקבילה לממד בשלושת העולמות המורכב משכבה אחת של חלקיקים. מערכת השמש שלנו היא הקצה הדרומי של "הר סוּמֶרוּ". אני לעתים קרובות אומר שהחיים והיקום יהיו לנצח מסתורין עבור המין האנושי. בני אדם לעולם לא ידעו את האמת של היקום, והם גם לא יוכלו לזהות בבירור את המיקום של הסיבות המקוריות ביותר המהוות את הישויות החיות, משום שבני אדם לעולם לא יהיו מסוגלים לפתח את המדע והטכנולוגיה שלהם לרמה מיקרוקוסמית כזאת. יש אנשים החושבים: אם זה ימשיך כך, האם המדע והטכנולוגיה של המין האנושי לא ייעשו יותר ויותר מתקדמים? למעשה זה לא כך. אף על פי שהמדע והטכנולוגיה של המין האנושי עברו באופן ישיר מניפולציה על ידי אורגניזמים חייזריים ונשלטו על ידם, בה בעת, המדע והטכנולוגיה של המין האנושי והאורגניזמים החייזריים האלה עצמם תוכננו קודם לכן על ידי אלוהויות. המדע והטכנולוגיה רק נעים בהתאם לתכנונים של אלוהויות. החברה האנושית רק פועלת בהתאם לשינויי האקלים הקוסמי. ההיסטוריה של העבר חוזרת שוב ושוב על עצמה, וההיסטוריה של ימינו היא חזרה ותיקון של היסטוריה מוקדמת יותר.
הדברים האלה שלפני רגע אמרתי נועדו להרחיב קצת את החשיבה שלכם; זה יועיל לטיפוח שלכם. היקום אינו כפי שהמין האנושי מבין אותו. אז כמה גדול הוא היקום הזה בכלל? סיפרתי לכם על המושג של היקום. אפילו אם היו מוסיפים לו עוד מאות מיליוני רמות, הוא עדיין היה רק חלקיק אבק בגוף השמימי העצום. כשמדובר בבני אדם אני יכול להשתמש בעקרונות ובהרבה מספרים כדי להסביר את זה לכם, אבל לבני אדם אין כל דרך לחוות את זה ישירות, והם גם לעולם לא יוכלו לראות את זה, משום שלבני אדם אין הסוג הזה של מבנה גוף שמימי שיש לאלוהויות, וקיבולת המחשבה שלהם והחוכמה שלהם לא יוכלו לשאת את זה בכלל. לבני אדם אין סוג כזה של חשיבה, והמוח האנושי לא מסוגל לשאת מושגים עצומים כאלה. זה משום שרק כאשר מטפחים מגיעים לרמה הגבוהה ההיא, כשהמוח, החשיבה והגוף שלהם הופכים כולם לגופים המורכבים מחומר של אנרגיה גבוהה, אז יוכלו להיות להם מספיק אנרגיה, מספיק נפח ומספיק חוכמה. לפיכך, במוח האנושי אין קיבולת לחושים העוברים בהרבה את המין האנושי, או למראות ברמה גבוהה של המציאות. הידע שבני אדם מסוגלים להשיג הוא מוגבל.
מנקודת מבט אחרת, אם בני אדם רוצים לדעת דברים גבוהים כאלה, אז חייבת להיות להם רמה מוסרית גבוהה כזאת. אלוהויות לא ירשו לבני אדם שיש להם לבבות אנושיים להגיע לרמה של בודהות. זה לחלוטין בלתי אפשרי שהמדע והטכנולוגיה של המין האנושי יתפתחו עד לשלב שבו הם יהיו גבוהים כמו בודהות. מדוע? אתם יודעים, לבני אדם יש רגשות אנושיים (צ'ינג), כמו גם החזקות שונות, שבעת הרגשות ושש התשוקות – התשוקות שלהם כה רבות, ויש להם גם תחרותיות, קנאה ודברים מהסוג הזה. חישבו על זה כולכם, אם [האדם הזה] באמת היה מגיע לתחום של בודהות, האם הוא לא היה מקלקל את התחום הזה של הבודהות? אולי כשתהיה שם עם הבודהא, תתחיל לקנא בגלל משהו, ותפתח יריבות עם הבודהא. זה אסור לחלוטין. אם לא נפטרת מההחזקה של התאווה המינית, אז אחרי שתראה עד כמה יפה היא בודהיסאטווה גדולה, תפתח מאותו הרגע תאווה מינית כלפי אלוהויות. אסור לחלוטין שזה יתקיים בשמים. לפיכך, המדע והטכנולוגיה האנושיים לעולם לא יתפתחו לרמות של אלוהויות ובודהות. כלומר, השיטות הטכנולוגיות והמדעיות של המין האנושי לעולם לא יורשו להגיע לרמה של אלוהויות, זה בטוח.
לפני רגע דיברתי על העיקרון של יצירה הדדית וריסון הדדי. עכשיו אסביר אותו יותר. ברמה גבוהה מאוד, הישויות מתקיימות באופן פשוט מאוד, והמחשבות שלהן פשוטות מאוד, נקיות מאוד וטהורות מאוד. עם זאת, החוכמה שלהן גדולה ביותר. למטה יותר, מופיע קיום של ישות אחת בעלת שני מאפיינים, ולמטה יותר זה הופך לשני סוגים שונים של אלמנטים חומריים. היות שהגוף השמימי של היקום הוא גדול מאוד, כשיורדים למטה עוד יותר, נוצר בהדרגה מתח בין שני הסוגים השונים של חומר. למטה עוד יותר, התכונות השונות של שני סוגי החומר השונים שנמצאים בניגוד, נעשות בולטות יותר ויותר, ומופיעות צורות הקיום של ישויות חיוביות ושליליות. למטה עוד יותר, יש בודהות (מלכי פא) ודמונים (מלכי דמונים). בה בעת מופיעים הרבה סוגים שונים של אלמנטים המנוגדים זה לזה, כמו יין ויאנג, טאי צ'י ואחרים. למטה עוד יותר, זה יוצר את העיקרון של יצירה הדדית וריסון הדדי, והניגוד בין שני סוגי החומר גדל יותר ויותר.
במיוחד כשזה מגיע לחברה האנושית, העיקרון הזה של יצירה הדדית וריסון הדדי הוא די בולט. כשאדם רוצה לבצע מעשה טוב או מעשה רע, אז עליו להתגבר על מה שמתנגד לזה במקביל; רק אז אפשר להשלים את המעשה. לא משנה אם מדובר באדם, בארגון, בחברה עסקית שבחברה המודרנית או בממשלה, אם רוצים להשיג משהו, אז צריך להתגבר על אתגרים רבים לפני שאפשר להשלים את הפעולה הזאת. רק כשפועלים בהתאם לרצון השמים, ההצלחה תבוא באופן טבעי. אחרת, זה לא יהיה כך שתוכל לעשות את מה שאתה רוצה ללא מאמץ, ושברגע שתתחיל לעשות אותו אז תצליח. אם לְדַבֵּר מהאמיתות של הרמה הזאת של בני האדם, אז לבני אדם נותרו כמויות עצומות של חובות קארמתיים מעשיית מעשים רעים, אז ברגע שאדם עושה משהו, הוא יצטרך לשלם את החובות. מאחר שהעיקרון של יצירה הדדית וריסון הדדי נוכח כמעט בכל מקום, קשה לבני אדם לעשות כל דבר. אז מה התועלת בזה? אמיתות הפא מאוזנות. אם לדבר מזווית אחרת, אז רק אחרי שישות מתגברת על מה שמתנגד לזה במקביל, היא תשיג את מה שהיא רוצה להשיג, היא תחוש שהיה קשה להשיג את זה, ורק אז היא תוקיר את זה, ורק אז היא תחווה את הסיפוק שמגיע אחרי שמשיגים את זה, ואת האושר והשמחה המגיעים לאחר הצלחה. אם לא היה הטבע המתנגד הזה, אז חישבו על זה: ברגע שהיית רוצה לעשות משהו, היית עושה את זה; ברגע שהיית עושה את זה, היית מסיים את זה; ברגע שהיית רוצה לעשות משהו אז הוא כבר היה עשוי. לא היית צריך להתאמץ להשיג שום דבר, הכול היה ללא מאמץ, ושום דבר לא היה קשה לביצוע. היית מרגיש שהחיים חסרי משמעות. זה בדיוק משום שטרחת כדי להשיג משהו שאתה מרגיש שמחה. זהו אופן הקיום האנושי. לכן בני האדם חיים עם [תחושה של] חיוּת.
אני מקווה שבאמצעות הדברים האלה שעכשיו דיברתי עליהם כולכם תוכלו להרחיב את החשיבה שלכם. זה יעזור לכם להתקדם במרץ בטיפוח. כשאני מתחיל לדבר על הדברים האלה, אז יש לי כל כך הרבה דברים לומר. לפעמים אני רוצה לדבר על כמה דברים שונים בבת אחת. היות שהזמן קצר מאוד, אני רוצה לעשות זאת כך: באתם לכאן עם שאלות רבות, ואחרי שראיתם אותי יש לכם שאלות רבות שאתם רוצים לשאול, אז אנסה כמיטב יכולתי לתת את הזמן לכולכם ולענות עבורכם על שאלות. עליכם להקשיב בתשומת לב. זה נחשב גם כן כהרצאה על הפא, וזה יתמקד במצבים ספציפיים. אז עכשיו אני אענה עבורכם על שאלות. אתם יכולים לעמוד כדי לשאול, אבל דברו בקול רם כדי שכולם יוכלו לשמוע אתכם. אתם יכולים גם להעביר אליי פתקים.
אתם יכולים להרים יד כשאתם יושבים, ואז לשאול את השאלה שלכם. אם תכתבו יותר מדי, אז זה לוקח זמן לקרוא אותם, אז כשאתם כותבים על הפתקים היו ענייניים: מה השאלה הראשונה שלך ומה השאלה השנייה שלך. הֱיו קצת יותר תמציתיים.
שאלה: מה יקרה לאדם מבוגר אם הוא לא ישיג את השלמות?
המאסטר: המתרגל הזה העלה שאלה מייצגת. בקרב האנשים היושבים כאן, יש יחסית
יותר מבוגרים. השאלה שהוא העלה היא: מה יקרה לאנשים המבוגרים האלה שלא משיגים את
השלמות? טיפוח הוא עניין רציני ביותר. זה לא כמו המצב בסין כיום, שבו כל אחד מנסה
להשיג דברים דרך הדלת האחורית[4].
זה לא עובד. אז מה עליהם לעשות? רק כשאתה באמת מטפח את עצמך באופן יציב אז זה
יעבוד.
תוך כדי שאני עונה על השאלה הזאת, הייתי ראשית
רוצה לדבר רגע על היחס בין טיפוח לעבודה. לטיפוח אין השפעה [שלילית] על החיים
הנורמליים שלך. בין אם אתה מנהל פירמה בחברה, או שאתה פקיד גבוה בממשלה, אתה יכול
לטפח בכל עבודה שבעולם האנושי. ישוע אמר בעבר דבר כזה: הוא אמר שקשה יותר לאנשים
עשירים להגיע לממלכה השמימית מאשר לגמל לעבור דרך קוף של מחט. מדוע הוא אמר את זה?
זה משום שאנשים רבים לא יכולים לוותר על ההחזקה לכסף. למעשה, אומַר לכם שאינכם
צריכים להיות מוטרדים מכמה כסף יש לכם. אפילו אם הבית שלך בנוי מחבילות כסף והחנייה
שלך מרוצפת בזהב, לא משנה כמה אתה בכיר בתור פקיד, או אפילו אם אתה נשיא של מדינה,
אתה עדיין יכול להיות אדם טוב. אתה יכול לטפח את עצמך בנסיבות שבהן אתה מוצא את
עצמך, ובאמצעות הקונפליקטים של השכבה החברתית שלך. חישבו על זה, בקרב אלו מאתנו
שיושבים כאן, יש אנשים משכבות חברתיות שונות. יש אנשים שעובדים רק בשביל שיהיה להם
מה לאכול. יש קונפליקטים שעולים בין אנשים שיש להם הכנסה צנועה. אדם מהשכבה החברתית
הזאת יכול להתמיד להיות אדם טוב בתוך הקונפליקטים והסבל, וכך להגיע לסטנדרט של
טיפוח, ובסוף להגיע לשלמות. בה בעת, לאנשים מהמעמד הבינוני יש הקונפליקטים של השכבה
החברתית הזאת. הם מנסים להיות אנשים טובים בתוך הקונפליקטים שלהם, ומנסים להשתפר
לקראת רמות גבוהות. באופן זה גם הם יכולים להצליח בטיפוח שלהם. אני גיליתי שכיום,
אנשים בכל שכבה חברתית יכולים להשתפר לקראת רמות גבוהות ולטפח. לנשיא של מדינה,
באותו האופן, יש הדאגות של הסביבה שלו, וקיימים קונפליקטים של השכבה החברתית הזאת.
קונפליקטים קיימים בין מדינות ובין קבוצות אתניות; כל המין האנושי הוא אותו הדבר.
עבור בני אדם, זה מכאיב לחיות בעולם, ולכן הם יכולים לטפח. כאן אני אומר לתלמידים
לצאת מהמגבלות של הדת בהבנתם את הטיפוח, וליישם את הטיפוח האמיתי של בן אדם.
אז עבור אנשים מבוגרים זה אותו דבר מבחינת הטיפוח. השיטה שלי היא כזאת שבה האדם
מטפח גם את הטבע וגם את החיים; כאשר האדם עושה טיפוח, זה יאריך את החיים שלו. אז
האם אין מספיק זמן? אבל התנאי הוא שאנשים מבוגרים יתקדמו אפילו יותר במרץ, ושהם
יתייחסו לטיפוח ברצינות. אם מסיבה כלשהי אנשים מבוגרים לא מצליחים להשיג את השלמות,
אם בסוף חייהם ולפני שהם עומדים למות הם נשבעים ש"בפעם הבאה אני בטוח צריך לטפח",
אז הם יקחו איתם פאלונים ודברים של הטיפוח כשהם מתגלגלים מחדש, והם ימשיכו את
הטיפוח שלהם מהחיים הקודמים (מחיאות כפיים). [אפשרות] אחרת היא: ייתכן שהם
לא ירצו לבוא שוב, כי להיות בן אדם זה פשוט מכאיב מדי. אז מה יש לעשות? כמה שהם
טיפחו, זה כמה שהם ישיגו. יאמדו אותם כדי לקבוע את רמת הטיפוח הנוכחית שלהם. אם זאת
רמה של השמים שבתוך שלושת העולמות, אז הם ילכו לרמה ההיא של השמים להיות ישות של
הרמה ההיא. אם אתה יכול לצאת משלושת העולמות אבל רק אין לך סטטוס פרי של השלמות
המלאה, אז יכול להיות שתלך לממלכה שמימית או לגן עדן להיות שם ישות. גני העדן האלה
אינם כפי שבני אדם מדמיינים אותם – שיש בהם רק בודהות ובודהיסאטוות בלי שום דבר
אחר. יש בתוכם אין-ספור ישויות חיות, והם גני עדן משגשגים ומופלאים ביותר. ישויות
שמימיות פשוטות גרות בהם (מחיאות כפיים), אבל עבור בני אדם גם הן
אלוהויות. לא ניתן להשוות אותן לאנשי העולם, פשוט אין להן כלל סטטוס פרי. השאלה שלך
ביסודו של דבר נענתה (מחיאות כפיים).
שאלה: איך אנחנו צריכים להבין את הרעיון שלתלמידים העושים טיפוח
אמיתי אין מחלות?
המאסטר: בסין, לאנשים באזורים רבים יש אִמרה, וכשלאנשים היו מחלות
שהיה קשה לטפל בהן, אז היו אנשים אחרים שאמרו להם: "לך מהר ותתחיל ללמוד פאלון
גונג. אתה תתרפא ברגע שתתחיל לתרגל את זה". מדוע זה יכול להיות כך? זה משום
שהכיוונון שהטיפוח בפאלון גונג עושה בגופם של אנשים הוא מהיר מאוד. המטרה היא לאפשר
להם להיכנס מיד לטיפוח אחרי שגופם מכוונן, אז זה לא לגמרי כמו שאנשים רגילים מבינים
את זה. כשאנשים באים ללמוד את השיטה, הם יקבלו את התוצאות הטובות ביותר אם הם לא
יחזיקו כלל במחשבה לרפא את המחלות שלהם. זה משום שהטיפוח דורש מאנשים שלא יהיו להם
החזקות, אז הם יתרפאו בלי שום רדיפה. ברגע שאדם רודף אחרי משהו, זאת החזקה,
והתוצאות יהיו דווקא גרועות. אם אתה אומר שבאת רק כדי שהמחלות שלך יתרפאו, אז יש לך
החזקות, משום שהפצת החוק הגדול לָעולם אינה נעשית במטרה לטפל בבעיות בריאות, אלא
כדי להציל אנשים; ריפוי בעיות הבריאות שאנחנו עושים הוא כיוונון הגוף של אלו שאותם
מצילים. זה שאתה בא בגלל ההחזקה שווה לכך שאתה מחזיק במחלה הזאת ולא מוותר עליה,
ובמקרה כזה אין כל דרך להיפטר מהמחלה.
הרעיונות של המין
האנושי והאמיתות של היקום הם, בהשוואה, הפוכים זה לזה, שכן ככל שמישהו רודף יותר
אחרי משהו, כך פחות יהיה לו אותו. רק כאשר אתה מוותר על חשיבה כזאת אז תוותר על
המחלה. כשמישהו בא לטפח, הוא לא צריך לחשוב על ריפוי מחלות; לאדם לא צריכות להיות
רדיפות [אחרי דברים]. אז אלו שיש להם מחלות לא צריכים לחשוב על המחלות שלהם במהלך
התרגול. כשאין לך רדיפות, אתה לא תתייחס לזה ותחשוב רק על התרגילים, וככל שתתרגל
יותר כך זה יהיה טוב יותר. אולי תחזור הביתה מהתרגול ובִן-לילה כל בעיות הבריאות
שלך ייעלמו (מחיאות כפיים). אנשים באזורים רבים בסין מעבירים את הדברים
האלה מפה לאוזן. הם מרגישים שזה מעשה נסים. אנשים רבים לומדים את השיטה הזאת, ומספר
האנשים שלומדים אותה ממשיך לעלות.
אז זהו העיקרון
שדיברתי עליו: כלומר, אלה שאין להם רדיפות יקבלו את התוצאות המהירות ביותר, בעוד
שאלה שיש להם רדיפות, כנראה יקבלו תוצאות איטיות יותר. הגישה שלי כלפי המחלות היא
כזאת: כשאני עושה את הדברים האלה עבור תלמידים, אינני קורא לזה ריפוי מחלות. זה
נקרא טיהור הגופים המקוריים של מטפחים. המטרה של הטיהור היא לבנות בסיס לטיפוח
שלהם. אלה הנושאים מחלות בגופם לא יכולים לייצר גונג. אז מה אפשר לעשות? כשאתה בא
ועושה את התרגילים, אתה רק בא ועושה אותם; לא צריכות להיות לך כלל החזקות או
רדיפות, וזה יהיה הכי טוב. כך אוכל לטהר את גופך – לטהר אותו למצב שהוא כמעט נטול
מחלות. אבל במקרים בודדים, או אם הטיפוח שלך לא יושפע מזה, אני עשוי להותיר לך
עדיין תחושה של סילוק קארמה ומחלות. מדוע משאירים קצת? זה נעשֶה כך משום שתכונת
ההארה של מטפחים מסוימים צריכה להשתפר. חישבו על זה, אם גוף פני-השטח של מישהו הוא
ללא מחלות אז הוא על-טבעי, ואם אין לו תחושה של סילוק קארמה, אז זה לא יהיה טיפוח.
ברור שהוא יאמין [בטיפוח]; בתנאים כאלה, מי לא יאמין? הוא יאמין כל הדרך עד הסוף.
אז צריכים להותיר כמה אלמנטים שישמשו אצל אנשים מסוימים בטיפוח בהתאם לנסיבות שלהם,
וזה נעשֶה כדי לראות אם אתה מאמין. המטרה היא לגרום למטפחים להתקדם באמצעות
התעוררות לדברים. האין זה כך? (מחיאות כפיים).
אבל יש נושא נוסף שאבהיר לכולכם: כשאנשים מטפחים, הם עדיין ייתקלו בכמה עניינים
מטרידים, ועדיין יהיו קשיים. הקשיים יתבטאו בשתי דרכים: האחת היא התחושות
הלא-נעימות שהגוף יחווה; האחרת היא שאחרים יעוררו את הכעס שלך. אני אומר לכם
שהסיבות לחוסר הנוחות הגופני הן לא מחלות, אף על פי שזה מתבטא באותו האופן. כולכם
צריכים לדעת שקארמה מסולקת. מה זה "סילוק קארמה"? למעשה, אני גורם לכך שכל גופכם
יטוהר. כשבני אדם מתגלגלים בקרב אנשים רגילים, הם מתגלגלים חיים אחרי חיים. יש כאלה
שהתגלגלו עשרים ומשהו פעמים, ויש כאלה שהתגלגלו שלושים ומשהו פעמים, או אפילו יותר.
כשמתגלגלים כל כך הרבה פעמים, וכשמתגלגלים הלוך וחזור בקרב בני אדם, בכל פעם האדם
ייצור כמויות גדולות של קארמה. כמובן, בכל תקופת חיים, כשלאנשים יש מחלות והם
סובלים, אז הם יסלקו חלק [מהקארמה], אבל בכל תקופת חיים תהיה הרבה קארמה, וכשהרבה
ממנה נאסף, האדם יחלה. כשלאנשים יש מחלות, הם מחפשים רופאים שירפאו אותם. כשרופאים
מטפלים במחלות, הם מטפלים רק בדברים בפני-השטח של הגוף. אנשים מסלקים כמות מסוימת
של קארמה באמצעות הסבל שחווים במחלות, אבל רוב הקארמה, כמו גם השורש של מה שבאופן
מהותי גורם למחלות, נמצאים בממדים אחרים. רופאים לא יכולים לטפל [בדברים האלה]
והשורש של המחלה עדיין שם, אז בכל אחת מתקופות החיים הרבות שלהם, לאנשים תיוותר
כמות מסוימת של קארמה.
אתם יודעים איך הוא הגוף של
האנשים של ימינו? כשאני מעביר סמינר אני רואה שאצל חלק מהמתרגלים חומר שחור ממלא את
מֵח העצם. כמובן, אי אפשר לראות את זה בממד הזה משום שהקארמה קיימת בממדים אחרים.
אז מה אפשר לעשות? הגוף האנושי, מהחלקיקים המיקרוקוסמיים ועד לחלקיקים של פני השטח,
אם מסתכלים שכבה אחר שכבה מהקטן ועד לגדול ובתלת-ממד, הוא בדיוק כמו הטבעות הרבות
בגזע של עץ; אף שכבה אינה נקייה. אני רוצה לטהר את הגוף שלכם מהחלק הפנימי ביותר
שלו. אם אתם לא עושים טיפוח, אז אף אחד לא יעשה דבר כזה בשבילכם. בעבר לימדו
בבודהיזם שבני אדם לא יכולים להצליח בטיפוח בתקופת חיים אחת, שבני אדם לא יכולים
לטהר את עצמם בעצמם, ושלהשתפר זה אפילו קשה יותר. אם מישהו רוצה לטפח, צריך להיות
לו פא ישר; רק אז זה יעבוד. אם אתם רוצים לטפח בדאפא, אני אקח את הקארמה המאוחסנת
בגופים האלה שלך, את הזיהום שנוצר, ואת הגורמים שמאחורי כל הדברים הרעים שבגופים
שלך, ואדחף אותם החוצה. לא תהיה מסוגל לשאת את זה אם זה יידחף החוצה בבת אחת מהגוף
החומרי של פני-השטח שלך; אתה תמות. אז מה יש לעשות? בתהליך הדחיפה החוצה, הרוב
יילקח דרך ממדים אחרים ויועבר החוצה מהגוף שלך. רק חלק קטן ביותר יידחף החוצה דרך
גוף פני-השטח שלך.
מדוע זה יוצא דרך פני השטח? האם לא
היינו גומרים עם זה לגמרי אם זה היה יוצא דרך ממדים אחרים? לעשות את זה כך לא מתאים
לחוקי השמים. כשיש רווח, חייב להיות הפסד. כשמישהו חייב משהו, הוא צריך לשלם אותו
בחזרה. אלה הם חוקי השמים. כשאנשים יוצרים קארמה, הם צריכים לשלם אותה בחזרה, וזה
במיוחד נכון עבור מטפחים. למעשה, אני גורם לכם לשלם רק מעט, וזה נחשב ששילמתם את
זה, ואני עושה את זה בדיוק משום שיש לכם השאיפה לטפח. אף על פי שאני גורם לכם לשאת
רק מעט בפני-השטח, אתם פתאום תרגישו כאילו כל גופכם חווה מחלה רצינית, וזה יכאב
נורא. יש אנשים שבאמת מרגישים כאילו הם לא יצליחו לשרוד את זה. אלה שיש להם תכונת
הארה טובה ידעו: "היות שאני מטפח, ממה יש לפחד? שמעתי את הפא, קראתי את הספרים,
ואני מבין את כל העקרונות. ממה עדיין עליי לפחד?" זאת מחשבה כל כך פשוטה ומוצקה,
אבל למעשה היא זוהרת יותר מזהב. הוא לא לקח תרופות וגם לא ראה רופא. לפתע הוא בסדר,
מצוקה גדולה נגמרה, וחתיכה גדולה של קארמה סולקה. ה[חלק] הגדול יותר של הקארמה נדחף
החוצה בממדים אחרים. החלק שנדחף החוצה דרך פני השטח הוא למעשה רק מועט מאוד, אבל זה
נחשב שהקארמה הזאת סולקה, וזה נחשב ששילמת אותה בחזרה. אז במשך תהליך הטיפוח יש
אנשים שיחוו כאב בגוף, אבל תחושת הכאב הזאת שונה מכל מחלה. אז יופיעו מצבים מהסוג
הזה, ודרכם תיבחן מידת הנחישות היסודית שלך. באמצעות המצוקות יבחנו אם אתה מסוגל או
לא מסוגל להתייחס לעצמך כמתרגל, ואם באותו רגע אתה מאמין בפא הזה. טיפוח לבודהא הוא
אכן עניין רציני ביותר.
בטיפוח שמעבר לשְה-גִ'יאָן-פָא[5]
הגוף יטוהר בדרגה גבוהה; זה גם נקרא גוף ארהאט. באותו הזמן הגוף כבר השתפר לשלב שבו
הוא גוף המורכב מחומר של אנרגיה גבוהה, וכבר אין בו אפילו תא אנושי אחד רגיל.
מפני-השטח הוא ייראה זהה לגוף של אדם רגיל, אבל הוא יהיה שונה. באותו הזמן כבר לא
תהיה קארמת מחלה, משום שהמחלות של העולם הזה כבר לא יכולות להשפיע על הגוף שלך
העשוי מחומר של אנרגיה גבוהה. כשאתה עוזב את השה-ג'יאן-פא, אז כל קארמת המחלה שלך
כבר נדחפה החוצה. בטיפוח בשְה-גִ'יאָן-פָא יופיע חוסר נוחות בגוף, או שאדם ייתקל בעניין
מבהיל אך לא מאיים. כשזה יקרה, אתה לא תפחד, אבל זה יפחיד נורא את האחרים. הדברים
האלה יתרחשו. יש כל כך הרבה תלמידים שמטפחים באמת בחוק הגדול, אבל לא התרחשו בעיות.
כל עוד אתה מטפח, אני אגן עליך. כמובן, אם אינך מטפח, לא אדאג לך; אני עושה את
הדברים האלה עבור מטפחים. אז אין עליך לגרור לכאן אנשים כדי שהם יתרפאו. בזמן
הנוכחי אני לא מטפל בעניינים של אנשים רגילים, ואף אחד מכם לא צריך לעשות דברים
שפוגעים בפא. אם מישהו לא עושה טיפוח, אז הוא צריך לשאת את התוצאות של כל מה שהוא
עשה. לא משנה במה הוא נתקל, לכל דבר יש יחס של סיבה ותוצאה. השאלה הזאת נענתה.
שאלה: האם [המאסטר] יוכל היום לטהר את הגוף של כולם? – בפרט את הדברים
האלה שנותרו מלימוד שיטות אחרות.
המאסטר: אל תדאג לגבי הדברים
האלה. אני יכול לומר לך שכשתצא מכאן אחרי שישבת והקשבת להרצאה, מובטח שעברת שינוי.
בעניין הזה אני רוצה לומר למתרגלים האלה שאינם מתקדמים במרץ: אתם רוצים להיות
מטפחים, אבל לא הצבתם לעצמכם דרישות קפדניות, אתם לומדים לפרקים ומטפחים לפרקים,
וכך יתרחשו בעיות בגופכם. הסיבה היא שכשאתם לא באמת מטפחים, הגוף יחזור למצב של אדם
רגיל. בזמן ההוא אתם תתהו: "מדוע הגוף שלי אף פעם לא בסדר?" טיפוח הוא רציני. מדוע
הוא לא בסדר? את זה אתה צריך לשאול את עצמך. האם אתה מאמין בפא? האם אתה מאמין שהנך
מטפח? האם המחשבה שלך מספיק יציבה? אם החשיבה שלך באמת תהיה נחושה לגבי הטיפוח
ותוכל לוותר על רגשות אנושיים, אז תוך פחות משנייה המחלה שלך תיעלם (מחיאות
כפיים). אמביוולנטיות לא עובדת בטיפוח. המחשבה שלך לא יציבה בזמן שאתה מטפח,
ואתה חושב: "האם הפא הזה הוא באמת כמו [שהמאסטר תיאר אותו]?" זה שווה-ערך לכך
שתשאל: "האם אני מטפח? האם אני עכשיו אדם רגיל או מטפח?"
טיפוח אמיתי בפוא-פא אינו נעשה כלאחר יד כמו בדתות של סוף
הדהרמה. טיפוח הוא עניין רציני מאוד. אם אינך נחוש, כל מאמציך יהיו לשווא. אם תוכל
לוותר על תהילה, אינטרסים אישיים ורגשות ועדיין לא תגיע לשלמות, אז בסוף אפילו אני
ארגיש שזה לא הוגן. עבור בן אדם, לוותר על תהילה, אינטרסים אישיים ורגשות הוא
שווה-ערך לוויתור על החיים עצמם. עבור מה בני אדם חיים? האין זה רק בשביל כסף,
תהילה, רגשות אנושיים וכך הלאה? אם אתה יכול לוותר עליהם, האם אתה עדיין אנושי? (מחיאות
כפיים) בני אדם חיים עבור הדברים האלה; רק לאלוהויות אין אותם (מחיאות
כפיים). אבל אומר לכם שאלוהויות אינן חסרות תנועה כמו פסלים, כפי שבני האדם
מדמיינים אותן. בני אדם לא יודעים זאת, אבל השמים הם למעשה נפלאים ביותר. אלוהויות
יודעות ליהנות יותר מבני אדם, אבל הדברים שם הם אציליים, רחומים ונפלאים ביותר.
בדיוק משום שהן ברמה גבוהה כזאת, אז יש להן יכולות מיוחדות. הגוף שלהן יכול לרחף
ולעוף מפה לשם. בכל מקום הכול יפה כל כך. השפה האנושית לא יכולה לתאר את זה. הצבעים
שיש שם לא קיימים כאן אצל בני האדם. ההופעה החיצונית של אלוהויות היא יפה מאוד
מאוד. הן נפלאות ביותר.
בינינו היושבים כאן יש אנשים
מבוגרים, וכמובן יש גם אנשים צעירים. בטיפוח, הגוף האנושי צריך לחזור למאפיינים
המולדים, המקוריים שלו. כאשר אנשים מתקדמים [בטיפוח], הם נעשים צעירים יותר. כשאתה
באמת יכול לחזור למאפיינים המולדים המקוריים שלך, אתה תגלה שאתה צעיר ביותר. אף על
פי שאנשים מסוימים הם מבוגרים מאוד, הג'ו-יואן-שנים שלהם הם אנשים צעירים או ילדים.
אתם יודעים, כשאנשים מבוגרים נעשים סניליים, אז אנשים נוטים לכנות אותם "ילדים
גדולים". הם יתחרו עם ילדים על אוכל, והם ישחקו עם ילדים. מדוע? אחרים אומרים שהאדם
הזה הזדקן, הזדקן עד לנקודה ששום דבר לא מתפקד. כשמסבירים את זה מנקודת המבט של
המדע המודרני זה כך. אבל למעשה, אני יכול לומר לכם שכשאנשים מזדקנים הם מוותרים על
כל ההחזקות שלהם, וכל המניעים האנושיים והרדיפות האנושיות שלהם נעלמים. כאשר הם
מוותרים על כולם, הטבע המקורי שלהם חוזר ומופיע. כנראה שהג'ו-יואן-שנים שלהם הם
מלכתחילה ילדים, אז הם יתחילו להתנהג כמו "ילדים גדולים". הייתי אומר שזה באמת כך.
בטיפוח, ככל שמתרוממים גבוה יותר, כך נראים יפים וצעירים יותר. יש אנשים שאומרים
שכשמסתכלים על החיים הנמצאים רמה אחת מתחת [לכאן], רואים שכשהם מנסים לסרק את שערם
הם אינם מצליחים ליישר אותו, וששערם פרוע. זה משום שככל שיורדים יותר למטה, כך
נעשים מכוערים יותר. ככל שמשתפרים למקום גבוה יותר בטיפוח, כך הדברים נפלאים יותר.
לא רק שלא תהיה קארמת מחלה בגוף, אלא שהוא גם ייעשה טהור יותר ויותר.
לגבי "בפרט את הדברים האלה שנותרו מלימוד שיטות אחרות", אם אתה באמת מטפח, אז אני
איישר עבורך את הדברים האלה. הדברים האלה לא צריכים להכביד עליך, ואינך צריך לחשוב
עליהם. הרפה מזה. אם אתה בא [לדאפא] במיוחד בשביל העניין הזה, אז זה לא יעבוד. אם
אתה יותר מדי קשור לזה, אז אתה מחזיק בזה. אפילו לוּ נפטרתי מזה בשבילך, הלב שלך לא
ירגיש בטוח. אם אתה באמת רוצה לטפח, אז אני אסיר ממך את כל הדברים הרעים.
שאלה: כשבאנו עכשיו לשמוע את הפא, האם יהיו לך פאלונים לתת לנו?
המאסטר: היות שאתם מטפחים, אני אדאג גם לאלה שבאו לכאן להקשיב לפא וגם
לאלה שלא יכלו להגיע. אני לא רק מתקין פאלונים; אחרי שאתם מתחילים לטפח בדאפא אני
צריך גם לכוונן את הגוף של המתרגלים באופן מקיף. אז בין אם אתה רואה אותי או לא, זה
אותו דבר. כל עוד אתה באמת מטפח, אתה תקבל את כל מה שצריך להיות לך. בסין, רק רבבות
בודדות של אנשים שמעו אותי מרצה, אבל כיום יש אנשים שמטפחים בכל רחבי סין. אז אנשים
רבים לא ראו אותי, אבל יש להם כל מה שהם צריכים בשביל לטפח בדאפא. אני מפיץ פא גדול
כל כך, אז אם הגוף העיקרי שלי היה עושה את כל הדברים, בטוח שלא הייתי מסוגל לעשות
את הכול; זה לא היה אפשרי לטפל בכל היבט של כל אחד. אני מתקין לכם פאלונים. כל עוד
אתה מטפח, קורא את הספר, חושב שהפא הוא טוב ורוצה לטפח בדאפא – אם באמת יש לך
המחשבות האלה – אז אתה תגלה שגופך חווה תחושה מיוחדת.
לא
אסתפק בכך שאתן לכם פאלונים. חישבו על זה, אם מישהו לא מטפח, מה יכול לייצר הגוף
הזה שאין לו המנגנונים הדרושים לטיפוח? הפאלון הוא השורש של כל מה שאני נותן לך.
ואני אסלק עבורך קארמה, אני איישב עבורך את כל הכרות התודה והטינות מחייך הקודמים
וברמות ממדיות שונות, כמו גם סוגים שונים של קשרים שיש להם שורשים עמוקים, אני אתן
לך מנגנונים רבים הן בתוך גופך והן מחוצה לו, שיניעו שינויים בכל רחבי גופך, ואתקין
עבורך דברים בדאן-טיאן שלך ובאזורים אחרים שלך. כמו זרעים, יותר מעשרת אלפים דברים
ייוָוצרו. בעתיד גם אצטרך למחוק את שמך מרשימת השמות בגיהינום. אלה הדברים שמותר לך
לדעת, אבל הרבה הרבה יותר מזה ייעשה עבורך, ורק כך תוכל באמת לטפח, ורק כך תוכל
באמת להתקדם בטיפוח בדאפא.
לפעמים אני אומר שהמאסטרים
המזויפים האלה של הצ'יגונג מרמים אנשים. הם באמת מרמים אנשים. מה הם עושים בשבילך?
כלום. אם לא נותנים למישהו את הדברים שתיארתי, איך הוא יוכל לתרגל? האם [הדברים
האלה] יכולים להיות מיוצרים באמצעות התרגול? בנוסף, אם לא מגִנים עליך בזמן שאתה
מטפח, חייך יהיו בסכנה, משום שבני אדם צריכים לשלם קארמה. אם לא מגִנים עליך, מה
תעשה לגבי החיים שאתה חייב מהעבר? מי מקרב האנשים של ימינו לא חייב חיים? אחרי
שעברו חיים אחרי חיים, לאנשים היום יש קארמה רבה כל כך, והעולם האנושי הוא מסוכן.
אם מישהו לא לוקח אחריות על אנשים אז הוא פוגע באנשים, אז הייתי אומר ש[המאסטרים
הללו] מרמים אנשים. אתה מטפח עכשיו בדאפא, אז כל הדברים האלה ייפתרו עבורך. כל עוד
אתה באמת לומד אותו, אתה תשיג.
לאלה מכם שלמדו לימודים יחסית גבוהים יותר: אל תתנו
לתיאוריות המודרניות להגביל אתכם. אם מישהו שיש לו טיאן-מו פתוחה מסתכל על הספר
"ג'ואן פאלון", אז הוא יגלה שכל תו בו הוא סוואסטיקה (卍), ושכל תו בו הוא
בודהא. חישבו על זה: כמה עוצמה יש לפא הזה וכמה בודהות יש לספר הזה? בנוסף, לכל תו
יש שכבות על גבי שכבות של בודהות, משום שהספר הזה מכיל עקרונות מרמות שונות של
היקום. כל פעם כאשר אתה קורא את הספר אחרי שהשתפרת בטיפוח, תגלה שלאותו הקטע יש
משמעות אחרת ממה שהייתה לו כשקראת את הספר קודם לכן. יהיו לך הבנות חדשות, והוא
ידבר על רובד אחר של משמעות; בתוך כל תו יש בודהות משכבות על גבי שכבות, מאין-ספור
רמות. כמובן, אנשים רגילים לא יכולים לראות אותם. אז אני אומר לכם שהספר הזה הוא
יקר-ערך ביותר. בעבר היו אנשים שהיו יושבים עליו כשהקשיבו להרצאות. בזמן ההוא עדיין
לא הבנת מהו הפא הזה. כשהגעת להבין את זה, אז אתה מגלה שכל זה רציני ביותר. במהלך
הטיפוח הוא יֵדע על כל אחת מהמחשבות שלך; אפילו לפני שיש לך מחשבה, הוא יֵדע איזו
מחשבה אתה עומד לחשוב. בני אדם חושבים שההופעה של מחשבה אנושית היא תהליך מהיר
ביותר, אבל כשמסתכלים על המחשבות שלך מממד קצת יותר מהיר, אז זה תהליך איטי ביותר.
לפני שאתה אפילו משלים את המחשבה שלך, הצד ההוא כבר יודע; ברגע שיש לך מחשבה, הצד
ההוא יודע.
יש אנשים שאמרו לי: "המורה, אני אשלם לך את
עלות הסמינר. מישהו במשפחה שלי לא בא, ואני רוצה שתיתן לו פאלון". אי אפשר כמובן
להאשים אותו כי הוא לא יודע שאי אפשר לתת את זה לאנשים שלא מטפחים. אומַר לכם
שאינכם יכולים לקנות אחד לא משנה כמה מאות מיליוני דולרים תוציאו. זה לא משהו שקיים
בקרב בני אדם. הוא על-טבעי – משהו שמימי. מנקודת מבט מסוימת, החיים שלו יקרים יותר
מהחיים הנוכחיים שלך. הוא חיים גבוהים, אז איך אפשר לאמוד את זה בכסף? אבל אם מישהו
רוצה לטפח, אני יכול לתת לו אותו בחינם. וזה לא מסתיים בדברים האלה, בסופו של דבר
אני חייב להגן עליך לכל אורך הדרך עד ההגעה לשלמות.
שאלה:
איך עלינו להבין את הסוגיה של חיים שמתים לפני הזמן שיוּעד להם? מה יקרה למישהו
כזה?
המאסטר: מעכשיו, אני פונה לכולכם, אל תעלו שאלות שאין להן
קשר עם הטיפוח שלכם. יש אנשים ששואלים אותי אפילו אם שריפת כסף מנייר [עבור אנשים
שמתו] עובד או לא. אין לדברים האלה כל קשר לטיפוח בדאפא, ואין לי זמן לענות עליהם.
אלה המתים לפני זמנם – גורל אומלל מצפה להם. זה נובע מאמיתה שהסברתי, כלומר, שכשאדם
מגיע לעולם, החיים שלו תוכננו על ידי אלוהויות. אם הם מתים לפתע ולא מגיעים לסוף
תקופת החיים שלהם, אז הם יסבלו ממצוקה כואבת ביותר. איזו מצוקה כואבת? כיוון שהחיים
מתוכננים, מה שאתה אוכל ושותה, המעמד שלך בחברה, וכל איך שאתה מבסס את עצמך בחייך –
כל אלה תוכננו. כשאנשים מתים, הם בהרף עין מאבדים את כל הדברים האלה, ואם הם לא
הגיעו לסוף תקופת חייהם אז הם לא יכולים להתגלגל מחדש. הנשמות שעזבו ייכנסו אז לממד
שומם וקר ביותר. אין שם כלום, כאילו שהאדם נסע למאדים. למעשה, במאדים יש חיים
אנושיים, הם פשוט נמצאים בממד אחר. מה שאנחנו רואים זה בדיוק הממד השומם והקר שנמצא
כאן. אז כשהם בהרף עין מוצבים במצב הזה, הם לא אוכלים או שותים, ואין להם כלום. הם
סובלים מכאב רב ביותר, אבל הם לא ימותו מרעב. לפיכך הם ימשיכו לחכות בממד הזה עד
שתקופת החיים האמיתית של האדם הזה בעולם האנושי תסתיים; רק אז הם יתגלגלו מחדש. אני
מתייחס למשמעות של "נשמה בודדה ורוח משוטטת". בבודהיזם היה להם טקס שנקרא
צָ'אוֹ-דוּ, או: שחרור נשמות כדי לעזור לנשמות למצוא את השקט שלהם. האנשים
המודרניים לא מבינים מה זה צָ'אוֹ-דוּ; רק אנשים שמתו באופן שתיארתי צריכים שחרור.
באופן רגיל, ברגע שאנשים מתים, הם כבר מתגלגלים מחדש. מה יש לשחרר? הכוונה בצ'או-דו
הייתה השחרור של החיים האלה.
בדרך אגב, אדבר על נושא,
נושא חברתי. בזמן הנוכחי אנשים בארצות רבות מדברים על המתת חסד. אומר לכם: כשאנשים
חולים מסוימים לא יכולים לשאת את הסבל שלהם ורוצים למות, אז זה עניינם. אבל מי
שעושה את זה בשבילם מבצע הריגה, והוא יוצר את הכמות הגדולה של קארמה שמגיעה בעקבות
הריגה; כל האלוהויות רואות את זה כך. יתר על כן, הם מציבים את האדם הזה בנסיבות
מכאיבות ביותר, כי האדם הזה הולך לממד שבו הסבל אפילו גרוע יותר. מי שמבקש המתת חסד
לא מבין את זה. כשהוא ילך למקום ההוא, הוא יתחרט על זה, כי כבר היה עדיף לחיות
ולסבול קצת. מדוע אנשים סובלים? כשאנשים חיים בעולם הזה אז הם יוצרים קארמה. הקארמה
של חלק מהאנשים היא גדולה, והקארמה של חלק מהאנשים היא קטנה. יש אנשים שיסבלו מכאב
לפני שהם מתים. באמצעות הסבל הם יכולים לשלם הרבה מהקארמה שנוצרה בתקופת חיים אחת,
ובחיים הבאים הם יחיו חיים טובים, משום שכשאנשים משלמים ברגע המוות שלהם את הקארמה
שהם חייבים אז כבר לא תהיה להם הקארמה [הזאת]. אבל הם לא רוצים לסבול מכאב, והם לא
רוצים לשלם את זה. לפיכך, כשהם נולדים בחיים הבאים שלהם, ייתכן שיגיעו עם גוף חולה,
או אפילו עם נכות, או שיהיו להם חיים קצרים. אנשים לא מבינים את הנקודה הזאת,
ומאמינים רק בדברים "פרַקטיים". אמרתי בעבר שאנשים נאטמו בצורה הדוקה ביותר על ידי
המראה הכוזב שמצייר המדע של ימינו. וזאת הסיבה שאנשים ממציאים דברים כמו "מוות שליו
ונעים" או המתת חסד. זה בכלל לא שליו ונעים.
שאלה: האם
אנשים שעושים טיפוח עדיין צריכים לעבוד קשה ולהתקדם בעבודה או בלימודים שלהם בחברה
הרגילה?
המאסטר: הם צריכים. לפני רגע דיברתי על זה. מדוע זה
כך? משום שכשהתחלתי להפיץ את הפא כבר לקחתי בחשבון את השאלה הזאת, כי ידעתי שיהיו
רבים – אנשים רבים למדי – שילְמדו [פאלון דאפא]. בעתיד הוא יופץ בכל רחבי העולם,
משום שזה אדיר – זהו הפא של היקום, שניתן לאנשים כדי שהם יוכלו לטפח. כשהרבה אנשים
[ילמדו אותו], זה יביא בעיה רצינית לחברה: אם כולם יהיו נזירים ונזירות, אז האם
החברה האנושית לא תתפרק? אז זה לא יעבוד. בדיוק משום שאני גורם לכם לטפח בחברה
הרגילה, המטפחים יכולים להתאים לחברה במידה המקסימלית במהלך הטיפוח שלהם, וזה יכול
לפתור את הבעיה. בה בעת, הגישה הזאת מאפשרת לאדם עצמו באמת להשיג את הפא.
אתם יכולים לעבוד בכל עבודה נורמלית בחברה הרגילה. בכל סביבת חיים ובכל עבודה מטפח
יכול להיות אדם טוב. מטפח חייב להיות אדם טוב, לא משנה איפה הוא נמצא. כמטפח, כשאתה
פועל בצורה גרועה בחברה הרגילה, זאת בוודאות אשמתך, משום שלא פעלת כמטפח, ולא דרשת
מעצמך לעמוד בסטנדרטים גבוהים. אם לא עשית עבודה טובה בשביל הבוס שקיבל אותך
לעבודה, או אם אתה סטודנט ולא השלמת את שיעורי הבית שלך או שאינך מרוכז בכיתה, אז
איך אתה יכול לומר שאתה אדם טוב? אדם טוב, אתם יודעים, הוא טוב בכל סביבת חיים, לא
משנה מה היא. אם אתה סטודנט, אז אתה צריך ללמוד היטב. אם אתה שכיר, אז אתה צריך
להשלים את עבודתך. מקם את עצמך היטב ביחסים שלך עם החברה ועם אחרים – כולכם מסוגלים
לשקול [מה זה אומר לגביכם]. אם תוכלו באופן עקבי לעשות את הדברים טוב יותר, אז
הקונפליקטים ייעשו מעטים יותר וקטנים יותר, אף על פי שהם עדיין יופיעו.
יינתנו לכם מבחנים כדי לגרום לכם להשתפר. בטיפוח, לעתים קרובות כשקונפליקטים
מגיעים, הם מגיעים בפתאומיות, אבל אם אתה רוצה לטפח, אז הם לא יגיעו במקרה. זה משום
שאם אתה רוצה לטפח, אז אני אתכנן מחדש את מסלול הטיפוח שלך ואת מסלול החיים שלך.
הקונפליקטים הם כאלה כדי שהמטפח יוכל להשתפר, וכך כשאתה נתקל בבעיות, הן לעתים
קרובות יופיעו בפתאומיות. הם ייראו מקריים, ועל פני השטח הם לא יהיו שונים
מקונפליקטים בין-אישיים. בוודאות לא יקרה משהו כמו שאֵל בן אלמוות יבוא לגרום לך
צרות. רק כשהדברים נראים כמו בני אדם הגורמים לך צרות, אז זה יכול לעזור לשיפור
שלך. אז איך צריך לטפל בבעיות האלה? אתה צריך תמיד לשמור על לב של חמלה, ואתה צריך
לבחון את עצמך כשאתה נתקל בבעיות. לפני זמן מה אמרתי לכולכם משהו: אמרתי שאם אינך
יכול לאהוב את האויב שלך, אז לא תוכל להיעשות בודהא. איך אלוהות או מישהו שמטפח
יכולים לראות אדם רגיל כאויב שלהם? איך יכולים להיות להם אויבים? כמובן, כרגע אתה
לא יכול להשיג את זה. אבל תשיג את זה בהדרגה. בסוף אתה תשיג את זה, משום שהאויבים
שלך הם בני-אדם בקרב המון האנשים הרגילים. איך בני אדם יכולים להיות אויבים של
אלוהויות? איך הם יכולים להיות ראויים להיות האויבים של אלוהויות?
שאלה: המורה ציין שחיי האדם, מהלידה ועד המוות, מתוכננים על ידי אלוהויות.
אז מה תהיה ההשפעה של הפלה על חיי העובר?
המאסטר:
כאדם שהתחיל לטפח, ראשית עליך להניח לכל מה שעשית בעבר. מה שנעשה בעבר מתוך בורות
כבר נעשה. אל תחשוב על כלום; רק התמקד בטיפוח. להשתפר בהתמדה בטיפוח זאת העדיפות
הראשונה. כשאתה מטפח אמיתי אני יכול לעזור לך לפתור כל דבר, ואני יכול לפתור כל
דבר. אבל יש נקודה אחת: אם אתה יודע שמשהו הוא מוטעה ואתה עדיין עושה אותו, זה נחשב
לכך שאינך עומד בדרישות למטפח, וזאת לא [התנהגות] של מטפח.
ובאשר להפלה, אני יכול לספר לכם שראיתי משהו: נשמות של תינוקות רבים מרחפות באוויר
בחדרים ומול כניסות של בתי חולים רבים, ולחלקם חסרים כל ארבעת הגפיים שהיו אמורים
להיות להם. לנשמות הקטנות האלה אין שום מקום ללכת אליו. הן מאוד מעוררות רחמים.
לחלקן אולי היה קשר משפחתי בחיים קודמים מסוימים עם מי שהיו אמורות להיות האמהות
שלהן. מעתה ואילך שימו לב לזה. כיוון שאתה מטפח, אני יכול לעזור לך לפתור כל דבר.
שאלה:
המורה, מדוע סייעים הם אלה המלמדים את התרגילים? האם אינך חושש שיהיו סטיות?
המאסטר: זה כך: אני דורש שסייעים יפעלו בהתאם לדברים שנאמרו
ב"פאלון גונג" כאשר הם מלמדים את התרגילים. כשאנשים עושים את התרגילים זה בלתי
אפשרי שכולם ייראו כאילו יצאו מאותה תבנית, ושהם עושים אותם בדיוק אותו הדבר.
הבדלים קטנים הם לא משמעותיים. אבל עשו את מיטבכם כדי לעשות אותם באופן סטנדרטי
ובהתאם לנקודות העיקריות. זה משום שהתרגילים בפאלון גונג שונים מאלה של שיטות
אחרות; כשאתה מפסיק את ביצוע התרגילים בשיטות אחרות, אז זה נעצר ואתה צריך לסיים את
התרגול בצורה מסוימת. אתם לא כך. פאלון גונג היא שיטה שבה הפא מזקק את המתרגלים.
אתם מזוקקים על ידי הגונג 24 שעות ביממה. איך זה שזה יכול להגיע לדרגה כזאת? זה
משום שהמנגנונים שהתקנתי בכם הם אוטומטיים. אז מדוע אתם עושים את התרגילים? אתם
מחזקים את המנגנונים שהתקנתי בשבילכם. זִכרו: כשאתם עושים את התרגילים אתם מחזקים
את המנגנונים שהתקנתי בשבילכם, ומה שבאמת מזקק אתכם הם המנגנונים האלה. המנגנונים
מניעים את הגונג לזקק את המתרגלים ללא הרף 24 שעות ביממה. שיטת התרגול של הדאפא היא
כזאת שבה המנגנונים מניעים את הזיקוק. אז אם התנועות סוטות קמעה, לא תהיה לזה השפעה
שלילית. אבל ודאו שאתם עושים אותן כמה מדויק שאפשר. עדיין צריך לעשות את התנועות
בהתאם לסטנדרט.
שאלה: יש אזורים בלתי מפותחים רבים שבהם הווידיאו של התרגילים
לא זמין. התנועות מועברות מאדם אחד לאדם שני, ומהאדם השני הזה לאדם שלישי, אז חלק
מהתנועות באתר התרגול שלנו הן שונות.
המאסטר: עוד ועוד אנשים
יעשו את התרגילים, ומתרגלים יבואו לבקר זה את זה, אז העניינים האלה ייפתרו במהירות.
זה משום שעבור אנשים רבים זה קשה להשיג את הפא. אני יודע על זה. בנוסף, כולם
מרגישים שהפא הוא נהדר, וכולם רוצים להפיץ את הפא לאחרים, ועשו הרבה עבודה בשקט.
אני יודע על כל זה. הסגולות (גונג דה) שמקבלים אינן ניתנות למדידה.
שאלה: יש לי בת בת שנתיים ובן בן חודשיים, וכמעט הבאתי אותם היום. כמה
מוקדם אני יכול להפגיש אותם עם לימוד הפא ועם התרגילים, ואיך עליי לעשות זאת?
המאסטר: בסין יש ילדים בני שלוש וארבע שמתרגלים; יש יחסית פחות בני שלוש
שמתרגלים, אבל יש הרבה בני ארבע יוצאים מן הכלל שמתרגלים, וזה נפוץ מאוד. ואתה לא
צריך לחשוב עליו או עליה כעל ילד, ולחשוב שאינו יכול להבין דברים. אומר לך שהטבע
המולד שלו הוא כנראה טוב, והוא יבין דברים אפילו טוב יותר מהמבוגרים. כל האנשים
אומרים שילדים מסוגלים לקלוט דברים מהר יחסית. מדוע זה כך? משום שהחוכמה המולדת
שלהם לא נקברה לחלוטין, אז לעתים הילדים הם צלולים ביותר לגבי דברים. אם לילד יש
רקע מיוחד, אז החוכמה המולדת שלו תהיה אפילו טובה יותר.
שאלה: איך עלינו להבין את הטיאן-מו? האם הטיאן-מו יכולה להיפתח
ברמות שונות? אם אפשר באמצעות התרגול להשיג הבנה עמוקה יותר של אמת היקום, אז איך
בודהות מבינים את האמת של היקום?
המאסטר: לגבי זה אספר לכם
שהסיבה שבני אדם לעולם לא יבינו את האמת של היקום היא שבני אדם נמצאים ברמה האנושית
הזאת. בודהות יכולים להבין את היקום, וזה בשל הרמות והתחומים של הבודהות. אלוהויות
מרמה נמוכה לא יכולות להבין את העניינים שברמות גבוהות של היקום. כלומר, מה שמטפחים
מוארים אליו ברמות שונות, או, נאֹֹֹמר, מה שישות מוארת רואה ברמות שונות, כל זה הוא
כולו האמת של היקום ברמות הספציפיות שלהם. הם עדיין לא יכולים לראות את מה שמעליהם.
חוץ מזה, זה לא כך שהטיאן-מו תיפתח לכל אחד במהלך הטיפוח שלו. אם היית יכול לראות
את הכול בבהירות כמו בודהא, אז לא היית יכול לטפח, משום שהטיפוח יהיה איטי ביותר.
אם הטיאן-מו באמת הייתה נפתחת, אז הממדים האחרים שהיית רואה היו אפילו מציאותיים
יותר מהממד האנושי הזה, ותחושת התלת-ממד שלך ואיך שאתה תופס אובייקטים היו ברורים
ומציאותיים אפילו יותר מאשר כשאתה רואה בני אדם. בנסיבות רגילות, אני רק יכול לאפשר
למתרגלים האלה שרואים דברים לראות חלק ממה שנמצא בממדים אחרים. אלה היכולים לראות
טווח רחב של דברים בדרך כלל יראו באופן מטושטש, או שהם יוכלו רק לראות דברים ברמות
נמוכות, למעט בנסיבות יוצאות דופן. מדוע זה כך? אם אנשים היו יכולים כולם לראות את
הדברים ברור מאוד, אז כולם היו מיד באים לטפח, והם היו נחושים מאוד. במקרה כזה,
האשליה הייתה נפרצת, הארה לא הייתה קיימת והטיפוח לא היה נחשב. רק בתוך האשליה
מסוגלים בני האדם לטפח ולהתעורר לדברים, ורק באופן הזה הסבל נחשב. אם אנשים היו
מסוגלים לראות את הכול בבירור, אז לא היו להם תלונות לא משנה כמה הם היו סובלים.
מדוע זה קשה לבודהא לשפר את הרמה שלו? הוא יכול לראות את כל האמת, אז איך הוא יכול
להשתפר? השיפור שלו יהיה איטי מאוד, משום שאין לו סבל. בני אדם לא יכולים לראות את
האמת, ורק בהיותם כך הם מסוגלים לטפח. לא להיות מסוגל לראות, כשלעצמו הוא סוג של
סבל. כל דבר הקשור לבני אדם הוא סבל.
יש אנשים השואלים
אותי: המורה, אני עושה גם את התרגילים, אז מדוע המחלות שלי עדיין קיימות? אז הייתי
שואל: האם אתה בא כדי להירפא? או שאתה בא לטפח? אם אתה בא בשביל הטיפוח, אז אל
תקדיש כל מחשבה למחלה. המצב ישתפר רק כשתפסיק לגמרי לחשוב על דברים כאלה ולא תהיה
לך החזקה להם. היות שאתה עדיין אוחז בהרגשה האנושית שהייתה לך קודם, אז אי אפשר
להתייחס אליך כאל מתרגל. איך זה יהיה כאשר ההחזקה האנושית תסולק מהיסוד? יש אנשים
שיש להם נדודי שינה, אבל אם אינך מסוגל להירדם, האם זאת לא הזדמנות טובה לעשות את
התרגילים? תראה אם תוכל להירדם אז. אספר לכולכם שההבדל נמצא רק במחשבה האחת הזאת;
ההבדל בין בני אדם לאלוהויות הוא המחשבה האחת הזאת. אם תוכל להניח לזה, אז אתה
מטפח; אם אינך יכול, אז אתה בן אדם.
שאלה: האם בזמן הנוכחי יש טיפוח במנזרים? אם כן, האם אני יכול
להיות תלמיד המטפח כנזיר?
המאסטר: בזמן שהפא מתפשט, הרוב הגדול
של האנשים יטפח באופן הזה [שנשארים בחברה הרגילה]. כמובן, יש כמה נזירות ונזירים
המטפחים את הדאפא. טיפוח בדאפא לא מעניק חשיבות לצורות. ולמעשה, כך כל הבודהות,
הטאואים והאלוהויות שבשמים רואים את הדברים. בודהות לא מעניקים חשיבות לצורות שאצל
אנשים רגילים, אלא מעניקים חשיבות לסילוק הלבבות האנושיים באמצעות טיפוח. לא משנה
כמה מקדשים אנשים יבנו, ולא משנה אם כל יום הם יעשו קאו-טאו לפסל בודהא, אם הם
עושים מה שהם רוצים אחרי שהם יוצאים מהדלת, אז זה לא טיפוח. אם תטפח את עצמך מכל
הלב, אז בודהות ישמחו כשהם יראו את זה. זה לא עניין של פורמליות. בטיפוח אמיתי יש
מאסטר שידאג לך. טיפוח משמעו לסלק את הלבבות שיש לבני אדם (מחיאות כפיים).
למעשה, אם תפריד את עצמך מההמון המסובך של בני אדם כדי לעשות את הטיפוח שלך בדאפא,
אז זה יהיה איטי יותר. כמובן, אם אתה רוצה להפוך לנזיר ולטפח, אז בזמן הנוכחי עדיין
אין לנו התנאים בשביל זה.
שאלה:
מה ההשפעה שיש לאוכל שאנחנו אוכלים לאחר שהגוף עבר טרנספורמציה לחומר בעל אנרגיה
גבוהה?
המאסטר: האוכל שאוכלים יעבור טרנספורמציה על ידי
המנגנונים שבטיפוח. הטיפוח יהיה עדיין טיפוח נורמלי.
שאלה:
האם סינים שנולדו באמריקה ודוברים רק אנגלית יוכלו לטפח עד לשלמות?
המאסטר: כיום תלמידים רבים הם מהגזע הלבן. לא משנה איזו שפה אתה דובר, זה
לא ישפיע על הטיפוח. ערכתי בשוודיה סמינר לתלמידים מהגזע הלבן. הייתה להם הבנה טובה
מאוד של הדברים, והשיפור שלהם בטיפוח היה מהיר מאוד. לעם הסיני יש היסטוריה עתיקה
ותרבות עמוקה ביותר. המאפיין של הסינים הוא שהם מופנמים מאוד, ויש דברים רבים בתוך
הראש שלהם. אם רוצים שסינים יבינו עיקרון, אז צריך להסביר את הנימוקים בצורה יסודית
מאוד. אבל אנשים מהגזע הלבן אינם כאלה. הטבע שלהם מוחצן, והם מדברים בכנות. אפשר
לראות מתי הם כועסים ומתי הם שמחים. אין שום דבר בתוך הראש שלהם כי הכול בפני השטח.
האינטואיציה שלהם חזקה יותר מזאת של סינים, והם לא משתמשים בהיגיון שמתעמק יותר
מדי. ברגע שמשהו מוסבר באופן יסודי הם מבינים אותו. אין להם יותר מדי מחסומים
פסיכולוגיים, אז למעשה הם מטפחים מהר למדי.
אלה שאינם
מבינים סינית יכולים לטפח בדיוק באותה מידה. אבל יש נקודה אחת: השפה האנגלית יכולה
לתרגם רק את משמעות פני השטח של מה שאני אומר. היא לא יכולה לתרגם את משמעות פני
השטח בצורה מדויקת, אבל זה לא ישפיע על המשמעויות הפנימיות שברמה גבוהה. כשאנשי
העתיד ילמדו את הפא, פני השטח – הדברים שברמה הזאת של בני האדם – יהיו מה שעיקרי.
אז אם אנשי העתיד לא יבינו סינית, יהיה להם קשה מאוד.
שאלה:
לגזעים שונים יש ממלכות שמימיות שונות. מדוע לאנשים השחורים מאפריקה אין?
המאסטר: גם לאנשים השחורים יש האלוהויות שבראו אותם. זה רק שהם נשכחו די
מוקדם על ידי [האלוהויות האלה].
שאלה: האם לכל הדתות יש
ממלכות שמימיות?
המאסטר: רק לדתות ישרות יש ממלכות שמימיות.
לדתות הרעות ההן אין ממלכות שמימיות. בנוסף, בתקופת סוף הדהרמה, למעשה על אף דת לא
משגיחות אלוהויות אמיתיות. אנשים כבר לא פועלים בהתאם למה שאלוהויות ביקשו מהם פעם,
ויש אנשים בדתות שאפילו לוקחים את ההובלה בעשיית דברים רעים. יש אנשים המשתמשים בזה
שהם אנשי דת כדי לשים את ידם על כסף, יש כאלה ההופכים לפוליטיקאים ויש כאלה הלוקחים
את ההובלה בהשחתת החברה. הם עצמם לא מאמינים באלוהויות, והם עצמם לא מסוגלים לטפח.
לכו ותשאלו את הנזיר או הנזירה האלה: האם אתה יכול להביא אותי להגיע לשלמות? האם
אתה עצמך יכול להגיע לשלמות? פעם שאלתי כמה אנשים שהיו נזירים ונזירות במשך שישים
או שבעים ומשהו שנים, והם לא העזו לומר ש"גן העדן של האושר האולטימטיבי" קיים. אז
מה הם טיפחו? השערים לממלכות השמימיות כבר נסגרו. הדברים הכאוטיים [שהם מפיצים] לא
הועברו על ידי אלוהויות, וקל וחומר שהם לא יכולים לדבר על ממלכות שמימיות.
שאלה: ראיתי בחלום את המורה מלמד אותנו ומשוחח איתנו. איך צריך להבין את
החלום הזה?
המאסטר: יש אנשים שיש להם איכות מולדת טובה יחסית,
שבאמת יכולים ליצור קשר. רובם ילדים. בנסיבות רגילות, כשאתה רואה אותי כאשר אתה
במצב של דינג (שקט עמוק) במהלך המדיטציה, ברוב הגדול של המקרים אני לא
אדבר אליך. כשכן אדבר, זה יהיה כדי לתת לך רמז. יש אנשים האומרים שהמורה לימד אותם
את התרגילים בחלום. עליכם לעמוד על המשמר בעניין הזה, ועליכם להבחין אילו תרגילים
מלמדים אתכם. אם הם מעבר לחמשת התרגילים, אז זה בוודאי כדי להפריע לכם. אם הדברים
שנאמרים הם מחוץ לעקרונות הפא שהפצתי, אז זה לחלוטין לא אני, וזה זיוף. מי שנתקל
[בדמויות] המזויפות, יכול לסלק אותן. אתה יכול לומר: "אני מטפח פאלון דאפא ולא רוצה
את הדברים שלך". ואם הוא לא עוזב, אתה יכול לקרוא בשמי.
שאלה:
סבל יכול לסלק קארמה. האם סבל הנובע ממחלות יכול לסלק קארמה?
המאסטר:
לגבי סבל ממחלות, בכל פעם שבן אדם סובל מכאב, אז הוא מסלק קארמה. לסבול ממחלות זה
סילוק קארמה. זה עתה אמרתי שאם מישהו לא נעשה חולה כל חייו, אז נגזר עליו להגיע
לגיהינום אחרי מותו, משום שבמהלך כל ימי חייו הוא רק יצר קארמה ולא שילם קארמה.
אושר זה מה שאנשים רגילים מחפשים. אם מטפחים לא סובלים קצת, אז הם לא יוכלו לשלם את
הקארמה שיצרו בעבר. יתר על כן, הם לא יוכלו לרומם את החשיבה שלהם, ולכן זה לא יהיה
טיפוח.
שאלה: מתי יהיו תלמידים שיטפחו כנזירים?
המאסטר: אינני אומר שלא אתן לכם לטפח כנזירים. יש נזירים המטפחים את הדאפא
בתוך אתרים דתיים. הם כבר נעשו נזירים ולא יכולים לחזור לחיי החולין. אז למשך תקופת
זמן מסוימת סידור כזה יתקיים. אבל אלה שלא נעשו נזירים או נזירות צריכים לטפח בחברה
החילונית [כפי שהם עכשיו]. מה שנתתי לכם הוא הנתיב של טיפוח בחברה הרגילה.
שאלה: אני מקווה שהמורה יוכל לפתוח לכולנו את הטיאן-מו.
המאסטר: לא צריך לדבר על זה. כל עוד אתה מטפח וקורא את הספר, זה ייעשה
בשבילך. כל דבר שמטפח צריך ייעשה בשבילכם, כולל לפתוח את הטיאן-מו שלכם. אבל אין זה
כך שירשו לכולם לראות.
שאלה: בעלי מת, ואני כל כך מתגעגעת
אליו. איך אוכל להשתחרר מההרגשה הזאת?
המאסטר: "כל כך מתגעגעת
אליו" זה לב של אנשים רגילים, ורק כשתשתחררי ממנו תוכלי לטפח. אציין בפניכם עיקרון
פשוט. כל בני האדם קשורים לחיבה של האנשים הרגילים לבני משפחה. אבל האם אתם יודעים
כמה פעמים התגלגלתם מחדש בקרב אנשים רגילים? כמה הורים, אחים, רעיות, ילדים ובעלים
היו לכם? כשהתגלגלתם בקרב אנשים רגילים, התגעגעתם לבני משפחתכם באופן הזה בכל תקופת
חיים. האם אתם מסוגלים לחשוב כל הזמן על כולם? מי מהם הוא קרוב משפחה אמיתי שלך?
המשפחה האמיתית שלך היא רק במקום שבו החיים שלך נוצרו; הם מחכים לך שתחזור, אבל
במקום זאת אתה אבוד כאן וקשור לדברים הזמניים האלה.
בין
אם נולדת לתוך משפחה או הגעת לעולם – זה רק כמו לשהות במלון: אתה רק שוהה זמן קצר
של לילה, ואז עוזב למחרת. אף אחד לא מכיר אף אחד כשהוא בא לעולם הזה. בקרב אלה
שמסביבֵך נמצאים הבעלים שאהבתְ בחום בתקופות החיים הקודמות שלָך, כמו גם בני משפחה
אחרים. האם את מזהה אותם? האם הם מזהים אותָך? אני מדבר על עקרונות פא. אינני
מתכוון לזה שתהיו בנים לא נאמנים להוריכם, אבל עליכם לוותר על הלב האנושי הזה. אם
לב כלשהו כובל אותך למטה, אז לא תוכל לטפח. הוא כובל אותך בחוזקה כדי למנוע ממך
לטפח, והוא מונע ממך להפוך לבודהא. מנקודת המבט הזאת, האם הוא לא כמו שד כלפיך? האם
הוא לא מונע ממך להפוך לבודהא? אתה עדיין לא מבין מה באמת קורה. אם למישהו שמת יש
עדיין חזקה כזאת עליך, אז זאת סיבה אפילו טובה יותר בשבילך לוותר על [הלב האנושי]
הזה. אני מסביר לכם את העקרונות; אני מנסה לעזור לכם להבין את הדברים. אם אתה אדם
רגיל שלא מטפח, ותמיד אתה חש כאב על אנשים שמתו, אז חייך לא יהיו מאושרים. חיי האדם
הם קצרים מאוד. מנקודת המבט של העולמות של בודהות, החברה האנושית אפילו קצרה יותר.
כששני בודהות משוחחים, הם אולי יראו אותך נולד, וכשהם יסתובבו אחרי עוד כמה מילים,
הם יראו שכבר נקברת. זה כל כך מהיר. זה רק שבני אדם, בשדה המרחב-זמן של בני האדם,
מרגישים שזה די איטי.
שאלה: לפעמים יש לי מחשבות המסיחות את דעתי. אני יודע שהן רעות,
אבל קשה מאוד לסלק אותן. האם הן שדים?
המאסטר: אתה יודע
שהמחשבה המסיחה הזאת שיש לך היא רעה, אז נסה את מיטבך לדחות אותה. אספר לך שכשבני
אדם חיים בעולם הזה, לעתים קרובות זה לא האדם עצמו שמהרהר – זה לא באמת האדם עצמו
שחי. אם מסתכלים על האנשים של ימינו, לא משנה מאיזה ארץ האדם, הם עסוקים כל היום.
איך הוא חי? אומר לכם שלגבי אנשים מסוימים חצי מהזמן זה באמת לא האדם עצמו שחי, וזה
מגיע לכך שבמקרים מסוימים זה למעשה בכלל לא האדם עצמו.
לגבי האנשים המודרניים בפרט, האם הם באמת יודעים איך הם חיים? במהלך חייו, מהנעורים
עד לבגרות, אדם צובר הרבה "ניסיונות", וה"ניסיונות" האלה יוצרים מושגים במחשבת
האדם. אנשים חושבים שכאשר הם ייתקלו בבעיה "כל עוד אטפל בה באופן הזה, אז זה
יסתדר". אז אחרי זמן מה, באופן הזה ייווצרו מושגים מקובעים. אתה חושב שטיפלת היטב
בדברים רבים, אבל אתה עצמך כבר לא קיים; נכנסת לתנומה. ה"אתה" שחי בחברה הרגילה –
גוף הבשר ודם שלך – נשלט על ידי המושגים האלה שנוצרו לאחר הלידה. לעשות את זה,
לעשות את ההוא, כל היום אתה בערפול, וכך אתה מעביר את הימים. אבל המושגים האלה
נוצרו כולם כדי להגן עליך מלהיפגע. אבל אם לא תיפגע, אז לא תוכל לשלם קארמה; אתה
תרוויח באופנים שלא היית צריך; ואתה תפגע באחרים, וכך כל הזמן תיצור קארמה. והקארמה
הזאת חיה, משום שהמושגים שלאחר הלידה והקארמה יוצרים קארמת מחשבה במוח. אז כשאתה
מטפח, אתה צריך לסלק אותה. זה משום שכשאתה מטפח, אינך יכול לטפח [את הדברים האלה].
לא היית רוצה לטפח [את הדברים האלה] במקום לטפח את עצמך, וכמובן שגם אני לא רוצה את
זה.
אני אגרום לך שתהפוך לבודהא, שתטפח, ובטיפוח אתה
חייב להיפטר מהמושגים שלך שנוצרו לאחר הלידה, ולסלק החוצה את קארמת המחשבה שמחליפה
אותך. אז חשוב על זה, אם אתה רוצה לסלק החוצה את הדברים האלה, הם חיים, והם לא
יסכימו לזה. בדיוק משום שהם במוח שלך, הם ינסו לערער את החשיבה שלך, לגרום לחשיבה
שלך להיות לא יציבה, לגרום לך לא ללמוד את הפא, לא להאמין בפא, והם ידחקו בך לעשות
את הדבר הזה או ההוא, עד לנקודה שבה תעשה דברים מוטעים שלא ביודעין. אתה יצרת את
הקארמה הזאת בכך שלפני שהתחלת את הטיפוח קיללת אנשים וחשבת דברים רעים. ובכן, קארמת
המחשבה תוקרן אז לתוך המחשבות שלך כמילות קללה, תגרום לך לא להאמין בפא, או אפילו
תגרום לך לקלל אותי. אינני מחשיב את זה כטעות שלך משום שזה לא אתה שמקלל אותי; אחרת
החטא שלך יהיה עצום. קארמת המחשבה שלך מקללת אותי. אבל בטיפוח אתה צריך לסלק אותה
החוצה מהמחשבה, אחרת זה נחשב שאתה הוא זה שמקלל. לפיכך, כל עוד אתה מסלק אותה החוצה
מהמחשבה ודוחה אותה, אתה תדע שזה לא אתה שמקלל אלא רק הקארמה שפועלת, שדים שפועלים.
אנחנו מאחדים כוחות כדי לסלק אותה וכדי לאפשר לך לחזור לעצמך. כיום רוב האנשים
החיים בעולם הזה אינם באמת הם עצמם שחיים. הם חיים למען דרך החשיבה שלהם ולמען
המושגים שלהם שנוצרו לאחר הלידה.
שאלה: מהו אקלים קוסמי?
באיזו רמה אסור למטפחים לקבל רמזים מהאקלים הקוסמי?
המאסטר:
באקלים הקוסמי אין רמזים לאנשים. כיום רק החיות האלה, שהשיגו בינה, עושות דברים
במשך תקופת הזמן הזאת שבה המקום הזה של בני אדם התקלקל, כדי לשלוט בבני אדם.
האלוהויות בשמים התקינו עבור המין האנושי דיסק גדול מאוד שמסתובב. עליו קבוע אילו
מצבים יתרחשו עבור החברה האנושית ובאילו זמנים. אחרי שהוא מסתובב עד לנקודת זמן
מסוימת, התרחשות מסוימת תקרה למין האנושי מבלי שהוא יבין למה ומדוע. וזה מה שמכנים
"שינוי באקלים הקוסמי".
שאלה: מה הסטנדרט ל"התגלגלות
מחדש"?
המאסטר: להתגלגלות מחדש יש סטנדרט? בנוגע להתגלגלות
מחדש, ישות חיה עשויה להיות בן אדם בתקופת החיים הזאת וחיה בתקופת החיים הבאה, או
שאולי היא תתגלגל לצמח. בכל מקרה, אפשר להתגלגל לכל דבר. מה שמתגלגלים אליו תלוי
בכמות הקארמה.
שאלה: האם אפשר לראות את העתיד באמצעות
הסוּ-מינְג-טוֹנְג?[6]
המאסטר: האם אפשר לראות את העתיד באמצעות הסו-מינג-טונג? באמצעות
סו-מינג-טונג ניתן לדעת את כל חייו של אדם או תקופות חיים מרובות, אולי אפילו יותר.
יש אנשים שאפילו יודעים מאיפה הם באו. הם יכולים גם לדעת את העתיד של האדם. אדם
יכול לדעת לא רק על עצמו, אלא גם על אחרים. זוהי היכולת של סו-מינג-טונג.
שאלה: כמה רחוק לתוך העבר יכולים בודהות ובודהיסאטוות לדעת דברים? כמה
רחוק לתוך העתיד?
המאסטר: רק כשלאדם אין החסרות אז הוא יכול
לטפח לבודהא או לבודהיסאטווה, ואדם ללא החסרות יודע הכול. אינך יכול להתייחס לדברים
האלה כידע ולרדוף אחריהם, ואני לא יכול להסביר את השאלות האלה ולענות עליהן. יש
אנשים שלעתים קרובות שואלים אותי: איך בודהות חיים? אומר לכם שבני אדם לחלוטין לא
יכולים לדעת איך בודהות חיים. אם אתה רוצה לדעת איך בודהות חיים אז טפח לבודהא. יש
אנשים שראו את גן העדן של האושר האולטימטיבי, את עולם הפאלון, או גני עדן אחרים. זה
נראֶה לך כך ברמה שלך. אם אתה רוצה לראות במלואו את המצב האמיתי של הדברים שם, אז
אתה חייב להשיג את הסטנדרט של בודהא; רק אז תוכל לראות את המראה האמיתי של זה. זה
ממש כמו הפא הזה: כשאתה מסתכל עליו מהרמה הזאת אלו הם עקרונות הפא של הרמה הזאת,
וכשאתה מסתכל עליו מרמה אחרת אלו הם עקרונות הפא של הרמה האחרת. הוא לא יכול לגלות
את המראה האמיתי של דברים ברמות גבוהות לאלו הנמצאים ברמות נמוכות. זהו עיקרון של
הקוסמוס.
שאלה: מה יקרה בסוף לאותם בודהות מזויפים שנוצרו
כתוצאה מסגידה?
המאסטר: זה ייקבע בהתאם לעד כמה הם טובים או
רעים. אלה המביאים הפרעה לחברה ולקוסמוס יחוסלו. כמובן, ישנם כאלה טובים, ולהם יתנו
מוצא, והם יתגלגלו מחדש. לכל דבר יש תכנונים.
שאלה: האם יש
מתודה שיטתית לטיפוח השין-שינג?
המאסטר: הפא שנתתי לכם הוא
השיטתי ביותר. אין דבר שהוא יותר שיטתי. לך וקרא את "ג'ואן פאלון".
שאלה: "הנח את סכין הקצבים והפוך לבודהא בִּן-רגע". זה מה שנאמר בבודהיזם.
מה נאמר באסכולת הפאלון?
המאסטר: אלו אינן המילים של
שאקיאמוני. הן נאמרו על ידי אנשים בתקופה מאוחרת יותר. [בגלל דברים כאלה] קשה לטפח
בבודהיזם בתקופת סוף הדהרמה. מתייחסים למילים שלא באו מהבודהא כאל מילים שלו.
האנשים המודרניים לא מבינים מה קורה, משום שאלו אינן האמיתות של בודהא. אתה פשוט
מניח את הסכין שלך והופך לבודהא לא משנה כמה אנשים אולי הרגת – איך זה יכול להיות
כך? אנשים טובים עדיין צריכים לטפח. האם אין זה כך? כמובן, המשמעות שבתוך האמירה
היא כנראה שמאותו הרגע ואילך אתה לא תעשה מעשים רעים; אולי יש לה המשמעות הזאת,
כלומר, להתחיל לטפח. אבל זה רחוק מאוד מבודהות.
שאלה: האם
תוכל להסביר יותר את "והגוף יתרחב"?
המאסטר: החשיבה של המטפחים,
והקיבולת והנפח של הגוף שלהם, יתרחבו. אז לפעמים כשאתם עושים את תנוחת העמידה
תרגישו שאתם נעשים גבוהים וגדולים. יש אנשים אחרים שירגישו שהם נעשו קטנים מאוד,
משום שהגוף שטופח באופן מלא יכול להפוך לגדול או לקטן. הגוף של מטפחים אכן יתרחב.
אחרת ברמות גבוהות לא תהיה מסוגל לשאת את ההבנה של המציאות של הקוסמוס. בטיפוח,
הגוף גדל יותר ויותר בכל ממד. גוף הבשר ודם שלי שיושב כאן הוא רק בגודל שאתם רואים,
אבל הגופים שלי בצד השני הם גדולים יותר ויותר, כל אחד גדול מקודמו. הם כל כך
גדולים שאלה היושבים כאן שהטיאן-מו שלהם פתוחה יכולים לכל היותר לראות רק את החלק
התחתון של הבהונות שלי, לא את החלק העליון שלהן. וזה אפילו לא הכי גדול. כמובן, זה
לא בשביל להתפאר; אין שקרים בין מאסטר לתלמידים שלו. אני יכול לומר לכם שהנפח של
גוף המטפחים באמת גדֵל. אני זוכר יוגי הודי שהיה לו ציור, ובציור, "האחד המואר"[7]
מדבר אל תלמידיו ואומר: "הסתכלו, כל האלוהויות הן בתוך הגוף שלי". אין-ספור
האלוהויות בציור – כולן היו בתוך גופו. הלא בטיפוח המטרה היא לטפח לאלוהות. הגודל
של אלוהות הוא הגודל של הרמה של האלוהות וגובה סטטוס הפרי שלה. לפיכך הגופים
השמימיים הם בהתאמה לסטטוס הפרי ולרמה.
שאלה: הייתי רוצה
לשאול: בנסיעה הזאת שלך לאמריקה, האם אתה מתכנן לערוך סמינר של 9 ימים?
המאסטר: לא. הסיבה היא שהפא הזה הוסבר במלואו. מאז שיצא "ג'ואן פאלון" לא
דיברתי באופן שיטתי. זה משום שכשאני מדבר עוד, אני לא אדבר בדיוק מילה במילה כפי
שכתוב ב"ג'ואן פאלון". כשאני נותן הרצאה אין לי טקסט מוכן מראש. אני מדבר בהתאם
לנסיבות השונות של התלמידים, ואני מתייחס לאותה שאלה מזוויות שונות, אז בכל פעם זה
שונה. לפיכך, אם שוב אערוך סמינרים וארצה על הפא באופן שיטתי, אז זה יפריע לתלמידים
המטפחים בהתאם ל"ג'ואן פאלון". זה משום שגיליתי שאפילו לגבי שאלה אחת, ככל שאני
מדבר עליה יותר, כך אני מסביר ברמה גבוהה יותר, משום שאני רוצה יותר ויותר לגרום
לתלמידים להבין (מחיאות כפיים), אז הדברים שייאמרו יפריעו לטיפוח של
התלמידים. הפא כבר הודפס, ולכן אינני יכול להעביר שוב סמינרים שיטתיים. אבל כל עוד
אתם מטפחים בהתאם ל"ג'ואן פאלון", זה יהיה אותו דבר. לענות על שאלות ספציפיות שיש
לכם תוך כדי הטיפוח, כמו שאנחנו עושים היום, זה בסדר.
שאלה:
כשיש כל כך הרבה אנשים בכל רחבי העולם, איך המורה יודע מי עושה טיפוח?
המאסטר:
המחשבות וההבנות בטיפוח ברמה גבוהה, שונות מאלו שבטיפוח ברמות נמוכות. זה שונה ממה
שאתה מדמיין באמצעות מחשבות אנושיות. במהלך הטיפוח, כשאנשים מגיעים לרמה מסוימת, הם
יכולים לייצר פא-שנים, ואפילו לייצר אין-ספור פא-שנים. הפא-שנים יסייעו לגוף העיקרי
(שנקרא גם "הבכיר") להשלים את המטלות של הנחיית התלמידים והגנה עליהם; הם
עושים הרבה דברים ספציפיים. פא-שנים הם הביטוי של החוכמה שלי. לסוג כזה של חוכמה יש
הצורה השמימית שלו. במילים פשוטות, הם אני עצמי. לפיכך, לפא-שנים שלי יש באופן כללי
את הדמות שלי ואת החשיבה שלי עצמי. הם יכולים לעשות כל דבר, ואין שוני בינם לבין
הגוף העיקרי. אבל מתחת לרמה הזאת אף אחד לא יכול לראות את הקשרים הפנימיים האלה; רק
אחרי שמישהו עובר את הרמה הזאת הוא יכול לראות את זה. לגבי הדברים הספציפיים, הם
עושים אותם באותו אופן שאני עצמי הייתי עושה אותם, משום שהם התגלמות מוחשית של
המחשבות שלי.
שאלה: איך "להשיג באופן טבעי ללא רדיפה"
מסתדר עם "בלי אמצעים להישאר – משם מגיע לב האדם"
המאסטר:
לגבי ביאור של כתבים בודהיסטיים בטיפוח בדאפא, אינני חושב שזה ממש הולם. בהקשר
מצומצם, מה ששאקיאמוני אמר הם דברים מהאסכולה שלו. מה שיש לנו כאן, הם דברים
מהאסכולה שלי. יש כאן בעיה של לא לתרגל בשתי דרכי טיפוח. בהקשר רחב יותר, כל הפא
השונים באים מהדאפא, ויש אלמנטים מסובכים רבים שאינכם יודעים עליהם. אז אף פעם לא
הייתי מוכן להסביר את המונחים והמושגים בבודהיזם. לפעמים אני אומר משהו כבדרך אגב,
או שאני נותן דוגמה, אבל זה עדיין אני המרצה על הפא שלי. הייתי מציע לכולכם שאם יש
בראשכם דברים דתיים, אז כעת כשאתם מטפחים בפאלון דאפא תזדרזו לשים אותם בצד
ולהתנקות מהם. אחרת הם יפריעו לכם בצורה חמורה. יתר על כן, אתם תשתמשו בדברים
מהבודהיזם כדי לאמוד את מה שאני אומר, ולא תוכלו לטפח. גם בבודהיזם הם מדברים על לא
לתרגל בשתי דרכי טיפוח. עכשיו זאת התקופה המבולגנת של [תקופת] סוף הדהרמה. על כולכם
להיות זהירים.
אם מדברים על לא לתרגל בשתי דרכי טיפוח,
למעשה, מה מספר האנשים בדתות היכולים להבין באמת את המשמעות של זה? יש אנשים בדתות
המטפחים כמעט כל דבר. נזירים מטפחים זן בודהיזם וטנטריזם בה בעת, והם קוראים כל
מיני כתבים. ובבודהיזם "הארץ הטהורה" הם מדברים על דברים של זן בודהיזם. אבל כשאתה
מטפח באסכולה אחת, עליך לקרוא את הכתבים באסכולה הזאת; ולא כל הכתבים הם מה
ששאקיאמוני אמר. אם אתה קורא את סוטרת אָוָאטָאמְסָאקָא, אז אחרי שתשלים את הטיפוח
תגיע לעולם ה-אָוָאטָאמְסָאקָא אם אתה קורא את סוטרת אמיטאבהא, אז תגיע ל"עולם
האושר האולטימטיבי". עם הזמן אנשים הגיעו למחשבה שכל הכתבים הם של שאקיאמוני. אבל
אחרי שאתה מתחיל לערבב דרכי טיפוח, אף בודהא כבר לא ידאג לך. האנשים המודרניים
שמאמינים בבודהא חולקים כולם השקפה אחת: הם חושבים שאלה כולם בודהות, אז האם זה לא
בסדר לסגוד לכל אחד מהם? ומשום שאלה כולם ספרי בודהות, אז האם זה לא בסדר לקרוא כל
אחד מהם? אלה השקפות אנושיות.
אתם יודעים, מדוע אדם
יכול להגיע ל"עולם הפאלון", או לקבל פאלון ולקבל דברים אחרים המגיעים לו באסכולה
הזאת באמצעות הקריאה של "ג'ואן פאלון"? הכתבים של הדתות הם אותו הדבר – אתה מטפח
באסכולה ההיא, אז אתה מקבל את הדברים מהאסכולה ההיא. אז האלוהויות מדרך הטיפוח ההיא
יתקינו בגופך דברים מהאסכולה ההיא. אז אם אתה קורא גם את הכתבים מהאסכולה הזאת,
והאסכולה הזאת נותנת לך גם היא את הדברים מהאסכולה הזאת, ואם דברים מכל האסכולות
מגיעים, אז הגוף שלך יהיה מבולגן. איך תוכל לטפח? לדוגמה, אם שמים בתוך טלוויזיה
חלק ממכונת כביסה, אז כפי שאני רואה את זה, הטלוויזיה לא תוכל להציג דבר. זה לא
פשוט וקל כמו שאנשים חושבים.
טיפוח הוא צורת התפתחות
רצינית ביותר ומסובכת ביותר להתרוממות של הגונג ושל הישות של האדם. זה יותר מדויק
מכל מכשיר מדויק של המין האנושי. לכן, אי אפשר לערבב ביחד דברים של טיפוח, והם לא
יעורבבו. ברגע שמישהו עושה את זה, וברגע שבודהות רואים שאתה מטפח גם את זה וגם את
ההוא, אז הם לא יתנו לך את הדברים מהאסכולות שלהם. זאת בעיית שין-שינג של המטפח.
הדברים של בודהא טאתאגאטה טופחו תוך תקופות חיים רבות של טיפוח מפרך, והם מרכיבים
את העולם שלו. העולם שלו מורכב מהאלמנטים האלה של הטיפוח. אתה רק בן אדם, ואתה רוצה
סתם כך לשנות אותם? יתר על כן, לטפח בשתי דרכי טיפוח זה שווה-ערך לפגיעה בפא של שני
בודהות, ולטפח בשלוש דרכי טיפוח זה שווה-ערך לפגיעה בפא של שלושה בודהות. האם זה לא
חטא? יש אנשים האומרים שהם לא ידעו. ובכן, זה בדיוק משום שלא ידעת שהבודהות לא
נותנים לך שום דבר; הם לא רוצים לאפשר לך לבצע את החטא הזה. זאת הסיבה המהותית לכך
שאין לתרגל בשתי דרכי טיפוח. אנשים לא יודעים, והם חושבים שככל שהם לומדים יותר
[באופן המעורבב הזה], כך הם יכולים להרחיב יותר את הידע שלהם. זאת החזקה.
טיפוח באסכולה מסוימת זה לטפח רק באסכולה המסוימת הזאת; זן בודהיזם הוא זן בודהיזם,
"הארץ הטהורה" זה "הארץ הטהורה", הוּאָה-ין זה הואה-ין, טְיאֶן טָאי זה טיאן טאי
וטנטריזם זה טנטריזם. וגם בקרב השיטות בטנטריזם, לא ניתן לערבב את הטיפוח; הזרם
האדום שלו הוא הזרם האדום, והזרם הלבן שלו הוא הזרם הלבן. זה משהו שלאדם אסור
לחלוטין לקלקל. טיפוח הוא הדבר הרציני, הרציני ביותר. אין שום דבר בעולם האנושי
שהוא רציני יותר מזה. משום שהוא המפואר ביותר, אז בוודאי שצריך להתייחס אליו כרציני
ביותר. כמובן, לא אכריח אותך ללמוד פאלון גונג. אם אתה מרגיש שאתה יכול להגיע
לשלמות באסכולה אחרת של הבודהיזם, אז לך תלמד אותה. אבל אם לא אסביר את הדברים
בצורה בהירה אז לא אהיה אחראי כלפיך. משום שיש לכם הקשר הגורלי לשבת כאן, אומר לכם:
הדתות הן בתקופת סוף הדהרמה, ואפילו לנזירים ולנזירות קשה לטפח. אתם יכולים לשאול
את הנזירים או הנזירות האלה: האם אתם יכולים להגיע לשלמות? אני יודע הכול, ולגבי
הנזירים והנזירות בעולם, או בכל רחבי העולם, אלה היכולים לעזוב את השה-ג'יאן-פא,
אלה היכולים להשיג את סטטוס הפרי הראשון של ארהאט, הם רק מיעוט זעיר. יתר על כן,
עדיין יש להם רגל אחת בדלת ורגל אחת בחוץ – זה עדיין טיפוח של הפו-יואן-שן. למעשה,
הם מחכים שהבודהא יבוא. אתה רוצה שהוא יציל אותך. אבל יציל אותך לאן? אם האדם הוא
ארהאט, הוא עדיין צריך לטפח לעולם של הבודהא, ואם הבודהא רוצה אותו או לא, זה תלוי
בבודהא. לאן הוא יכול להציל אותך?
שאלה: המורה אמר שביצוע התרגילים ברמות הגבוהות הוא אוטומטי
לגמרי. [האם זה נכון]?
המאסטר: בסין, כשהצ'יגונג הופיע לראשונה, היו אנשים שאמרו
שצ'יגונג לא יכול לאפשר לאדם להגיע לשלמות המלאה, משום שכל סוגי הצ'יגונג שהופצו
באותה תקופה היו שייכים לרמה של סילוק מחלות ושיפור בריאות. זה עתה אמרתי משהו,
כלומר, שצ'יגונג למעשה סלל את הדרך לכך שאני אפיץ את הפאלון דאפא. אם הצ'יגונג לא
היה מתחיל להיות מופץ, אז זה היה קשה ביותר עבורי להפיץ כיום את החוק הגדול (הדאפא).
אם אני מסוגל היום להפיץ אותו בחברה נוקשה ביותר, אז הוא לא אמור להיתקל בבעיות
כשהוא יופץ [הלאה] בעתיד.
יש אנשים האומרים שצ'יגונג הוא דרך שיש בה כוונה (יוֹאוּ
וֵויי), ושאקיאמוני אמר שדרכים שיש בהן כוונה הן אשלייתיות ואינן יכולות לאפשר
לאדם להגיע לשלמות. למעשה, אלה האומרים זאת [על הצ'יגונג] לא יודעים מהי המשמעות של
"כוונה". הם אומרים שתנועות התרגול כוללות כוונה. אבל בשיטות טאואיסטיות רבות יש
תנועות, והטאואיסטים הגדולים המטפחים באמצעותן הם גבוהים למדי – הטאו הגדול הראשיתי
טיפח ישויות רבות לרמה שהיא אפילו גבוהה יותר מהרמה של אלוהויות ובודהות ממוצעים.
העובדה שיש תרגילים אין משמעה שיש כוונה. בשיטות של הטנטריזם אנשים מבצעים
מוּדְרוֹת. נזירים בסין מבצעים כל מיני מוּדְרוֹת, והם נוהגים לשַֹכּל את רגליהם
בלוטוס מלא ובחצי לוטוס. האם אין אלה תנועות? האם כשיש כוונה או אין כוונה במשהו אז
זה רק עניין של כמה תרגילים יש? זאת לא המשמעות של "כוונה". "כוונה" מתייחסת לכך
שלאדם יש החזקות לדברים במהלך הטיפוח שלו, ושהוא לא משחרר אותן. אנשים אוהבים לדבר
על דברים אנושיים, ובנוסף יש אנשים שמחפשים שיטות, כישורים וקסמים, כי הם חושבים
בטעות שהדברים האלה יכולים לעזור לאדם להתרומם. הם לא מתייחסים לסילוק של החזקות
כדבר מהותי, והם רודפים אחרי מיומנויות של מה בכך ועושים דברים עם כוונה. יש נזירים
ונזירות המנסים לעשות כסף, לבנות עוד מקדשים, להועיל לחברה, ולהשתתף בפוליטיקה,
וזאת המשמעות של כוונה. לטפח עבור הדברים האלה זה באמת להיות באשליה, ומי שעושה את
זה איבד קשר עם הטיפוח של עצמו. האם הדברים האלה יכולים לאפשר למישהו להגיע לשלמות?
"אני אבנה הרבה מאוד מקדשים לבודהא ואכנס בדלת האחורית – זה יאפשר לי לעלות למעלה".
אבל איך זה יכול להיות כך? אם הרגשות האנושיים שלך לא יסולקו, אז לא תעז להישאר
בתחום של אלוהות אפילו אם ישימו אותך שם. בהשוואה לאלוהויות ולבודהות הקדושים,
המכובדים והטהורים אתה תחוש בושה כזאת שלא תעז להראות את פניך בשום מקום. אתה בעצמך
תבין שאין עליך להיות שם, משום שתחום המחשבה שלך לא מתקרב בכלל [לאמת-המידה], ואתה
בעצמך תרד למטה. תנועות תרגול אינן שוות ערך לכוונה; ואילו כשיש החזקות אנושיות אז
זאת באמת המשמעות של "כוונה".
אמרתי שבטיפוח, פעולות
מחשבתיות יכולות בקלות לגרום לבעיות, כך שעליכם לנסות את מיטבכם שלא יהיו לכם
מחשבות ושלא יהיו לכם כוונות. כל האובייקטים והחומרים הם ישויות חיות, ויש להם חיים
בממדים אחרים. בנוגע למנגנוני הטיפוח שהתקנתי עבורכם, כשאתם מבצעים את התרגילים אתם
מחזקים את המנגנונים האלה. כשהמנגנון מחוזק עד לדרגה מסוימת, אז הוא יסתובב באופן
אוטומטי. כשתעשו את התרגילים מעתה ואילך, בכל פעם שתעשו אותם 9 פעמים, [המנגנונים]
יחוזקו וייעשו חזקים יותר ויותר. בסופו של דבר תגלו שאינכם צריכים לספור, ושאתם
פשוט עושים את התרגילים שלכם; כשתגיעו לפעם התשיעית [המנגנונים] ידחפו בעצמם את
הפאלון, ובפעם התשיעית הם בעצמם יעברו לגְ'יֶה-יִין. באותו שלב כבר אפילו לא תצטרכו
לספור.
שאלה: האם כל אחד יוכל לדעת כשהוא עבר מעבר
לשה-ג'יאן-פא?
המאסטר: יש אנשים שיש להם איכות מולדת גבוהה
ביותר, וכדי להבטיח שהם יוכלו לחזור למיקומים המקוריים שלהם, אי אפשר לספר להם דבר.
אם מספרים להם אפילו קצת, זה יגרום נזק לנתיב שלהם, ויגרום לכך שהם לא יהיו מסוגלים
לחזור למיקומים המקוריים שלהם. לפיכך, עלינו לקבוע את הדברים בהתאם לנסיבות השונות
של כל אחד. אבל יש מקרים שבהם ניתן לדעת את זה, ואנשים מסוימים יכולים לדעת את זה.
שאלה: בעתיד, תלמידים במנזרים המטפחים בסביבה דתית יצטרכו לנדוד בקרב
אנשים רגילים. האם "עתיד" מתייחס לתקופה הנוכחית של המין האנושי או לתקופה מוקדמת
יותר?
המאסטר: נזירים ונזירות הם שונים מאנשים רגילים. אני
אומר להם לטפח – כפי שמטפחים תלמידי דאפא אחרים – ולאמת סטטוס פרי גבוה אפילו יותר;
ועל כן זה יספק להם סביבה שבה הם יוכלו ליצור מוסריות אדירה גדולה אפילו יותר.
שאלה: האם אנשים יכולים לדעת אם יש פא-שנים המגִנים עליהם או
אם יש פאלונים בתוך גופם?
המאסטר: בנוגע לפאלון, יש אנשים שהם
רגישים ויכולים לחוש אותו, ויש אנשים שאינם רגישים, כך שאינם יכולים לחוש אותו.
לגבי אלה היכולים לחוש את סיבוב הפאלון, מהרגע שהפאלון מתייצב בגופם, יהיה קשה לחוש
אותו. זה כמו הדופק שלך: אם אתה לא נוגע שם, האם תוכל לחוש אם הלב שלך פועם? כשהוא
נעשה חלק מגופך, לא תוכל לחוש אותו. אבל יש אנשים שגם בהתחלה לא חשו אותו. זה משום
שהגוף שלהם אינו רגיש. זה לא משנה. הגוף של אנשים הוא מורכב ביותר, וכל אדם הוא
שונה.
שאלה: נניח שאדם צעיר מטפח עד לשלמות המלאה, ומיד
הולך לממלכה שמימית. במקרה כזה הוא לא יוכל למלא את האחריויות האחרונות שלו שהוא
חייב להוריו או לילדיו. אז האם זה לא יהיה להותיר מאחוריו קשיים לאחרים?
המאסטר: בדיוק משום שבזמן הנוכחי לא הגעת לשלמות, ומשום שאין לך רמת
מחשבות גבוהה כזאת, אתה משתמש בחשיבה רגילה ביחס לשאלה הזאת. ברגע שאדם מגיע לרמה
ההיא, הוא יבין את כל הדברים אחרת. בזכות המוסריות האדירה הנוצרת במהלך הטיפוח שלו,
כל הדברים מסביבו ישתנו. למעשה, לכל אחד הגורל שלו, ואף אחד לא יכול לקבוע את גורלם
של אחרים. יש אנשים האומרים: "אני רק רוצה שהצאצא שלי יחיה טוב". אבל אם לצאצאים
שלך אין מזל טוב, אז לא משנה כמה עושר תשאיר להם, הם יבזבזו את כולו, או שהוא יעלה
בלהבות או שהוא יאֹבַד או ייגנב. אבל אם יש להם מזל טוב, אז הם יוכלו לרשת אותו.
לכל אחד הגורל שלו, ואף אחד לא יכול לטפל בגורל של מישהו אחר. אפילו אם הם בני
משפחתך, הם המשפחה שלך בחיים האלה, אבל בחיים הבאים הם אולי יהיו בני משפחה של
מישהו אחר; ויתר על כן, יכול להיות שגם בחיים הקודמים הם היו בני משפחה של מישהו
אחר. אז לכל אחד הגורל שלו. אז אם אנחנו רוצים לגרום לאחרים שיהיו כך או אחרת, זה
בוודאי לא יעבוד, משום שחיי בני אדם אינם מתוכננים על ידי בני אדם אלא על ידי
אלוהויות. אין דבר כזה כמו אם השארת להם סבל, משום שהדברים האלה תוכננו מזמן. אף
אחד מהדברים האלה אינו כמו שאתה חושב. אם אינך ברמה ההיא, אז אתה תסתכל על עניינים
אלה בצורת מחשבה של אנשים רגילים. למעשה, [נסה לדמיין] כמה מוסריות אדירה כרוכה
בטיפוח לאלוהות או לבודהא. מה שיקרה אחר כך יתוכנן תוך כדי הטיפוח שלך.
שאלה: כשאני מבצע את התרגילים הראש שלי מתנדנד.
המאסטר: דברים כאלה הם תופעות טובות. כשערוצי האנרגיה של האדם נפתחים,
הראש שלו יתנדנד מהאנרגיה. למעשה, כשאדם מבצע את התרגילים, תופעות רבות יופיעו,
יותר מעשרת אלפים מהן. לא משנה מה מופיע, עליך להתייחס לזה בצורה נכונה. נתיב
הטיפוח מלא במבחנים הבודקים את ההבנה של המטפח. הגונג מורכב מאלמנטים רבים. פני
השטח של האדם הם הרגישים ביותר לחשמל. בשלבים הראשונים, כשהגונג מתחיל להשפיע, אתה
תרגיש לא נוח בכל פעם שהוא יזוז אפילו קצת. לפעמים בשעה שאתה מטפח דברים טובים אתה
תחשוד שאתה חולה, [ותִתְהֶה] מדוע אינך מרגיש טוב. אם תתייחס לזה כך, איך תוכל
לטפח? הִנךָ מטפח. עליך להתייחס לכולם כדברים טובים, והם באמת טובים. כשערוצי
האנרגיה נפתחים, תרגיש לא טוב, תחוש כאב במקומות שונים. השינויים בגוף אינם בהכרח
נעימים. לפעמים זה ייראה כאילו חרקים רבים זוחלים בגופך, משום שיש יותר מעשרת אלפים
ערוצי אנרגיה. וזה לא רק ערוצי האנרגיה האלה, משום שהם מצטלבים, ולפעמים כל הגוף
ירגיש כאילו עובר דרכו זרם חשמלי, או כאילו קר, חם, חסר-תחושה, כבד, מסתובב, וכן
הלאה. יש מצבים כה רבים, וכולם יגרמו לגופך להרגיש די לא טוב. אבל אלה הם דברים
טובים. הם התוצאה של אנרגיה, ושל שינויים המתרחשים בגופך. אם נדבר על תחושות
ספציפיות [כמו בשאלה שלך], אז יש כל כך הרבה כאלה. כולכם צריכים להתייחס אליהם כאל
דברים טובים, והם באמת דברים טובים.
שאלות: אלוהויות הן חופשיות מאוד ללא הגבלה. המורה מפיץ את הדאפא ויכול להיות אחראי
על מתרגלים רבים. איך עלינו לפרש את "חופשיות מאוד ללא הגבלה"?
המאסטר:
אם אני אמור להציל אתכם, אז להיות "לא מוגבל" לא בא בחשבון. אני נושא חטאים
בשבילכם, ולפעמים אני מסלק בשבילכם קארמה (מחיאות כפיים). זה היה אותו
דבר עם בודהא שאקיאמוני וישוע, הלא כן? יש אנשים האומרים: המורה, איך יש לך עדיין
מצוקות כאשר יש לך יכולות אדירות? למעשה, המצוקות הן כולן שלכם. לדוגמה, אחרי
שהקארמה של מתרגלים מסוימים מסולקת, נשארת בשבילם מצוקה קטנה והם אמורים להתגבר
עליה, אבל הם עדיין לא מצליחים לעשות זאת. אבל אי אפשר להרוס את האדם משום שהוא לא
התגבר על החלק הזה של המצוקה, וכך אני נושא אותה בשבילו. זהו האופן שבו המצוקות
גורמות הפרעה לי.
להציל אנשים זה קשה ומפרך ביותר. אני יודע מדוע ישוע נצלב.
אני יודע גם מדוע לשאקיאמוני לא הייתה ברירה אלא לעזוב באמצעות נירוואנה, ואני יודע
מדוע לאו דזה היה צריך לכתוב בזריזות חמשת אלפים סימניות ולעזוב. להפיץ פא ישר זה
קשה כל כך. אם אדם מפיץ דברים לא ישרים אז אף אחד לא יפריע. לאחר שהאדם הזה יזרע
מהומה הוא למעשה יֵרֵד לגיהינום ויושמד, משום שהוא למעשה גרם נזק לעצמו.
שאלה: איך שדים שמימיים ברמה גבוהה יודעים על אלוהויות גדולות וקטנות, ומי
מרסן את הקבוצה הזאת של שדים?
המאסטר: לאלוהויות יש אלוהויות
אפילו גבוהות יותר המשגיחות עליהן, ולאלוהויות הגבוהות יותר האלה יש [אלוהויות]
אפילו גבוהות יותר [המשגיחות עליהן]. שדים הם צורת התבטאות של [קיום] ישויות
חיוביות ושליליות ביקום. ההבנה ברמות גבוהות אינה כמו זאת שברמות נמוכות. אם מישהו
מגיע לרמת ארהאט, כל המחשבות האנושיות לא יתקיימו. אחרי שאדם מת, ובזמן שהוא יוצא
מתוך גוף (הבשר ודם), אז כל הדברים בחייו של האדם – כולל דברים כאשר הוא
היה בן שלוש – יוצגו בצורה חיה מול עיניו, כאילו שהוא עשה אותם לפני רגע. זה משום
שכשאתה עוזב את הממד והזמן האלה, הדברים יהיו שונים מאשר כאן בממד ובזמן האלה. הכול
ייראה כאילו הוא נעשה רק לפני רגע. באותו רגע כל הדברים שהאדם עשה בחייו, בין אם הם
נכונים או מוטעים – הוא ידע על כולם. באותו רגע הוא יתחרט עליהם. באותו רגע החלק
המרוסן של חשיבת האדם ייפתח, אבל החשיבה שלו תהיה שונה מזאת של החוכמה של בודהא,
משום שהחוכמה של הבודהא נובעת מיכולות גדולות אפילו יותר.
שאלה:
על מה חיים הפא-שנים של המאסטר?
המאסטר: הפא-שנים הם אני.
אנשים רבים המאמינים בבודהיזם מבעירים קטורת, משננים את שמו של הבודהא, עושים
קאו-טאו, קוראים כתבים וסוגדים לבודהא כל יום. הטקסים הם רציניים מאוד. אבל אם אחרי
שהם מסיימים את הטקס הם חוזרים לדרכיהם הישנות, אז זה חסר תועלת. אנשים כבר לא
מבינים איך לסגוד ולכבד בודהא. בטיפוח, המטפח מתייחס לקשיים כאל אושר, מסיר את כל
ההחזקות שלו, החמלה שלו גוברת והוא שואף להתקדם, ובמהלך הטיפוח הוא מתקדם במרץ מבלי
להרפות – וזה, אומַר לכם, ישמח אותי יותר מכל טקס שתעשו. זה משום שאין לי כל דרישות
אחרות מאנשים בשעה שאני מפיץ את הפא הזה. אני רק רוצה שתשיגו את הפא הזה, מה שאני
רוצה הוא בדיוק לסלק את הרגשות האנושיים הרגילים שיש לכם, ובסופו של דבר להציל
אתכם.
כמובן, פא-שנים של בודהות צריכים גם הם אוכל. אין
זה כמו שבני האדם אומרים: שבודהות לא אוכלים. יש אנשים האומרים שבודהות לא אוכלים
דגנים. בין אם האדם באמת יודע את זה, או שהוא רק מעמיד פנים, בכל מקרה המילים האלה
נכונות. בודהות לא אוכלים דגנים של בני אדם. אבל, הם אוכלים את האוכל שברמות שלהם.
אלוהויות לא יגוועו ברעב אם לא יאכלו, אבל הן ייעשו רעבות ורזות, אז גם הן חייבות
לאכול. אבל הן לא אוכלות חומר של פני-השטח, אלא חומרים המורכבים מחלקיקים
מיקרוסקופיים יותר. להבערת קטורת יש גם כן חשיבות אמיתית. אם בימינו שואלים נזיר
מדוע הוא רוצה להבעיר קטורת, הוא יגיד שזה כדי להראות כבוד לבודהא. אבל מדוע להראות
כבוד לבודהא מכתיב שצריך להבעיר קטורת? האם דברים אחרים לא יעבדו? למעשה, העשן
שנוצר מבערת הקטורת הוא גם כן חומר. והחומר המרכיב את העשן הוא לא רק חומר של
פני-השטח: לעשן יש גם צורות חומריות אחרות. אלוהויות ובודהות מפתחים דברים מתוך
הדברים האלה, שמשמשים אחר כך לחזק את התלמידים.
שאלה:
פא-שנים וגלגולים מחדש...?
המאסטר: מעולם לא דיברתי על
גלגולים. דברים רבים שבודהא שאקיאמוני דיבר עליהם היו נכונים מאוד, אבל לא כל מה
שנאמר בבודהיזם הם המילים או הרעיונות המקוריים של שאקיאמוני. הכתבים בבודהיזם לא
חוברו אלא חמש מאות שנה אחרי ששאקיאמוני עזב את העולם. חמש מאות שנה… חישבו על זה,
אמריקה אפילו לא הייתה קיימת לפני חמש מאות שנה. אם רק היום היו רושמים משהו שנאמר
לפני חמש מאות שנה, אז עד כמה היו גדולות אי-ההתאמות בין הגרסה הזאת לבין אותו
הזמן? [יהיו הבדלים] בסביבה, בזמנים, במיקום, ולאילו נסיבות כוונו המילים, כך
שההבדלים יהיו עצומים. הפא שאני מפיץ הוא לא בודהיזם. אף פעם לא דיברתי על גלגולים;
דיברתי רק על פא-שנים. כשאני מדבר, אני משלב את החשיבה של אנשים של ימינו, ואת
התרבות של המין האנושי של ימינו.
שאלה: איינשטיין אמר
שמהירות האור היא קבועה. האם זה חל על ממדים שונים?
המאסטר:
העיקרון הזה שאיינשטיין הגיע להבין הוא עיקרון בתוך הטווח של המין האנושי. נכון
להיום, זאת ההבנה הגבוהה ביותר שאדם הגיע אליה בתחום זה. אבל כאשר אתה מתעלה מעבר
לרמה של המין האנושי, תגלה שהדברים שאיינשטיין גילה כבר אינם מוחלטים, משום שלרמות
שונות יש עקרונות שונים, ובהתאם, יש להן את צורות ההתבטאות של החומר שלהן. ככל
שעולים גבוה יותר, כך קרובים יותר לאמת, וככל שגבוה יותר, כך זה נכון יותר. כשאתה
מסתכל אחורה מרמות גבוהות, אז אף אחת מההבנות שמתחת [לרמה הזאת] היא לא העקרונות
המהותיים של היקום; או לכל הפחות, ההבנות האלה אינן קרובות מאוד לעקרונות המהותיים.
אדם המעז להבין את האמת מעז לפרוץ מבעד לכללים הקבועים שקבעו האנשים לפניו. אם אתה
בתוך הכללים שלהם, לא משנה איך תבצע את המחקר שלך אתה תמיד תלך בעקבותיהם. אם תפרוץ
מבעד לכללים האלה, אז אתה צעד אחד קרוב יותר לאמת.
כשאנשים יתעלו מעל ההבנה הנוכחית, הם יגלו שההבנות של העבר אינן אמיתות מוחלטות.
איינשטיין אמר שמהירות האור היא הגבוהה ביותר, אבל אני אומר לכם שהכוח של המחשבות
של אנשים במישור הזה עצמו הוא מהיר יותר מאור. יתר על כן, בשל הבדלי הזמן, ברמות
אפילו גבוהות יותר העוברות את הרמה הזאת, המהירויות האיטיות ביותר [של מחשבות] הן
מהירות יותר מהמהירויות המהירות ביותר ברמות נמוכות. לישויות יש רמות, וברמות
השונות יש זמנים שונים וצורות ממדיות שונות. כל הישויות החיות והחומר נתונים
להגבלות של הזמנים השונים והממדים השונים. ככל שהרמה גבוהה יותר, כך המהירויות
מהירות יותר; כלומר, המהירויות האיטיות ביותר ברמות גבוהות הן מהירות הרבה יותר
ממהירות האור שברמות נמוכות כפי שהיא מובנת על ידי אנשים. העוצמה של בודהא היא
אדירה יותר מזאת של בן אדם, ובודהות הגבוהים אפילו יותר הם אפילו גדולים יותר, והם
עוברים בהרבה מעבר למהירות האור שבני אדם מבינים.
הסיבה
שאני מדבר על הדברים האלה היא כדי לספר לכולכם שלמין האנושי יש העקרונות של הרמה של
המין האנושי ויש לו העולם החומרי שבני אדם אמורים להבין, אבל אלה הן רק הבנות של
בני אדם, והן בוודאי אינן האמת של היקום. אל תתייחסו אליהן כמוחלטות, משום שהן רק
ההבנות שברמה הזאת. מדוע שאקיאמוני אמר שאין דהרמה שהיא דהרמה מוחלטת? ומדוע הוא
אמר בסוף "לא לימדתי שום דהרמה בחיי"? משום שכשהוא הגיע להארה, הוא עדיין לא הגיע
לרמה של טאתאגאטה. הוא ידע שהוא מטפח כלפי מעלה, ורק בסוף, בשנים המאוחרות שלו, הוא
הגיע לרמה הגבוהה מאוד של טאתאגאטה. במשך 49 השנים שבהן הוא הפיץ את הפא, הוא כל
הזמן לימד את ההבנה שלו לגבי היקום, מהנמוך ועד לגבוה. הוא ידע שהדברים שעליהם הוא
הרצה בעבר לא היו העקרונות הגבוהים ביותר, וכשהוא השתפר שוב, הוא היה שוב ברמה
גבוהה יותר ממה שהוא לימד קודם לכן. אז אפילו אחרי זה, מה שהוא הרצה עליו לא היה
העקרונות הסופיים, האולטימטיביים, כך שהוא ידע שמה שהוא הרגע לימד היה שוב לא נכון,
כי הוא שוב השתפר. שאקיאמוני ידע שהפא שהוא לימד במשך כל חייו לא היה הפא הגבוה
ביותר של היקום, שהוא לא היה האמת הגבוהה ביותר של היקום, אז בשנותיו המאוחרות הוא
אמר: "לא לימדתי שום דהרמה בחיי". אבל הוא גם ידע שעל אף שעקרונות הפא ברמות שונות
אינם העקרונות הגבוהים ביותר, הם עקרונות שהישויות ברמות שונות חייבות לפעול לפיהם
– או במילים אחרות, [הוא ידע ש]הם העקרונות ברמה ההיא. ככל שהעקרונות ברמות שונות
גבוהים יותר, כך הם קרובים יותר לעקרונות האולטימטיביים. אבל האלוהויות ביקום לא
יכולות לראות את העקרונות הסופיים, האולטימטיביים, אז גם הן אומרות שאין פא שהוא פא
מוחלט.
העקרונות שאיינשטיין הבין הם למעשה העקרונות
הגבוהים ביותר בקרב אנשים רגילים. אם לאיינשטיין הייתה הזדמנות להמשיך לחקור, אם
הייתה לו הזדמנות לגלות עקרונות גבוהים יותר, אז ההבנות שלו היו מתהפכות. ולמעשה,
הוא גילה שהבנות גבוהות אפילו יותר קיימות בדתות. מדוע היו לאיינשטיין אמונות דתיות
ומדוע הוא נכנס לדת בשנותיו המאוחרות? זה משום שהוא גילה שמה שהדתות לימדו הם
העקרונות האמיתיים, ורק בעקבות זה הוא התחיל להיות דתי. מדוע מדענים רבים מגיעים
בסופו של דבר להאמין בדת? הם אנשים שיש להם הישגים כה רבים במדע… אם הולכים לפי
המושגים של המדעים האמפיריים המוחלטים, אז זה לא יהיה הגיוני. למעשה, רק האנשים
האלה שאין להם הישגים, ואלה המסתובבים סביב הגדרות שאחרים קבעו, הם אלה המגִנים על
ההגדרות האלה להלכה, אבל לא למעשה. אנשים שהם באמת בעלי הישגים, לא יגבילו את
החשיבה שלהם בהגדרות או במסקנות. אלו הם האנשים שהם חכמים באמת.
שאלה: כשאנחנו מבצעים את התרגילים והמחשבות שלנו לא יכולות להירגע, האם
אנחנו יכולים לצטט מהזיכרון את "ג'ואן פאלון"?
המאסטר: אתם יכולים. אם אתה רוצה להשיג שקט מוחלט, אז קשה להשיג
את זה בשלבים הראשונים של ביצוע התרגילים. אפילו אחרי שמתרגלים במשך תקופת זמן
מסוימת זה עדיין קשה מאוד להשיג שקט מוחלט. מדוע? חישבו על זה, אתם חיים בקרב אנשים
רגילים, מטפחים בקרב אנשים רגילים, וזה אתה עצמך שמטפח. בדיוק משום שזה אתה עצמך
שחי בקרב אנשים רגילים, ושעליך לאכול, להתגורר במקום כלשהו, שיהיו לך בגדים, [או]
שהילדים במשפחה שלך הולכים לקולג', מישהו חולה היום, עניין דחוף מופיע מחר – אתה
מבין את הרעיון, כל הדברים בעולם האנושי מפריעים לך, ואפילו אם אתה לא רוצה לחשוב
עליהם אתה תחשוב עליהם. רק אם תתייחס בטיפוח בקלילות לדברים שלאנשים רגילים יש
החזקה אליהם, אז תוכל להשיג [שקט]. [להתייחס לדברים האלה בקלילות] אינו בניגוד
לטיפוח בקרב אנשים רגילים, והוא גם לא בניגוד לכך שתעשה את עבודתך היטב או שתלמד.
כלומר, בכל דבר שאתה עושה אין לך החזקה לאיך אתה באופן אישי תסתדר. אתה יכול להשיג
את זה בהדרגה, משום שבשלבים הראשונים אתה לא מסוגל להשיג את זה. כל עוד אתה יכול
להקל את הלבבות האנושיים שלך, ולעשות זאת עד לנקודה שבה אתה מתייחס אליהם בקלילות
רבה, ואז עד לנקודה שבה אין לך החזקה אליהם – בנקודה הזאת המחשבה שלך תהיה באופן
טבעי שקטה.
גם לדתות אין שיטות לסייע לאנשים להיעשות שקטים. יש אנשים
האומרים שבאמצעות שינון "בודהא אמיטאבהא" אנשים יכולים להיעשות שקטים. זאת צורה של
תרגול, אבל בזמן שהאדם משנן, הוא עדיין לא ייעשה שקט. כשמשננים את המילים "בודהא
אמיטאבהא", איך האדם משנן אותן? צריך לשנן כשהמחשבה מתמקדת אך ורק בזה, עד שכל הברה
של "בודהא אמיטאבהא" מופיעה מול העיניים. אדם באמת צריך לשנן עד שהכול ריק ושום דבר
לא נותר; רק כשאדם מגיע לרמה הזאת הוא באמת נעשה שקט. לאורך הדרך האדם אולי עדיין
לא ברמה הזאת, זה בלתי אפשרי להגיע בן-לילה להתמקדות במחשבה אחת. אי אפשר להשיג את
זה מיד בהתחלה. לדוגמה, יש אנשים המשננים "בודהא אמיטאבהא" בפיהם, אבל המחשבה שלהם
עדיין חושבת: "הבן שלי חולה… זה וזה ממש ניצל אותי… מה לגבי החבר שלי?" אבל הפה
שלהם עדיין משנן "בודהא אמיטאבהא". עם משא כבד של החזקות, האם אדם יכול להיעשות
שקט? כלומר, בזמן שאתה מטפח, וכאשר אתה מתייחס בקלילות רבה יותר ויותר לדברים
שלאנשים רגילים יש החזקה לגביהם, אז אתה באופן טבעי תיעשה שקט. זה לא מכשול לטיפוח
ולשיפור אם נכון לעכשיו אינכם מצליחים להיות בשקט – ודאו כולכם שאתם שמים לב לנקודה
הזאת. אבל בשיטות טיפוח אחרות הם מייחסים לזה חשיבות רבה, וזה משום שהם מטפחים את
הפו-יואן-שן ולא מרשים לג'ו-יואן-שן שלך למלא תפקיד.
הם
מדגישים: השְה-שֶן[8]
מת – היואן-שן[9]
נולד, והם מתייחסים לפו-יואן-שן כאל היואן-שן. השה-שן הוא אתה עצמך, אז אם השה-שן
שלך מת, אז אתה באמת תמות, והוא (הפו-יואן-שן) ישתלט על הגוף. השיטה שלנו
מדגישה שכשאתה מצליח בסופו של דבר להיעשות שקט לגמרי, עליך להיות מודע לכך שאתה
עושה את התרגילים ועדיין להיות עם מעט מודעות. זאת לא החזקה. אם אתה אפילו לא מודע
לעצמך, אז את מה תוכל לטפח? האם בודהא לא יהיה מודע לעצמו? זה לא כך.
שאלה: איך עלינו, המתרגלים פאלון גונג, להתייחס לחברים שלנו שהם
בודהיסטים?
המאסטר: אומר לכם שאינכם צריכים להתייחס למאמינים הדתיים של ימינו
כמטפחים. אספר לכם אמת: אלוהויות ובודהות פשוט לא מכירים בצורות הדתיות שלמטה, או
באנשים המקובעים על הדת עצמה. הם מכירים רק בטיפוח אמיתי, משום שהדתות הן תוצר של
דורות מאוחרים יותר. שאקיאמוני בזמנו לא יסד דת. שאקיאמוני יצר צורת טיפוח קבוצתית.
כדי למנוע מאנשים לפתח החזקות לדברים, הוא גרם לכולם לעזוב את המשפחות שלהם וללכת
לעשות מדיטציה ביערות, בהרים או במערות. הדורות המאוחרים יותר הם אלה שיצרו את
הצורות הדתיות, והאנשים בחברה הם אלה שקראו לזה דת. אנשים כיום לא מבינים את זה,
והם שינו [את הדרך של שאקיאמוני] למשהו עם צורה דתית. לגבי דת, אלוהויות ובודהות לא
מכירים בה. אין זה כך שברגע שעברת הטְבָּלה או ברגע שהתקבלת למסדר נזירי אז
אלוהויות ובודהות יכירו בך; אלה הם בני אדם המכירים בך. ואין זה כך שברגע שעברת
הטבלה או שהתקבלת למנזר אז אתה בוודאי תעלה לממלכה שמימית; אין זה כך שברגע שהמרת
את דתך לבודהיזם אז אתה שייך לאסכולת הבודהא. בודהות מסתכלים אם האדם כן כאשר הוא
נודר את הנדרים שלו, ואם הוא באמת מטפח. בודהות אינם מכירים בצורות; הדתות הן
שמכירות בצורות.
ובאשר לחברים בודהיסטים, פשוט תתייחס
אליהם כאל אנשים רגילים; אנשים יכולים להאמין במה שהם רוצים. כיוון שאתה מטפח בקרב
אנשים רגילים, אתה בוודאי תבוא במגע עם אנשים אחרים. אפילו אם יש להם אמונות
מסוימות, אין להם כל דרך להשיג טיפוח אמיתי, אז פשוט התייחס אליהם כחברים רגילים,
זה הכול.
שאלה: מאז שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, הפסקתי
לרצות לקרוא את ספרי הלימוד שלי, ואני רק רוצה לטפח מכל הלב.
המאסטר:
אדבר על זה משתי זוויות. האחת היא שאולי תכונת ההארה של אדם זה גבוהה מאוד, והאיכות
המולדת שלו טובה מאוד. הוא קיבל את הפא בן-רגע ומיד הבין מה הוא, ובטיפוח הוא
מתרומם מהר ביותר. כיוון שיש לו איכות מולדת טובה ותכונת ההארה שלו גבוהה, אז הוא
יכול לוותר על החזקות רבות, והתמצית של גופו לא נפגמה; רק פני השטח שלו זוהמו על
ידי עולם החולין. ברגע שמסירים את הזיהום של פני השטח, הוא יבין את האמיתות של
פוא-פא, משום שמלכתחילה אין לו החזקות לדברים אנושיים. אז אדם כזה נחשב לסוג שהוא
יחסית טוב, שזה עתה דיברתי עליו.
מצב אחר הוא שהאיכות
המולדת של אדם היא טובה מאוד, ובטיפוח הוא יודע שהדאפא הוא טוב, אבל הוא עדיין לא
הבין לגמרי וברציונליות את הדרישות של הדאפא לטיפוח. מצב כזה יכול גם כן להופיע
בקרב אלה שהושפעו משיטות טיפוח של העבר או מנזירים ונזירות.
לא משנה מה, אתה לא יכול ללכת לקיצוניות. זה שאני אומר לך לטפח בקרב אנשים רגילים
מוכתב על ידי שיטת הטיפוח של הדאפא. יתר על כן, הדאפא דורש שהמטפחים יהיו יוצאים מן
הכלל בכל מקום שבו הם עושים טיפוח. אם אתה סטודנט, אז עליך לעשות עבודה טובה
בלימודים שלך; אם אתה חבר בחברה, אז עליך לעשות את עבודתך היטב, ובה בעת הנך מטפח.
שאלה:
אני לומד את הפא ומבצע את התרגילים במשך שנה, אבל עדיין יש לי קארמת מחשבה. אני
מודאג: מה אפשר לעשות?
המאסטר: כל המתרגלים שלנו הם טובים
מאוד. למעשה, אם אתה מצליח לזהות את ההחסרות שלך, זה אומר שאתה עושה טיפוח. אני
מבין על מה הוא מדבר. לפני רגע סיפרתי לכם על משהו: שכשאתם באים לתרגל פאלון גונג
אני אטהר את גופכם, ובאופן בסיסי אטהר באופן מלא את השכבה הגדולה ביותר של מולקולות
המרכיבה את פני השטח של האדם, כולל החלק שהוא המחשבות שלכם. אבל אני עדיין רוצה
להותיר חלק שיאפשר לכם לחיות בקרב אנשים רגילים ולשמור על המצב של טיפוח בקרב אנשים
רגילים. מה שאני מתכוון הוא שכאשר לאדם אין רגשות אנושיים, הוא לא יכול לחיות בעולם
האנושי. בלי שום דבר של בני אדם לא תרצה להישאר בקרב בני אדם אפילו דקה. אני אומר
לכם לא לייצר החזקות נוספות, ולעשות את מיטבכם לוותר על ההחזקות האנושיות הנוכחיות
שלכם.
למעשה, אם נדבר מנקודת מבט אחרת, אני יכול לקחת באופן מלא
את כל המחשבות האלה שיש לכם, לקחת את כל המחשבות הרעות שלכם, ובאופן ישיר להסיר את
ההחזקות שלכם. אבל זה לא יעבוד; זה לא יהיה טיפוח. אבל יש דבר אחד שאני יכול לעשות:
לטהר אתכם החל מפני-השטח, ולגרום למחשבות שלכם להגיע לרמת טוהר מסוימת, אבל חלק קטן
חייב להישאר בשביל הטיפוח. אם יילקח יותר מכך, אז לא תהיו מסוגלים לתרגל. כדי לאפשר
לכם לטפח בקרב אנשים רגילים, אני אטהר את גופכם החל מהמיקרוקוסמוס הפנימי.
לפני-השטח החיצוניים לא יהיו יותר מדי כוחות שמימיים שיבואו לידי ביטוי, וזה יאפשר
לכם לשמור על מצב שבו אתם מטפחים בקרב אנשים רגילים. אני אטהר אתכם מהחלק
המיקרוקוסמי ביותר של חייכם, מהפנים החוצה, עד שהדברים יטוהרו כל הדרך עד לפני-השטח
השטחיים ביותר; כשתסלקו את הפיסות האחרונות שנותרו, תגיעו לשלמות המלאה. הדברים שעל
פני-השטח שעוד לא סולקו מיועדים לצעד האחרון של הטיפוח. הם הושארו בכוונה עבורכם,
והם מאפשרים לכם לשמור על המצב שבו אתם מטפחים בקרב אנשים רגילים. כשהמעט הזה
יסולק, באמת לא תהיו מסוגלים להישאר בקרב אנשים רגילים, ולא יהיה לכם כל עניין
בעניינים אנושיים. המצב הזה יופיע. אז רק בשלב האחרון הפיסה האחרונה הזאת תסולק
לחלוטין.
זאת הדרך הטובה ביותר. היא יכולה לאפשר לכם הן
לטפח בקרב אנשים רגילים והן לחיות בקרבם באופן נורמלי. אבל בה בעת, אתה חייב להציב
לעצמך דרישות קפדניות, ולא יכולות להיות לך החזקות חזקות כמו של אנשים רגילים. היות
שאתם הולכים בנתיב זה ומטפחים באופן הזה, אומר לכם: אם בזמן הנוכחי יש לכם כמה
החזקות או מחשבות אנושיות, אז אל תהפכו את זה לנטל, משום שהן בכוונה הושארו עבורכם.
אנחנו צריכים להזהיר גם נגד נטייה נוספת: יש אנשים שמלכתחילה אינם מתקדמים במרץ
בטיפוח, אז ברגע שהם שומעים אותי מדבר באופן הזה, [הם יחשבו]: "או, זה הושאר
בשבילי. אז לא אדאג לגבי זה". הם נותנים דרור למאווייהם, אינם מחלישים את ההחזקות
שלהם, ואינם מציבים לעצמם דרישות קפדניות. זה לא יעבוד, משום שזה לא טיפוח.
שאלה: האם אנחנו יכולים להתחתן?
המאסטר:
השארתי עבורכם גורמים שיאפשרו לכם לחיות בקרב אנשים רגילים. אני מקווה שחלק מכם
מקרב התלמידים שלנו שהם עדיין צעירים יקימו משפחות ויתחילו קריירות. אם בעתיד כל
העולם יבוא ללמוד את הדאפא ואף אחד לא יקים משפחה, אז החברה האנושית תגיע לקיצה
והיא כבר לא תתקיים. זה לא יעבוד. בנוסף, אנשים צעירים צריכים להשאיר אחריהם
צאצאים, ואתם חייבים להשאיר דרך טיפוח למין האנושי החדש של העתיד.
שאלה:
כמה גדול הוא עולם הפאלון?
המאסטר: עולם הפאלון הוא ענק ביותר
(צוחק). יש בו אין-ספור ישויות חיות, ומספר עצום של בודהות, בודהיסאטוות
וארהאטים.
שאלה:
אחרי שמתחילים לטפח בפאלון גונג, האם אפשר לשנן "בודהא אמיטאבהא"?
המאסטר: לשנן את שם הבודהא זה טיפוח. לשנן "בודהא אמיטאבהא" זה לטפח בדרך
הטיפוח של בודהיזם "הארץ הטהורה". אם בזמן שאתה מתרגל בפאלון גונג אתה גם משנן
"בודהא אמיטאבהא" אז אתה מערבב את זה לתוך הטיפוח-תרגול שלך. אינני אומר לך שאתה
חייב לטפח בפאלון דאפא; אם באמת אינך יכול להרפות מזה, אז שנן "בודהא אמיטאבהא",
משום שהעיקרון כבר הוסבר לך במפורש. בתקופת סוף הדהרמה קשה מאוד להגיע לשלמות המלאה
בדתות. יש אנשים המדברים על לקחת קארמה לשמים, אבל זה לא קל כמו שאנשים רגילים
חושבים. אנשים צריכים לטפח את המחשבות שלהם עד לנקודה שהן יהיו מספיק טובות,
והקארמה העיקרית שלהם חייבת [כבר] להיות מסולקת החוצה בטיפוח, כך שרק קומץ קטן של
החזקות נותר, ויכול בהדרגה להישחק החוצה. בזמן ההוא יופיע מצב מיוחד, ורק אז אדם
יכול לקחת קארמה לשמים. אם אתה לוקח גוף מלוכלך ביותר לשמים נקיים לחלוטין, או
לעולם של בודהא, אז איפה ישימו אותך? נכון?
שאלה: כשאני
מבצע את התרגילים באמצע הלילה, אני מרגיש שיש שד שמציק לי.
המאסטר:
אם אתה באמת מטפח פאלון דאפא ואינך מערבב דברים אחרים לתוך הטיפוח-תרגול שלך, אז
מובטח ששום דבר לא יעז לפגוע בך. לפעמים מתרגל חדש מערבב דברים אחרים לתוך
הטיפוח-תרגול שלו, ובמקרה כזה אי אפשר לומר שהוא מטפח בדרך של הדאפא. אם אתה לא
עושה דברים בהתאם לדרישות של הפא, אם אתה רק מבצע את התרגילים, אם אתה לא באמת עושה
טיפוח, אז אם בעיות מופיעות לא יהיה לי קל לטפל בך – אפילו אם תקרא בשמי. אתה אומר:
"מאסטר, מדוע אינך מטפל בי?" אבל האם אתה מטפח בדאפא? האם אתה מטפח בהתאם לדרישות
שלי? האם זה לא איך שזה עובד? טיפוח לבודהא הוא דבר רציני.
שאלה: האם זה בסדר לתרגל טאי צ'י ביחד עם פאלון גונג?
המאסטר: זה לא בסדר. טאי צ'י, שינג יי, בָּא גוּאָה – צורות אלה של
אמנויות הלחימה מכילות צ'יגונג שמובנה בתוכן. אבל תרגול אמנויות לחימה אחרות אינו
משנה, בין אם זה "האגרוף הארוך", "האגרוף האדיר", "האגרוף הדרומי", שאולין וכו' –
כל אלה הן לא בעיה. אבל טאי צ'י הוא בטוח צ'יגונג.
אנשים היום לא יודעים איך עליהם להשתמש בטאי צ'י. יש אנשים המתייחסים לטאי צ'י כאל
התעמלות לאימון גופם. למעשה, בתוך הטאי צ'י יש דברים רבים של טיפוח פנימי-חיצוני.
אנשים היום לא יודעים כיצד לטפח. זה משום שג'אנג סאן-פנג לא הותיר לאנשים את הפא של
הלב של הטאי צ'י, הוא הותיר רק את התנועות, ולכן האנשים שבאו אחריו לא יכלו לטפח עם
זה. אל תסתכלו כמה נינוחות נראות התנועות של הטאי צ'י, משום שהכוחות שלהם אינם בממד
פני-השטח. בצד האנושי הזה היד שלך, לא משנה כמה אתה מהיר, אינה מהירה כמו היד
[המיומנת של הטאי צ'י]. אתה רואה שהוא נע לאט מאוד, אבל הוא נע בממד אחר. זה כמו
ששמעתם בסיפורים העתיקים, שבהם בן-אלמוות הולך אולי בצורה נורמלית, אבל אלה שרוכבים
אחריו לא מסוגלים לעמוד בקצב שלו. לאנשים רגילים הוא נראה כהולך די לאט, אבל למעשה
הוא נע בזמני-מרחב אחרים.
אנשים חושבים שהם יכולים לתת
אגרוף במהירות, אבל הם לעולם לא יוכלו להדביק את המהירויות של זמני-מרחב אחרים. זאת
הסיבה שלמרות שאתה רואה שבטאי צ'י הם שולחים את האגרופים ואת כפות הידיים שלהם לאט,
לא משנה כמה התנועות שלך יהיו מהירות אתה לא מהיר כמותם, משום שהם הגיעו לשם הרבה
לפניך. זה פשוט שהאנשים המודרניים לא מסוגלים להגיע לרמה הזאת. יתר על כן, כפות
הידיים שלהם נושאות יכולות על-טבעיות, ובני אדם לא מסוגלים לעמוד בפני היכולות
האלה. אמנויות לחימה נראות נהדר בסרטים. אז מדוע בחיים האמיתיים נראה שאנשים מניעים
את זרועותיהם לכל הכיוונים, או שהם רוקעים ברגליהם באופן אקראי או בועטים, אבל
עדיין לא רואים מאיפה נובעים הכוחות המיוחדים של אמנויות הלחימה? מדוע התנועות שלהם
לא נראות כמו שאמורות להיות אמנויות לחימה? זה משום שאין להם כלל יכולות לא רגילות.
אם היו להם יכולות לא רגילות כלשהן, אז לאנשים לא הייתה כל דרך להימנע מהמכות שלהם.
זה לא עובד אם מנסים לבצע את התנועות האלה בלי הכישורים [העל-טבעיים] הנדרשים. אז
הסיבה שאנשים כיום לא יכולים להדגים את הגדוּלה של אמנויות הלחימה היא שאין להם
יכולות על-טבעיות גם פנימיות וגם חיצוניות.
טאי צ'י יכול
לאפשר לאדם לנוע בממדים אחרים; הוא מיסודו חלק מטיפוח, ולכן הוא נחשב באופן מלא
כשיטת צ'יגונג. רק כאשר גוף האדם משתנה תוך כדי התרגול שלו, ורק כאשר תחום המחשבה
שלו משתפר, אז התרגול שלו יכול לייצר דברים. אומר לכם שלטפח לטאו או לאלוהויות הוא
דבר קדוש לאין ערוך. זה לא כמו שאנשים מדמיינים. אנשים של היום משתמשים במושגים
המנוונים של היום כדי לדמיין איך היו הקדמונים. האנשים הקדמונים לא היו כאלה.
שאלה: כשהפאלון מסתובב בכיוון השעון ונגד כיוון השעון, האם הוא יסתובב
בזווית נטויה או אחורה?
המאסטר: כן, הוא יכוונן את גופך בהתאם
לאופן שבו גופך צריך להיות מכוונן. כאשר בהתחלה הפאלון מכוונן את גוף האדם, הוא
יסתובב בכל דרך לפי מה שנדרש, ולא תהיה לו מהירות קבועה. אחרי שהגוף מכוונן, הפאלון
יתייצב באזור הבטן התחתונה. שם הוא יסתובב תשע פעמים בכיוון השעון, תשע פעמים נגד
כיוון השעון, וזה המצב הנורמלי שלו.
שאלה: כשאני עושה את
התרגילים, בני מתנגד לזה.
המאסטר: כן, אנשים מסוימים ייתקלו
במצבים מהסוג הזה בהם בני משפחה מתנגדים [לתרגול]. אבל זה עדיין תלוי בך. אחרי
הכול, כאשר אדם מתחיל לטפח, יהיו מבחנים. אז אולי שד ישתמש בבן שלך כדי להפריע לך.
אם אתה באמת נכנס לטיפוח בדאפא, ואתה מצליח לטפח באמת, אז אני אטפל בזה. אני אסתכל
על מה הן המחשבות שלך כאשר אתה בתוך הפרעה, ואני אראה אם אתה עדיין רוצה לתרגל,
משום שטיפוח לבודהא הוא רציני, וזה לא יעבוד אם הרצון שלך אינו נחוש.
שאלה: כשאנחנו עושים מדיטציה, הכי טוב לשבת בלוטוס מלא, נכון?
המאסטר: הדרישה היא להגיע בסופו של דבר ללוטוס מלא. תרגלו את זה בהדרגה,
וכולם יהיו מסוגלים לשבת בלוטוס מלא. בסין אנשים מבוגרים בני יותר משמונים הצליחו
בהדרגה לשכל את רגליהם, אז לא תהיה כל בעיה. כל עוד אתה מתרגל, תוכל בהדרגה לשכל
אותן. אין זה כך שתוכל לעשות זאת כך פתאום, ולעשות את זה בכוח לא יעבוד. אם אתה
אומר שאינך יכול לשכל את רגליך אפילו בתנוחת חצי לוטוס, אז משום שאתה לא יכול לשמור
את הרגליים שלך למעלה, שב בצורה משוחררת ב"ישיבה מזרחית". אם אתה אומר: "אני אפילו
לא יכול לשבת בישיבה מזרחית", אז תרים [את הרגליים] קצת למעלה. כשאתה מסוגל להמשיך
לשבת, אז בהדרגה הרגליים שלך ירדו – הן ירדו בכל פעם – ובסוף כשהן ירדו למטה, אז
אתה תשב בחצי לוטוס. כשתהיה בחצי לוטוס הרגליים שלך יזדקרו גבוה מאוד, אבל זה לא
משנה. בכל פעם שתעשה את התרגילים, תגלה שהרגליים שלך יורדות קצת, בכל פעם ירדו קצת.
אחרי שהן ירדו לגמרי, וכשבחצי לוטוס שתי הרגליים שלך יגיעו לגמרי לסטנדרט שהן
שטוחות, אז אתה אמור להשתמש בלוטוס מלא [במדיטציה]. כל עוד הרגליים שלך שטוחות ואתה
יכול לקחת את הרגל השנייה שלך ולהרים אותה למעלה, אז זאת תהיה תנוחת הלוטוס המלא.
שאלה: מדוע אתה אומר שילדים עם דם מעורב הם מעוררי רחמים? מישהו יכול
להיות סיני בחיים האלה, ואז בחיים הבאים זר, ויש כל מיני סוגים של גזעים ויואן-שנים
על כדור הארץ.
המאסטר: בתהליך ההתגלגלות מחדש זה היואן-שן
שמתגלגל מחדש, בעוד שמה שיש לו דם מעורב הוא גוף הבשר ודם. אלוהויות שונות בראו את
האנשים השונים שלהן, ולאורך ההיסטוריה האלוהויות האלה כל הזמן טיפלו באנשים שהן
עצמן בראו. אנשים לבנים הם אנשים לבנים, אנשים שחורים הם אנשים שחורים, ואנשים של
הגזע הצהוב הם אנשים של הגזע הצהוב. כל קבוצה אתנית בעולם היא גזע הקשור בהתאמה
לשמים. אחרי שמערבבים את הדם, כבר אין לאנשים את קשר ההתאמה שלהם לאלוהויות בשמים.
אז ביחס לאנשים האלה, הם מעוררי רחמים ביותר. אז יש אנשים התוהים מה לעשות. אומר
לכם – אל תהיו בחרדה. אני מדבר על המצב בפני-השטח של בן האדם. היות שהיואן-שנים של
בני האדם לא עורבבו, אז אם אנשים רוצים לטפח, אני יכול לאפשר לכם לטפח. אם אתה
מסוגל לטפח עד השלב האחרון, אז אתה יכול להגיע לשלמות בה במידה, ולא תהיה כל הבחנה.
טיפוח לא יהיה בעיה.
אם אדם רגיל נמצא במצב [שלפני רגע דיברנו עליו] אז הוא יחיה
חיים מעוררי רחמים ביותר. האלוהויות למעלה לא יכירו באזור שיש בו ריכוז של גזעים
מעורבבים, אז באופן רגיל אנשים באזור כזה יהיו חסרי כול ויחיו חיים קשים.
שאלה: ילדים סינים הלומדים בארצות זרות מקבלים חינוך מערבי. אם בטיפוח הם
ישתמשו בשפות זרות כדי להבין את "ג'ואן פאלון", האם הם יוכלו ללכת לעולם הנמצא
בהתאמה לאנשים מהגזע הצהוב?
המאסטר: היואן-שן ילך למקום שממנו הוא בא, אז פני השטח של הגוף
האנושי אינו הגורם הקובע. אם הם יטפחו היטב אז הם יגיעו לשלמות בה במידה. זה יהיה
להם קשה להבין את משמעויות פני-השטח בסינית, וההבדל הזה בפני-השטח לא ניתן לפתרון.
אבל בטיפוח, המשמעויות הפנימיות המתעלות אל מעבר למין האנושי לא יושפעו.
שאלה: המוח האנושי הוא מפותח מאוד, אז איך זה שחיות יכולות
לשלוט בבני אדם?
המאסטר: המוח האנושי איננו מפותח בכלל. רק בני
האדם רואים אותו כמפותח. יתר על כן, בני האדם עצמם יודעים שיותר משבעים אחוז מהמוח
האנושי אינם מנוצלים. למעשה, הם ננעלו על ידי אלוהויות. ברגע שאורגניזם, לא משנה
מאיזה סוג, משיג בינה, הוא עובר מעבר לרמה שבה הוא נמצא, ואז יכולה להיות לו שליטה
על חיים אחרים. אמנם עקרונות השמים לא יקבלו את זה, אך כאשר בני אדם עושים דברים
רעים ומשתפים פעולה עם הדברים האלה, זה שווה-ערך לכך שבני האדם עצמם מזמינים אותם
בכך שהם חיפשו אותם. הדברים האלה מנצלים את המצב הזה, וכך הם יכולים לשלוט בבני
אדם.
שאלה: איך ניתן להבין את הקשר בין גונג לבין הפא?
איזה קשר יש בין השתפרות בפאלון גונג לבין עקרונות הפא?
המאסטר:
כבר דיברתי על הדברים האלה בבהירות רבה ב"ג'ואן פאלון". אם נדבר על זה, זה עצום, אז
אומַר רק קצת. אנשים המעורבים בוויכוחים תאורטיים תמיד התווכחו על מה בא קודם,
החומר או הנפש; תמיד היו להם ויכוחים אידאולוגיים. אומַר לכולכם שחומר ונפש הם אותו
הדבר עצמו. גונג הוא הפא, והפא הוא גונג, משום שהנפש עצמה היא חומר. יש אֲמת-מידה
לשיפור השין-שינג של מטפחים; יש לה צורה של מקל מדידה. כשהשין-שינג עולה, הגונג
עולה גם כן. גונג יוצר גוֹנג-ג'וּ מעל הראש שלך, ויש סימונים של דרגות שונות על
השוליים של הגונג-ג'ו. זוהי אֲמת-המידה המציינת את גובה השין-שינג של האדם. כאשר
השין-שינג משתפר, מקל המדידה גדל; וכאשר הוא גדֵל כלפי מעלה, הגונג גדֵל כלפי מעלה.
והתפתחות הגונג היא מהירה ביותר. זה תלוי אם השין-שינג שלך עולה או לא. אם
השין-שינג עולה למעלה, אז הגונג עולה למעלה. לפיכך, העיקרון שגובה הגונג הוא כגובה
השין-שינג הוא אמת מוחלטת. בכל אסכולה זה כך; זה רק ששיטות נמוכות לא מבינות את זה,
זה הכול.
בדתות המערביות לא מדברים על גונג. כשבודהא
שאקיאמוני דיבר על הפא, גם הוא לא דיבר על גונג; רק הטאואיזם מדבר על גונג. הדברים
שאני מדבר עליהם מקיפים את כל הדברים של בודהות, של טאואים ושל אלוהויות, וכל
האלוהויות וכל הדרכים השונות נובעים מהתעוררות לפא המהותי של היקום. כשאני מרצה על
הפא אני מנסה כמיטב יכולתי לאפשר לך להבין; אני משתמש במונחים כאלה שאתה מסוגל
להבין. יש אנשים האומרים שהדתות המערביות הן לא טיפוח, ושהמדיטציה הדתית של המזרח
היא כן טיפוח. האם [דתות] מערביות אינן טיפוח? דתות מערביות הן טיפוח גם כן. ישוע
אמר שאם יש לך אמונה בו, אז תוכל להיכנס לממלכת השמים. לְמה הוא התכוון? ישוע תמיד
דיבר על דברים שבפני-השטח, ואמר לאנשים איך להתנהג. זה בדיוק כמו התרבות המערבית;
הם לא מסבירים את המשמעויות הפנימיות, וכל עוד אתה פועל [בצורה נכונה] זה יספיק.
אנשים היום לא יודעים מהי [ברמה העמוקה יותר] ה"אמונה" שישוע דיבר עליה. ישוע אמר
שאם יש לך אמונה בו אז תוכל להיכנס לממלכת השמים. למעשה, לגבי אמונה, רק אם פועלים
בהתאם למה שישוע אמר, אז זאת אמונה אמיתית. אם אינך פועל בהתאם למה שישוע אמר, האם
זאת אמונה אמיתית? אם אדם הולך לכנסייה ואומר "אמן" לפני שהוא אוכל, אבל ברגע שהוא
יוצא לעולם הוא תמיד עושה דברים רעים, אז האם אפשר לקרוא לזה שיש לו אמונה אמיתית
בישוע? האם מה שישוע דיבר עליו מוגבל רק למשפט אחד – "תאמין בי ותוכל להיכנס לממלכת
השמים"? מדוע ישוע דיבר על כל כך הרבה עקרונות להתנהגות האדם? אם אתה פועל בהתאם
למה שהוא אמר, אז אתה יכול להיכנס לממלכת השמים. האין זאת המשמעות? אמונה היא מונח
כללי. אם אתה לא מטפח את עצמך ולא משפר את עצמך, אז האם תוכל להיכנס לממלכת השמים?
יכול להיות שאתה הולך לטקס בכנסייה. אבל האם אתה מאמין באלוהויות רק על סמך זה שאתה
אומר את שם האלוהים פעמים רבות? האם אתה רק ממתין להיכנס לממלכת השמים? זה לא
יעבוד.
אז מה המטרה של וידוי? וידוי הוא כאשר אדם יודע
שהוא עשה טעות והוא רוצה להשתפר. כאשר האדם מתוודה אבל עדיין ממשיך לעשות אותה
עבירה עצמה, זה לא עומד בדרישות. נניח שהיום הרגת מישהו, [ואתה אומר:] "בבקשה סלח
לי", ואז אתה הורג עוד מישהו מחר ואז שוב מתוודה ומבקש מחילה. מי ימחל לך? אתם
מבינים את הרעיון, נכון? עליך להפסיק לעשות דברים מוטעים ולהישבע שלא תבצע שוב את
המעשים האלה, ובאמת לא תעשה אותם שוב. כשאתה מגלה שיש לך מחשבה לא נכונה, אתה תאמר
לישוע בווידוי: "ישוע! הצל אותי, משום שיש לי מחשבות רעות". אז אם בחיי היום יום
שלך אתה מנהל את עצמך טוב יותר, האם אינך משפר את השין-שינג? האם אין זה לטפח את
עצמך? ישוע לא דיבר על גונג משום ש"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר".
אני רוצה שהגוף שלכם יצליח בטיפוח ואני רוצה לשנות אותו, אז אני מדגיש את הגונג.
ישוע לא דיבר על גונג משום שאתה לא צריך לדעת על זה. אתה רק מתמקד בטיפוח לבך,
וישוע ידאג לגונג, אז ישוע לא דיבר על גונג. טיפוח משמעו לסלק החוצה מחשבות רעות של
בני אנוש והתנהגויות רעות של בני אנוש. כשהרמה שלך משתפרת, המאסטר יעשה את חלקו
ויפתֵח עבורך גונג. זה הרעיון.
שאלה: בודהא שאקיאמוני
הצליח בטיפוח לפני מאות מיליוני שנים. אבל לא כל הישויות החיות מוטמעות מלידתן
ב"ג'ן-שן-רן". אז איך אפשר להצליח בטיפוח?
המאסטר: לא לכל
הישויות החיות בשמים יש סטטוס פרי, ולא כל הישויות החיות בשמים הן בודהות. כל החיים
נבראו על ידי הדאפא של היקום, והם נוצרו ביקום שנברא על ידי הדאפא, אבל אין זה
שווה-ערך להצלחה בטיפוח. הצלחה בטיפוח מתייחסת לאימות ולהתעוררות של מישהו לסטטוס
הפרי של עצמו. שאקיאמוני הוא בודהא, והוא בודהא טוב מאוד. אבל הטיפוח שאני מלמד לא
שייך לבודהיזם. עדיין אין לך היכולת להבין את הפא הזה. אני יכול לספר לכולכם
ש"ג'ן-שן-רן" הן אמיתות הפא של כל היקום, הן האלמנטים היסודיים שבראו את כל היקום,
והן האלמנטים היסודיים שבראו את כל האלוהויות הקדמוניות ביותר ואת כל האלוהויות בכל
ההיסטוריה של היקום. בודהא שאקיאמוני הוא כמובן אחד מהן. ליקום יש גם תהליך של
היווצרות-התייצבות-התנוונות-היכחדות. בודהא שאקיאמוני לא היה האלוהות הקדמונית
ביותר. כל הישויות התבוניות שביקום נעות לקראת התנוונות והיכחדות. ישויות חיות ליד
שלושת העולמות יכולות, בחייהן הבאים, לטפח שוב. זאת שיטת טיהור שמשתמשים בה לגבי
ישויות בתוך הגבולות האלה. האמיתות ששאקיאמוני דיבר עליהן היו הפא של טאתאגאטה שהוא
אימת והואר אליו ברמה ההיא מתוך "ג'ן-שן-רן". אף אחת מהטאתאגאטות לא יכולה להסביר
את הפא האמיתי והיסודי של היקום משום שהדאפא היסודי של היקום מתעלה מעבר ליקום
ומעבר לכל החיים שבתוכו. האלוהויות יכולות לאמת ולהיות מוארות רק להבנה שלהן ברמה
שלהן. אלה שיטות הטיפוח שלהן, ואלוהויות שונות יכולות להציל אנשים רק על ידי כך שהן
הופכות אותם לישויות חיות מתחתיהן. אבל הדאפא הוא הטאו הגדול המהותי; הטיפוח בו הוא
המהיר ביותר והפשוט ביותר, ואין לו כל כך הרבה פרטים מדוקדקים. הפא הוא כמו
פירמידה; בשוליים הוא כזה נמוך, בשעה שההבנה של אלוהויות היא כזאת גבוהה. אז אלה
המוצלים יכולים להגיע לשלמות רק ברמה הזאת. טאתאגאטה מגיע לשלמות ברמה הזאת, אז הוא
אימת את ההארה שלו בגובה המסוים הזה, וכשטאתאגאטות מלמדים תלמידים, הם רק מתמקדים
בדברים של דרך ההוראה שלהם. ההארה של כל בודהא היא שונה, וכל בודהא מגיע להבנה של
ג'ן-שן-רן של הדאפא המהותי של היקום מתוך אמיתות הפא של הדאפא של ג'ן-שן-רן.
אלוהויות ובודהות ברמה אפילו גבוהה יותר מחזקים אותו, ובאמצעות טיפוח ישר והארה
ישרה, כמה שהוא מבין וכמה שהוא יודע יוצרים את הדברים של הטיפוח שלו, והוא נטמע
ברמה ההיא של הפא.
שאלה: מדוע הראש שלי פונה לכיוון דמות
הפא[10]
של המאסטר כשאני עושה מדיטציה?
המאסטר: זה הצד היודע שלך
שמסתכל עליי. לפעמים הפא-שן שלי ייתן לך רמזים. כשהוא נותן לך רמזים הוא ישתמש
בשיטות שונות. אם אתה רוצה לדעת אם משהו נעשה היטב או לא, או נעשה בצורה נכונה, אז
הסתכל בתמונה שלי בספר או בתמונות האחרות שלי. לא משנה אם הטיאן-מו שלך נפתחה או
לא, אם פעלת בצורה לא נכונה, אני איראה חמור סבר ביותר; אם פעלת נכון, אני אחייך
אליך (מחיאות כפיים).
שאלה: כשהמורה מרצה על הפא, אני מרגיש שזה נכון מאוד וטוב
מאוד. לפעמים אני מרגיש שזה פשוט נאמר ישירות לתוך לבי. אבל כשאני מנסה להיזכר
מאוחר יותר על מה המורה דיבר, זה כאילו שאני לא זוכר שום דבר במלואו. מה עליי
לעשות?
המאסטר:
למעשה, כשאנשים מקשיבים לי בשעה שאני מרצה על הפא, לכולם יש מצבים כאלה. אני לימדתי
הרבה פא, וזה בלתי אפשרי בשבילך לזכור את הכול בבירור. אל תדאג. בכל פעם שתיתקל
בבעיות בטיפוח שלך, אם תוכל להתייחס לעצמך כמטפח ולהתמודד עם הדברים בצורה נכונה,
אז תוכל לזכור את המילים שאמרתי. זה מובטח שזה יהיה כך. אבל אם באותו הרגע אתה
מתרגז עד כדי כך שאתה נעשה מסוחרר ואינך יכול להישאר רגוע, אז לא תוכל לזכור אותן,
וזה מוכיח שהטיפוח שלך לא יציב. אבל באופן כללי אתה תוכל לזכור את הפא שלימדתי. אם
מישהו לא יכול לעשות טיפוח, אז הוא אף פעם לא יוכל לזכור את הפא שלימדתי. הדגשתי
שוב ושוב שהפא הזה אינו נאמר כדי שאנשים רגילים יקשיבו לו. לכולכם שיושבים כאן יש
קשר גורלי. אחרת לא הייתם מסוגלים להיכנס.
שאלה: אם אני
מאמץ חיות קטנות נטושות, האם זה ייצור קארמה?
המאסטר: זה למעשה
לא ייצור קארמה. כאדם רגיל זה לעשות מעשה טוב, אבל בעבר הבודהיזם דיבר על לא להרוג
יצורים, כמו גם לא לגדל אותם. ויש סיבות לכך שלא צריך להרוג אותם ולא צריך לגדל
אותם. לגבי "לא להרוג", זה ברור לכל המטפחים. ב"לא לגדל אותם" יש שתי נקודות.
הראשונה היא שכאשר [אדם] עושה טיפוח, אז קל לחיה להשיג "יכולות נסתרות" (לינג).
יכול להיות שהן יעשו הרבה דברים לא נכונים בו ברגע שהן ישיגו "יכולות נסתרות". בסין
יש אמרה עתיקה: "להפוך לרוח". לחיות אסור לטפח. דבר נוסף הוא שלגדל את הדברים האלה
דורש הרבה טיפול. זה יסיח את הדעת, ולחשוב על זה זאת החזקה שתשפיע על הטיפוח.
כמובן, עבור מטפחים לאהוב חיות זאת גם החזקה.
אספר
לכולכם סיפור. אתם יודעים, ברהמיניזם היה הדבר ששאקיאמוני התנגד אליו הכי הרבה. הוא
האמין שזאת דת שהפכה לרעה, והיא הייתה בעמדה מנוגדת לבודהיזם של שאקיאמוני. למעשה,
אני יכול לספר לכם שמה ששאקיאמוני התנגד לו היה הברהמיניזם, לא האלוהויות של
הברהמיניזם. בתקופה המוקדמת ביותר של הבהרמיניזם, מה שאנשים האמינו בו היו בודהות –
בודהות אפילו מוקדמים יותר משאקיאמוני. אבל במהלך תקופת זמן ארוכה, אנשים נטשו את
האמונה הראויה שלהם בבודהות, והפכו את הדת לרעה, אפילו עד לנקודה שהם הרגו עבור טקס
הקרבת קורבנות לבודהות. בסוף, האלוהות שהם האמינו בה לא הייתה בעלת הופעה של בודהא;
הם התחילו להאמין ברוחות רעות, ובשדים בעלי מראה של מפלצות. בני אדם הפכו את הדת
לרעה. אתם יודעים, אם הבודהיזם היה מתפתח באופן הזה, אז המאמינים בו אפילו לא היו
יודעים מי זה שאקיאמוני. אז חישבו על זה כולכם: אחרי ששנים רבות עוברות, האם מטפחים
בנקודת הזמן ההיא לא יסתכלו אחורה על הדת הזאת מן העבר ויראו אותה כדת של רוע? זה
אותו הדבר. בני אדם הם שגורמים לדתות להפוך לרעות, משום שאלוהויות הן בשום פנים
ואופן לא רעות.
בתקופה מוקדמת מאוד, היה בהודו תלמיד של
הברהמיניזם שטיפח. הוא התקדם במרץ רב בטיפוח וטיפח בבדידות בהרים. יום אחד צייד עלה
על עקבותיו של אַיָל, ופצע אותו בירייה [של חץ]. האיל הזה רץ [למקום בו היה המטפח]
והוא החביא אותו והגן עליו. לבד בהרים, הוא היה בודד מאוד, אז הוא התחיל לטפל באיל.
בני אדם, אם הם לא שמים לב, יכולים לפתח החזקה, ואכן, הרגש האנושי של רחמים וההחזקה
לרגש (צ'ינג) שניהם הורעפו על האיל הקטן הזה. עם הזמן הוא נעשה קשור מאוד לאיל הזה,
ובסופו של דבר האיל הפך לבן-לווייתו הקרוב ביותר. עקב כך הוא השקיע את כל האנרגיה
שלו באיל הזה, וכשהוא היה עושה מדיטציה, מחשבתו לא יכלה להירגע, הוא היה חושב על מה
אפשר לתת לאיל לאכול. הוא הרפה את הנחישות שלו לצעוד קדימה.
יום אחד, שנים ספורות לאחר מכן, האיל מת פתאום, וזה הכאיב לו מאוד. הוא תמיד חשב על
האיל, והיה לו קשה אפילו יותר מקודם להתקדם במרץ. בזמן זה הוא כבר היה בא בימים,
ואם אינך מטפח, אז אי אפשר להאריך את חייך. הוא כבר לא יכול היה לטפח, וחייו
הסתיימו. כשחייו עמדו להסתיים הוא לא חשב על פוא פא; הוא עדיין חשב על האיל, ובשל
כך, אחרי שהוא מת הוא התגלגל כאיל. כשאדם הוא על סף המוות, הוא עשוי להתגלגל למה
שיש לו החזקה אליו ולמה שהוא חושב עליו, אז ברגע אחד הוא התגלגל לאיל. כמה מעציב.
מטפח – ואחד שטיפח טוב למדי – בסוף נהרס תוך רגע. עבור מטפחים עדיף לא להיות קשורים
לְחַיות.
שאלה: אני לא מסוגל להיות סבלני לאחרים
כשדוחפים אותי לקצה הגבול. מה צריך לעשות?
המאסטר: אתם עדיין
מעלים את העניין של להיות סבלני? אפילו אם אתה לא מסוגל לשאת אתה חייב לשאת. בתור
מטפח אתה חייב להיות חומל! לפני רגע אמרתי שאם אינך מסוגל לאהוב את האויב שלך אז
אינך מסוגל להצליח בטיפוח, ואינך מסוגל להפוך לבודהא. חשוב על זה, כשמישהו רע אליך,
האין זה כך שאתה חייב לו מהעבר? אם לא תשלם בחזרה, האם זה יעבוד? הסבל שאתה גרמת לו
אז, הוא אולי אף יותר מרושע מאיך שהוא מתייחס אליך עכשיו, ויכול להיות שהכאב שיצרת
לאחרים הוא אפילו גדול מזה! [אף אחד לא יגיד לך:] "הי, בחיים קודמים אתה הכעסת
אותי, אז בחיים האלה אני אכעיס אותך". אין דברים כאלה. דברים רבים נראים כמקריים,
אבל אף אחד מהם אינו מקרי.
אולי אף פעם לא נתקלת במצב כזה בעבר, אבל כעת הנך מטפח,
ולכן למען השיפור שלך צריך ליצור נסיבות כאלה עבורך. זה לא יעבוד אם לא יהיו לך
הצרות האלה, ואני אשתמש בצרות האלה כדי לשפר את השין-שינג שלך. כאשר השין-שינג שלך
משתפר, הגונג שלך גדל, והשין-שינג שלך ימשיך וישתפר. כל מי שגורם לך צרות ייתן לך
באותו זמן דה. כשאתה סובל, הקארמה שלך גם כן תעבור טרנספורמציה לדה. אתה תשיג ארבעה
דברים באִבְחַה אחת, כך שלמעשה עליך להכיר תודה לאדם השני. אם אתה עדיין שונא את
האדם השני, או לא יכול להיות סבלני כלפיו, זה לא נכון. יש אנשים שגם חושבים "המאסטר
אמר לי לשאת, אז אני אשמור את זה בפנים". אז אחרי זמן מה אתה תאמר: "מאסטר, החזקתי
את זה בפנים עד לנקודה שזה כואב מדי". אני אומר שזה לא "רן". מטפח אמיתי לא יתרגז
כלל. לא משנה כמה גדול העניין, הלב שלו לא יזוז. למה לטרוח להחזיק דברים בפנים עד
שזה כואב? זה איך שמטפח צריך להיות. יש אנשים הנושאים את זה כדי לשמור על המוניטין
שלהם, וגם זה לא "רן" אמיתי. אבל משום ש[רק] התחלת לטפח, אם בזמן הנוכחי אתה לא
מסוגל להשיג את זה, אז אתה באמת עדיין חייב להחזיק את זה בפנים.
שאלה: רבים מהמאסטרים הגדולים של הצ'יגונג הם מאסטרים צעירים, ויש מאסטרים
מאסכולות רבות המפיצים את השיטות שלהם.
המאסטר: העובדה שיש אנשים רבים המפיצים שיטות נובעת מהאקלים
הקוסמי, ויש לזה סיבה. אבל אספר לכם ש"מאסטרים של צ'יגונג" רבים הכתירו את עצמם
בעצמם. הם למעשה לא מאסטרים של צ'יגונג; הם מזויפים. אנשים רבים מופעלים על ידי
פו-טי ועל ידי דברים מבולגנים אחרים. ומאסטרים רבים מפיצים דרכים ארציות וקטנות,
ומה שהם מדברים עליו הן האמיתות ברמה ההיא. בנוסף לאלה, יש אנשים המטפחים בהרים.
בקרב אלה שנתקלתי בהם, יש כאלה שטיפחו במשך יותר מארבעת אלפים שנה. מדוע הם מטפחים
במשך זמן כה ארוך? אין זה כך שהרמות שלהם לא מספיק גבוהות ולכן הם אינם יכולים
לעלות לשמים, כיוון שחלק מהם עברו בהרבה את שלושת העולמות; אלא, הם אינם יכולים
לעלות למעלה. לא מרשים להם לעלות למעלה, כי אף עולם לא יקבל אותם. מדוע הם מסוגלים
להגדיל את הגונג? זה גם נקבע על ידי אמיתות הפא של הרמה הזאת. אבל הדרכים הארציות
והקטנות האלה הן שונות; חלק מהן נוצרו על ידי בני אדם. בהתחלה אדם כזה פשוט טיפח
בדרך טיפוח אחת, או שטיפח באסכולת הטאו או שטיפח באסכולת הבודהא. אחרי שהוא טיפח
במשך זמן מה הוא הרגיש שזה טוב למדי, אבל מישהו אחר הגיע למצוא אותו [ואמר]: בוא
תטפח את זה. אז הוא הלך ללמוד את
זה. אז הגונג שלו נעשה מעורבב. בהתחלה היה מאסטר למעלה שטיפל בו,
אבל כשהמאסטר למעלה ראה שהוא הפך להיות כך, אז המאסטר כבר לא רצה אותו. כאשר אלה
שלמעלה כבר לא קיבלו אותו, אז הוא כבר לא יכול היה לעזוב את שלושת העולמות. אלה
הנמצאים מחוץ לשלושת העולמות לא מורשים להיכנס אליהם, וגם אלה שבתוך שלושת העולמות
לא מורשים לעזוב אותם. לא משנה כמה גבוה אתה מטפח, אם אף אחד למעלה לא קולט אותך,
אז אינך יכול לעזוב – אדם זה ערבב דברים בטיפוח והגונג שלו התבלגן, אז הוא נשאר
בתוך שלושת העולמות. זאת אחת הסיבות מדוע אלה המטפחים בדרכים הארציות והקטנות לא
יכולים להשיג את הפרי האמיתי. זאת הסיבה שאמרתי שזה עניין רציני ביותר שאין לתרגל
בשתי שיטות טיפוח.
יש אנשים שקראו את הספר ואומרים:
"המורה, האם לא היו לך מאסטרים מאסכולת הטאו ומאסטרים מאסכולת הבודהא שהעבירו לך
דברים?" אומַר לכם שמה שאני עושה הוא שונה; אני מלמד את הפא של היקום. אני לא מלמד
רק את הפא של אסכולת הבודהא, ואני גם לא מלמד רק את הפא של אסכולת הטאו, ואני גם לא
מלמד באופן ספציפי דרך טיפוח ספציפית; אני מפיץ את הדאפא המהותי של היקום, ולכן אני
שוב ושוב אומר: החוק הגדול, החוק הגדול. זהו הפא המהותי של היקום. כל דרכי הטיפוח
בתוך היקום כלולות בתוכו. אספר לכם גם שבקרב כמה מהמאסטרים שלי בעולם הזה, יש
בודהות, טאואים ואלוהויות, ולכולם אני העברתי דברים לפני כמה תקופות חיים. המטרה
הייתה לתכנן עבורם, שבזמן הזה שבו אני רוצה להפיץ את הדאפא, הם יעבירו את הדברים
האלה חזרה אליי, כדי לפתוח את הנעילה בזיכרון שלי, ואז אוכל להפיץ [את זה] אליכם
(מחיאות כפיים). אפילו לא דבר אחד שמתרחש בחברה הרגילה הוא במקרה. להפיץ את
הדאפא כמו שאני עושה זה דבר עצום, ובעתיד יהיו אפילו יותר אנשים שילמדו אותו, אז אף
אחד מהסוגים השונים של אלמנטים לא-ישרים ביקום שמפריעים, וגם אף אחד מהדברים
שבשלושת העולמות שמפריעים להפצת הדאפא, וגם אף אחת מהחיות המבולגנות ובעלות התבונה
או הרוחות של רמה נמוכה הגורמות מהומה – אף אחד מאלה אינו מקרי.
שאלה: ברמה הזאת אין לנו כל דרך להבחין בין מאסטרים אמיתיים של צ'יגונג
לבין מאסטרים מזויפים. איך אמורים להתמודד עם זה בעתיד?
המאסטר:
מאיזו סיבה אתה רוצה עכשיו להבחין בין מאסטרים אמיתיים של צ'יגונג לבין מאסטרים
מזויפים? אתה עדיין רוצה עכשיו להשתתף בסמינרים של שיטות צ'יגונג אחרות? אחרת, מדוע
שתצטרך להבחין ביניהם? (מחיאות כפיים). אני חושב שיש אנשים שלא היו בעבר
בסמינרים של צ'יגונג, וכשהם שומעים את הדברים שהמורה לי אומר, [הם מבינים] שהטיפוח
הזה הוא כה רחב ועמוק, אז הם חושבים: "או – אז אני אלך להקשיב גם למה שיש למאסטרים
אחרים של צ'יגונג להגיד, וארחיב קצת את הידע שלי". יש אנשים שחושבים כך, אבל זה לא
נכון. מה שאני מלמד הוא הדאפא; אתה לא יכול לשמוע את הדברים האלה במקומות אחרים. זה
דבר רציני ביותר שאין לתרגל בשתי שיטות טיפוח.
יתר על
כן, אם אתה רוצה להתייחס לדברים האלה כידע, או אם אתה רוצה לקחת חלק בדרכי טיפוח
אחרות, אז יכול להיות שלא תוכל לזכור אפילו משפט אחד מהפא שאני מלמד, משום שטיפוח
הוא עניין רציני. אין לך כל דרך להבחין בין מאסטרים אמיתיים של צ'יגונג לבין
מאסטרים מזויפים, ומה שהם מציגים זה בשביל לגזול את כספם של אנשים ברמאות. יש אחרים
שלפעמים ידברו בצורה שטחית על טוב לב (שָן) גם כן, אבל במהות הם פועלים בשביל כסף,
אז קשה מאוד להבחין.
שאלה: אם לאנשים מסוימים יש עניין בדאפא, אבל הם לא יכולים
להחליט אם לטפח או לא, והם לא רואים את עצמם כמטפחים, אז האם על הסייעים שלנו עדיין
לעזור להם?
המאסטר: אני חושב שלמתרגלים מסוימים יש עדיין תהליך של להגיע
להבין דברים. אם אתה רוצה שלמתחיל תהיה רמה גבוהה כמו של מתרגל ותיק, הוא לא יכול
להשיג את זה. אפשרו לו תהליך של להגיע להבין דברים; אם הוא רוצה לתרגל, אז הוא
יתרגל, ואם הוא רוצה לתרגל, אז למדו אותו. בהדרגה הוא ירגיש שזה טוב, ותוכלו להשאיל
לו עותק של "ג'ואן פאלון" כדי שיקרא, או שתגידו לו לקנות ספר כדי לקרוא. כך הוא
ירגיש שזה טוב, ההבנה שלו תעלה, ואז תוכלו לתת לו "ג'ואן פאלון" לקרוא; צעד אחר צעד
וטיפין טיפין הוא יגיע להבין את זה. נניח שאתה רוצה להעמיד לו דרישות, [כמו למשל]
כשאתה מבצע את התרגילים שלנו אתה לא יכול לקחת תרופות; ברגע שאתה מבצע את התרגילים
שלנו אתה כבר לא יכול להאמין בדברים אחרים; או, כשאתה מבצע את התרגילים שלנו אתה
צריך להגיע לרמה מסוימת במכה אחת. באופן הזה אתם מיד תבריחו אותו. אתם יכולים להגיד
לו קודם כל לתרגל ולנסות את זה, ואם הוא ירגיש שזה טוב אז הוא לבד ידע מה לעשות.
להציל אנשים זה קשה ביותר. אם במשך זמן ארוך הוא לא מצליח
שלא לתרגל בו-זמנית בשתי דרכי טיפוח, או אם הוא רק עושה את התרגילים ולא קורא את
הספר, אז אתם יכולים לייעץ לו לעשות תרגילים אחרים. אחרת הוא ייתקל בבעיות וזה יהיה
רע בשבילו. במקרה כזה הוא ימלא תפקיד רע. אם הוא לא מקדיש את עצמו לטפח [רק בשיטה
אחת] אז הפא-שן שלי לא יטפל בו, ובמקרה כזה הוא רק אדם רגיל. כשהזמן מגיע, אדם רגיל
יחלה, ואולי שד שמזיק לפא ישתמש בו כדי לעשות דברים מסוימים, ופתאום הוא ייעשה לא
נורמלי. אנשים רגילים לא יודעים שאדם חייב להקדיש את עצמו לשיטה אחת בטיפוח, וברגע
שהם נתקלים בבעיות הם יגרמו לנו נזק רב. אם הוא לא מסוגל לטפח בהתמקדות בשיטה אחת,
ואם הוא לא מסוגל ללמוד את הפא, אז תייעצו לו לעזוב, או שתגידו לבני משפחתו לייעץ
לו לא לתרגל יותר.
שאלה:
בעבר לימדתי אמנויות לחימה בבית ספר. הייתי מדריך אמנויות לחימה. עכשיו אני לומד
פאלון דאפא ואני כבר לא מתרגל טאי-צ'י, אבל האם אני עדיין יכול ללמד תלמידים?
המאסטר: אתה יכול. אבל כל דבר שיש בו אלמנטים של טיפוח, כולל
טאי-צ'י, מעורב בו טיפוח. אם אתה עושה את העבודה הזאת כפרנסה שלך, אז אתה יכול
לעשות את זה. אם אתה אומר שאתה מלמד טאי-צ'י בבית ספר, אז אתה יכול ללמד את זה,
משום שיש לי דרכים מיוחדות להתמודד עם מצבים מיוחדים. אם זה לא המצב, אז עליך לטפח
כשאתה מתמקד בדבר אחד. אבל מנקודת מבטי, האין זה טוב יותר אם תלמד אותם פאלון דאפא?
(מחיאות כפיים). בסין יש מורי בית ספר שמלמדים פאלון דאפא כחינוך גופני. אחרי
התרגול הם יושבים שם ומקריאים את הספר לתלמידים. התלמידים עצמם אומרים: "אף פעם לא
היינו שקטים כל כך בשיעור".
שאלה: האם בנוסף לכך שרואים
את הפאלון, אנחנו יכולים גם לשמוע אותו?
המאסטר: כל היכולות
העל-טבעיות יופיעו כשמתרגלים פאלון גונג. האוזניים השמימיות של אנשים מסוימים, אחרי
שהן נפתחות, יכולות לשמוע צלילים מממדים אחרים.
שאלה: האם אלה המטפחים בדאפא יכולים להינשא?
המאסטר: הם יכולים. בטיפוח הותרתי עבורכם דברים כך שהאני האמיתי שלכם יוכל
לטפח, ושיבטיחו את הטיפוח שלכם בקרב אנשים רגילים. אתם יכולים לטפח תוך התאמה לדרך
החיים של אנשים רגילים. אני גם מקווה שאלה שאינם נשואים יוכלו למצוא מישהו שמתאים
להם ושהם שבעי רצון ממנו ולהקים משפחה. בעתיד, אולי גם הבעל וגם האישה יתרגלו,
ובמקרה זה הִצלת את בן הזוג שלך. אבל אל תתייחסו לזה כסטנדרט; כלומר שאם הוא לא
מתרגל אז לא תינשאי לו. גם כאן עליכם להתאים למצב של אנשים רגילים בזמן שאתם
מטפחים.
שאלה: לפני רגע המורה דיבר על עניינים הקשורים
לביצוע עבודה נאמנה במשרה שאדם עובד בה. אני עובד ממש במסירות בעבודתי, אבל הבוס
משתמש בי כדי ללחוץ על עמיתיי, וזה שם אותי במלכוד.
המאסטר:
האופן שבו הבוס שלך פועל כלל לא קשור אליך. אם הבוס שלך מורה לך ללכת וללחוץ על
אחרים, אז אני חושב שקל להתמודד עם העניין הזה. אתה יכול להשתמש בקצת יותר טָקְט,
ולבטא את דעותיך בבהירות. כמטפחים אנחנו לא פוגעים באחרים, אבל [אם] זאת האחריות
שלך, אז פשוט עשה את זה וזאת לא תהיה בעיה. אבל אנחנו יכולים להיות טובי לב בגישה
שלנו לדברים. מנקודת מבטי, כל עוד זה הולם, עליך ללכת ולעשות את זה כדי לא לגרום
לחברה הזאת בעיות. בכל מקרה, לגבי העניינים הספציפיים האלה, אומַר לכם שכולכם
יכולים לפעול בהם היטב. אבל יש נקודה אחת: לחלוטין אין עליכם לחרוג מהעקרונות
למטפח, ואינכם יכולים לבצע מעשים רעים.
שאלה: באמריקה
אנחנו יכולים לפעול להשגת דין צדק לגבי דברים מסוימים, אבל כשאנחנו חושבים על
ג'ן-שן-רן אנחנו לא נגיש תביעות. האם זאת גישה נכונה?
המאסטר:
אל תקראו למשטרה על כל דבר קטן. קונפליקטים מסוימים אולי מכוונים לטיפוח שלך,
לתשלום הקארמה, לשיפור ולאלמנטים אחרים. אז כשצרות מופיעות, כל עוד זה לא מסכן אותך
בצורה רצינית, זה לא יכול לפגוע בך, וכפי שאני רואה את זה, אף אחד מהדברים האלה
אינו מקרי. אבל אם דברים גדולים [מתרחשים, כמו] אם מישהו בא ממש להרוג אותך, לשרוף
את הבית שלך או לפגוע בך, אז דווח על זה למשטרה, ואתה גם יכול להגיש תביעה. אם זה
לא משהו כזה, אז הייתי אומר שלא לטפל בזה בדרך זו.
כמטפחים, אתם עושים טיפוח אישי, ולכן בתהליך שיפור ההבנות שלכם, לא אאפשר לכם
להיתקל בדברים שאין להם קשר לטיפוח שלכם. היות שהנתיב האישי של טיפוח ושיפור המונח
לפניך תוכנן בקפדנות על יָדִי, אז לא אתכנן דברים לא נחוצים עבורך
(מחיאות כפיים). לא משנה כמה החוקים הם אפקטיביים ומקיפים, הם לא יכולים
לפקח על הלב האנושי, וכשאתה לא רואה אותם, אז אנשים עדיין יבצעו מעשים רעים. ככל
שמחוקקים יותר חוקים, כך הנזק שזה גורם לאנשים הוא גדול יותר; יש כל כך הרבה חוקים,
שאנשים לא יכולים לזכור את כולם, ואולי כשאנשים עושים כל דבר שלא יהיה הם מבצעים
פשע. אלה המחוקקים את החוקים רוצים להשתמש בחוקים האלה כדי לפקח על אנשים אחרים,
אבל למעשה ברגע שמחוקקים אותם, החוקים יפקחו גם על האנשים האלה עצמם. אנשים כבר
נושאים את כל מה שהם הביאו על עצמם. כאשר החוקים נעשים יותר ויותר נוקשים, הם
יגבילו אנשים אפילו יותר, ובעתיד הם יפקחו על אנשים כפי שהם מפקחים על חיות. אנשים
לא יהיו מאושרים כך. אבל זה יהיה מה שאנשים יָצרו לעצמם, ולכן זה מה שהם יצטרכו
לשאת בעצמם. אנשים היום נושאים את כל מה שהם הביאו על עצמם, וכל זה אוטם בתוכו ללא
הרף את המין האנושי.
אלוהויות לא מכירות בחוקים אנושיים. אלוהויות מאמינות
ש[החוקים] הם אמצעי שבני האדם אימצו כשלא הייתה להם ברירה לאחר שהתנוונו. אלוהויות
מכירות רק בפא של הלב ובמוסריות. כשלאנשים יש מוסריות, הם לא יבצעו מעשים רעים
אפילו אם לא יהיו חוקים, נכון?
שאלה: מהי אלוהות?
המאסטר: קבוצות אתניות שונות נבראו על ידי אלוהויות שונות. ואם לדבר על
בני אדם, האלוהות שבראה אדם מסוים היא האלוהות שלו. אני מתייחס [לבריאת] הגוף
האנושי. למעשה, לנפש של האדם יש מקורות אחרים.
שאלה: מהם ההבדלים בין הפאלון גונג שמטפחים באמריקה לבין זה
שמטפחים בסין?
המאסטר: אין הבדל. לאנשים בארצות מערביות, כמו גם לאנשים של הגזע
הצהוב מהמזרח, באמת יש מערכות שונות בממדים שנמצאים בהתאמה אליהם, והמערכות האלה
נמצאות בהתאמה למערכות קוסמיות שונות שבממדים אפילו גדולים יותר של היקום. לכל
המערכות הממדיות השונות האלה יש אלמנטים חומריים שהם ספציפיים לממדים שלהן. לאנשים
מהמזרח יש גם כן אלמנטים חומריים שהם ספציפיים להם. אנשים רבים, כשהם מגיעים
לאמריקה, מגלים שלא רק שיש הבדל בזמן, אלא שיש גם תהליך הסתגלות. הם תמיד מרגישים
שיש דברים גם פנימיים וגם חיצוניים שהם לא רגילים להם. זה משום שהאלמנטים החומריים
אינם דומים, וסביבות החיים שונות. בעבר אנשים אמרו שהארץ והמים של מקום מסוים
מגדלים סוג מסוים של אנשים. זה אכן כך. היות שעבור אנשים רגילים האלמנטים האלה הם
משמעותיים, אז המשמעויות הפנימיות של התרבות של האנשים מהמזרח שונות מאלה של המערב.
למשל: סינים שמים לב לנומרולוגיה ולאופן ההגייה, למשל האופן בו המילה "בָּה" (八-
שמונה) שמסמלת "פָה" (發- לעשות הון), או ש"סֶה"(死- מוות) משתמעת מהמילה "סֶה" (四-
ארבע)[11].
יש העדפה להגייה נכונה על פני הגייה שאינה נכונה. לפיכך, בתוך הסביבה החומרית של
המזרח באמת קיים אלמנט חומרי מהסוג הזה, והוא יכול לייצר השפעה קטנה על אנשים
רגילים. אבל במערב הוא לא קיים. אבל להם יש האלמנטים של הסביבה החומרית הזאת שלהם.
לדוגמה: אנשים מהמזרח מדברים על גיאוגרפיה ועל כיוונים בפנג-שווי, אבל זה לא עובד
עבור מערביים. זה בטוח לא עובד. לגבי פנג-שווי, אם עושים את זה עבור אנשים לבנים או
שחורים באמריקה, או אם עושים את זה לאנשים מקבוצות אתניות אחרות, אז זה בכלל לא
יעבוד. המספר 13 שמערביים מנסים להימנע ממנו, או קבוצות הכוכבים שהם מדברים עליהן,
לא עובדים באותו האופן עבור אנשים מהמזרח, וזה יהיה קשה שהם יעבדו. לפיכך, למספר 13
פשוט אין משמעות מהותית עבור אנשים מהמזרח. לסביבות ממדיות יש הרכיבים שמרכיבים את
החומרים שלהן. זה לא עניין כה פשוט. שום דבר לא יחזיק מעמד אלא אם יש לו בתור בסיס
את הסביבה החומרית שלו.
שאלה: איך אפשר להבחין בהפרעות
ובמצוקות שהמאסטר תכנן?
המאסטר: אתה לא יכול לקרוא לתכנונים
שלי בפני עצמם מצוקות. למעשה, לא יצרתי שום דבר בשבילך; אני משתמש בדברים שכבר יש
לך כדי לעשות תכנונים, ואני מסלק חלק מהקארמה שלך. מה שנותר זה המעט הזה שמשמש
כמבחנים שאתה חייב לעבור כאשר אתה משפר את השין-שינג שלך, ולאורך תהליך הטיפוח שלך
ימקמו אותו במקומות המתאימים. כשהזמן מגיע וכשאתה חייב להשתפר, ישתמשו בזה כמבחנים
שיש לעבור. אז כשאתה נתקל בצרות, עליך להבין אותן נכון. זה מה שאני תכננתי עבורך.
כל עוד תוכל באמת להיות כמו מטפח, אז תוכל לעבור את כולן.
שאלה:
איך אנחנו יכולים לדעת מה המורה מרשה לנו לעשות ומה לא?
המאסטר:
כל עוד אתה לומד את הפא, תוכל להבחין בעצמך בין הדברים שעליך לעשות לבין הדברים
שאין עליך לעשות. מנקודת מבטי, יש דברים מסוימים שהם מסוכנים או רעים, ואין עליך
לעשות את הדברים האלה. אבל אם אתה מתעקש לעשות אותם, אז אולי לא תוכל אף פעם להשלים
אותם בהצלחה. כשאתה מתעקש לעשות אותם, אתה תיתקל בצרות. אתה יכול להבחין בדברים
האלה, ואתה עצמך יכול להתעורר לדברים. אם מספרים לך הכול, אז איך תוכל לטפח?
אספר לכם בדיחה של טיפוח. בסין יש מתרגל שהוא חשמלאי. פעם הוא עסק בתיקון שנאי כאשר
החשמל עדיין זרם. המתח הגבוה ביותר של השנאי הזה היה 30,000 וולט. אם מישהו היה
נוגע בו, זה היה מיד עובר דרך גופו וחורך אותו. הוא רצה לעבור לצד השני של השנאי
כדי לסובב בורג. באותו רגע הוא לא יכול היה להבחין בשום דבר שחוסם אותו, אבל הוא
פשוט לא הצליח לעבור לצד השני. זה הזהיר אותו לא לעבור לצד השני, כי הייתה סכנה.
אבל הוא היה עקשן, ורצה בכל זאת לעבור לצד השני. החשמל עדיין זרם, אז ברגע שהוא נגע
בבורג הזה, "באנג!" – הוא קיבל שוק. לפיכך, לפעמים יש דברים שאין עליך לעשות, או
שמעורבים בהם סכנה, צרות, וכו', ויתנו לך רמזים. אדם רגיל במקרה כזה היה נחרך
לדייסה, אבל משום שהאדם הזה טיפח את הדאפא, חייו לא היו בסכנה. הוא הרגיש כאילו הוא
מתפוצץ. כל הגוף שלו עשה "קלאנג!" אז הוא מיד נרגע. האנשים שם פחדו פחד מוות. הם
ראו שהוא הפך לכדור אש גדול – ופתאום בום! הזרם החשמלי נכנס דרך ידו, וניקב חור בכף
רגלו. באותו רגע הוא חשב: "אני מתרגל ולא יהיו לי בעיות". לא היה לו פחד והוא נע
בחופשיות, כאילו שום דבר לא קרה. מאוחר יותר, ראש המשרד של תעשיית החשמל הגיע, ואמר
לו שהוא חייב ללכת להיבדק בבית החולים. לא הייתה לו ברירה אלא ללכת לבית החולים.
הרופא נחרד: "כמה מוזר! מתח גבוה כזה היה באופן רגיל חורך מישהו עד שהיה נעשה פריך.
הוא היה מת. [הזרם] עבר אצלו מלמעלה למטה וניקב חור בכף הרגל שלו. איך הוא שרד?"
הוא אפילו לא דימם, כי הכול בפנים נחרך. הרופא חשב שזה מוזר מאוד.
הגוף של מתרגלים של הדאפא עבר טרנספורמציה על ידי חומר בעל אנרגיה גבוהה; בהשוואה
לזה, החשמל שאדם רגיל מכיר הוא שום דבר. אבל העור הכי שטחי של המתרגל הזה לא טופח
באופן מלא, וכך שכבה זו נוּקבה. רק שכבה אחת נוּקבה, ובאופן כולל לא היה נזק. אני
מספר את הסיפור הזה כדי לומר לכם שאלה המתרגלים את הדאפא יעמדו בפני מצבים מאיימים,
אך לא מסוכנים. אבל אם מישהו מתחיל ליצור החזקות בגלל זה, ובכוונה עושה דברים שאין
עליו לעשות, אז זה יהיה באמת מסוכן.
שאלה: מדוע תוכנן
שאנחנו נגיע לאמריקה כדי לטפח?
המאסטר: המדע והטכנולוגיה
מפותחים מאוד באמריקה, אז אולי יהיה צורך בעתיד בשליטה טובה בנושאים האלה. כל אלה
המגיעים לאמריקה הם האליטה של המזרח (מחיאות כפיים).
שאלה:
כשאנחנו עושים מדיטציה בתנוחת הלוטוס, האם אנחנו צריכים להיכנס לשקט?
המאסטר: אם אתה רק רוצה לתרגל את רגליך, זה לא משנה. יש אנשים האומרים:
"הרגליים שלי לא טובות, אז אני אתרגל אותן עוד". אז מנקודת המבט שלי, שגם אם לא תשב
למדיטציה אלא תרצה רק להתאמן על הישיבה, אז האם זה לא יהיה עוד יותר טוב אם תיכנס
גם לשקט בזמן הזה? רק לתרגל את הרגליים זה בסדר, אבל בתרגול גונג, אתה חייב גם
לנסות להיכנס לשקט.
שאלה: כשאני קורא את "ג'ואן פאלון", האם זה יעזור לשבת עם
הרגליים משוכלות?
המאסטר: זה יעזור. כשאתה משכל את רגליך בזמן שאתה קורא את הספר,
אז ראשית זה יאפשר לך לתרגל עוד את שיכול הרגליים; ושנית, זה שווה-ערך לביצוע תרגיל
[המדיטציה]. זה טוב מאוד.
שאלה: בן של חבר הוא חירש מאז
לידתו. האם תרגול פאלון גונג יעזור לו?
המאסטר: האם אתה מתכוון
לשאול אם זה ירפא אותו? אני לא יכול לדבר על זה בצורה פשוטה, אבל אני יכול לומר
שאין לעשות את התרגילים במטרה להירפא. מה שאני יכול לומר לך זה: מה שחירש זה גוף
הבשר ודם שלו, בעוד שהנשמה שלו לא חירשת. כאשר אנשים מטפחים באמת, כל הגופים שלהם
יחזרו למצב נורמלי. מטפחים חייבים לעמוד בסטנדרט של מטפח. אם הילד בא רק בגלל החולי
ההוא ולא מוותר על הדאגה הזאת, אז המצב לא ישתפר. לטפח לבודהא זה דבר רציני.
שאלה: בעלי עושה שביתת רעב במחאה על זה שאני מתרגלת בשיטה.
המאסטר: לגבי זה, אני חושב שלמעשה זה תלוי באיך את מתמודדת עם זה. באופן
רגיל, כל אלה העומדים בפני הפרעה מבני משפחה זה כדי ראשית, לראות אם הם מטפחים
בנחישות או לא; שנית, לראות איך הוא השין-שינג של המטפח; ושלישית, לגרום למשפחה
לעזור [למטפח] לסלק קארמה. יש גם מקרים יוצאי דופן מאוד של אנשים שלחלוטין לא
מסוגלים לקבל את הדאפא.
שאלה: בהרצאת הפא שלו, המורה
דיבר על הצורה של לידה, זקנה, מחלה ומוות אצל אלוהויות. המורה, בבקשה דבר על זה.
המאסטר: ליקום של העבר היו היווצרות-התייצבות-התנוונות והיכחדות, ולחיים
שביקום היו לידה, זקנה, מחלה ומוות; זה רק שאורכי הזמן היו שונים בממדים שונים.
ההבדלים היו גדולים ביותר, ולפעמים זה היה ארוך כל כך שזה היה כאילו [הישות] אף פעם
לא מתה, בעוד שבמקרים אחרים זה היה קצר כמו הרף עין. במסגרת הצורה של
היווצרות-התייצבות-התנוונות והיכחדות, למשל, היה שלב של יצירה ביקום, והייתה לו
תקופת יציבות, ואז הוא הלך לקראת מצב של שקיעה, ואז היכחדות. זאת הצורה היסודית של
היקום של העבר, וזהו החוק של תנועת החומר עבור כל מיני היצורים והחומר שביקום.
לא סיימתי לענות על כל פתקי השאלות, ונותרו עוד רבים, אבל הזמן שהיה לי להרצות על
הפא הסתיים, ואולם הוועידה יינעל בקרוב. אני חושב שאנשים רבים עדיין רוצים לשמוע
אותי מסביר ועונה על השאלות, אבל זה יכול להיות רק כך. אני חושב שכשתהיה הזדמנות,
נוכל להיפגש בערים אחרות, אבל בפעם הזאת דיברתי על כה הרבה. אני אסיר תודה ביותר
למתרגלים המקומיים ביוסטון, משום שבזכות ההכנות שלהם הייתה לנו ההזדמנות לשבת כאן
ולהיפגש. מאחר שבמקור קבענו את זה רק לאחר-צהריים אחד, העובדים כאן בקרוב מסיימים
לעבוד, ואנחנו יכולים לעשות את הדברים רק כך. זה חבל, משום שאף אחד מכם לא רוצה
לעזוב. אני חושב שלגבי אלה מכם שלא היו מרגישים נוח אם לא היו רואים את המאסטר,
עכשיו כשראיתם אותי, בוודאי תרגישו קצת יותר בנוח. למעשה, אספר לכולכם שכל עוד אתם
מטפחים, אני תמיד אהיה לצדכם (מחיאות כפיים).
אני מקווה שאף אחד מהאנשים היושבים כאן לא יחמיץ את ההזדמנות הזאת. אלה היכולים
לשמוע אותי מרצה על הפא אינם רבים. הזדמנויות כמו זאת – ההזדמנות [לשמוע] את הפא
מועבר – עשויות להיות מעטות יותר בעתיד. אז אני מקווה שכולכם תוקירו את הפגישה שלנו
היום. בטיפוח אתה חייב להיות אחראי לעצמך. אם השגת את הפא הזה, אז התמד בטיפוח. הוא
לא ישפיע באופן רע על עבודתך הרגילה, ואם יש לך לוח זמנים עמוס, נסה להכניס אותו
ללוח הזמנים שלך וראה מה יקרה. אם זה לא כמו שאני אומר, אז אינך חייב לעשות זאת ולא
הפסדת שום דבר. אם אתה יודע שהוא טוב, אז המשך בטיפוח, האמת של פוא פא תוצג בפניך
בהדרגה.
אני מקווה שכולכם תוכלו להוקיר את ההזדמנות
הקבועה-מראש הזאת. בהמשך הטיפוח כולכם תוכלו לצעוד כל הזמן קדימה, באמת לטפח
ביציבות, ובאמת ללמוד את הספר הזה "ג'ואן פאלון". עליכם ללמוד אותו הרבה מאוד,
וביחד עם ביצוע התרגילים, אתם כל הזמן תשתפרו. בכל פעם שתקראו את הספר, יהיו לכם
תחושות שונות ושאלות שונות. בכל פעם שתתרוממו, כל השאלות שנתקלתם בהן ייפתרו בקריאה
הבאה של הספר. יהיו לכם שאלות חדשות, אבל כשתקראו את הספר פעם נוספת, מובטח שגם כל
השאלות האלה ייפתרו. אז עדיין יהיו לכם שאלות חדשות אחרות, ובאופן הזה אתם כל הזמן
תטפחו, וכל הזמן תתקדמו בהדרגה ותתרוממו.
בה בעת,
כשאתם נתקלים בצרות ובמצוקות, בכאב ובקשיים – אמרתי את המילים הבאות גם למתרגלים
בסין – אם אתה רואה שאינך יכול לעשות את זה, אז נסה ותראה אם אתה יכול לעשות את
זה. כשנראה שאינך יכול לשאת, נסה ותראה אם אתה יכול לשאת. בעתיד, כאשר כולכם כל
הזמן תטפחו ותשתפרו, אולי בפעם הבאה שניפגש זה לא יהיה כך. אני גם מקווה שכולכם
תוכלו, בתהליך הטיפוח, להשתפר ללא הרף, ולהתקדם במרץ, כל הדרך עד לשלמות. במהלך
הטיפוח אתם רוצים לראות אותי, אבל למעשה אני ממש לצדכם (מחיאות כפיים).
נעצור כאן להיום.
עודכן לאחרונה בתאריך 7.05.2018
עודכן בתאריך 10.10.2018 - שינויים קטנים + הוכנסה שורה שנשמטה
הערות:
[1] פוּ-יוּאֶן-שֶן – הנשמה/ות המשנית/ות של האדם; פו-אי-שה או הכרת משנה.
[2] שִין-שִינְג – Xinxing, 心性 – טבע המחשבה והלב; טבע מוסרי.
[3] עולם ה"לאפיס לאזולי" - תורגם בעבר כ"העולם המזוגג"
[4]דרך הדלת האחורית –
להשיג דברים באמצעות קשרים או השפעה.
[5]שְה-גְ'יֶאן-פָא – פא
בתוך שלושת העולמות.
[6]סו-מינג-טונג – היכולת
לראות את העבר ואת העתיד.
[7]"האחד המואר" (או:
"המואר הגדול").
[8]שְה-שֶן – הנפש המודעת.
[9]יואן-שן – הנפש
המקורית.
[11]הגייה
של כמה מספרים בסינית מעניקה להם משמעות מסוימת, קונוטציות וכו' (המתרגמים)