מכה חזקה

בזמן הנוכחי, כדי לאפשר ליותר אנשים לטפח ולתרגל, הדאפא נוקט בטיפוח בעיקר בחברת האנשים הרגילים, והמתרגלים משייפים את עצמם בסביבת עבודה, או בסביבה אחרת שבקרב האנשים הרגילים. רק הנזירים והנזירות צריכים לנדוד. אבל בזמן הנוכחי יש אנשים שמסתובבים בכל המדינה באצטלא של תלמידי דאפא, וגרים בבתים של תלמידים ללא סיבה. הם אוכלים, שותים, לוקחים ומבקשים דברים. הם מרמים ומנצלים את הפרצה של הדאפא על-ידי כך שהם מנצלים את הצד הנדיב של התלמידים. אבל מדוע התלמידים שלנו לא יכולים להבדיל? בטיפוח-תרגול מטפחים את העצמי. חישבו על זה, מדוע אנשים אלו לא מטפחים בשקט בפועל בביתם? סביבה קשה יכולה להועיל לטיפוח-תרגול. מדוע האנשים האלה לא מקשיבים לי ומסתובבים בכל המדינה? מדוע הם אוכלים, לוקחים ומבקשים דברים מהתלמידים, ועוד אומרים לתלמידים לוותר על ההחזקות – האם זה מה שלימדתי אתכם? מה שיותר גרוע, הם כל פעם נשארים אצל התלמידים כמה חודשים. האם זה לא מפריע ומערער בגלוי את הטיפוח-תרגול של התלמידים? לדעתי האנשים האלה חייבים לפצות על כל מה שהם אכלו ולקחו ברמאות, אחרת הדאפא לא ירשה את זה. אם מקרים כאלה יקרו שוב, אפשר להתייחס אליהם כאל רמאים שבקרב אנשים רגילים ולהזמין משטרה, כי אנשים אלו בהחלט אינם תלמידים שלנו.

בנוסף, יש אזורים שבהם אנשים מארגנים כביכול "קבוצות הטפת פא" בלי רשות, מתנהגים בשחצנות בין התלמידים באזורים שונים ומרמים. יש גם מקרים שאנשים הזמינו מישהו לשאת נאום, וכך הם מערערים ומפריעים לטיפוח-תרגול של התלמידים. על פני השטח אנשים אלו נראים כאילו הם מפיצים את הפא, למעשה הם מפרסמים את עצמם. לכל התלמידים יש את הפא-שנים שמתכננים עבורם לטפח באופן שיטתי. רק שיש תלמידים שאינם מתעוררים לזה או לא מרגישים את זה. אז האם הם לא מפריעים? קשה מאוד במיוחד בשביל אלה שרק התחילו ולא למדו את הפא במשך תקופה ארוכה להבדיל בבירור. יש אנשים שאפילו נושאים "נאומים" בועידות של כמה אלפי איש. כל מה שהם מדברים הוא על עצמם. הם אפילו מגדירים משפטים מסוימים של הדאפא ומפרשים את הדאפא. גופם מקרין לתלמידים קארמה שחורה וחומרים של החזקות. הבהרתי כבר ב"ג’ואן פאלון" שאסור לעשות כך. מדוע אתם לא חושבים על זה? במיוחד אלה האחראים על הקבלה וההזמנה של האנשים שעושים את זה, ייתכן מאוד שגרמתם נזק מסוים לא מוחשי לתלמידי הדאפא – הם לא זכאים עוד להיות אחראים על תלמידי הדאפא. איך מי שלא מקשיב לי ולא פועל לפי דרישות הדאפא יכול להיחשב לתלמיד שלי? האם זה לא ללכת נגד הדאפא? אם זה לא ערעור, אז מה זה? תלמידים! אתם לא יכולים כל פעם להבחין בדברים האלה רק אחרי שאני מציין אותם. למעשה הכל נמצא בפא. מדוע אינכם קוראים את הספר יותר? אני מציע שכל אחד ואחת יניחו את לבם ויקראו עשר פעמים את "היסודות להתקדמות במרץ" שכתבתי, מה שאתם מכנים "כתבים". לימוד הפא בלי שקט בלב הוא חסר כל תועלת. עליכם ללמוד אותו עם לב שקט.

יש אחראים של אזורים מסוימים שלא קוראים את הספר ולא לומדים את הפא. יתר על כן הם אומרים שברגע שהם קוראים את הפא כואב להם הראש. האם אין זה ברור שיש שדים שמפריעים והם בעצמם לא רוצים להשתחרר משליטתם? אפילו תלמידים חדשים יכולים להבחין בבעיה הזאת. האם אדם כזה יכול עוד להיות אחראי של הדאפא? לדעתי עדיף שאדם כזה יהפוך ביוזמתו להיות מטפח רגיל ויטפח בפועל בשקט לתקופה. זה יועיל גם לדאפא וגם לו. היתה מישהי שהבינה את מכתב הביקורת שלי אליה באופן הפוך, שכפלה והפיצה אותו בלי להתעורר לטעות, והצהירה ש"אפילו המורה כתב לי". יש אנשים שכדי שהתלמידים יצייתו להם משתמשים לעתים קרובות במילים כמו "אני מייצג את המורה לי ..." וכו'. אף אחד לא יכול לייצג אותי. האם המילים שלכם יכולות להיות המילים שלי? מה שאני אומר הוא פא. האם מה שאתם אומרים הוא פא? תלמידים! אני מציע שתהיו קודם כל תלמידים רגילים לתקופה מסוימת ותחזרו לעבודה אחרי שתתאוששו. לא משנה כמה עבודה האחראי עשה בין אנשים רגילים, הוא עשה את העבודה ברצון בשביל הדאפא. ההצלחה בעבודה היא רק צורת ביטוי שבין אנשים רגילים, ואילו מה שיכול לגרום לאנשים לקבל את הפא ולהפיץ את הדאפא הוא הכוח של הדאפא עצמו והתכנונים הספציפיים של הפא-שן. בלי שהפא-שן שלי יעשה את הדברים האלה, אפילו את ההגנה של האחראי עצמו קשה להשיג, שלא לדבר על הפצה, לכן אין עליכם כל הזמן להרגיש כמה אתם יוצאים מן הכלל. בדאפא אין תהילה, אין רווח ואין להיות פקיד. זה רק טיפוח-תרגול.

לי הונג-ג'י

18 ביוני, 1997